28 דצמבר 2016

לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (אי כושר) בענינה של המערערת מיום 27.10.15 ולפיה נקבעה לתובעת דרגת אי כושר צמיתה של 65% (להלן: הועדה, ההחלטה)

רקע נדרש

1. העוררת, כבת 27 כיום, סובלת ממום מולד בלבה וסבוכיו.
2. למערערת הוכרה דרגת נכות רפואית צמיתה בשעור 70%.
3. לענין אי כושר נקבע לתובעת בתחילה שעור אי כושר זמני של 100% - מ1.1.15-30.4.15, ואולם ועדה רפואית מדרג ראשון, ולאחריה , במסגרת ערר, גם הועדה, קבעו בסופו של דבר כי דרגת אי הכושר הצמיתה שלה עומדת, כאמור, על 65%.
4. כך נמקה הועדה את ההחלטה: "בת 25, סובלת משיעור (צ"ל מום) מולד בשיעור 50% והפרעות קצב בשיעור 40%. התובעת עבדה בעבר במגוון עבודות כגון: מכירות, דיילת. הפסיקה לעבוד עקב הריונות בסיכון. הרופאים בועדות השונות סברו כי מסוגלת לעבודה חלקית בתנאים מיוחדים. עובדת השיקום סברה שאיבדה את כושרה להשתכר באופן חלקי. הועדה סבורה כי מצבה יכולה לעבוד באופן חלקי בעבודות ללא מאמץ כגון מזכירות, טלמרקטינג וכו' ועל כן הועדה דוחה את הערעור"

טענות הצדדים

1. טוענת המערערת: הועדה לא נימקה החלטתה כדבעי – הועדה מציינת מסקנות ולא הנמקות; בעיקר נפל פגם בנימוקיה, בכך שנמנעה מלאמץ לפחות את שיעור הנכות הרפואית כשיעור אבדן כושר העבודה; הועדה התעלמה ממכתבי ד"ר מדינה הרופא המטפל של המערערת אשר קבע לה נכות בשעור 100% לענין אי כושר; תאריך שינוי העמדה של הועדה מאז תום תקופת אי הכושר הזמני כאמור הוא שרירותי שכן לא חל כל שינוי במצב כושרה אותה עת- הוועדה לא נמקה מדוע היא מוצאת שינוי בכושרה של המערערת; קביעות הוועדה באשר ליכולת העבודה של התובעת מתעלמות מהיבטים סוביקטייבים של מצב המערערת- צעירה ללא רקע תעסוקתי וממצבה האישי והמשפחתי.
2. במסגרת השלמת טיעון מטעמה, הוסיפה המערערת וטענה כי שגתה הוועדה בכך שקבעה כי היא הפסיקה לעבוד עקב הריונות בסכון. לטענת המערערת אין בסיס עובדתי לקביעה זו, ובפועל הפסיקה עבודתה כדיילת מכירות בשל הפרעות קצב קשות.
3. עמדת המשיב- לאחר קבלת טיעוני המערערת במסגרת השלמת הטיעון- הודיע המשיב בתגובתו לה כי הוא מסכים להשבת עניינה של המערערת לוועדה בשל הטעם דלהלן בלבד: לטעמו של המשיב, הועדה קבעה כי הפסיקה עבודתה עקב הריונות בסכון בעוד המערערת עצמה טענה לפניה (כעולה מן הפרוטוקול), כי עשתה זאת בגלל הפרעות קצב.
4. אשר ליתר נימוקי הערעור טוען המשיב כי החלטת הועדה סבירה והגיונית לאור גילה של המערערת; המשיב אף מפנה למסקנות עובדת השיקום.

הכרעה

1. נוכח הסכמת הצדדים כי נפל פגם עובדתי בנימוקי הוועדה, וכי לפיכך יש מקום להשיב עניינה של המערערת לוועדה הרי שכך אורה.
2. אשר ליתר טענותיה של המערערת- נוכח העובדה כי עניניה יוחזר לוועדה, אני מוצאת מקום לבחון על דרך ההרחבה גם טענות אלה- כפוף לאמור להלן.
3. אשר לטענה כי ההחלטה אינה מנומקת- אין דעתי כדעת המערערת: אף אם הקביעה כי מסוגלת לעבודות מסוימות אינה הנמקה אלא מסקנה, הרי שההפניה לממצאי עובדת השיקום- שהם נתון רלבנטי להסתמכות עליו, מהווה הנמקה. גם ההתבססות על כך שהתובעת עבדה בעברה (אם כי בהנחה עובדתית שגויה- כאמור) מהווה הנמקה אשר מאפשרת לבית הדין לעמוד על אומד דעת הוועדה.
4. כמו כן אין בידינו לקבל הטענה כי הוועדה לא התיחסה לנסיבותיה האישיות של המערערת. העבודות שביצעה התובעת בעברה, ואף העבודות שאוזכרו על ידי הוועדה אינן דורשות "רקע תעסוקתי" ולהפך, ברי כי הן מבטאות גילה ומצבה.
5. אשר לטענה כי הוועדה לא פעלה בהתאם להלכת מוהרה- אין מדובר בפער מהותי בין שעור הנכות הרפואית לבין שעור הנכות התפקודית שנקבעה. אשר להלכת מוהרה עצמה- זה לא מכבר מצא בית הדין הארצי להוסיף דגשים בקשר לקביעה דשם כדלקמן:

המשמעות של קביעה זו איננה כי ככל שקיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית אזי שניתן ללמוד מכך על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה או על חוסר סבירות קיצוני בהחלטתה, העולה כדי פגם משפטי אלא – על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר.

עם זאת, יצויין כי המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו, ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו (בר"ע (ארצי) 8761-12-14 עודה אחסן נ' המוסד לביטוח לאומי (17.6.16)

1. בעניננו אף שהוועדה לא התיחסה מפורשות לשעור הנכות הרפואית והסטיה הימנו, הרי שכאמור ניתנו נימוקים המתיחסים סובייקטיבית לתובעת ויש בהם כדי להבהיר סטיה זו. משכך ,לא מצאתי בנמוק זה כמצדיק השבת עניינה של המערערת לוועדה.
2. עם זאת מצאנו מקום בנסיבות הענין גם כי תושלם עמדת הוועדה אף ביחס לשתי הנקודות הבאות: עמדתו של ד"ר מדינה אשר התיחסה למצבה הקבוע של המערערת, וכן הטעם לשינוי שחל בשיעור אי הכושר אל מול הקביעה הזמנית.

העולה מן המקובץ:

עניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שתשוב ותשקול עמדתה ובאופן ספציפי תתיחס לנקודות הבאות:

א. התובעת לא הפסיקה עבודתה כדיילת מכירות עקב סיכוני הריון (ההריון החל בראשית 2014, בעוד העבודה נפסקה באוקטובר 2013). התובעת ציינה בפני הוועדה נימוקים אחרים להפסקת העבודה. הועדה תבחן מסקנותיה נוכח נתון זה.

ב. הועדה תתיחס לאמור במכתבו של ד"ר מדינה מיום 22.2.2015.

ג. הועדה תתיחס לטענת המערערת כי לא חל כל שינוי במצבה בחודשים 4-5/15 אשר יש בו כדי להתאים לשינוי בדרגת אי הכושר שנקבע לה באותה עת.

הוועדה תנמק החלטתה.

המערערת תוזמן לדיון בפני הוועדה.

בנסיבות הענין , ונוכח הוספת חלק מטיעוני המערער בשלב השלמת הטיעון, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

(ניתן להגיש ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום מסירת פסק הדין)

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ז, (28 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.