22 יוני 2020

מבוא

1. התובע הועסק על ידי הנתבעת (להלן – הנתבעת או החברה), חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בבעלות, החזקה ותפעול של רשת סופרמרקטים ארצית בשם "יינות ביתן", כמנהל סניף רעננה החל מיום 14.1.2013 ועד ליום 10.6.2015.
2. התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה על סך 496,505 ₪ במסגרתה נתבעים פיצויים בגין סיום העסקתו ואופן סיומה וכן זכויות נוספות מכוח משפט העבודה המגן.
3. מחלוקת מהותית בין הצדדים נסובה על נסיבות סיום העסקתו של התובע אצל הנתבעת – האם כטענת התובע הוא פוטר לאלתר ללא עילה כשרה או נימוק ענייני ושלא כדין מבלי שייערך לו שימוע או שמא כטענת הנתבעת פיטוריו נעשו כדין ונבעו מפגמים משמעותיים בהתנהלותו וכן על רקע רצונו להיות מפוטר. מחלוקות עיקריות נוספות נטושות בין הצדדים בעניין משכורתו הקובעת של התובע לעניין חישוב זכויותיו וכן זכאותו/אי זכאותו לגמול שעות נוספות מעבר לגמול ששולם לו.
4. הילוכו של פסק הדין יהיה כדלקמן: ראשית נפנה לבחון את סיום נסיבות העסקתו של התובע – האם אכן פוטר שלא כדין או שמא פיטוריו נערכו באופן הראוי. בהמשך נדון בסוגיות הנוגעות לשכר הקובע. בהתאם לקביעותנו בשאלות אלה נפנה לבחון את זכאותו של התובע לרכיבי התביעה השונים.
5. בימים 11.2.2018 ו-26.5.2018 התקיימו דיוני הוכחות במהלכם נחקר התובע על תצהירו. עוד נחקר מטעם התובע מר אריק צעירי אשר שימש כסגן מנהל סניף הנתבעת ברעננה בתקופת עבודתו של התובע כמנהל הסניף (להלן – צעירי). מטעם הנתבעת נחקרו על תצהיריהם מר יובל נוימן, אשר שימש כמנהל האיזור במועד פיטוריו של התובע (להלן – נוימן), גב' מיה גולדין המשמשת כמנהלת משאבי כוח האדם אצל הנתבעת (להלן – גולדין), מר יניב כהן, המשמש כמנהל אזור אצל הנתבעת ואשר היה מנהל האזור הממונה על התובע בחלק מתקופת עבודתו אצל הנתבעת (להלן – כהן), מר יניב דביר, המשמש כמנהל אזור אצל הנתבעת ואשר היה מנהל האזור הממונה על התובע בתחילת העסקתו אצל הנתבעת (להלן – דביר).

הנתבעת הגישה בנוסף תצהירים מטעם מר יוסי ביתן, משנה למנכ"ל הנתבעת, ומטעם גב' ליטל קשת, אשר שימשה כסגנית מנהל סניף הנתבעת ברעננה בתקופת עבודתו של התובע כמנהל הסניף (להלן – קשת), אולם תצהירים אלה הוצאו מהתיק שעה שהעדים לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם.

1. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

1. נסיבות סיום העסקתו של התובע – האם פיטוריו בוצעו שלא כדין
2. כאמור, התובע שימש כמנהל סניף רעננה של הנתבעת (להלן – הסניף).
3. בתקופה בה הועסק התובע אצל הנתבעת היו בבעלותה של הנתבעת כ-67 סניפים והועסקו על ידה למעלה מ-4000 עובדים. ההיררכיה הארגונית של הנתבעת מנוהלת כך שמנהל סניף כפוף למנהל אזור ומעליו לדרג הניהולי הבכיר עד מנכ"ל הנתבעת. מנהלי האזור הממונים על מנהלי הסניפים מחולקים לאזורים ונערכת בהקשר זה רוטציה מידי תקופה.
4. בתחילת תקופת עבודתו של התובע היה דביר מנהל האזור הממונה עליו, אחריו ברוטציה שימש בתפקיד כהן ושבועיים לפני סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת החל נוימן בתפקידו כמנהל האיזור.
5. לתובע נשלח מכתב פיטורים ביום 18.5.15 ותקופת עבודתו אצל הנתבעת נסתיימה בפועל ביום 10.6.15.
6. פרט לאלה גרסאות הצדדים בכל הנוגע להפסקת עבודתו של התובע שונות בתכלית. להלן יפורטו הגרסאות השונות של הצדדים ועיקר טענותיו של כל צד.

