לפניי כתב תביעה (מתוקן) לתשלום פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. התובע, יליד 1937 (כיום בן 81), מנהל פרדס באגודה להתיישבות חקלאית.

בתאריך 14.4.14, נתבע 1 עבד על טרקטור בשטח פרדס כאשר אבן ניתזה ממנו ופגעה בעינו הימנית של התובע (להלן: "התאונה"). נסיבות פגיעתו של התובע עולות כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, והתובע זכאי לפיצויים מנתבעת 2 אשר ביטחה במועד הרלוונטי את השימוש בטרקטור בביטוח חובה בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970.

בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין הנזק בלבד, ולאחר ששמעתי את התובע והצדדים ביקשו לסמוך את טיעוניהם על תחשיבי הנזק שהוגשו, ניתן פסק דין זה.

הנכות הרפואית

2. לאחר פגיעתו בתאונה, התובע הובהל לבית החולים שם אובחן נקב בעין ימין. הוא אושפז, נותח וטופל באנטיביוטיקה. עוד באותו חודש נותח פעם נוספת ניתוח קטרקט. הגם שלא הוגש לתיק בית המשפט תיעוד רפואי, מתחשיב הנזק של הנתבעים עולה כי אין מחלוקת שכשנתיים לאחר מכן, בחודש פברואר 2016 התובע עבר ניתוח נוסף בעין ימין להשתלת עדשה וקרנית (ראו סעיף 2 לתחשיב הנזק של הנתבעים).

3. התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי המוסד לביטוח לאומי, וועדה רפואית קבעה כי בגין ליקוי ראיה בעין ימין נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה, החל מתאריך 1.6.16, בשיעור של 30% (ראו הודעה על החלטת הוועדה הרפואית מתאריך 2.6.16, נספח א' לכתב התביעה המתוקן). לטענת התובע עובר לקביעת הנכות הצמיתה נקבעו לו גם נכויות זמניות, אולם לא הוגשה לבית המשפט אסמכתא לכך.

4. החלטת הוועדה הרפואית באשר לדרגת הנכות של התובע היא קביעה "על פי כל דין", ובהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים מחייבת גם לצורך תביעה זו. נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בגין התאונה עומדת איפוא על 30% בגין ליקוי ראיה בעין ימין.

הפסדי שכר עד למועד פסק הדין

5. לפי תצהירו של התובע הוא עובד משנת 1959 ועד למועד הגשת התצהיר באותו מקום ובאותה עבודה כמנהל פרדס במושב. בתחשיב הנזק טען כי לאחר התאונה נעדר במשך 90 ימים מעבודתו ולאחר הניתוח בחודש פברואר 2016 נעדר למשך חודשיים וחצי, כאשר את שכרו קיבל במהלך תקופות אלו ממעסיקו על חשבון ימי עבודה צבורים. בתצהירו לא באו לידי ביטוי טענותיו אלו.

מעיון בתלושי השכר שהוגשו, מצטיירת התמונה הבאה:

א. בשנת 2013, השנה שלפני התאונה, התובע השתכר בממוצע מידי חודש [בניכוי מ"ה] 9,115 ₪, שהם 9,620 ₪ צמוד להיום.

ב. בשנת 2014 (שנת התאונה) –

1. בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2014, עד לתאונה, התובע השתכר שכר חודשי ממוצע [בניכוי מ"ה] של 8,478 ₪, וצמוד להיום 8,880 ₪. (ראו חישוב בהתאם לסכומים המצטברים שבתלוש חודש מרץ 2014).

2. אין תלוש שכר לחודש התאונה, אפריל 2014, או לחודשים הסמוכים לאחר מכן אלא החל מחודש ספטמבר 2014 ועד סוף אותה שנה. מהסכומים המצטברים של תלוש דצמבר 2014, בהשוואה לסכומים המצטברים של תלוש חודש מרץ 2014 (התלוש האחרון שלפני התאונה), ניתן לחשב את שכרו החודשי הממוצע של התובע לחודשים אפריל-דצמבר 2014, ואלו עומדים על 9,260 ₪ שהם 9,650 ₪ צמוד להיום. עוד עולה מתלוש חודש דצמבר 2014 כי התובע עבד במהלך כל אותה שנה. על כן, ככל שיש טענה כי התובע נעדר מעבודתו במשך 3 חודשים לאחר התאונה וקיבל שכר על חשבון ימי מחלה, שומה היה עליו להוכיח זאת באמצעות אישורים רלוונטיים מהמעסיק.

ג. בשנת 2015; הוגשו תלושי שכר עד לחודש אוגוסט 2015, מהם עולה כי שכרו החודשי הממוצע של התובע במהלך חודשים אלו, בניכוי מ"ה עמד על 9,585 וצמוד להיום 9,925 ₪.

ד. בשנת 2016 לא הוגשו נתוני שכר, ומאחר שעסקינן בנזק מיוחד ולא הוכח כי התובע נעדר מעבודתו במשך חודשיים וחצי (כפי שטען בתחשיב הנזק), אין מקום לפצותו בגין האמור.

ה. בשנת 2017 הוגשו תלושי שכר עד לחודש אפריל, מהם עולה כי שכרו החודשי הממוצע של התובע [אין מ"ה] עמד על 9,595 ₪ צמוד להיום 9,750 ₪.

