1. לפני תביעה על סך 8,587 ₪, סכום שהוא מחצית סכום של 17,174 ₪, שנפסק לטובת התובע כשכר טרחה והוצאות משפט בהליך משפטי אחר - תיק ת"א 39781-10-13 (להלן – "תביעת חברת הביטוח"). הנתבע דכאן, שהוא עורך דין במקצועו, היה בא כוחו של התובע בתביעה שהגישה נגדו חברת הביטוח.
2. תביעת חברת הביטוח נגד התובע נדחתה ביום 12.4.2015 בטרם שמיעת ראיות וזאת בהסכמת חברת הביטוח התובעת. בדיון באותו הליך, הודה בא כוח חברת הביטוח, גם אם בלשון רפה, כי היתה קיימת אפשרות שחברת הביטוח נפלה קורבן להונאת ביטוח, שבעטייה, ככל הנראה, ייחסה לתובע אחריות לנזק על לא עוול בכפו. נוכח הנסיבות המיוחדות שמע בית המשפט טיעוני הצדדים לעניין הוצאות ונתן החלטה מנומקת ומפורטת אשר חייבה את חברת הביטוח לשלם לתובע הוצאות ריאליות, הכוללות שכר טרחה בסך 15,409 ₪, בתוספת 1,765 ₪ עבור הוצאות תמלול והקלטות והודעה לצד ג' ובסך הכל 17,174 ₪.

1. סכום זה הועבר על ידי חברת הביטוח לנתבע, בהיותו בא כוח התובע באותו הליך. הנתבע העביר לתובע מחצית סכום זה. עניינה של התביעה הנוכחית במחצית השנייה של אותו סכום, בסך של 8,587 ₪, אשר הנתבע רואה בהם חלק משכר טרחתו, בהתאם להסכם בין הצדדים ואילו התובע סבור כי לנתבע אין בהם זכות, כמפורט להלן.
2. בכתב התביעה בתיק הנוכחי טען התובע, כי שילם לנתבע מעבר למה שהגיע לו. התובע טען, כי תביעת חברת הביטוח הסתיימה כפי שהסתיימה כיוון שהתובע עצמו הצליח להקליט פלוני שהיה מעורב בפרשה ולספק בסיס ראייתי להסכמת חברת הביטוח לדחיית התביעה. לטענת התובע, בית המשפט פסק את ההוצאות לחובת חברת הביטוח על בסיס טענת בא כוחו כי סכום זה שולם על ידי התובע וכי סכום זה הוא סכום ריאלי בנסיבות אותו הליך. לטענת התובע, צירוף מחצית סכום ההוצאות שנפסקו, ליתר הסכומים ששולמו לפי הסכם שכר הטרחה, תביא לכך ששכר הטרחה שיקבל הנתבע בפועל יגיע ל- 23,996 ₪, סכום שהוא, לשיטת התובע, מופרז וחורג מהערכת שכר טרחה ראוי כפי שקבעו בית המשפט בתביעת הביטוח.
3. לטענת הנתבע, התביעה הנוכחית היא קנטרנית, שכן כל הסכומים שנגבו מן התובע על ידי הנתבע היו בהתאם להסכמי שכר הטרחה ביניהם. הנתבע טען, כי הסכם שכר הטרחה נחתם לאחר דין ודברים ומו"מ לשינוי הסכם שכר טרחה קודם. לטענת הנתבע, בא לקראת התובע בכך שהנמיך את שכר הטרחה המבוקש למקרה שהתיק יסתיים ללא שמיעת ראיות, כפי שאכן ארע, וכנגד זאת הוסכם שככל וייפסקו לטובת התובע הוצאות – מחציתן תהווה שכר טרחה. הנתבע טען, כי התובע הבין את ההסכם החדש ואת השינוי מהוראות ההסכם הקודם, הסכים לכך וחתם על ההסכם החדש מרצונו החופשי. לטענת הנתבע, ההסכם החדש התייחס במפורש לשאלת ההוצאות שייפסקו, אם ייפסקו, בהליך מול חברת הביטוח, ולכן על התובע לשלם לו מחצית מן ההוצאות שנפסקו לטובתו בתביעת חברת הביטוח.
4. במעמד הדיון ובהשלמת טיעונים בכתב הוסיף התובע , ברשות בית המשפט, טענה לפיה סעיף 6 להסכם שכר הטרחה מיום 15.12.13, אשר בו נכללה הוראת תשלום מחצית ההוצאות שייפסקו, לא היה ברור, וכי הנתבע לא הסביר לו בדיוק על מה הוא חותם. הנתבע טען גם כי סעיף 6 מנוגד למקובל. התובע טען כי לא ידע כי תשלום מחצית ההוצאות ייעשה בנוסף לכל תשלום אחר שנכלל בהסכם, וכי הדבר לא נכתב במפורש בהסכם.

