1. לפניי בקשה לחיוב המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים במסגרת התביעה דנן.

2. התביעה דנן הינה תביעה כספית ע"ס 75,000 ש"ח, הנעוצה בהסכם שניכרת בין הצדדים ביום 20.8.09, במסגרתו השכיר המשיב למבקשים יחידת דיור במושב אמירים (להלן: הנכס"). בכתב התביעה נטען, כי לאחר שהמבקשים התגוררו בנכס כ-5 חודשים, הפרו את ההסכם בכך שעזבו את המושכר חד צדדית וכן ביטלו שיקים אשר מסרו למשיב בגין דמי השכירות בנכס. התובע תובע במסגרת התביעה דנן את דמי השכירות ליתרת תקופת השכירות וכן סכומים בגין חשבונות מים וחשמל, הוצאות תיקון הנכס וסכום נוסף בגין עוגמת נפש.

בכתב התביעה צוין, כי בשנת 2011 הוגשה תביעה בעניין זה לבית משפט השלום בכפר סבא. ברם- המשיב מתגורר בארה"ב ובמשך תקופה ארוכה (בשל המתנתו לאישור עבודה ושהייה- גרין קארד) נמנע ממנו להגיע לארץ לצורך דיונים בתביעה. על כן, ביום 16.3.15, בהמלצת בית המשפט, נמחקה התביעה. התובע טען, כי כיום הוסדרו ענייני אשרת העבודה שלו בארה"ב ועל כן, הגיש התביעה בשנית.

3. המבקשים הגישו בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להוצאותיהם וטענו כי סיכויי התביעה קלושים. נטען, כי המשיב השכיר להם נכס אשר לא היה ראוי כלל למגורים, לא ניתן בגינו אישור איכלוס והנכס היה מחובר פיראטית למקור חשמל חיצוני .נטען, כי משגילו המבקשים את דבר התרמית נאלצו לבטל את ההסכם ולפנות את הנכס, וזאת בהסכמת המשיב.

בבקשה נטען, כי המשיב מתגורר בארה"ב ואף לא נקב בכתב התביעה בכתובת מגוריו. עוד נטען, כי לאור ניסיון העבר, במסגרתו נגרם להם עינוי דין במשך ארבע שנים, עד אשר נמחקה התביעה בבית המשפט בכפר סבא, יש לחייב המשיב בהפקדת ערובה להוצאותיהם בניהול תביעה זו.

4. על הבקשה דנן חולשת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות"). תקנה 519 קובעת כדלקמן:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות."

5. בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי התקנה הנ"ל בזהירות רבה וזאת בשל זכותו הקונסטיטוטיבית של האזרח לפנות לערכאות (ראה: רע"א 2808/00 שופר-סל בע"מ נ. אורי ניב ואח', פד"י נד(2) 845 וכן רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ. עזבון המנוח בסל נעים אברהים, דינים עליון כרך סח 10).

6. לעניין התקנה הנ"ל נפסק ברע"א 8730/10 יוסף נ. בינסון, מפי כב' הש' גרוניס, (כתוארו אז), פורסם בנבו, כי:

"תקנה 519 מותירה לבית המשפט שיקול דעת האם לחייב תובע בהפקדת ערובה, ובפסיקה נקבעו כמה שיקולים מנחים לעניין זה. החלטה בדבר חיוב בהפקדת ערובה צריכה לשקף איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו הקניינית של הנתבע והגנה מפני תביעות סרק. ככלל, נוהגים בתי המשפט לחייב תובע המתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו נכסים בארץ שמהם ניתן להיפרע, בהפקדת ערובה להוצאות. זאת, אף מבלי לבחון את סיכויי התביעה. ההצדקה לכך נעוצה בחשש שמא יפסיד התובע בתביעתו, ייפסקו הוצאות משפט לטובת הנתבע והנתבע יתקשה לגבות את חובו מאדם המתגורר מחוץ לתחום השיפוט (רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 31.1.10)). מקרה נוסף בו יחויב תובע במתן ערובה להוצאות הוא כאשר בכתב התביעה אין התובע מציין את כתובתו העדכנית, כנדרש בתקנות (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900 (מהדורה שביעית, 1995); רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מנהלת ההגירה ([פורסם בנבו], 18.10.07))."

(ההדגשה שלי - ע.ד.)

וראה גם פסק דינה של כב' הש' חיות ברע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ. מ"י (פורסם בנבו):

"על פי הוראת תקנה 519(א) המצוטטת לעיל, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 7 ([פורסם בנבו], 13.7.2008); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 9 ([פורסם בנבו], 11.2.2009); גורן, בעמ' 751-750). במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט (ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט; ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004) (להלן: עניין איברהים)), ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519 (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד(1) 647 (1990); רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ, פיסקה 2 ([פורסם בנבו], 17.4.2001); רע"א 8206/08 אלבשיתי נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 ([פורסם בנבו], 6.5.2009); רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 ([פורסם בנבו], 31.1.2010)). עם זאת, היותו של התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד לצוות עליו להפקיד ערובה, ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ולדון בכל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: עניין איברהים, שם; גורן, בעמ' 751)"

(ההדגשה שלי- ע.ד.)

ראה גם ת.א (ת"א) 1709/01 צוק מוצרי שיש נ' מבנה רב, תק-מח 2002(3), 2551, 2552, מפי כב' הש' גרסטל.

7. בענייננו:

לא ניתן לקבוע על פניו כי סיכויי התביעה קלושים.

מאידך- אין מחלוקת על כך כי המשיב מתגורר בארה"ב. זאת ועוד, המשיב לא ציין את כתובתו בכתב התביעה ואף לא פירט מהי כתובתו בתגובתו לבקשה דנן, כאשר יושם לב כי הטענה בדבר היעדר ציון כתובת הייתה הטענה הראשונה במעלה ובסדר הטענות אשר נטענה ע"י המבקשים לביסוס בקשתם.

מן הפסיקה אשר צוטטה לעיל עולה, כי די באמור דלעיל כדי להטות את הכף לטובת חיובו של המשיב בהפקדת ערובה להוצאות משפט. במיוחד נכון הדבר משהמשיב לא מצא לנכון להצביע על נכסים בבעלותו בארץ או על מקורות הכנסה בארץ, מהם ניתן יהיה להיפרע לצורך תשלום הוצאות המשפט, ככל שיהא צורך בכך.

אוסיף ואומר, כי ניסיון העבר, עת הגיש המשיב תביעה באותו עניין ביודעו כי אין באפשרותו להגיע לארץ לצורך דיונים בה, כאשר כתוצאה מכך התמשך ההליך מספר שנים וגרם למבקשים הוצאות רבות, הינו שיקול נוסף במערכת השיקולים אותם שקלתי.

8. נוכח האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה למשיב להפקיד עד ליום 1.6.16 סך 8,500 ש"ח, להבטחת הוצאות המבקשים.

ככל שההוצאות לא יופקדו במועד- תימחק התביעה.

ככל שהסכום הנ"ל יופקד- יודיע המשיב למבקשים דבר ההפקדה וכתב הגנה יוגש 30 יום לאחר מועד ההפקדה.

ניתנה היום, י"ט ניסן תשע"ו, 27 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.