06 ספטמבר 2016

לפני:

כב' הרשמת קארין ליבר-לוין

החלטה

1. לפני בקשת הנתבעות כי המשך ההליכים בתיק יותנה בהפקדת ערובה מטעם התובע בסך 2,000 ₪. הבקשה מנומקת בכך שהליך זה הינו העתק של הליך קודם שהתקיים בין הצדדים, תביעה שהגיש התובע בתיק 32804-11-13 (להלן - ההליך הקודם) שנמחקה ללא צו להוצאות בשל מחדלי התובע ולאחר שהנתבעת 1 הוציאה הוצאות בגין ההליך האמור. לאור זאת, ובהיעדר התייחסות מטעם התובע, על אף החלטותיה של כב' השופטת גרשון-יזרעלי, נפסקו לחובת התובע הוצאות בשל מחדליו בסך 2,000 ₪, וזאת ביום 10.4.2016. עד היום, טרם שילם התובע את ההוצאות לנתבעות. על כן יש לחייבו הפקדת ערובה, בהתאם לפסיקה הרווחת בבית הדין לעבודה.
2. בתגובה טען התובע כי הסיבה שההוצאות טרם שולמו נובעת ממצבו הכלכלי הקשה, ועל כן מבקש הוא במסגרת תגובתו כי בית הדין יורה שתשלום ההוצאות יקוזז מכל סכום שייפסק לטובתו בתום ההליך. התובע מציין כי הבקשה לא נתמכת בתצהיר וכי מטרתה להוות אמצעי לחץ פסול על התובע. עוד טוען התובע כי סיכויי תביעתו גבוהים וכי יש לדחות את הבקשה. יצוין כי התובע אינו מתייחס בתגובתו לקיומו של ההליך הקודם שנמחק בשל מחדליו.
3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בקשה, בתגובה ובתשובה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.

המסגרת הנורמטיבית

1. יצוין כי נכון ליום 2.9.2016, נכנס לתוקף תיקון תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)(תיקון), התשע"ו-2016 בכל הנוגע לערובה לתשלום הוצאות. יחד עם זאת, המועד הקובע באשר לדין החל, הוא מועד הגשת הבקשה, ועל כן הבקשה נבחנת בהתאם לדין שחל טרם כניסת התיקון האמור לתוקף.
2. בהתאם לדין החל בבית הדין לעבודה ידוע כי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 חלה בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.
3. בבואו של בית הדין לבחון בקשה להפקדת ערובה עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של בעל דין נתבע לגבות הוצאות ככל שייפסקו לטובתו ובמקרה שנגרר להליך סרק או שהתביעה כנגדו תידחה.
4. עוד נקבע בפסיקת בית הדין הארצי כי עצם היות תובע תושב הרשות הפלסטינית אינה מהווה סיבה העומדת בפני עצמה לחייבו בהפקדת ערובה, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו ובמיוחד לגבי שני פנים: האחד - כל עוד קיימת מניעה לקיום הליכי גביה ברשות הפלסטינית – על התובע להוכיח הוכחה ראשונית לכאורה כי תביעתו אינה מופרכת על פניה. הפן השני, ככל שהתביעה אינה מופרכת על פניה, ואין מדובר, לכאורה, בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מהעובד ככל שייפסקו לטובתו הוצאות משפט. כמו כן נקבע כי בעל דין יחויב בהפקדת ערובה במקרים מעטים ונדירים (ראו: ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' סיינט פיטר אינגליקנטו (פורסם בנבו)).
5. כמו כן, הפסיקה קבעה עוד ובאיזון מול זכות הגישה לערכאות, כי כאשר לבעל הדין התובע קיימת "היסטוריה" של אי עמידה בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות. ראו: דב"ע נו/142 - 3 חסון נ' קאסם סאמרי ואח', לא פורסם; דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391; דב"ע נה/94 - 3 חסן עבד אלרחמן ואח' נ' רבינטקס בע"מ, פד"ע כח 221; בש"א 1442/02 אירון ייצור בטחוני (1989) בע"מ ואח' נ' משה גלס, לא פורסם).

מן הכלל אל הפרט

1. כאמור, עצם היות התובע תושב הרשות הפלסטינית אינה עילה לחייבו בהפקדת ערובה. יחד עם זאת, יש לבחון את נסיבות העניין של תיק זה כדי להכריע האם הן מצדיקות היעתרות לבקשה.
2. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, מצאתי כי בענייננו מתקיימות נסיבות המצדיקות חיוב התובע בהפקדת ערובה.
3. בכל הנוגע לדרישה כי התובע יוכיח שתביעתו אינה מופרכת על פניה, אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל זה. הנתבעת 1 טוענת כי כלל לא העסיקה את התובע ואף צירפה אישור רו"ח לפיו בתקופה הרלוונטית לתביעה לא העסיקה עובדים למעט מנכ"ל מטעמה. לכתב התביעה צרף התובע תלוש שכר אחד והעתק של ספח המחאה מטעם הנתבעת 2, ותו לא. ההליך הקודם נוהל נגד נתבעת 1, ולאור אישור רו"ח שצורף, אני סבורה שהתובע לא הרים את הנטל, לפחות בכל הנוגע לנתבעת 1.
4. יתר על כן, מדובר בהליך שני שהוגש על –ידי התובע בשל אותן עילות, כאשר ההליך הקודם נמחק בשל מחדליו של התובע עצמו לרבות אי התייצבות לדיונים שנקבעו. מנגד ניצב מעסיק שהתייצב בהליך הקודם לדיונים שנקבעו בתיק, נגרמו לו הוצאות בשל אופן התנהלות התובע, וכעת ניצב בפני אותה תביעה שנמחקה נגדו בעבר.
5. התובע אינו מכחיש כי לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו, אלא מבקש במסגרת תגובתו כי מועד תשלומם יידחה לתום ההליך מחמת קשייו הכלכליים. טענה זו נטענה ללא כל תימוכין מעבר להצגתה בגוף התגובה. יתר על כן, מחיקת ההליך הקודם נבעה מאי התייצבותו של התובע לדיונים שנקבעו ואי התייחסותו להחלטות בית הדין שניתנו, כך שבהליך הקודם לא היה מעמד למצבו הכלכלי הקשה הנטען של התובע, אולם מחדליו הביאו למחיקת ההליך שפתח.
6. בבואי לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות, שנפסק כי היא זכות עליונה וחשיבותה גבוהה לאין שיעור, אל מול זכות הנתבעים שלא לנהל הליך שנמחק בשל מחדלי התובע, ולהיגרר להוצאות נוספות שקיים חשש ממשי כי יוכלו לגבותן מהתובע, אני סבורה כי לאור העובדה שלתובע ניתנה זכות גישה בהליך הקודם שנמחק לאור מחדליו, הרי שיש לחייבו בהפקדת ערובה כתנאי להמשך ניהול הליך זה.
7. לאור המפורט לעיל, אני מורה לתובע להפקיד ערובה בסך 2,000 ₪. מאחר ונקבע דיון מוקדם ליום 21.9.2016 בפני כב' השופטת גרשון-יזרעלי, סכום הערובה יופקד עד ליום 19.9.2016. לא תופקד הערובה במועד שנקבע, תידחה התביעה. הסכום שנקבע הנו מידתי בהתאם לשיקולים שנקבעו בפסיקה לרבות גובה ההוצאות המקובל בבית דין זה.
8. לפנים משורת הדין, הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, ג' אלול תשע"ו, (06 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

חתימה