הנתבע, טען לעומתו, כי התובע ידע גם ידע על משמעות הסעיף, הבינו והסכים לו.

1. ביום 11.7.2016 התקיים דיון ובו התבקשו הצדדים להתייחס לנסיבות חתימת ההסכם מיום 15.12.2013 ולהבנת הוראותיו על ידי התובע במעמד החתימה וכן לכלל פרשנות ההסכם נגד המנסח. למרבה הצער, לקראת סיום הדיון התברר כי חלק מטענות הצדדים נשמט מן הפרוטוקול. לפיכך, הוריתי לצדדים ביום 12.7.16 לשוב ולהציג את טענותיהם המשפטיות והעובדתיות בכתב ולהעלות על הכתב את כל שטענו במישור העובדתי והמשפטי במעמד הדיון. טיעוני התובע התקבלו ביום 11.9.16 וטיעוני הנתבע התקבלו ביום 21.9.16.

תשתית עובדתית, דיון והכרעה

1. אין חולק כי בין הצדדים נחתמו שני הסכמים. ביום 14.03.12 נחתם הסכם שכר טרחה ראשון (להלן – "ההסכם הראשון"), לפיו שכר הטרחה יעמוד על סך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר מתוך סכום זה ישולם סך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ לצורך ניסיון לסיים את המחלוקת עם חברת הביטוח במשא ומתן, וככל שהתיק לא יסתיים בהסכם פשרה וחברת הביטוח תגיש תביעה נגד התובע יוסיף התובע וישלם את ההפרש עבור שכר הטרחה.
2. המשא ומתן מול חברת הביטוח לא עלה יפה וביום 18.10.13 הגישה חברת הביטוח תביעה בסכום של כ- 80,000 ₪ נגד התובע. לאחר הגשת התביעה, נדברו התובע והנתבע, וביום 15.12.13 נחתם ביניהם הסכם שכר טרחה נוסף (להלן – "ההסכם השני"). הסכם זה קבע כדלקמן (ההדגשות במקור, י.ג.):

"בייצוגי בעניין תביעה אזרחית ת.א. 39781-10-13 מנורה נ' מרגלית אשר הוגשה כנגדי – שכ"ט דלקמן:

1. שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק עבור פתיחת תיק, הכנת כתב הגנה והודעה לצד ג', וניהול התיק בבית משפט השלום כולל שתי ישיבות קדם משפט.

2. עבור כל ישיבה נוספת, אשלם סך של 500 ₪ + מע"מ.

3. שכה"ט דלעיל אינו כולל ניהול הוכחות בתיק.

4. עבור ניהול הוכחות בתיק, לרבות הכנת התיק להוכחות (תצהירים וכו'...), אשלם סך נוסף של 5,000 ₪ + מע"מ.

5. שכה"ט אינו כולל עלויות ושכ"ט מומחים ו/או תמלולים ו/או כל הוצאה חוץ משרדית אחרת.

6. ככל שייפסקו הוצאות במהלך ניהול התיק, אשלם מחצית מההוצאות, לרבות שכ"ט שייפסק, לזכות עורך דיני הנ"ל.

7. שכ"ט ישולם גם אם התיק יגיע לסיום על דרך הפשרה.

הצהרת הלקוח:

קראתי בעיון את האמור לעיל, ואני מאשר בחתימתי את הסכמתי לתנאים הר"מ".

יושם אל לב כי סעיף 6 להסכם, העומד במוקד הדיון הנוכחי, לא הודגש על ידי מנסח ההסכם באופן כלשהו.

