לפניי שתי בקשות: האחת, "בקשה בעניין סדרי הדיון" הכוללת כמה "עתירות": להורות על העברת הבירור למסלול של תביעה רגילה; להתיר לתובע לתקן טעויות קולמוס שנפלו בכתב התביעה; לחייב את הנתבעות לצרף רשימת מסמכים לכתבי ההגנה; לחייב את הנתבעת 1 להגיש תצהיר מתוקן שבו יבהיר המצהיר את מקורות לידיעתו ויפרטם. בבקשה השנייה מבוקש לחייב את הנתבעות להוסיף פרטים נוספים לכתבי ההגנה.

הרקע

1. התובע ביקש לבצע עסקת "טרייד אין" של רכב מסוג סקודה שבבעלותו. לשם כך הוא פנה לנתבעת 1, היבואנית של כלי רכב מסוג זה. ביום 30.8.2015 חתם התובע במשרדי הנתבעת 1 על שני הסכמים: אחד עם הנתבעת 1 לרכישת רכב חדש; השני עם הנתבעת 2 שלפיו היא רוכשת ממנו את רכבו הישן. התובע מסר לנתבעת 1 שיק על סך של 2,000 ש"ח כמקדמה. למחרת היום התחרט התובע וביקש לבטל את העסקה. הנתבעת 1 דרשה ממנו להתייצב במשרדיה כתנאי לביטול (ובכך הטריחה אותו לחינם), אך לאחר מכן הסכימה כפוף לתשלום דמי ביטול כקבוע בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ותקנותיו, בסך של 5% משווי העסקה אך לא יותר מ-100 ש"ח. הנתבעת 2, לעומת זאת, התנתה את הביטול בתשלום פיצוי מוסכם בשיעור של 15% משווי מכוניתו המשומשת, המגיעים כדי 6,450 ש"ח, כפי זכותה בהסכם שנחתם עמה. בעקבות זאת החל דין ודברים בין בא כוח התובע לבין בא כוח הנתבעת 1. הצדדים חלוקים לגבי תוכן הדברים, כשהנתבעת 1 טוענת שמלכתחילה הסכימה להשיב לתובע את המקדמה אך לא עשתה כן מחמת חוסר שיתוף פעולה ודרישות נוספות שהציב.

2. בתביעה נטען בעיקרו של דבר כי הנתבעות משתייכות לקבוצת חברות המנוהלת על ידי אותם גורמים, והן בנו את ההתקשרות במתכונת האמורה במטרה לשלול את הזכות של הלקוחות לבטל עסקאות טרייד אין ולשלם רק את דמי הביטול המינימליים שבחוק. מתכונת ההתקשרות מאפשרת לנתבעות לגבות פיצוי מוסכם בסכום גבוה באופן שמנוגד לדין צרכני קוגנטי ואינו חוקי. נטען כי התובע חתם על שני ההסכמים מול נציג אחד שפעל מטעם הנתבעות, ואופייה של העסקה כמעוגן בהסכמים – למעשה שתי עסקאות שונות ונפרדות – לא הובהר לו. בכתב התביעה נטענו טענות משפטיות שונות על יסוד תשתית עובדתית זו, וצוינו פיצויים המגיעים כדי סך של 129,800 ש"ח, סכום שהופחת ל-75,000 ש"ח כדי לבוא בגדר סדר הדין המהיר.

3. הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה כי מבנה ההתקשרות האמור מעוגן בהסכמים נפרדים וברורים שהתובע חתם עליהם כאות להסכמתו. אין לנתבעת 1 נגיעה לתנאי ביטול העסקה שנעשתה עם הנתבעת 2, ולעניין זה היה על התובע להידבר ישירות עמה. נטען כי הנתבעות הן חברות נפרדות העוסקות בעיסוקים נפרדים: הנתבעת 1 מייבאת ומוכרת כלי רכב יד ראשונה, ואילו הנתבעת 2 עוסקת במכירת רכבי יד שניה. עוד נטען כי אין משמעות לעובדה שאותה חברה שולטת בנתבעת 1 ומחזיקה גם בחלק ממניות הנתבעת 2. לא סופקה גרסה חלופית לטענה בדבר מבנה ההתקשרות. הנתבעת 1 הסכימה להשיב לתובע את המקדמה ששילם, ולכן לשיטתה אין עילת תביעה נגדה.

