בתאריך 3.5.16 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של חניה על מדרכה ונדון לעונש של קנס מופחת בסך 400 ₪.

הודאת הנאשם באה בעקבות טענות ב"כ המאשימה בנוגע למטרת האזור שבו הוא החנה את רכבו ולאחר שהובהרה לו משמעות חובת ההוכחה החלה עליו במקרה של טענה בדבר אכיפה בררנית.

דא עקא שבהמשך יום הדיונים הנ"ל, לאחר שנאשמים נוספים העלו בפני טענות דומות בנוגע לאופי האזורים בהם הם החנו את כלי הרכב שלהם (האם מהווים מדרכות, אם לאו), הוריתי לב"כ המאשימה לבדוק את הטענה לרבות בחינת תכניות ההקמה של מגרש החניה בבית החולים "הלל יפה".

בעקבות בחינה זו הודיעה המאשימה כי לאחר שמצאה שהאזורים הנ"ל אכן אינם מהווים מדרכות, אלא אזורים האסורים בחניה עקב היותם שטחי הפרדה בנויים, היא מחליטה – לפנים משורת הדין, לחזור בה מכתבי האישום בתיקים האחרים (ח"נ 48843-01-16 וח"נ 60069-01-16).

בנסיבות אלה, לאחר שהערתי את תשומת לבה של המאשימה לעניינו של הנאשם בתיק זה גם כן, הגישה היא – בהגינותה הרבה – את בקשתה הנוכחית לביטול פסק הדין שניתן בעניינו ובתוך כך לביטול הדו"ח נשוא פסק דין זה.

הנני נעתרת אם כן לבקשת המאשימה, מורה על ביטול פסק הדין והדו"ח (מס' 366020-7-6) לרבות השבת סכום הקנס (אם שולם) לידי הנאשם, ומבהירה לו כי הדבר נעשה לפנים משורת הדין וכי האזור בו הוא החנה את רכבו בשעתו, מהווה מקום אסור לחניה, בשל היותו שטח הפרדה בנוי.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ז, 19 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.