1. כאמור לעיל, טענתו המקורית של התובע היא כי לא מגיע לנתבע סכום של כ- 24,000 ₪, כאשר בית המשפט, בפוסקו שכר טרחה ריאלי, העמיד את סכום שכר הטרחה על מעט למעלה מ- 15,000 ₪, זאת בהתאם לטענת הנתבע, בכובעו כבא כוח התובע, כי זה הסכום שהתובע שילם לו עבור ניהול הגנתו בתיק.
2. טענה זו אינה יכולה לעמוד. החיוב בהוצאות שהוטל על חברת הביטוח נעשה במסגרת היחסים המשפטיים שבין חברת הביטוח לבין התובע. לצורך זה נעזר בית המשפט בסכום שבו נקב הנתבע, כבא כוחו של התובע. בתביעת חברת הביטוח בחן בית המשפט את ההוצאות שבהן יש לחייב את חברת הביטוח בנסיבות הבלתי רגילות של אותה תביעה. פסיקת ההוצאות לא התיימרה לקבוע דבר במערכת ההסכמים שבין התובע לבין בא כוחו. כידוע, הוצאות המשפט נפסקות לטובת התובע עצמו, כאשר יתר חלקי ההתחשבנות בין התובע לבא כוחו לא היתה מעניינה של חברת הביטוח. קביעת בית המשפט לעניין שכר הטרחה הראוי ביחסים שבין התובע דכאן ובין חברת הביטוח אינה יכולה לגבור על הוראות ההסכם שבין התובע והנתבע.
3. אף במישור ההסכם שבין התובע והנתבע אין מקום לקבל את טענת התובע כי השכר שקיבל הנתבע בסופו של דבר הוא מוגזם. טענה זו, ככל שהיא מתייחסת להסכם בין התובע לנתבע היא טענה מובהקת של כדאיות העסקה, ולו סבר התובע כי שכר זה אינו ראוי, היה חופשי שלא להסכים לתיקון ההסכם שהיה קיים בין הצדדים.
4. במאמר מוסגר אציין, כי התרשמתי כי המפתח לטרוניית התובע הינה ההתפתחות המשמחת מבחינתו של פסיקת הוצאות ריאליות לטובתו. הן התובע והן הנתבע לא היו יכולים להעריך בעת חתימת ההסכם השני כי בסיומו של ההליך, כשנה וחצי מאוחר יותר, בחודש אפריל 2015, תידחה התביעה וייפסקו הוצאות גבוהות יחסית לטובת התובע. בעקבות פסיקת ההוצאות הריאליות האמיר שווייה הכספי של הוראת סעיף 6 הנ"ל הרבה מעבר למה ששני הצדדים יכלו להעריך בעת חתימת ההסכם. כפי שהנתבע לא היה יכול לבוא בטרוניה לתובע ולדרוש שכר נוסף לו פסק בית המשפט הוצאות נמוכות או לו מצא שאין לפסוק הוצאות כלל לטובת התובע, הרי שאין התובע מורשה להתכחש להסכם במקרה של פסיקת הוצאות נדיבה.
5. סעיף 6 קבע, כאמור, כי "ככל שייפסקו הוצאות במהלך ניהול התיק, אשלם מחצית מההוצאות, לרבות שכ"ט שייפסק, לזכות עורך דיני הנ"ל." הקושי בהוראת הסעיף הוא כי לא נכתב בו במפורש כי מחצית ההוצאות שייפסקו בתיק ישולמו לנתבע בנוסף לכל סכום אחר שישולם לו.
6. לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את ההסכם על רקע נסיבות כריתתו, מצאתי כי התובע חתם על ההסכם החדש ביודעין ומתוך הבנת תנאיו והשינויים שנערכו בהסכם הראשון, וכי הסכמתם המשותפת של הצדדים היתה כי מחצית ההוצאות תבוא בנוסף לכל סכום אחר שישלם התובע לנתבע. מטעם זה אין מקום להחיל על ההסכם את כלל הפרשנות נגד המנסח. מסקנה זו נסמכת על הטעמים הבאים:

(1) לשון הסעיף ברורה למדי. אף אם לא נכתב בו כי מחצית סכום ההוצאות ישולם בנוסף לכל סכום אחר, הרי בוודאי לא נכללה כל הוראה אחרת שממנה אפשר ללמוד שרכיב זה ישולם בחופף לרכיבים אחרים או באופן חלקי. הוראת הסעיף מתייחסת אל פסיקת ההוצאות כאל אפשרות לא וודאית, כאשר ברור שסכום ההוצאות שייפסק, אם ייפסק אינו ידוע. משכך, לא היו הצדדים יכולים לשקול סכום זה כנגד רכיב אחר כלשהו בשכר הטרחה.

(2) יודגש, כי גם בכתב התביעה וגם בהשלמת הטיעון בכתב לא טען התובע בפה מלא ובבירור כי לא ידע או לא הבין את משמעות שכר הטרחה. התובע טען כי הנתבע הבטיח לו בישיבת קדם המשפט כי "לא יהיה חזיר", אולם דברים אלה אינם מתייחסים למצב ההבנה של התובע בזמן החתימה על הסכם שכר הטרחה. התובע לא הצהיר ברחל בתך הקטנה כי לא הסכים עם הנתבע כי שכר הטרחה לפי סעיף 6 יבוא בנוסף ליתר רכיבי שכר הטרחה.