גרסת התובע ותמצית טענותיו

1. לטענת התובע הוא פוטר לאלתר ללא שימוע ביום ה' 14.5.15, על ידי נוימן, אשר הגיע לסניף ומסר לו פרוטוקול שימוע חתום (ולא מכתב זימון לשימוע). משסירב התובע לעריכת שימוע בזק לאלתר ציין בפניו נוימן שיש לו גיבוי ממר נחום ביתן וכי הוא מפוטר לאלתר ועליו לעזוב את הסניף. נטען כי גרסת נוימן לאירועים, כפי שעלתה בחקירתו הנגדית, מהווה הרחבת חזית אסורה.
2. עוד טוען התובע כי המסמך שכותרתו "הודעה בכתב – זימון לשימוע" והמסמך שכותרתו "פרוטוקול שימוע לעובד" [נספחים א ו-ב לכתב ההגנה] הינם מסמכים כוזבים ומפוברקים שהוכנו בדיעבד. העובדה שבמסמך הראשון צויין כי השימוע ייערך בהרצליה בעוד שבמסמך השני נכתב שהשימוע נערך ברעננה מעידה לכאורה על חוסר מהימנותם של המסמכים.
3. מוסיף התובע וטוען שרק למחרת פיטוריו, ביום 15.5.2015, נמסר לו טלפונית על ידי גולדין על שימוע, שאמור היה להיערך ביום 17.5.2015 [עמ' 14 ש' 11-16]. לטענת התובע גולדין אישרה בחקירתה הנגדית כי שוחחה עימו בטלפון ביום 15.5.2015 [עמ' 52, ש' 29]. התובע טוען כי בחר שלא להגיע לשימוע שכן היה מדובר בשימוע פיקטיבי וחסר כל טעם או תוחלת, שכן הוא כבר פוטר.
4. התובע דוחה את טענת הנתבעת לפיה נקבעו לו פגישות אצל המשנה למנכ"ל הנתבעת, מר יוסי ביתן, במטרה לאפשר את המשך העסקתו. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הפגישות בוטלו על ידי מר ביתן עצמו [עמ' 15 ש' 14-21]. התובע מצביע על כך שבמסגרת הודעת הדואר האלקטרוני ששלחה גולדין למזכירת מר ביתן [נספח ה' לתצהיר גולדין] היא ביקשה כי תיקבע פגישה בין מר ביתן לבין "מנהל סניף רעננה לשעבר" כך שאפילו בהודעה הפנימית הובהר שהתובע פוטר ועל כן השיחה נועדה להיות עלה תאנה למעשה הפיטורים.
5. לטענת התובע הוא פוטר ללא כל עילה בדין, בשרירות לב, משיקולים פסולים וממניע זר שמתמצה ברצון הנתבעת להעסיק כמנהל הסניף במקומו את עידן, מקורבו של נוימן מנהל האזור החדש. התובע מבסס טענה זו על מספר אדנים, ובין היתר על הטיעונים הבאים:
   1. סמיכות הזמנים בין המועד שבו נשלח מכתב הפיטורים (ביום 18.5.15) לבין מועד מינויו של עידן לתפקיד מנהל הסניף (ביום 20.5.15), מלמדת על כך שפיטוריו נועדו לכאורה לאפשר לעידן לאייש את התפקיד.
   2. הנתבעת לא הוכיחה ולו שמץ מטענותיה בעניין "תפקוד לא תקין" אשר היוו, לטענתה, את העילה לפיטוריו. טענות הנתבעת נגדו עומדות בסתירה למכתב ההמלצה החם שקיבל ממנה לאחר פיטוריו וכן סותרות את הבונוסים והשבחים שקיבל בעת עבודתו. בתיקו האישי אין ולו הערה בעניין "תפקוד לא תקין".
   3. התובע דוחה את טענת הנתבעת לפיה גער, לכאורה, בשפה בוטה בעובד אשר היה כפוף אליו, בנוכחות נוימן. נטען כי הטענה נטענה בעלמא, מבלי שהוזכר שם העובד הרלבנטי, מבלי שהובאו על ידי הנתבעת עדים רלבנטיים ומבלי שנערך בירור בסניף [עמ' 43 ש' 12-19], באופן שפועל לחובת הנתבעת.
   4. באשר לנזק הנטען בגין השארת מוצרי חלב בשמש – לא הוצג כל מסמך המלמד על השמדת סחורה או נזק ונוימן לא ידע לומר בחקירתו הנגדית האם הסחורה אכן הושמדה או שמא הנתבעת קיבלה זיכוי מהספק [עמ' 48 ש' 22-23], הלכה למעשה לא הוכח כי נגרם נזק כלשהו לנתבעת ומדובר בהאשמת שווא ותו לא.
   5. איש ממנהלי הנתבעת לא טרח לברר את טענות הסרק שעמדו ביסוד החלטת הפיטורים [עמ' 56 ש' 10, 19]. לו היה ממש באירועים הנטענים לא היה כל קושי לבררם, גם באמצעות מצלמות אבטחה המצויות בסניף [עמ' 39 ש' 24]. לבסוף, מפנה התובע לעדותו של נוימן לפיה כאשר עובד מעורב באירוע חריג נוימן פונה לאותו עובד בעניין האירוע [עמ' 38 ש' 28-29; עמ' 39 ש' 11-12]. העובדה שלתובע לא נשלחה כל הודעה מלמדת על כך שמדובר בטענות סרק נעדרות אחיזה במציאות.
   6. באשר לכתב האישום שהוגש כנגד הנתבעת על ידי עיריית רעננה בשל מחדלים שנוגעים, לכאורה לניהול הסניף- כל האישומים בכתב האישום עוסקים ברישוי עסקים, תחום שאינו קשור כלל לתפקיד אותו ביצע התובע, אשר כלל לא נמנה על רשימת הנאשמים.
   7. התובע דוחה את טענת הנתבעת לפיה הוא ביקש להתפטר, מאחר ולא רצה לעבוד תחת נוימן אשר היה צעיר ממנו. מדובר בהתלוצצות וגם חקירתה הנגדית של גולדין העלתה כי בליבה מקנן ספק באשר לרצינות דבריו של התובע [עמ' 55 ש' 13-16; 20-21].
   8. במסמכים נפל פגם המעיד גם הוא על אי קבלת החלטת פיטורים כדין בעניינו. בהתאם לטפסים שהציגה הנתבעת, לאחר המלצת מנהל האזור היה על מנהל מחלקת משאבי האנוש לקבל החלטה מושכלת ומסודרת בעניין פיטורי עובד, קל וחומר משמדובר במנהל סניף. דא עקא, בטופס שכותרתו "פרוטוקול השימוע" [נספח ב לכתב ההגנה] הנתבעת כלל לא מילאה את העמודה המיועדת להחלטת פיטורים. התובע מצביע על כך כי גולדין העידה שההחלטה בדבר הפיטורין נרשמה "כנראה בדף נפרד" [עמ' 54 למעלה] אולם ההחלטה מעולם לא הוצגה.
6. בגין טענותיו האמורות עותר התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 100,000 ₪ ולפיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע בסך 120,000 ₪.