6. ניתוח נתוני השכר לעיל מצביע על כך כי לכל היותר השתכר התובע לפני התאונה סך של 9,620 ₪ לחודש, ולאחר התאונה שכרו לא נפגע גם בתקופות אי-הכושר הנטענות. יש להניח כי גם לאחר חודש אפריל 2017 ועד היום אין ירידה בשכר. מכאן, שלא הוכח כי יש לפצות את התובע בגין תקופת העבר.

הפסד כושר השתכרות ופנסיה

7. למועד הגשת התצהיר ולמועד ההוכחות (4.7.18) התובע עובד. עם זאת, הוא נשאל בחקירה נגדית, והשיב, כי בקרוב הוא עומד לסיים את עבודתו "עוד חודשיים, מקסימום סוף השנה. מספיק לי. אני בן 81" (ראו פרוטוקול מתאריך 4.7.18 בעמ' 4 שו' 20-21). התובע אינו קושר את פרישתו הקרובה מהעבודה לתאונה, אלא לגילו ולשנים הארוכות בהן עבד.

8. המסקנה מהאמור לעיל היא כי אם במהלך כארבע שנים וחצי מאז התאונה שכרו של התובע לא נפגע והוא המשיך וממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, יש להניח כי כושר השתכרותו גם עד פרישתו לגמלאות בחודשים הקרובים, פרישה שאינה קשורה לתאונה, לא ייפגע ושכרו לא יפחת. מכאן שגם לעתיד אין מקום לפיצוי בהיעדר פגיעה בכושר ההשתכרות ומשהתובע עוזב את מקום עבודתו ללא קשר לתאונה. אשר לפנסיה, לא נטען להפסדים בראש נזק זה.

עזרת הזולת

9. לטענת התובע בתחשיבו הוא נזקק בעבר ועתיד להיזקק לעזרת הזולת, ועותר לפיצוי בסכום של 100,000 ₪. בתצהירו לא פירט על אודות עזרה שלה נזקק או יזדקק לכאורה, אך ביאר כי הוא חובש משקפיים כדי למנוע כניסת אבק לעיניו בעת עבודתו, כי הדלקת בעינו מציקה לו, כי הוא אינו עושה שימוש בבריכה בעוד שלמעלה מ – 50 שנה היה לו מנוי, כי יש לו ראיה כפולה כאשר הוא צופה בטלוויזיה, כי הוא סובל מתופעות של סינוור וכי אינו נוהג בלילה. כמו כן אובחנה גלאוקומה בעינו השמאלית ורופאיו המליצו לו לעבור ניתוח קטרקט אך הוא חושש פן הניתוח יכשל ואז יישאר עיוור.

10. מאחר שהתובע לא הגיש כל ראיה אשר תתמוך בהוצאה כספית בגין עזרת הזולת אותה קיבל לאחר התאונה; משום שלאחר התאונה הוא המשיך לתפקד במקום עבודתו, בהתחשב בגילו, בשיעור נכותו ובאופי פגיעה אני מעריכה את העזרה לעבר ולעתיד באופן גלובאלי בסכום של 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

11. לטענת התובע בתצהירו, הוא מזליף 5 פעמים ביום טיפות לעינו, וכאמור הוא סובל מתופעות של סינוור ואינו נוהג בלילה.

12. הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994. כמו כן זו תאונת עבודה והתובע זכאי לפנות למוסד לביטוח לאומי לקבלת החזר הוצאותיו אלו בהתאם לסעיפים 87-88 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה– 1995 ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) תשכ"ח - 1968. לא צורפו קבלות להוכחת טיפולים שונים, רכישת תרופות או משקפיים מיוחדים. כמו כן אין לתובע הוצאות נסיעה מיוחדות בגין התאונה, למעט כאשר הוא נדרש לנסוע בלילה.

13. לאור כל האמור, אני פוסקת לעבר ולעתיד בגין השתתפות עצמית בתרופות, היטלי רופאים, ונסיעות וכיוצ"ב סכום גלובאלי של 3,500 ₪ (מעבר לסכומים אותם התובע יכול לקבל מהמוסד לביטוח לאומי).

כאב וסבל

14. נכותו הרפואית של התובע עומדת על 30%, והוא אושפז לצורך הטיפול בעינו, במצטבר, 9 ימים.

אעיר כי בתחשיב הנזק מטעמו, התובע טוען כי אושפז למשך 22 ימים, אך אין לכך תימוכין ולפיכך החישוב ייערך על יסוד 9 ימי אשפוז לגביהם יש אסמכתא או הסכמה של הנתבעים (ראו סיכום אשפוז החל מתאריך 14.4.14, "סכום קטרקט" מיום 29.4.14, ויתר האשפוזים בסעיף 2 לתחשיב הנזק של הנתבעים).

לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, בגין 30% נכות (בניכוי גיל) ו – 9 ימי אשפוז, הפיצוי הוא בסכום של 32,450 ₪ [במעוגל].

סוף דבר

15. סיכום הפיצויים הוא כדלקמן:

א. הפסדי השתכרות לעבר --

ב. אובדן כושר השתכרות --

ג. פנסיה --

ד. עזרת הזולת (עבר ועתיד) 5,000 ₪

ה. הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 3,500 ₪

ז. כאב וסבל 32,450 ₪

סה"כ ביניים 40,950 ₪

בצירוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 6,230 ₪

סה"כ 47,200 ₪ [במעוגל]

16. נתבעת 2 תשלם לתובע סכום של 47,200 ₪ בצירוף הוצאות משפט (על פי קבלות), כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום ההמצאה.

המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ט, 02 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.