בנקודה זו אוסיף, כי התרשמתי מן התובע, שהוא אדם ערני ובקי בהלכות העולם, וכי ענייני כספים והסכמים למתן שירות אינם זרים לו, בהיותו קבלן אינסטלציה עצמאי. אני דוחה את נסיונו של התובע להציג עצמו כאדם שאנו מבין דבר בהלכות המשפט ובמשא ומתן כספי ואת נסיונו להציג את הנתבע כמי שניצל את תמימותו וחוסר בקיאותו של התובע.

(3) מהות ההסכם והגיונו הפנימי תומכת בפרשנות שבפי הנתבע. הנתבע טען, כי הסכם שכר הטרחה השני נועד להקל על התובע, כך שבמקום שישלם סך 12,000 ₪, גם במקרה של סיום התיק בפשרה, כפי שהורה ההסכם הראשון, הוסכם כי ישלם סך של 8,000 ₪ בלבד, כאשר סכום נוסף בסך 5,000 ₪ ישולם רק אם ינוהלו הוכחות בתיק. לטענת הנתבע, הוספת מחצית סכום ההוצאות נועדה לאזן את ויתורו של הנתבע על אובדן שכר טרחה בגובה 4,000 ₪, שכבר הובטח לו בהסכם הראשון ושהתובע היה צריך לשלמו גם במקרה של סיום התיק ללא ניהול הוכחות. אני מקבל את טענת הנתבע כי הסכם שכר הטרחה השני היטיב במידה רבה עם התובע, שכן בעת עריכת ההסכם הן התובע והן הנתבע לא היו יכולים להעריך, בוודאי לא במידה רבה של וודאות, כי בית המשפט אכן יפסוק לטובת התובע שכר טרחה ריאלי, וכל טענה אחרת כעת מהווה חוכמה בדיעבד. כמפורט לעיל, תיקון ההסכם הביא לתובע חסכון כספי ניכר, בהפחתה של כשליש משכר הטרחה הבלתי תלוי שהיה על התובע לשלם לנתבע.

(4) מפרוטוקול הדיון בתיק 39781-10-13 עולה כי הנתבע השקיע מאמץ לא מבוטל כדי לשכנע את בית המשפט לפסוק הוצאות ריאליות בתביעה כספית בסכום מצומצם יחסית. ניתן לקבוע כי תיקון ההסכם יצר אצל הנתבע תמריץ להוסיף ולטעון בעניין, דבר אשר הביא, בסופו של דבר, רווח כספי הן לתובע והן לנתבע. כבר במעמד החתימה על ההסכם החדש, יכול היה התובע להעריך כי הסכם שכר הטרחה החדש ימריץ את מרשו לעתור לפסיקת שכר טרחה ריאלי, כפי שאכן נעשה.

1. כאמור לעיל, התרשמתי כי התובע הבין את משמעות הסכם שכר הטרחה, אולם לא ציפה שלכיסו של הנתבע ישולשל סכום משמעותי נוסף, כתוצאה מפסיקת הוצאות נדיבה וכי המוטיבציה העיקרית להגשת התביעה היתה תחושתו כי הנתבע קיבל שכר טרחה יותר מן הראוי לו.
2. באשר לטענת התובע, כי מאמציו להשיג ראיות מועילות הם שהכריעו את התיק ולא השירות המשפטי שקיבל מן הנתבע, טענה זו, אפילו היה בידי התובע להוכיחה, ואינני קובע כי הצליח להוכיחה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין תוקף ההסכם וחובתו של התובע לכבדו.
3. בטרם סיום אני רואה מקום להתייחס לניסוח סעיף 6 להסכם שכר הטרחה המאוחר. חובתו של הנתבע, כמנסח ההסכם בכלל וכעורך דין הנותן שירות ללקוחו בפרט, לנסח את הסכם שכר הטרחה באופן ברור, ונקי מאי הבנות. חובתו לנסח הסכם שלא יכשיל את לקוחו או יטעה אותו, לא יכלול "תחומים אפורים" ולא יפתח פתח לאי הבנות או לתחושת מרמור. ניסוח הסכם שכר טרחה בהיר וברור היא חובתו של עורך דין כלפי לקוחו והוא נדרש על מנת להבטיח את אמון הלקוח בעורך דינו ובשירות המשפטי בכלל.

אינני קובע כי נוסח סעיף 6 היה מטעה או כי נוסח באופן עמום כדי להרע עם התובע, ועם זאת, מן הראוי היה כי נוסח הסעיף היה כולל התייחסות מפורשת לכך שמחצית סכום ההוצאות תעבור לידי הנתבע בנוסף לכל סכום אחר.

1. סופו של דבר שהתביעה נדחית. לאור המפורט בסעיף 18 לעיל אינני מחייב את התובע בהוצאות.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ו, 25 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.