גרסת הנתבעת ותמצית טענותיה

1. לטענת הנתבעת ההחלטה לזמן את התובע לשימוע התקבלה על יסוד שיקולים מקצועיים בלבד, וחוסר שביעות רצון של נוימן, מנהל האזור, מעבודתו של התובע. ברקע ההחלטה לזמן את התובע לשימוע עמדו, בין השאר, הדברים הבאים:
   1. ליקויים רבים שהתגלו בעבודת התובע אשר באו לידי ביטוי ביחסו לעובדים המועסקים על ידו, בין היתר, בצעקות וביחס משפיל; ביחס התובע אל לקוחות, אותם גירש מהסניף, בהחלטות מקצועיות הקשורות לניהולו השוטף של הסניף, אשר באו לידי ביטוי, לדוגמא בהשארת שני משטחי שמנת מחוץ לסניף בשמש, באופן שגרם לקלקולם והסב הפסד של 40,000 ₪, באי בקיאות התובע בנתוני מכר של המחלקות הפועלות בסניף (כפי שהיה מצופה ממנו) ובאי מילוי הנחיות הנתבעת, לרבות אי ביצוע שינויי מחירים על גבי המוצרים והעדר הקפדה על סדר במחסן ועל השמדת סחורה.
   2. הנתבעת טוענת כי הוגש נגדה כתב אישום חמור על ידי עיריית רעננה [נ/1] עקב ניהולו הכושל של התובע שכן מכתב האישום עלה כי ביקורות שנערכו בעסק בתאריכים 26.1.15, 18.5.15 ו-20.5.15 העלו שמטבח הסניף נוהל בתנאי תברואה ירודים, נמצא בסניף בשר לא ראוי למאכל ועל כן הושמד וכן כי היה במקפיא הסניף בשר פג תוקף.
   3. רבים מעדיה השונים של הנתבעת העידו כי העירו לתובע על התנהלותו בנקודות שונות בתקופת עבודתו אצל הנתבעת ובהם מר כהן [עמ' 24 ש' 15, 21-23], מר נוימן [עמ' 44 ש' 24; עמ' 42 ש' 23; עמ' 43 ש' 4, 9] וגב' גולדין [עמ' 53 ש' 30; עמ' 56 ש' 5].
   4. בנוסף טוענת הנתבעת כי התובע התנגד נחרצות לכניסתו של נוימן לתפקיד מנהל האזור, ואף ביקש מגולדין לפטרו היות שלא היה מוכן שנוימן, הצעיר ממנו בגיל, ינהל אותו ויבקר את עבודתו המקצועית. לאחר כניסתו של נוימן לתפקיד המשיך והביע התובע את רצונו להתפטר בפני נוימן [סעיפים 12 ו-15 לתצהירו של מר נוימן וכן עמ' 43 ש' 5] ובפני גולדין [עמ' 51 ש' 20, 31; עמ' 52 ש' 2] אשר התרשמו כי דבריו של התובע נאמרו ברצינות [עמ' 55 ש' 20].
2. לתובע נערך שימוע כדין. הנתבעת קיימה את כללי השימוע באמצעות מסירת זימון לשימוע לידי התובע. התובע עשה דין לעצמו ובחר שלא להתייצב לשימוע ובכך וויתר על זכותו. בנסיבות אלה ערכה הנתבעת לתובע שימוע בהיעדרו.
3. לטענת הנתבעת הגיע נוימן לסניף ביום 14.5.15 לביקורת שגרתית. נוימן העיד בחקירתו הנגדית כי במהלך הביקור הוא הבחין בליקויים צורמים ואף שמע צעקות וגידופים מפי התובע לעבר אחד העובדים, וזאת כאשר התובע והעובד עמדו ליד לקוחות הסניף. בעקבות האירוע, קרא מר נוימן לתובע לשיחה במשרדו של התובע אולם לא הייתה זו הסיבה היחידה להוצאת הזימון [עמ' 42, ש' 9, 23, 30]. מר נוימן העיד כי בתגובה להערותיו הטיח בו התובע, שלא בפעם הראשונה "תשחרר אותי אם אני לא מתאים לפה". התבטאות זו היוותה לדברי נוימן את הקש אשר שבר את גב הגמל וגרם לו להוציא את הזימון לשימוע [עמ' 43 ש' 3].
4. נוימן הצהיר כי מעולם לא אמר לתובע שנחום ביתן או יוסי ביתן כבר פיטרו אותו או קיבלו החלטה לפטרו, אלא כי נוימן עדכן את נחום ביתן ברצונו לערוך לתובע שימוע לפני פיטורים [סעיפים 18-19 לתצהיר נוימן].
5. הנתבעת טוענת שעם קבלת הזימון לשימוע הצהיר התובע שאין בכוונתו להתייצב לשימוע. בתגובה לדברים אלו, הבהיר נוימן לתובע כי במידה וייבחר שלא להגיע לשימוע ייחשב הדבר כוויתור מצדו על זכות השימוע וייערך לו שימוע בהיעדרו. לטענת הנתבעת, למרות שלתובע לא נאמר, בשום שלב, לעזוב את הסניף, בחר הוא, על דעתו בלבד, לעזוב את הסניף בתום השיחה עם נוימן מבלי שאמר דבר לסגניו [עמ' 45 ש' 32].
6. לטענת הנתבעת הצהרת התובע כי שוחח בטלפון עם גולדין ביום ו' ה-15.5.15 איננה נכונה. גולדין הצהירה כי באותו יום התכתבה עם התובע באמצעות מסרונים אך לא ענתה לטלפון משום שחשה ברע [סעיף 17 לתצהיר גולדין], בחקירתו הנגדית הוצגה לתובע התכתבותו עם גולדין ובה הופיע המסרון "אני מצטערת שלא עניתי, אני ממש מרגישה לא טוב...", המסרון מטעם התובע עליו ענתה גולדין כולל את המלל "לפי בדיקה שעשיתי מנהל אחר יכול לעשות לי את השימוע...." התובע אישר את שליחת המסרון בחקירתו הנגדית [ע' 14, ש' 23] לטענת הנתבעת יש בכך להעיד כי התובע היה מודע לקיום השימוע על אף שלא שוחח טלפונית עם הגב' גולדין. טענות התובע לפיהן פוטר לכאורה לאלתר ע"י נוימן אינן נכונות, לא הוכחו, ואינן מתיישבות עם פניית התובע לגב' גולדין בה ביקש לברר עמה את ההשלכות של אי התייצבות לשימוע
7. התובע פנה אל גולדין בשאלה "אם אני לא מגיע לשימוע זה אומר שאני מתפטר?" ונענה כי "אם אתה לא מגיע לשימוע זה אומר שוויתרת על הזכות לשימוע ואז עושים לך שימוע שלא בפניך. זה ממש לא אומר שאתה מתפטר". לאחר שקיבל את הסבר זה, פנה לב"כ לקבלת ייעוץ משפטי והחליט שלא להתייצב לשימוע, מבלי שהמציא לנתבעת כל אישור אשר יצדיק את אי התייצבותו.
8. גולדין הציעה לתובע להיפגש עם המשנה למנכ"ל הנתבעת, אולם התובע לא התייצב לפגישות אשר נקבעו לו.
9. על כן, טוענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לפיצויים בגין אי עריכת שימוע.
10. הנתבעת טוענת כי נוימן כמנהל אזור אינו מוסמך לפטר עובד, אלא מוסמך לזמנו לשימוע, לערוך את השימוע ולהמליץ למחלקת משאבי האנוש של הנתבעת בעניין פיטורי העובד או המשך העסקתו. על כך העידו בחקירתם הנגדית עדי הנתבעת, כהן [עמ' 24 ש' 30], נוימן [עמ' 46 ש' 27; עמ' 47 ש' 1] גולדין [עמ' 53 ש' 33; עמ' 54 ש' 4,8] ואף העד מטעמו של התובע, צעירי [עמ' 7 ש' 16].
11. נוימן הצהיר כי מינוי של עידן למנהל סניף רעננה נעשה רק לאחר שנתקבל ההחלטה בדבר פיטורי התובע, נוימן אף ציין כי אין לו ומעולם לא היו לו קשרים אישיים ו/או חבריים עם עידן וכי הוא היה זה שערך לעידן שימוע בגין התנהלות לא מקצועית [סעיפים 25-26 לתצהיר נוימן].