4. הנתבעת 2 טוענת שלא נגרם לתובע כל נזק. היא לא גבתה ממנו את דמי הביטול, והסכימה לוותר עליהם. להגשת התביעה קדמה שיחה אחת בין ב"כ התובע למנכ"ל הנתבעת 2, ובה מסר האחרון שהוא מסכים לביטול ללא תשלום הפיצוי המוסכם. גם הנתבעת 2 לא סיפקה גרסה חלופית בנושא מבנה ההתקשרות האמור, אך טענה שמדובר בהתקשרות לגיטימית.

5. כעת לבקשות שלפניי.

בקשה להעביר את הדיון לפסים של תביעה רגילה

6. התובע טוען שתיק זה מעורר שאלות עובדתיות ומשפטיות מורכבות הטעונות בירור, ולכן מתכונת של דיון מהיר אינה מתאימה לו. במישור המשפטי נטען כי התובענה מעוררת את השאלה אם מוסמך מחוקק המשנה להתקין תקנה שסותרת חקיקה ראשית (כעולה מסעיף 7 לכתב התשובה); ובמישור העובדתי – כי יש לתובענה השלכה ניכרת על ציבור גדול משום שהנתבעות פועלות במתכונת זהה כלפי אלפי אנשים.

7. אין בידי להיעתר לסעד דיוני זה. עיון בכתבי הטענות מעלה על נקלה שהתשתית העובדתית האופפת את התביעה אינה שנויה במחלוקת של ממש. השאלה היא משפטית בעיקרה ונוגעת לחוקיות של מבנה ההתקשרות האמור בין מי שמבקש לבצע עסקת טרייד אין לבין הנתבעות בכל שאמור בהשלכת ההפרדה בין העסקאות על הזכות של הנתבעת 2 לגבות פיצוי מוסכם. כפי שציינתי בדיון, תוצאותיו של מבנה ההתקשרות במישור זה אכן מעוררות שאלות הטעונות בירור, אלא שזהו בירור משפטי. ההכרעה במחלוקת אינה מצריכה בירור עובדתי מעמיק, ודומה שלא בכדי נמנע התובע מלציין באיזה בירור מדובר.

8. יתר על כן, בכתב התביעה סכם התובע את הסכומים שהוא זכאי להם לטענתו כפיצוי לסך של 129,800 ש"ח. אף על פי כן הוא הפחית את הסכום הנתבע לסך של 75,000 ש"ח כדי לבוא בגבולות הדיון המהיר. לאחר שהנתבעות הגישו כתבי הגנה וגילו את מסמכיהן, או אז ביקש התובע להעביר את התיק למתכונת של תביעה בסדר דין רגיל. מכתבי ההגנה של הנתבעות לא נלמדו פרטים חדשים שהתובע לא ידע לפני הגשת התביעה, ולא ברור מדוע התובע לא הגיש את ההליך מלכתחילה בסדר דין רגיל אם סבר שעילת תביעתו מגיעה כדי הסכום האמור. התובע טוען שהסיבה לכך היא הכחשתן הגורפת של הנתבעות שמצריכה הוכחה של כל פרט ופרט. איני רואה את הדברים כך. ההכחשות הן הכחשות כלליות כנהוג, אולם דומה שהנתבעות לא סיפקו גרסה חלופית בכל הנוגע למבנה ההתקשרות משום שאין כזו. התביעה מגלה אפוא מחלוקת עובדתית צרה שאין קושי או מניעה לבררה במתכונת של דיון מהיר בלא לקפח את זכויותיו הדיוניות של התובע.

9. יתר על כן: מבלי לקבוע מסמרות ולכאורה בלבד, דומה שהסכומים הנתבעים הם מופרזים ואינם פרופורציונליים לנזק שנגרם לתובע. כך בעיקר בהינתן שהנתבעת 1 מסכימה להשיב את סכום המקדמה (בסך של 2,000 ש"ח) ואילו הנתבעת 2 כלל לא גבתה את הפיצוי המוסכם מלכתחילה. התובע לא הצביע בכתב התביעה על נזק ממשי שנגרם לו מעבר לכך, זולת נזק לא ממוני (שנפסק בנסיבות כגון דא כמשורה), הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

