1. בפני תביעה לפיצוי כספי בסך של – 33,500 ₪ בגין הפרת הסכם לפיו התובע רכש מאת הנתבעת רכב מסוג שברולט אורלנדו חדש אשר קיבל לידיו ביום 27.7.12 (להלן: "הרכב").

בקליפת אגוז, התובע טוען שנמכר לו רכב פגום אשר לטענתו, נכנס עשרות פעמים למוסך הנתבעת , קרוב לחצי שנה לא היה בשימושו לסירוגין ובוצעו טיפולים ותיקונים רבים אך ללא הצלחה. בעיקר לא הצליחה הנתבעת לאתר את הגורם לתקלה בגיר האוטומטי של הרכב על אף שהגיר הוחלף פעמיים.

ביום 15.11.15 התובע מכר את הרכב ונאלץ להפחית ממחיר המחירון (של יצחק לוי) סך של – 10,000 ₪ עקב הבעיות בגיר.

על סמך הטענות האמורות, התובע עותר לסכומים הבאים:

א. הפסד ממחיר המחירון בעת מכירת הרכב בסך של – 10,000 ₪

ב. עוגמת נפש, ביטול זמן וביטול פגישות עסקיות במשך תקופה של שלוש וחצי שנים בהן התובע החזיק ברכב בסך של – 20,000 ₪

ג. יעוץ משפטי בקשר להגשת תביעה זו בסך של – 3,500 ₪

2. נספח ב' לכתב התביעה מהווה פירוט היסטוריית הטיפולים והתיקונים ברכב מיום רכישתו ועד ליום 30.6.15, ואכן, ניתן להבחין שהתובע נאלץ להביא את רכבו עשרים וארבעה פעמים למוסך הנתבעת בגין טיפולים ותיקונים שונים במשך התקופה האמורה. נכון הדבר שחלק מהביקורים במוסך היו ביקורים סטנדרטיים כלומר – טיפולים יזומים שונים, אבל אין ספק כי מדובר במספר טיפולים גבוה הרבה מעל למצופה ברכב מודרני, חדש ויקר ערך.

3. הנתבעת טוענת כדלקמן:

א. הנתבעת ביצעה בכל עת תיקונים לרכב ללא עלות במסגרת האחריות.

ב. מאז שהרכב עבר לידיי הקונה אשר רכש את הרכב מהתובע בשנת 2015, הרכב לא נכנס לטיפול במוסך מורשה של שברולט (אם כי יש לציין שהרכב יצא מאחריות היצרן ואין לדעת אם טופל במקום אחר).

ג. אין לקבל את גרסת התובע לגבי מכירת הרכב. ראשית כל, לא הוגש לבית המשפט דו"ח בדיקת תקינות הרכב שבוצע בעת המכירה. כמו כן, מחירון לוי יצחק נותן רק אינדיקציה ראשונה לגבי שוויו של הרכב. התובע נסע כ-56 אלף קילומטרים ברכב לפני מכירתו, ואין לדעת מה היו השיקולים השונים של הרוכש לגבי מחיר הרכב בעת מכירתו. זאת ועוד: נכון הדבר שבהסכם בין התובע לבין הרוכש מיום 15.11.15 נאמר במפורש שהרוכש קיבל הנחה של - 10,000 ₪ בגין בעיות הגיר, אולם למרבה הפלא לא רשום בהסכם המכירה מה המחיר הסופי שהרוכש שילם לתובע בעבור הרכב בפועל.

ד. בכל הנוגע לעתירתו של התובע לסך של – 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן וכו', התובע לא הביא הוכחות כלשהן בפני בית המשפט על מנת להצדיק עתירה זו ולו בדוחק.

4. מכלל הראיות עולה כי הצדדים ניסו להגיע לפשרה לפני הגשת התביעה אך לא צלחו בכך.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד ולהלן הנימוקים לכך:

1. על מנת לזכות בסך של – 10,000 ₪ שהתובע כביכול הפסיד בעת מכירת רכבו , היה עליו להניח את דעת בית המשפט לגבי הסכום אשר קיבל בפועל מהקונה ובנוסף לחשוף בצורה מפורטת את כל שיקולי הקונה. בהקשר זה, האמור בהסכם המכירה אינו מגלה סיבות אחרות אשר השפיעו על מחיר הרכב. לכן לא הוכח בפני בית המשפט שדובר במכירה בלית ברירה במסגרתה המחיר הוכתב אך ורק עקב הבעיה בגיר הרכב. לאור כל זאת, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בגין ראש נזק זה.

2. הפסיקה קובעת שאין לפצות בעל דין בגין הוצאות משפטיות הקשורות בהגשת תביעה לבית משפט לתביעות קטנות. המקרה שבפני אינו חורג מן הכלל ולכן לתובע לא מגיע פיצוי בגין ראש נזק זה.

3. עתירת התובע לסך של – 20,000 ₪ בגין הפסד עסקי או בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן הינה מופרזת ומוגזמת ולא הובאה בפני בית המשפט אפילו לכאורה הוכחות המעידות על הפסדים אלה. ברוב הגינותו, התובע הודה שהינו עובד כשכיר, לא ביקש או קיבל דמי חופשה בגין הימים אשר בילה עם רכבו במוסך הנתבעת ולא נפגע מעמדו אצל מעסיקו.

יחד עם זאת, שוכנעתי על ידי התובע שדובר ברכב פגום אשר דרש טיפולים רבים הרבה מעבר למקובל ברכב חדש בעל ערך גבוה. אין ספק שהטיפול באותן תקלות גבו מהתובע זמן וטרחה רבים. מן הדין שהתובע יקבל על כך פיצוי סביר אותו אני מעמיד בסך של – 5,000 ₪ .

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של – 5,000 ₪ ועוד 500 ₪ בעבור הוצאות הדיון וזאת תוך 30 יום מהיום. אם לא כן, הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ו, 13 יולי 2016, בהעדר הצדדים.