דיון והכרעה בסוגיית נסיבות סיום העסקה

1. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים ואת העדויות והראיות שהוצגו בפנינו שוכנענו כי דין התביעה ברכיב זה להידחות. נפרט טעמינו.
2. באשר לשאלה האם ביום 14.5.15 מסר נוימן לתובע מכתב זימון לשימוע או פרוטוקול שימוע:
3. התובע הצהיר בסעיפים כג-כז לתצהירו כי נוימן הגיע לסניף ביום ה' 14.5.15 וביקש ממנו לעלות עימו למשרדו, שם אמר לו "כל הלילה חשבתי עם עצמי והחלטתי שאנחנו לא יכולים להמשיך לעבוד יחד ואני מפטר אותך". נוימן הוציא דף חתום עליו נכתב "פרוטוקול שימוע" וציין בפני התובע כי הוא רוצה לקיים לו באותו מעמד הליך שימוע. לטענת התובע הוא אמר לנוימן שאינו יכול לערוך לו שימוע, מבלי ליתן לו שהות וזימון לשימוע ושאל אותו האם נחום ביתן מודע למהלך. בתגובה, נוימן ציין שיש לו גיבוי מנחום ביתן וציין בפניו שהוא מפוטר באופן מיידי ועליו לעזוב את הסניף ולא לחזור שכן "אין לך מה לעשות בסניף". לדבריו לא ניתנה לו ההזדמנות להיפרד מעובדיו ולאסוף את חפציו. עוד הצהיר התובע כי לא נמסר לו זימון לשימוע.
4. גרסתו של נוימן לאירועים היתה שונה. נוימן הצהיר כי לא מסר לתובע פרוטוקול שימוע אלא מכתב זימון לשימוע. נוימן הצהיר בסעיפים 10-12 לתצהירו כי מיד עם כניסתו לתפקיד מנהל האיזור התגלו לו ליקויים רבים בתפקוד התובע, ובכלל אלה יחסו אל המועסקים תחתיו, יחסו אל לקוחות הסניף, החלטות מקצועיות לקויות הקשורות לניהול שוטף של הסניף, העדר בקיאות בנתוני המכר של הסניף, ליקויים בקידוד מוצרים בסניף, חוסר סדר במחסן וכיוצ"ב. נוימן העיר לתובע מספר פעמים אודות ליקויים אלה ובכל פעם שמתח ביקורת על התנהלותו ביקש ממנו התובע לפטר אותו.
5. עוד הצהיר נוימן בסעיפים 13-23 לתצהירו כי ביום ה' 14.5.15, עת שהה בסניף במסגרת ביקורת שגרתית, נחשף למקרה שבו צעק התובע על עובד הסניף. לאחר מקרה זה עלו התובע ונוימן לשיחה במשרדו של התובע ונוימן מתח על התובע ביקורת בנוגע לסגנון הדיבור שלו כלפי עובדיו. בתגובה דרש ממנו התובע לפטרו, תוך שהוא אומר לו "תשחרר אותי אני לא מתאים". לטענת נוימן הנסיבות גרמו לו למסור לתובע זימון לשימוע שצפוי היה להיערך ביום א' 17.5.15. הזימון צורף כנספח לתצהיר נוימן ובו צויין כי בשימוע ידון המשך עתידו בחברה וכי הסיבה בעטיה מזומן התובע לשימוע היא "תפקוד כללי לא משביע רצון" (זאת בנוסף למלל קבוע המצויין במסמך ובו כתוב, בין השאר, כי התובע מוזמן לשימוע "לנוכח טענות שונות בהתייחס לתפקודך השוטף ואי עמידתך בדרישות החברה". עוד מצויין בזימון לשימוע כי במהלך שיחת השימוע, אליה זכאי התובע להתייצב מלווה בעורך דין, יוכל התובע להעלות כל טיעון ולהציג כל מסמך רלבנטי לצורך גיבוש עמדת החברה, שמורה לו הזכות להעלות טיעונים בכתב וככל שלא יתייצב לישיבת השימוע תראה אותו החברה כמי שוויתר על זכות הטיעון. בנוסף צויין במסמך כי לאחר השימוע תתקבל החלטה סופית בעניינו.
6. לטענת נוימן משנמסר לתובע הזימון לשימוע, התובע טען בפניו שאינו מוכן כי הוא (נוימן) יערוך לו את השימוע ודורש כי השימוע ייערך על ידי יוסי ביתן או נחום ביתן. נוימן הסביר לתובע כי בהתאם לנהלי הנתבעת הוא כמנהל איזור אמור לערוך לו את השימוע אולם הוא יכול לפנות למי מהנהלת הנתבעת ולשוחח עימו. התובע ציין בפני נוימן שאין בכוונתו להגיע לשימוע ונענה שעדיף שיגיע לשימוע ושככל שלא יגיע לשימוע הוא ייערך בהעדרו. עוד הצהיר נוימן כי לא אמר לתובע שהוא מפוטר או כי מי ממנהלי הנתבעת כבר החליטו על פיטוריו, אלא שאמר לו כי עדכן את נחום ביתן ברצונו לערוך לתובע שימוע לפני פיטורים ואולי אף להעבירו לסניף אחר, מאחר וסבר כי הניהול של התובע את הסניף לוקה בחסר.
7. לדברי נוימן לאחר שנים ארוכות בתפקידי ניהול בנתבעת הוא יודע היטב כי לא ניתן לפטר עובד מבלי לקיים את חובת השימוע וכי ההחלטות המתקבלות בעקבות שימועים מוצאות לפועל רק לאחר בדיקת מחלקת משאבי אנוש וממילא הוא כמנהל איזור מוסמך רק למליץ על פיטורים אולם אינו מקבל את ההחלטה הסופית בהקשר זה.
8. עוד הצהיר נוימן כי לאחר השיחה ביניהם התובע הודיע שהוא הולך לביתו וכך עשה. לאחר יציאת התובע מהסניף זימן אליו נוימן את סגני המנהל בסניף, קשת וצעירי, והסביר להם שהוא נוטל על עצמו מאותו רגע את ניהול הסניף באופן ישיר ובכל שאלה עליהם לפנות ישירות אליו, מאחר והתובע הלך והמשך העסקתו בנתבעת צריך להתברר ועד שתתקבל החלטה בעניינו הוא ימלא את מקומו.
9. בחקירתו הנגדית הכחיש נוימן מכל וכל את גרסת התובע לפיה בעת שיחתם במשרד התובע הוא אמר לתובע, לכאורה, שיערוך לו שימוע ויפטר אותו לאלתר [עמ' 45 ש' 28-30]. נוימן העיד שכלל לא הגיע לסניף עם טופס זימון לשימוע. לדבריו הוא הגיע לסניף לביקורת שגרתית, הבחין בהרבה ליקויים שצרמו לו, ובין היתר, שמע את התובע צועק לעבר עובד בקול "מה אתה מטומטם". בעקבות התבטאות זו הוא ביקש מהתובע לעלות עימו לשיחה במשרד, שם מתח ביקורת על סגנונו בתגובה "הוא זרק לעברי בפעם הלא יודע כמה 'תשחרר אותי אם אני לא מתאים לפה' וזה היה הקש ששבר את גב הגמל מיד הוצאתי הזמנה לשימוע" [עמ' 43 ש' 1-7]. עוד ציין נוימן בחקירתו כי הדפיס מסמך סטנדרטי של זימון לשימוע , אותו הוא ממלא מול המנהל [עמ' 41 ש' 5-10]. את המסמך הנפיק מגוגל דרייב או מתיבת הדוא"ל שלו, לאחר שהתחבר למחשב מנהל הסניף, באמצעות סיסמה שידועה לכלל המנהלים "ססמה שהיא די דומה בכל סניף שזה אות מסויימת באנגלית ומספר סידורי של מספרי. לדוגמא רעננה R123 כוכבית ופתח תקווה P123 כוכבית זו ססמא שכל מנהל איזור יודע" [עמ' 41 ש' 16-17].
10. נוימן נשאל בחקירתו הנגדית והשיב [עמ' 44 ש' 20-30- הטעויות במקור –כ.פ.]:

"ש. אתה מספר בביה"ד שאתה מעיד תחת אזהרה שהיו כל מיני ליקויים בקידודים אפילו באותו יום ואמרת שזה קידודים בניגוד לחוק לסימון מוצרים והיה אירוע שהוא אמר לעובד מה אתה מטומטם- מילוי גנאי חריפות, ואתה כותב בזימון לשימוע תפקוד כללי לא משביע רצון, תסביר את הפער שאתה וכתב משהו כללי ?

ת. אני לא רואה פער, תפקוד כללי לא משביע רצון מבחינתי זה לא רק ביצוע הנחיות הרשת כנדרש אם זה פריסות מבצעים יש פה גם פן של יחסי אנוש עם העובדים ומבחינתי לא יכול להיות מצב שמנהל מדבר כך לעובדיו. שמעתי בעבר עוד מקרים ועל המקרים הנוספים דיברנו אני וגילי וניסיתי להרגיע אותו ולרדת מהשפה הזו, כשראיתי שזה לא קורה ערכתי שיחה איתו, השיחה של אותו יום. ערכתי שיחה כשהוא נופף לי אני לא מתאים לך תשחרר אותי ככה יצא הזימון."

1. גולדין הצהירה בסעיפים 17-18 לתצהירה כי ביום ו' 15.5.15 שלח לה התובע מסרון בשעה 13:24 לאחר שניסה להשיגה טלפונית אולם היא לא ענתה לשיחתו מאחר וחשה ברע. בהודעה שאל התובע מה יהיו ההשלכות של אי התייצבותו לשימוע ואם המשמעות היא שהוא מתפטר מהעבודה.
2. גולדין צרפה לתצהירה את העתק ההתכתבות בינה לבין התובע, בה נכתבו הדברים הבאים:

"התובע: לפי בדיקה שעשיתי מנהל אחר יכול לעדות [תוקן בהודעה בה צויינה המילה "לעשות"- כ.פ.] לי את השימוע. עכשיו יש לי שאלה אם אני לא מגיע לשימוע זה אומר שאני מתפטר? אפילו שנאמר לי לעזוב במיידי.

גולדין: אני מצטערת שלא עניתי, אני ממש מרגישה לא טוב. אם אתה לא מגיע לשימוע זה אומר שויתרת על הזכות לשימוע ואז עושים לך שימוע שלא בפניך. זה ממש לא אומר שאתה מתפטר. בכל מקרה דיברתי עם יוסי ובלי קשר לשימוע ביום ראשון אני אקבע לך פגישה איתו בהמשך השבוע במידה ואתה רוצה".

1. התובע אישר בחקירתו הנגדית שכתב לגולדין, ביום ו' 15.5.15 "לפי בדיקה שעשיתי מנהל אחר יכול לעשות לי את השימוע" [עמ' 14 ש' 20-23]. התובע נשאל בחקירתו הנגדית כיצד יתכן שלפני ששוחח עם גולדין טלפונית ידע שהוא מוזמן לשימוע וידע שעורך השימוע צפוי להיות נוימן והשיב [עמ' 14 ש' 24-32, עמ' 15 ש' 1-5]:

"ש. אם כך , לשיטתי לא שוחחת עם גב' גולדין טלפונית ובכל זאת ידעת על השימוע אחרת לא היית עושה את בדיקה זאת?

ת. לא הכל מסודר אצלך, אין לך את כל התמלילים שלי ושל מיה. אני מוכן ללכת לפוליגרף. אני חייב לציין בפניך שהפיטורים שלי שנעשו ...

ש. לפי המסרון הזה גם ידעת שעורך השימוע הוא יובל נוימן ?

ת. עורך השימוע לפי הפרוטוקול שהיה שם, לא היה דף זימון לשימוע, הוא הוציא מהכיס פרוטוקול. מספיק שימועים עשיתי בסניף הזה. הוא הגיע מוכן לבצע את השימוע ואפילו גם שאלתי אותו אם זה בידיעת מי? מי אמור לדעת מזה? שאלתי אם נחום יודע שהוא עושה את זה ובדיעבד זה לא היה.

ש. אתה ידעת על השימוע ובחרת לברר במסרון אם אני לא מגיע לשימוע זה אומר שאני מתפטר, זה נכון?

ת. זה נכון. אני הייתי מבולבל, ביום שישי לקח לי זמן לעכל עד שלא הגעתי לבאת כוחי שתסביר לי מה קורה, אז יותר הסתדרו לי הדברים. אני עדיין עומד על כך שלא הגישו לי זימון אלא פרוטוקול על השולחן."

