1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לדמי אבטלה.

תביעתה נדחתה במכתב מיום 13.8.15 מן הטעם שלא צברה תקופת אכשרה הואיל והינה בעלת שליטה בחברת מעטים "מאיר את אופק בע"מ". התובעת דווחה כעובדת החברה מחודש 3/07 ועד 2/15.

על כך התביעה שבפנינו.

2. לטענת התובעת, עבדה בחברה, שבשליטת בעלה, מחודש 3/07 ועד פיטוריה ביום 15.2.15 עקב קרע ביחסים בינה לבין בעלה.

לטענתה, מעמדה היה כשל עובדת שכן עבדה בחברה באופן סדיר, כ - 8 שנים, בימים ושעות קבועים, ביצעה עבודה של הנה"ח, תשלום לספקים ומזכירות שוטפת שאלמלא עשתה אותה היתה מבוצעת ע"י עובד אחר שהיה מגוייס לתפקיד.

שכרה, כך נטען, הינו שכר ריאלי בהתאם לאופי תפקידה.

תלושי השכר הופקו לה בזמן אמת ושולמו לה כנדרש כל הזכויות הסוציאליות לרבות פיצויי פיטורים עם פיטוריה.

התובעת טוענת כי אינה בעלת שליטה בחברה, אינה רשומה כבעלת מניות ואינה בעלת שליטה בעקיפין. ההחלטות הניהוליות נעשו ע"י בעלה בנפרד.

לטענתה, העובדה שניתנה לה זכות חתימה בחברה אין בה כדי להעיד על כך שהיא בעלת שליטה.

3. לטענת הנתבע, התובעת הייתה בעלת שליטה בחברה וככזו, לא התקיימו בענייננו יחסי עובד-מעביד.

העסקתה כאשת הבעלים הייתה שונה מהעסקה של כל אחד אחר.

ההחלטה על העסקתה התקבלה במשותף.

התובעת הייתה בעלת זכות חתימה.

העסקתה לא הייתה חיונית שכן לאחר סיום העסקתה לא התקבל עובד אחר במקומה וכל עבודתה נעשית ע"י עובדת אחרת שמשרתה לא הוגדלה.

הכרעה

4. הנטל להוכחת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין קרובי משפחה, מוטל על התובעת. התובעת לא הרימה נטל זה ונסביר.

5. מהראיות שבאו בפנינו עולה, כי ההחלטה על קבלת התובעת לעבודה הייתה משותפת לה ולבעלה, בעל השליטה הרשום בעסק:

"ההחלטה שלנו הייתה משותפת. הוא לא ביקש".

נוסף על כך, התובעת הייתה מורשית חתימה של החברה.

גם הנכס בו מצוי העסק הינו בבעלות משותפת של התובעת ובעלה, וחלקה בנכס הועבר לבעלה במסגרת הסכם הרכוש שנערך ביניהם עם הגירושין.

6. התובעת לא החליפה עובדת אחרת בתפקיד זה כאשר התקבלה לעבודה (ר' עמ' 10 לפרוטוקול).

7. התובעת פוטרה על רקע הפרידה מבעלה וכאשר סיימה לעבוד, עבר תפקידה לעובדת הנה"ח שכבר עבדה בעסק בהיקף משרה חלקי.

עובדת זו, שעבדה חצי יום, עד השעה 13:00, כלל לא נדרשה להגדיל את היקף משרתה, אף שמשרתה של התובעת שהועברה אליה בנוסף לתפקידה הקודמים הוגדרה כמשרה מלאה.

8. בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה (דב"ע נז/ 2-182 המלל נ' גרוסקופף), הוכח בפנינו כי עבודתה של התובעת לא בוצעה ע"י עובד אחר לפני תחילת העסקתה וגם לא לאחריה.

כל מטלות התובעת, שלטענתה בוצעו על ידה במשרה מלאה, הועברו לאחר סיום עבודתה לעובדת קיימת, העובדת בחצי משרה, והעברת המטלות כלל לא הביאה להגדלת משרתה.

לא נטען ולא הוכח בפנינו כי היה שינוי בשכרה של אותה עובדת כאשר התובעת השתכרה שכר של מעל 8,000 ₪ נטו עבור ביצוע אותן המטלות.

הדבר מלמד כי אין מדובר בהעסקה חיונית או נדרשת בהיקף הנטען אלא בהעסקה על רקע קרבת המשפחה וכי השכר ששולם אינו שער ריאלי שהיה משולם עבור ביצוע אותם התפקידים ע"י עובד אחר שאינו בן משפחה.

לזאת יש להוסיף את העובדה שההחלטה על ההעסקה נתקבלה במשותף ע"י התובעת ובעלה, את העובדה שהתובעת הייתה בעלת זכות חתימה בחברה ואת היותה בעלים בחלק מהזכויות בנכס החברה.

9. לנוכח האמור, ואף שהתובעת ביצעה עבודה בפועל ודווחה כעובדת, הרי שלצורך תביעתה לדמי אבטלה יש לראות בה כבעלת שליטה או כעצמאית בחברה ולא כעובדת, ועל כך דין תביעתה להידחות.

10. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום כ"ט אדר א' תשע"ט, 06 מרץ 2019 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.