1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 25.05.2015, בין כלי רכב, מ"ר 13-617-11 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 77-249-32 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 והתובע שכנגד ונהוג בידו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעים אשר ישב לצדו של הנהג ברכב הנתבעים.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה קוהרנטית ומשכנעת יותר, על פני גרסתם של נהג רכב הנתבעים ושל חברו שישב לצדו בעת קרות התאונה, שלא התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים והייתה בלתי משכנעת.

5.2. לא סביר שרכב הנתבעים עוקף מימין באמצעות השול ימין, כאשר לפניו שוטרים וניידות משטרה.

5.3. סבורני, כי רכב הנתבעים נכנס שלא מימין לרכב התובעת, אלא נכנס לצומת בלתי פנוי, בהתעלמות מוחלטת למצב התנועה בצומת, ולמעשה לא אפשר לרכב התובעת להשלים את פנייתו שמאלה בצומת.

מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה מוטל על נהג רכב הנתבעים.

5.4. עם זאת, איני פוטר את נהג רכב התובעת מכלל אחריות לקרות התאונה. סבורני, כי גם נהג רכב התובעת לא נתן דעתו לאפשרות כי רכב מהנתיב הנסיעה הנגדי ינסה להיכנס לצומת, במטרה לעקוף את עומס התנועה שהיה בדרכו. כך למעשה נהג רכב התובעת לא נזהר מספיק ולא נקט במשנה זהירות, מקום שסוברני כי היה זה אך מתחייב לפעול כן.

מכאן, אחריותו החלקית של נהג רכב התובעת לקרות התאונה.

5.5. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזקים הנטען שבשתי התביעות, אני קובע כדלקמן:

באשר לסכום התביעה העיקרית – מאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת נתמך בחוות דעת שמאית ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעים על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

באשר לסכום התביעה שכנגד – ככלל, אני מקבל את ראשי הנזק שבתביעה שכנגד, על בסיס ההנמקה בקשר עם סכום התביעה העיקרית. אולם, באשר לראש הנזק של השתתפות עצמית, הרי מדובר בנזק שטרם התרחש, שהרי התובע שכנגד לא הפעיל את פוליסת ביטוח המקיף, וככזה הנזק אינו בר תביעה. כך גם באשר להפסד הנחת היעדר תביעות שברור כי ככל שתופעל הפוליסה וככל שייגרם לתובע שכנגד הפסד בפועל, הנתבעת שכנגד תשלם לו בגינו, בהתאם לשיעור אחריות נהג רכבה, וכנגד אישור על הפסד בפועל. זאת ועוד, איני מאשר את ראש הנזק של הפסד ימי עבודה ונסיעות בסך של 1,000 ₪. מכאן, שיש להפחית מסכום התביעה שכנגד סך של 2,377 ₪, ולהעמידה על סך של 6,872 ₪.

לפיכך, התביעות מתקבלת חלקית, על פי חלוקת האחריות הקבועה בפתח סעיף 5 לעיל.

התביעה העיקרית

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 9,832 ₪, שהינו 80% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

התביעה שכנגד

7. הנתבעת שכנגד תשלם לתובע שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 1,374 ₪, שהינו 20% מסכום התביעה שכנגד בהתאם לקביעתי בסעיף 5.5 לעיל, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

7.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ז, 06 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.