1. מצאנו לבכר את גרסתו של נוימן על פני גרסתו של התובע ולפיכך אנו קובעים כי במעמד השיחה ביום 14.5.15 בין התובע לבין נוימן נמסר לתובע כי הוא מוזמן לשיחת שימוע ביום א' 17.5.15. נציין את עיקר הנימוקים העומדים בבסיס מסקנה זו:
2. גולדין העידה בענין זה בחקירתה הנגדית [עמ' 52 ש' 24-33]:

"גילי פנה אליי אחרי שהוא קיבל את הזימון לשימוע בשאלות לחוקים ולזכויות שלו ,הוא שאל אותי אם אני לא מגיע לשימוע זה אומר שאני מתפטר , כתבתי לו שלא , שהשימוע זה זכות העובד והוא יכול לוותר עליה ואז יכול להיעשות לו שימוע שלא בפניו . יום אחרי הוא שלח לי מייל ואז הוא כבר אני רואה את המייל שהוא שלח כי הוא מנסה כנראה להכין את הקרקע כי הוא שלח הודעות שסותרות את המייל , ואז הוא רשם לי הליך שימוע מידי ולא נתנו לי לדבר ואני רשמתי לו לא הבנתי, דברנו ביום שישי , הסתמסנו ביום שישי , הוא ביקש שהשימוע לא יערך לו על ידי יובל אלא על ידי יניב כהן, הסברתי לו שהוא כבר לא המנהל שלו אבל במקביל עד לקבלת ההחלטה וגם אחרי קבלת ההחלטה המסוימת, יש את יוסי ביטן שהוא יכול להיפגש אתו , קבעתי לו פעמיים פגישה שהוא לא הגיע עם יוסי ביטן .רשמתי לו אין דבר כזה הליך שימוע מידי או הליך פיטורים מידי ."

1. עדותה של גולדין מהימנה עלינו ומצאנו אותה כנה ואותנטית.
2. התכתבות המסרונים בין התובע לבין גולדין תומכת בגרסה זו של הנתבעת לפיה התובע ידע עוד מיום 14.5.15 כי הוא מוזמן לשימוע. התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת לעובדה שידע בשעה שהתכתב עם גולדין ביום ו' בשעות הצהריים כי הוא מוזמן לשימוע וכי נוימן הוא זה אשר צפוי לערוך לו את השימוע. אנו מקבלים את גרסתה של גולדין לפיה לא שוחחה עם התובע טרם ההתכתבות במסרונים מאחר ולא חשה בטוב. תוכן המסרונים תומך בגרסה זו. בהתחשב בכך הרי שידיעתו של התובע בהקשר זה יכולה הייתה להיות מבוססת רק על הזימון לשימוע אשר נמסר לו.
3. לא נעלמה מעיננו עדותו של צעירי בסעיפים 5-6 לתצהירו לפיה ביום 14.5.15 פגש בתובע כשהוא נסער מאוד והלה סיפר לו שנוימן פיטר אותו ומספר דקות לאחר מכן נוימן קרא לצעירי ולקשת, שני סגני המנהל בסניף, ואמר להם שפיטר את התובע ושיזדקק לעזרתם בימים הקרובים לחפיפה עם המנהל החדש שיגיע לסניף [ר' גם עדות צעירי בעמוד 7 ש' 25-26].
4. נוימן הסביר בסעיף 24 לתצהירו כי לאחר שהתובע יצא מהסניף בעקבות שיחתם הוא זימן את צעירי וקשת והסביר להם שהוא נוטל על עצמו מאותו רגע את ניהול הסניף באופן ישיר ובכל שאלה עליהם לפנות אליו ישירות "מאחר וגילי הלך וענין המשך העסקתו בחברה צריך להתברר ועד שתתקבל החלטה אני ממלא את מקומו בתקופה זו". בחקירתו הנגדית לא נשאל נוימן בהקשר זה.
5. נציין בהקשר זה כי בין אם גרסתו של צעירי הוכחה ובין אם לאו, אין בכך לטעמנו כדי לשנות מהמסקנה כי התובע לא פוטר על אתר. אופן תיווך והצגת הדברים לסגני המנהל, מפי מנהל האיזור אשר אינו עורך דין, אינו מלמד בהכרח על חילופי הדברים בין נוימן לבין התובע. יתכן שהדברים הוצגו לצדדים שלישיים (סגני המנהל) בצורה פשטנית יותר, או בצורה מפורטת פחות, ולו מטעמי צנעת הפרט. כך או כך אין בהצהרת צעירי כדי ללמד על הדברים שנאמרו לתובע וממילא לא הופרכה גרסת נוימן ביחס לדברים שנאמרו לסגני המנהל.
6. עוד ציין נוימן בסעיפים 21-23 לתצהירו כי כמנהל איזור הוא מודע היטב לחובת עריכת שימוע כדין וכי הוא נטול סמכות לפטר עובד, שכן לאחר עריכת שימוע ומתן המלצתו בענין ההחלטה מתקבלת על ידי מחלקת משאבי אנוש בנתבעת. צעירי אישר בחקירתו הנגדית את הנוהל שקיים בנתבעת בהקשר זה [עמ' 7 ש' 15-16] וגם כהן אישר בחקירתו כי מנהל איזור יכול להמליץ על פיטורים אולם ההחלטה מתקבלת על ידי מחלקת משאבי אנוש [עמ' 24 ש' 29-30]. נוימן חזר על הדברים בחקירתו הנגדית [עמ' 35 ש' 1-2, עמ' 46 ש' 27-28, עמ' 27 ש' 1-2, ש' 11]. גולדין ציינה בחקירתה הנגדית שהיא מקבלת את החלטת הפיטורים במסגרת תפקידה כמנהלת משאבי אנוש אולם הבהירה בעדותה [עמ' 56 ש' 19-22] "לא מדובר על מחלקה פלילית ואני לא מבררת איזה פרטים, מבחינתי שאם יש מנהל אזור שקיבל החלטות, שנמצא 17 שנה ללא דופי, שמנהל אזור היה כבר 5.5 שנים ואם הוא ראה בסניף וקטונתי אם היה בסניף או המוצר לא היה מקודד, אני בודקת אם יש בשר לשימוע, האם השימוע נעשה באופן חוקי, זה הבדיקות שלי כמשאבי אנוש".
7. נוהל הפיטורים הברור והסדור שהוכח כי קיים בנתבעת, אשר היה ידוע גם לנוימן, כפי שעלה מעדותו, מתיישב אף הוא עם גרסתו של נוימן בכל הנוגע להתנהלות הליך הפיטורים.
8. להשלמת התמונה נציין כי אפילו נניח שנוימן, בחוסר סמכות, מסר לתובע פרוטוקול שימוע, ולא זימון לשימוע – הנחה שלא הוכחה - הרי שכבר למחרת היום ביום ו' 15.5.15, הובהר לתובע על ידי גולדין כי צפוי לו שימוע ביום א' 17.5.15. הדברים צויינו במפורש ברחל בתך הקטנה במסרונים שכתבה גולדין לתובע וככל שלא היו ברורים דיים נכתבו שוב בדוא"ל מיום 17.5.15.
9. בנסיבות אלה, גם אם נוימן טעה בהתנהלותו, עדיין היתה לתובע האפשרות המלאה להגיע לשימוע, להשמיע טענותיו ולנסות לשכנע את הנתבעת בצדקתו. עצם מתן אפשרות זו הלכה למעשה תיקנה את הפגם בהתנהלות נוימן, אם אף נניח שהיה כזה (טענה שלא הוכחה).
10. התובע בחר בחירה מודעת שלא לנצל את זכותו האמורה והחליט מיוזמתו לא להופיע לשימוע. בנסיבות אלה אין לתובע להלין אלא על עצמו (ר' על דרך ההיקש ובשינויים המחוייבים, ע"ע (ארצי) 50395-09-12 תחנת דלק מפגש השרון בע"מ נגד מנחם ברוקר (3.11.16), סעיפים 227-230 לפסק הדין).

