1. תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים. אין מחלוקת על אחריותו של הנתבע 1 ("הנתבע") לתאונה, והנתבעת 2 אף שילמה סכום מסוים בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע. המחלוקת היא האם נזקים נוספים, בסך 9,706 ש"ח, נגרמו כתוצאה מהתאונה.

2. התאונה התרחשה בחניון של קנין עזריאלי בתל אביב. רכב הנתבע חנה בחניה אנכית, כאשר חלקו האחורי פונה לנתיב הנסיעה. יצוין, כי מדובר ברכב גבוה (מעין ג'יפ), אשר מאחוריו תלוי גלגל רזרבי גדול. הרכב החל בנסיעה לאחור, ופגע ברכב התובע אשר נסע בנתיב הנסיעה. כאמור, אין מחלוקת כי האחריות לתאונה היא של הנתבע. לטענת התובע, נגרמו לו נזקים בשלושה מוקדים: נזק קל יחסית בפינה הימנית קדמית, מעט מתחת לפנס; נזק ניכר יותר, הגם שאינו עמוק, בדלתות בצד ימין; ונזק קל יחסית בקשת מעל הגלגל הימני אחורי. הנתבעים הכירו בכך שהנזק לדלתות נגרם בתאונה זו, ושילמו לתובע בגינו סך של 15,083 ש"ח. עם זאת, לטענת הנתבעים שני מוקדי הנזק הנוספים לא נגרמו בתאונה הנוכחית. להוכחת טענתם הגישו הנתבעים חוות דעת מומחה מטעם בוחן תנועה, ובתגובה הגיש הנתבע חוות דעת מומחה מטעמו.

3. כפי שהתברר בדיון, המומחה מטעם הנתבעים לא ביצע שחזור של התאונה ואף לא ערך מדידות של הגבהים של נקודות הנזק ברכב התובע לעומת הגלגל התלוי מאחורי רכב הנתבע, על מנת לבחון את היתכנות הפגיעה. לפיכך, יש לצאת מנקודת הנחה, כי מהיבט זה כל מוקדי הנזק ברכב התובע היו יכולים להיגרם מרכב הנתבע. הטענה העיקרית של המומחה מטעם הנתבעים הינה, כי הפגיעות אינן אפשריות בשל כך שלא מתקיים רצף בין מוקדי הנזק. לטענת המומחה, בהתחשב בכך ששני הרכבים היו בנסיעה, לא ייתכנו פגיעות ברכב התובע שאין ביניהן רצף. במענה לטענה זו טוען המומחה מטעם התובע, כי הפגיעות האמורות הן אפשריות בתרחיש הבא: לאחר הפגיעה הראשונה, התובע סטה שמאלה על מנת לחמוק מרכב הנתבע. בשל אותה "בריחה" אין רצף נזק לאחר המוקד הקדמי. אולם, במקביל רכב הנתבע המשיך בנסיעה לאחור, וכך פגע בדלתות. נסיעה מקבילה זו המשיכה, ולפיכך אין רצף נזק בין הדלתות לבין הפגיעה בקשת שמעל הגלגל הימני אחורי.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה. אתייחס תחילה לחוות דעת המומחים. אומר מיד, כי איני רואה צורך להתייחס למחלוקות שונות שהתעוררו אגב הדיון, כגון בקשר למקום החניה המדויק של הנתבע או רוחב החניה, באשר אלו אינן רלוונטיות לשיטתי להכרעה במחלוקת. כפי שצוין לעיל, משעה שהמומחה מטעם הנתבע לא בחן את שאלת התאמת הנזקים לנתוני הרכבים הספציפיים, השאלה היחידה שעל הפרק היא האם העדר הרצף בנזקי רכב התובע שולל את היתכנות האפשרות כי הנזקים נגרמו בתאונה. סבורני, כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. התזה שהעלה המומחה מטעם התובע, לפיה המרווחים בין מוקדי הנזק נגרמו בשל ניסיונו של התובע לסטות לשמאל (טענה שהתובע תמך בה בעדותו), כאשר הנתבע "רודף" אותו בנסיעה לאחור, נראית אפשרית. כאשר נשאל המומחה מטעם הנתבעים בחקירתו על תזה זו הוא שלל אותה בטענה כי זמן התגובה של התובע למכה ברכבו לא היה מאפשר לו להגיב לפגיעה במוקד הימני הקדמי באופן שהיה מאפשר לו להימלט מהמשך הפגיעה הרציפה ברכב. אלא שהתובע העיד, כי הבחין ברכב הנתבע כמטר לפני שהתרחשה התאונה. בהתחשב בכך, הרי שהנקודה ממנה יש למנות את זמן התגובה אינה רגע הפגיעה, אלא קודם לכן, כך שהתרחיש המוצע על ידי המומחה מטעם התובע לא נשלל.

5. אינדיקציות נוספות תומכות באימוץ עמדת התובע: ראשית, בדיקת השמאי של רכב התובע התקיימה יום לאחר התאונה, כך שתרחיש לפיו הנזקים נגרמו לאחר התאונה אינו סביר. התובע העיד כי לא היה כל נזק קודם בצד ימין של רכבו. ככלל, עדותו של התובע הייתה אמינה. אציין, כי גם עדותו של הנתבע, שהעיד כי פגע רק בדלתות, הייתה אמינה, אולם דומה כי לנתבע לא הייתה אפשרות להבחין בנקודות הפגיעה באופן מדויק; שנית, הנתבע העיד, כי לאחר הפגיעה המשיך רכב התובע לנסוע ועבר את רכבו. כלומר, אין מחלוקת שהרכבים לא היו צמודים האחד לשני מיד לאחר התאונה. עובדה זו תומכת בטענת התובע כי הוא סטה שמאלה, שהרי אחרת אין זה אפשרי כי רכבו היה ממשיך בנסיעה והפגיעה בדלתות לא הייתה ממשיכה הלאה. משזו המסקנה, אין זה בלתי סביר שגם רכב הנתבעים התקדם מעט וכך נגרמה הפגיעה הקלה במוקד הנזק הנוסף.

6. רכב התובע נפגע בנסיבות שאין חולק כי אין לו כל אחריות עליהן. משעה שמסקנתי היא כי אין לקבל את טענת הנתבעים כי אין זה אפשרי שהפגיעה במוקדי הנזק הקדמי והאחורי התרחשה בתאונה, ומשעה שיש אינדיקציות נוספות התומכות בטענת התובע, אין סיבה שלא לקבל את טענתו לגבי היקף הנזק שנגרם לו.

7. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע סך של 9,706 ש"ח, בתוספת סך של 4,095 ש"ח ששולם על ידי התובע למומחה עבור הכנת חוות הדעת; שכר המומחה שנפסק בדיון; סך של 375 ש"ח בגין אגרת משפט; ושכר טרחת עורך דין בסך 1,800 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, י' שבט תשע"ח, 26 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.