10. התובע טוען שמדובר בתביעה בעלת השלכות רוחב מהטעם שהנתבעות פועלות כך כלפי רבים. אומנם לפסק דין "עקרוני" בסוגיות השנויות במחלוקת עשויה להיות השלכה מסוימת על התנהלות הנתבעות במקרים דומים (בסייג שמדובר בפסק דין של בית משפט השלום שאינו מחייב מותבים אחרים ואינו בבחינת הלכה מחייבת ואף לא מנחה). ואולם, זמנו של בית המשפט – הוא זמנו של הציבור – יקר הוא. בית המשפט אינו מנהל תביעות פרטניות שלא לצורך וככלל לא מכריע בשאלות תיאורטיות. בענייננו כאמור מסכימה הנתבעת 1 להשיב לתובע את המקדמה, והנתבעת 2 מעולם לא גבתה את דמי הביטול והסכימה לוותר עליהם בשלב יחסית מוקדם. לכך יש להוסיף שהתובע לא פנה אל הנתבעת 2 במכתב התראה בשום שלב לפני שהגיש את התביעה. התכלית העיקרית של התביעה היא אפוא פסיקה עקרונית שלפיה התנהלות הנתבעות אינה חוקית, ופסיקת פיצוי עונשי. מטרה זו – אם יתקבלו טענות התובע – ראויה היא. אלא שאם את אינטרס הציבור מבקש התובע לייצג, הדרך המתאימה לעשות זאת היא להגיש הליך ייצוגי שבו מעמדו הנורמטיבי של פסק הדין יהיה גבוה יותר, והמשקל שיוענק במסגרתו לאינטרס הציבור יהיה רב יותר. ניתנה לתובע אפשרות ללכת בנתיב זה (דהיינו, שהתביעה תימחק כפוף להוצאות והוא יוכל להגיש הליך ייצוגי במקומה), אך הוא לא היה מעוניין בכך.

11. ההליך שלפניי ממוקד אם כן בתובע עצמו ובסעד שהוא זכאי לו בנסיבות הקונקרטיות (אם תביעתו תימצא מוצדקת). המשקל שניתן במסגרתו לאינטרס הציבור הוא מוגבל. בגדרי ההליך תיבחן התנהלות הנתבעות, אשר הסכימו להשיב לתובע את כספו, ובדיון האחרון אף הסכימו – לצרכי פשרה ומבלי להודות בכל טענה – שייפסקו לזכותו הוצאות משפט בגין הליך זה, ובלבד שבזאת תבוא הפרשה לסיומה. התובע לא הסכים גם לאפשרות זו וביקש להמשיך בהליך. זו כמובן זכותו, אך שומה עליו לקחת בחשבון שאופי הבירור והסכומים שייפסקו במסגרתו יהיו מידתיים לשוויה הראלי של המחלוקת ולמאפייניה. לנוכח האמור, הרי שלכאורה הסיכוי שייפסק לזכות התובע פיצוי מרתיע בסכומים שתבע – העולים על תקרת סכומו של הליך המתנהל בדיון מהיר – אינו גבוה. מכאן שמדובר בתיק שמתאים לנהלו בדיון מהיר.

12. גם בטענת התובע בדבר מורכבות הבירור המשפטי לא מצאתי ממש. לא ברור מדוע השאלה המשפטית שמעלה התובע מצריכה לברר את ההליך במתכונת של תביעה רגילה. ככלל, אין מניעה לערוך בירור משפטי מורכב גם במתכונת של תביעה המתנהלת בסדר דין מהיר.

13. ממכלול שיקולים אלה לא מצאתי הצדקה להעביר את הבירור לפסים של תביעה רגילה.

בקשה לתקן טעויות קולמוס בכתב התביעה

14. הנתבעות אינן מתנגדות לבקשה זו, ולכן אני נעתר לה.

בקשה להורות לנתבעות לצרף מסמכים לכתבי הטענות

15. התובע מלין על כך שהנתבעות לא צירפו לכתב ההגנה מטעמן רשימת מסמכים כנדרש. בתשובה טוענות הנתבעות כי התובע עצמו לא צירף רשימה כזו, ומכל מקום הן צירפו את כל המסמכים הרלוונטיים שבחזקתן.

16. בהיעדר מחלוקת קונקרטית בעניין המסמכים עצמם, ומשלא נטען כי מי מהנתבעות הסתירה מסמך כלשהו או כל דבר דומה, איני מוצא לתת סעד בעניין.