גם אם סבר התובע בכנות כי הנתבעת כבר גמרה אומר לפטרו ואין ביכולתו לעשות דבר על מנת להניעה בהחלטתה המוגמרת לכאורה, הרי שמדובר בסברה סובייקטיבית שלא עמדה במבחן המציאות. אין מקום לקבל את טענת התובע בדבר היות החלטת הנתבעת מוגמרת, נעולה ובלתי ניתנת לשינוי, שעה שבזמן אמת בחר שלא להרים את הכפפה ולא לפעול, או לכל הפחות לנסות לפעול, לשינויה. לא היה מקום שהתובע יפעל על יסוד הנחות היפוטתיות שלו וראוי היה שיאפשר לנתבעת להשלים את הליך השימוע, כפי שביקשה לעשות. טענת התובע בדוא"ל לגולדין מיום 17.5.15 לפיה "כבר 'נגזר דיני' כאשר נתבקשתי עוד באותו יום לעזוב במיידי את מקום העבודה" אינה יכולה לעמוד. התעקשות התובע שלא להופיע לשימוע מנעה מהנתבעת הלכה למעשה את האפשרות לקיימו בנוכחות התובע.

1. בע"ע (ארצי) 113/08 חרב והיב נגד עו"ד יוסף קבלאן ראש המועצה המקומית בית ג'ן (24.1.10) פסק בית הדין הארצי כי:

"הליך השימוע הוא מתן הזדמנות לעובד להשמיע טענותיו בטרם פיטוריו, ואם העובד אינו מנצל הזדמנות זו, לא תישמע טענתו על אי מתן זכות שימוע".

(ר' עוד בהקשר זה ע"ע (ארצי) 23647-03-17 ולדימיר בקמן נגד איילת השחר בטחון בע"מ (24.6.18) סעיפים 45-47 לפסק הדין וכן ר' על דרך ההיקש ובשינויים המחוייבים, דיון (ארצי) מו/165-3 חיים סחרוביץ נגד מדינת ישראל (15.3.87), סעיף 9 לפסק הדין).

1. מדבריה הכנים של גולדין בחקירתה הנגדית [עמ' 54 ש' 18-25] שוכנענו כי טרם השימוע לא היתה החלטה נחרצת ובלתי ניתנת לשינוי בעניינו של התובע. יתרה מזאת, אף לאחר שהתקבלה החלטה בעניינו – יכול היה התובע, אילו חפץ בכך, לנסות ולשנות את ההחלטה באמצעות שיחה עם בעלי הנתבעת.
2. באשר לטעמים שעמדו ביסוד ההחלטה על הפיטורים: כידוע למעסיק פררוגטיבה לנהל את עסקו כראות עיניו. בית הדין אינו נכנס לנעלי המעסיק בהקשר זה ואינו בוחן האם אכן יש הצדקה לשקול פיטורים ככל שהועלו עילות סבירות והוכח שהמעסיק נהג בתום לב. בע"ע (ארצי) 11260-10-13 מרכז הפורמייקה אברבוך בע"מ נגד יפית פרבר גאלי (14.11.16) פסק בית הדין הארצי (בנסיבות שונות הנוגעות לפיטורי עובדת בהריון, שבהן בבחינת קל וחומר) את הדברים הבאים:

"על בית הדין להיזהר מלשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעסיק. מובן, כי עת המעסיק טוען כי נפלו כשלים בעבודתו של העובד שפוטר, על בית הדין לבדוק אם מדובר בטענה אותנטית המועלית בתום לב, או בתואנה להצדקת פיטוריו של העובד שמועלית בחוסר תום לב, ומשמשת מסווה לעילת פיטורים שלא כדין. במסגרת בדיקה זו, בוחן בית הדין את מהות הטענה, שכן ככל שנראה כי המעסיק מעצים את חומרתו של הכשל הנטען מעבר לסביר, יש בכך אינדיקציה כי מדובר בתואנה המשמשת מסווה לעילת פיטורים שלא כדין. אולם, כאמור, בעת בחינת שאלה זו, על בית הדין להזהיר עצמו ולוודא שאינו מחליף את שיקול דעתו של המעסיק בשיקול דעתו [השוו: ע"ע (ארצי) 8636-05-15 המשביר בתי כל בו בע"מ – טליה קיסין [פורסם בנבו] (13.7.2016)]. בהקשר זה נוסיף כי "מעסיק זכאי שלא להמשיך את העסקתו של עובד שאינו שבע רצון ממנו, גם לא בצורה קיצונית. לא כל שכן, כאשר עסקינן בפיטורים לאחר תקופה קצרה במהלכה, מטבע הדברים, נבדקת התאמתו של העובד לעבודתו [השוו: דב"ע (ארצי) מו/118 – 3 תדיראן בע"מ – טוביה שפיר, [פורסם בנבו] פד"ע י"ח 264 (1987)]" [עניין הר זהב].

1. טענות הנתבעת לפיה עלו כלפי התובע שלל טענות הנוגעות לתפקודו כמנהל סניף נתמכו בעדותו של נוימן. נוימן הצהיר בסעיף 10 לתצהירו שעם כניסתו לתפקיד התגלו לו ליקויים רבים בתפקודו של התובע, ובכלל זה יחס לא הולם לעובדים וללקוחות הסניף [ר' גם חקירתו עמ' 48 ש' 6-8], החלטות מקצועיות בלתי תקינות [ר' עמ' 48 ש' 23], אי בקיאותו בנתוני מכר של מחלקות בסניף, אי מילוי הנחיות הנתבעת למשל ביחס לשינויי מחירים, קידוד מוצרים, חוסר סדר במחסן וכיוצ"ב.
2. בחקירתו הנגדית העיד נוימן [עמ' 42 ש' 23-25]:

"הגעת לחנות לביקורת שגרתית וראית הרבה ליקויים שצרמו עיני, באותו סיבוב אני שומע צעקות מגילי לעבר עובד "מה אתה מטומטם" קראתי לגילי משרד וזה מה שגרם להוצאת שימוע, אף אחד לא בא מוכן עם דברים מראש."

