1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 29.9.2015 במפגש כביש 44 וכביש 431. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 36,074 ₪, בגין ערך הרכב, שכר שמאי ונזקים כלליים.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, וכן בשאלת הנזקים עצמם.

3. נהג התובעת טוען כי התאונה ארעה בשל התפרצות לצומת של נהג הנתבעים, מצד ימין לרכב התובעת, ובניגוד למופע אור אדום בכיוונו. כשראה נהג התובעת את הרכב מתקרב לעברו, האיץ מתוך מטרה לנסות ולהתחמק, אך נפגע בכנף אחורית ימנית שלו.

4. בעדותו של נהג התובעת תמך עד ראיה, נהג משאית שעמדה משמאל לרכב התובעת ברמזור, שסיפר שהתחיל לנוע לאחר התחלפות מופע האור בכיוונו לירוק, כשהבחין לפתע ברכב הנתבעים חוצה את הצומת, במהירות גבוהה, ופוגע ברכב התובעת, שיצא מצד ימין של המשאית, בזינוק מהיר משלה.

5. הנתבע 2 טוען, כי נכנס לצומת באור ירוק, וכי רכב התובעת התפרץ לצומת מאחורי המשאית, בלא שדה ראיה. הוא סיפר עוד, כי במהלך חציית הצומת, התחלף מופע האור שבכיוונו לצהוב.

6. באשר לנזק, לכתב התביעה צרפה התובעת חוות דעת שמאי, שקבע שנזקי הרכב, כתוצאה מהתאונה, הגיעו לכדי 54% משוויו, ולפיכך הוכרז הרכב אבדן להלכה. מכיוון שהרכב היה בר-שיקום, הרי שהשמאי הפחית משוויו הכולל את שוויו במצבו הנוכחי, לצורך מכירה לשם שיקום, וכתב בחוות-דעתו, כי השרידים נמסרו לבעלי הרכב, לשם מכירתו לצורך שיקום.

7. נהג התובעת, שהוא גם אביה, וכפי הנראה המוציא והמביא לעניין הרכב עבור בתו, נחקר גם בעניין זה, אך לא ידע לשפוך אור על אשר ארע לשרידי הרכב, ורק טען, שהשמאי טיפל בעניינים אלה. הוא לא נתן תשובה ברורה לשאלה אם הרכב נמכר, אך השתמע מעדותו שאכן נמכר (שכן הוא הזכיר קיומו של הסכם).

8. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את תמונות הצומת, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, אני מעדיף את גרסתו של נהג התובעת, שנתמכה בעדות ברורה ונחרצת של עד ראיה, שהיותו נייטרלי לא הועמדה בספק, ואשר גם ראה את התרחשות התאונה מכיוון שאפשר לו לתת עדות ברורה ומהימנה.

9. עם זאת, יש ממש בטענת הנתבעים, כי נהג התובעת יצא לצומת כשאין לו שדה ראיה לצד שמאל (בשל המשאית, ובשל קיר תמך משמאל לכביש), ועל כן גם לו חלק מסוים באחריות להתרחשות התאונה. אני קובע כי אשמו התורם של נהג התובעת הוא 10%, בנסיבות אלה.

10. נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לנזקים כלליים, אני דוחה רכיב זה של התביעה.

11. באשר לנזק העיקרי, אני סבור שהתביעה הוכחה. אמנם, יכול ולמחיר בו בפועל נמכרו שרידי הרכב, לצורך שיקום, עשויה להיות השלכה על נזקי התובעת בסופו של יום, אולם מקום בו לא הוזמן שמאי התובעת לחקירה, וחוות-דעתו קבעה, בין היתר, גם את שוויים של השרידים, הרי שיש בחוות-דעת זו משום ראיה קבילה לגובה הנזקים שספגה התובעת, נטו (שווי הרכב בהפחתת שווי השרידים). בהעדר ראיה נוגדת כלשהי, יש לקבוע כי התובעת עמדה בנטל הבאת הראיות, והצליחה להוכיח את נזקיה.

12. בשולי הדברים אעיר, כי התובעת ביקשה לצרף לתיק, לאחר תום פרשיית ההוכחות, העתק מהסכם המכר, אולם בקשתה נדחתה.

13. לאור כל האמור, אני קובע כי נזקי התובעת הם 35,074 ₪, ועל הנתבעים לשאת ב-90% מתוך נזקים אלה, דהיינו: 31,567 ₪.

14. אני מחייב, אפוא, את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 31,567 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 451 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את שכר העד בסך 400 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,600 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ז, 04 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.