בקשה להורות לנתבעות להגיש תצהיר ערוך כדין המפרט את מקור הידיעה

17. נראה לי שמדובר בבקשה מיותרת. הטעם לכך הוא שבסיום החלטה זו אקצוב מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית של העדים. תצהירים אלה לא יהיו תצהירי אימות, וחזקה שכל עד יפרט בהם את מקור ידיעתו.

בקשה לחיוב הנתבעות להוסיף פרטים על האמור בכתבי ההגנה

18. בבקשה זו נטען כי כתבי ההגנה של הנתבעות חסרים פרטים מהותיים ונוסחו בערפול. מנגד טוענת הנתבעת 1 שהבקשה לפרטים נוספים נועדה לשם וכחנות גרידא: חלקה כוללת פרטים שנמצאים בידיעת התובע; חלקה שאלות משפטיות; וחלקה פרטים שברורים מההקשר הכללי או שאין מקומם בבקשה לפרטים נוספים.

19. לאחר שעיינתי בדרישה לפרטים נוספים, בבקשה לחייב את הנתבעות למסור את הפרטים וכן בתשובת הנתבעות, החלטתי לדחות את הבקשה ברובה, למעט בעניין אחד.

20. הרושם הכללי שנוצר (ומיד אביא דוגמאות) הוא שמדובר בבקשה שאין בה צורך ממשי, והיה יעיל להימנע ממנה. אף בהנחה שאפשר היה לכלול בכתב ההגנה פירוט רב יותר ולהימנע מהכחשות כלליות, הרי שחלק מהפרטים המבוקשים אינם שנויים במחלוקת, ודומה שהתובע מבקש "לתפוס" את הנתבעות בהודאה בעניינים שהם בשולי הדברים. כזו היא, למשל, הדרישה להבהיר למי הכוונה בביטוי "הח"מ" בסעיף 42 לכתב ההגנה; מיהו בא כוחה של הנתבעת 1 כנזכר באותו סעיף; ההבהרות המשפטיות ביחס לסעיף 65.3 לכתב ההגנה; והשאלה כיצד הגיע ההסכם לידי התובע.

21. פרטים אחרים שנתבקשו נוגעים לנסיבות ההתקשרות ולזהותו של הנציג שהחתים את התובע על ההסכמים ופעל מטעם שתי הנתבעות. אכן, הנתבעות לא ציינו בכתבי ההגנה מי היה הנציג מטעמן. גם בתשובה לבקשה לפרטים נוספים לא ציינו הנתבעות את השם למרות שהתובע עמד על קבלתו. מנגד, אלמלא הייתה מוגשת הבקשה דנן ובעלי הדין היו מגישים תצהירי עדות ראשית במועד, הדרישה לציין את שמו של הנציג הייתה מתייתרת. ממילא כל ספק ראייתי בנושא זה היה פועל לחובת הנתבעות. מעבר לכך, שמו של איש המכירות (הלוא הוא אותו נציג) צוין בהסכם שצורף לכתב התביעה, ולכן דומה שגם בסוגיה זו אין מחלוקת. עם זאת, למען הסר ספק, אני מורה לנתבעות למסור לתובע את שמו של הנציג.

22. אשר לפרטים הנוספים הנוגעים לנסיבות ההתקשרות ולחילופי הדברים, מצאתי שהאמור בכתב ההגנה מספק, ושגדר הפלוגתות העולות מכתבי הטענות ברור דיו. לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעות לתת פירוט נוסף מעבר לכך.

23. מאחר שהוריתי לנתבעות למסור את שם הנציג, אין צורך להידרש לבקשת התובע לקבוע שהן מנועות מלהוכיח עניינים הקשורים לאותו נציג.

סוף דבר

24. הבקשה נדחית ברובה, למעט בעניין זהות הנציג. הנתבעות יימסרו לתובע את שם הנציג שהחתים אותו על ההסכמים תוך 10 יום ממועד המצאת החלטה זו, כשימי הפגרה במניין.

25. לנוכח התוצאה, יישא התובע בשכר טרחת ב"כ הנתבעות בסך של 1,500 ש"ח לכל אחת ללא קשר לתוצאות.

26. אני קובע ישיבה מקדמית ליום 25.9.2016 בשעה 10:30. תצהירי עדות ראשית של העדים יוגשו במקביל עד 7 ימים לפני הדיון.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' באב התשע"ו, 9 באוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.