פרוטוקול

ב"כ המשיבה:

אנו מתנגדים לביטול פסק הדין של בית משפט קמא.

חברי טוען לעיוות דין. אולי אם נתבסס על הפסיקה זו פסיקה ישנה לפני שעברה את הביקורת של בית המשפט העליון.

מגישה לבית המשפט פסיקה מבית המשפט העליון, כבר השופט ג'וברן מציין שאין מניעה לשפוט בהעדר בעבירה של נהיגה בשכרות. זו כמובן לא יכולה להתקבל טענה לעיוות דין.

הלכה היא שענישה חמורה לא מהווה עיוות דין ולא מהווה עילה להחזרת התיק לבית המשפט קמא.

ב"כ המערער:

חברתי נתפסת על עיוות הדין. צריך להסתכל על התמונה באופן כללי.

כל דבר לגופו של עניין, כל דבר הוא שונה ולא צריך לעשות הכללה. יש את העניין של סיבה מוצדקת או עיוות דין. העניין של הסיבה המוצדקת, מדובר במערער שאפשר להתרשם ממנו, זו ביתו, הוא לא מבין עברית.

מדובר במערער שעולה חדש מאתיופיה, הוא לא יודע את השפה העברית קרוא וכתוב. באותו יום האירוע כאשר קיבל את כתב האישום השוטר לקח את ידו והחתים אותו ללא הסבר ותרגום. איך הוא קיבל את ההודעה? לאחר שנגזר דינו בהעדר. הבת מגיעה, יש לו ילדים קטינים בבית בני 5,6,7 שלא יודעים לכתוב. הבת מגיעה אחת לכמה חודשים, היא סטודנטית ולא גרה עם ההורים. זה עניין קלאסי שבית המשפט צריך להתערב פה. יש פה עניין שאים לא עיוות דין אז עוד סיבה מוצדקת שלא יודע לקרוא ולכתוב.

ביתו הגיעה הביתה לביקור, ואז ראתה את המכתב. הסבירה לו בשפה שיבין. בשטח לא הסבירו לו. מפנה להחלטתו של כב' השופט צימרמן מיום 21.12, מציין שהנאשם זומן כדין והיה עליו לבדוק... (מצטט). איך יכול לבדוק אם לא יודע קרוא וכתוב.

המערער נמצא כ- 10 שנים בארץ.

השוטר לקח את ידו והחתים אותו.

יש גם פסיקה שאני צרפתי, מדובר בענישה נכון שזה המינימום, אבל לא ניתן לו את יומו בבית המשפט.

בית המשפט השלום ידון אותו ונסגור את התיק.

מדובר בעבירה מהותית, לא עבירה קלה. הענישה שלה היא ענישה קשה מאוד, גם כלכלית מאוד קשה לכל מערער. שזה לקחת ממנו את הפרנסה.

<#2#>

החלטה

בפניי ערעור על החלטה של בית משפט השלום לתעבורה בפ"ת (כב' השופט צימרמן) בתיק 6005-11-15 מתאריך 21.12.15 במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המערער לבטל פסק דין שניתן בהעדרו.

המערער הועמד לדין בעבירה של נהיגה בשכרות. המערער קיבל את הדוח מידי השוטר במעמד עריכת הדו"ח בתאריך 17.7.15 וזומן והתייצב בבית המשפט בתאריך 23.11.15. המערער חתם על הדו"ח. בתאריך הדיון לא התייצב המערער בבית המשפט ונשפט בהעדרו. המערער נידון לפסילה למשך שנתיים וקנס בסך 2,000 ₪.

בתאריך 21.12.15 הגיש כאמור המערער בקשה לביטול פסק הדין וטען שהוא עולה מאתיופיה ושאינו דובר את השפה העברית כהלכה ולמעשה אינו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית. לפיכך לא הבין מתי והיכן אמור להתייצב למשפט התעבורה. עוד נטען כי למערער נגרם עיוות דין שכן הוא לא זכה להתכונן כהלכה למשפט, לקורא את חומר הראיות שבתיק ולנסות להגיע להסדר עם התביעה. בנוסף נטען כי על פי פסיקה של בית המשפט המחוזי בעבירה של נהיגה בשכרות אין לקיים את הדיון שלא במעמד הנאשם גם כאשר אין הצדקה לאי התייצבותו למשפט.

בית משפט קמא דחה את הבקשה וקבע כי הנאשם (המערער) זומן כדין והיה עליו לבדוק מבעוד מועד (ארבעת החודשים שבין מועד העבירה למועד המשפט) מה כתוב במסמך אשר קיבל מהשוטר בשטח.

על החלטה זו של בית משפט קמא הוגש הערעור המונח בפניי.

בהודעת הערעור חזר ב"כ המערער על הטיעונים שנטענו בבית משפט קמא והדגיש כי למערער נגרם עיוות דין שכן נגזר עליו עונש של פסילה למשך שנתיים, עוד נאמר כי לעיתים מגיעים להסדר עם התביעה שאינו מחייב לאחר מכן חידוש רישיון ואילו במקרה הנ"ל המערער לא זכה להגיע למו"מ עם התביעה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. בפתח הדיון הציגה לי ב"כ המשיבה החלטה של בית המשפט העליון ברע"פ 1798/15 שם קבע בית המשפט כי לשונו של סעיף 240 לחסד"פ סגורה וברורה וכוללת בטוחה עבירות של נהיגה בשכרות.

בית המשפט הוסיף כי לשון הסעיף אינו מונע מבית המשפט להפעיל שיקול דעת בנושא במסגרת נסיבותיו של כל מקרה. באשר לאי התייצבותו, טענה ב"כ המשיבה כי המערער זומן כדין ולא התייצב. ובאשר לטענה של עיוות דין, נטען כי הטענה מכוונת כנגד העונש שנגזר על ידי בית משפט קמא וזה כשלעצמו אינו גורם לעיוות דין (לפי פסיקה של בית המשפט) ומשכך ביקשה לדחות את הערעור.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, דין הערעור להידחות.

אף לא אחד מהנימוקים שפורטו בהודעת הערעור מצדיקים לקבל את הערעור. המערער זומן כדין, וכפי שבירר עם ביתו לאחר מתן גזר הדין, מה מהותו של גזר הדין שקיבל (כך לפי דבריו) היה עליו אם לא הבין במה מדובר, לברר מתי עליו להתייצב לבית המשפט לדיון. באשר לטענה של עיוות דין, מבלי להקל ראש במרכיבי גזר הדין (פסילה לשנתיים וקנס על סך 2,000 ₪), חומרת העונש בנסיבות אלו, איננה נסיבה לעיוות דין. אם סבור היה המערער שהעונש שנגזר עליו חמור וחורג מרמת הענישה המקובלת, היה עליו לערער על גזר הדין. באשר לטענה כי לא ניתן היה לקיים את הדיון בהעדרו של המערער, התשובה ניתנה על ידי בית המשפט העליון ברע"פ שצוטט לעיל.

סוף דבר, הערעור נדחה.

לפנים משורת הדין, אני מורה על עיכוב תשלום הקנס המקורי עד ליום 19.5.2016. לא ישולם הקנס עד לתאריך הנ"ל, יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום התשלום המקורי על פי פסק דין של בית משפט השלום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ז ניסן תשע"ו, 05/05/2016 במעמד הנוכחים.