1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 03.09.2015, בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 73-190-52 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב, מ"ר 20-972-68 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 והתובעת שכנגד 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' ועל ידי התובעת שכנגד 1 בביטוח מסוג מקיף (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם הנתבעות שישבה ברכב הנתבעות בעת קרות התאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שאחריותה של נהגת רכב הנתבעות לתאונה תעמוד על שיעור של 30% ואילו אחריותו של נהג האוטובוס לתאונה תעמוד על שיעור של 70%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1. אני מעדיף את גרסתן של העדות מטעם הנתבעות, שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג האוטובוס, שלא הותירה בי רושם דומה.

5.2. סבורני כי נהג האוטובוס הסיט את האוטובוס שמאלה לאחר צאתו מתחנת האוטובוס המוצב בצד ימין של הדרך, מבלי ליתן את דעתו לרכב הנתבעות הנמצא במקביל אליו בנתיב השמאלי.

סבורני כי נהג האוטובוס הסיע את האוטובוס באגרסיביות ללא התחשבות בתנאי הדרך.

5.3. מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג האוטובוס.

עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב הנתבעות מכלל אחריות לקרות התאונה.

סבורני כי נהגת רכב הנתבעות לא הביאה בכלל חשבון יציאתו הפתאומית של האוטובוס וסטייתו שמאלה, דבר שאם הייתה נוקטת במשנה זהירות, הייתה באה לכלל חשבון בנהיגתה.

5.4. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזקים בתביעה ובתביעה העיקרית אומר כדלקמן:

באשר לתביעה העיקרית – מאחר שהנזק הנטען שנגרם לאוטובוס נתמך בחוות דעת שמאית ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו. לא כל שכן, לגבי ראשי הנזק דמי טיפול וימי עמידה. לגבי ראש הנזק של דמי טיפול לא ברור מה פשרו של ראש נזק ובכל מקרה לא צורפו אסמכתאות תומכות. לגבי ראש הנזק של ימי עמידה, לא ברור מה הנזק שנגרם לתובעת שהינה בעלת צי אוטובוסים. הרי לא ניתן לומר כי כל האוטובוסים המוחזקים בידיה נעשה בהם שימוש בכל שעות הפעילות של קווי האוטובוסים של התובעת, באופן שהשבתתו של אוטובוס אחד לצורך טיפול או תיקון תביא לפגיעה כלכלית בתובעת.

לכן, יש להעמיד את סכום התביעה העיקרית על סך של 9,570 ₪.

באשר לתביעה שכנגד – מאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעות שכנגד נתמך גם הוא בחוות דעת שמאית, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעות שכנגד על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה שכנגד בדין יסודו. לא כל שכן, לגבי ראש הנזק הפסד הנחת היעדר תביעות. לגבי ראש נזק של הפסד הנחת היעדר תביעות, התובעות שכנגד הציגו אישור על הפסד בפועל בסך של 1,110 ₪ (נ/2) בעוד שראש נזק זה העומד בתביעה שכנגד על סך של 2,000 ₪. מכאן, שיש להעמיד את סכום ראש הנזק של הפסד הנחת היעדר תביעות על סך של 1,110 ₪.

לכן, יש להעמיד את סכום התביעה שכנגד על סך של 10,439 ₪.

לפיכך, התביעות על סכומן לפי סעיף 5.4 לעיל, מתקבלות חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

התביעה העיקרית

6. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך 2,871 ₪, שהינו שיעור של 30% מסכום התביעה (כאמור בסעיף 5.4 לעיל), בתוספת אגרה ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

התביעה שכנגד

7. הנתבעת שכנגד תשלם לתובעות שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך 7,307 ₪, שהינו שיעור של 70% מסכום התביעה שכנגד (כאמור בסעיף 5.4 לעיל), בתוספת אגרה ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

7.3. שכר העדות כפי שנפסק בדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ז, 29 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.