1. כן ציין נוימן בעדותו כי התבטאותו הלקויה של התובע כלפי עובד הסניף לא היתה הסיבה היחידה להוצאת הזימון לשימוע אלא "זו היתה סיבה אחת מני רבות" [עמ' 42 ש' 29-30].
2. כהן, אשר שימש אף הוא מנהל איזור והיה ממונה תקופה מסויימת על התובע, הצהיר בסעיפים 6 -7 לתצהירו כי נהג להעיר לתובע על ניהול לקוי שהתבטא בכך שהסניף בניהולו היה מלוכלך ולא מסודר ולאוזניו הגיעו תלונות של לקוחות. עוד העיד כהן כי התובע לא עמד במבצעי הקופות והפדיון של הסניף בניהולו היה במגמת ירידה משמעותית. כהן חזר בחקירתו הנגדית על גרסתו לפיה התובע היה מנהל לא מוצלח וכאשר נשאל מדוע לא פוטר התובע בשלב מוקדם יותר השיב "שאלה טובה. ועל זה אני מכה על חטא" [עמ' 24 ש' 18-23].
3. גולדין אף היא חיזקה את עדות עדי הנתבעת והצהירה בסעיף 14 לתצהירה כי הובא לידיעתה שנתגלו ליקויים מקצועיים ומתחה ביקורת על אופן ניהולו של התובע ותיפקודו כמנהל סניף, אשר בעטיים ביקש נוימן לערוך לתובע שימוע.
4. איננו מקבלים את טענת התובע לפיה היה על הנתבעת להוכיח ברחל בתך הקטנה את כל אחת מהטענות שהועלו נגדו וככל שאלה לא הוכחו כדבעי הרי שמדובר בפיטורים שאינם כדין.
5. אכן, הנתבעת לא זימנה לעדות את העובד ביחס אליו נטען כי התובע צעק עליו בשפה גסה וכן לא הובאו לקוחות הסניף ביחס אליהם נטען כי התובע התנהל שלא כשורה. אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת טענת הנתבעת כי התובע פוטר מטעמים עניינים מקצועיים וכשרים.
6. מספר מנהלי אזור העידו בפנינו ביחס לתפקוד לקוי של התובע. התרשמנו כי עדותם אינה מופרכת ואין מקום לקבוע כי אינה מהימנה. הממונים על התובע אכן סברו בעת הרלבנטית כי תפקודו אינו מיטבי. מדובר בנימוקים סבירים, הנוגעים להתנהלות יומיומית במסגרת עסקיה השגרתיים של הנתבעת. כאמור, בית הדין אינו שם עצמו בנעלי הנתבעת ואינו בוחן האם היה מקום לקבל החלטות שונות, ככל שהוכחה סבירות ביחס להחלטה שהתקבלה, מידתיות ותום לב.
7. כך גם ביחס לטענת התובע לפיה הנתבעת לא הוכיחה שנגרם נזק כספי בגין סחורה שהושארה בשמש בשל החלטה ניהולית שלו. השאלה האם הוכח שנגרם נזק או לא הוכח שנגרם נזק אינה שוקלת, שכן די בכך שהממונה על התובע העיד, ועדותו לא הופרכה, כי מצא בכך משום החלטה ניהולית שגויה אשר גם (ולא רק) על בסיסה הוחלט לזמן את התובע לשימוע, כדי להוות נימוק נוסף סביר וענייני לזימון לשימוע. כאמור, החלטות מקצועיות-ניהוליות-תפעוליות הינן החלטות שנלקחות על ידי מנהלי המעסיק ובית הדין אינו בודק האם נכון היה להעריך את ההחלטה הניהולית באופן שונה. מששוכנענו כי אין מדובר בטעם סרק, הרי שגם אם לא הוכח שנגרם נזק לנתבעת בשל ההחלטה הניהולית שנטען כי היא שגויה אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת היותו של הטעם האמור סביר ובלתי מופרך.
8. כך גם ביחס לטענות התובע בדבר פגם לכאורה במסמכי השימוע – התובע טוען כי החלטת גולדין, מנהלת משאבי אנוש, אינה מצויינת על גבי הטופס, אלא אך המלצתו של נוימן. אלא שגולדין אישרה בעדותה כי היא זו אשר קיבלה את ההחלטה הסופית בדבר פיטורי התובע, גם אם הדבר לא מצויין בטופס השימוע [עמ' 53 ש' 32-33, עמ' 54 ש' 1-4].
9. שוכנענו כי לא הוכח שהנתבעת או מי מטעמה פעלו כלפי התובע בזדון או בחוסר תום לב מובהק.
10. נוימן הצהיר בסעיף 8 לתצהירו כי עוד בטרם מונה לתפקיד מנהל האיזור התובע התנגד נחרצות למינויו וביקש מגולדין לפטרו מאחר ולא היה מוכן שנוימן יבקר אותו מבחינה מקצועית. בחקירתו הנגדית הסביר נוימן כי הדברים נאמרו ישירות לגולדין [עמ' 48 ש' 24-30]. בסעיף 12 לתצהירו הצהיר נוימן שבכל פעם שמתח ביקורת על התובע או העיר לו על ליקויים בתפקודו ביקש התובע כי יפטר אותו מעבודתו.
11. בחקירתו הנגדית העיד נוימן כי בעת שמתח ביקורת על התנהלות התובע בשיחתם בסניף ביום 14.5.15 הטיח בפניו התובע "בפעם הלא יודע כמה 'תשחרר אותי אם אני לא מתאים לפה' וזה היה הקש ששבר את גב הגמל" [עמ' 43 ש' 6-7]. עדות זו מתיישבת עם הצהרת נוימן בסעיף 15 לתצהירו.
12. גולדין הצהירה בסעיפים 11 ו- 26 לתצהירה כי התובע אמר לה שאינו מוכן שנוימן יהיה מנהל האיזור שלו ובלשונו "אני לא מוכן שהילד הזה ינהל אותי" ולכן ביקש ממנה לסיים את עבודתו בנתבעת. בחקירתה הנגדית אישרה את הדברים [עמ' 55 ש' 7-8].
13. התובע לא הכחיש בחקירתו הנגדית שביקש כי יפטרו אותו, אולם הסביר [עמ' 15 ש' 31-33, עמ' 16 ש' 1-2]:

"ש. ביקשת או לא ביקשת שיפטרו אותך מרגע שיובל מונה?

ת. אם לבקש לפטר אותי אם זה נאמר זה נאמר בקטע של סלנג. בנאדם שעובד 300 שעות בחודש ומשקיע כל כך הרבה שעות וכל כך הרבה כוחות והכל משקיע בסניף ולוקח את הסניף כאילו זה הבית שלו ולבוא ולהגיד תפטר אותי, זאת לא היתה המטרה. אם אמרתי את זה אמרתי את זה בקטע של צחוק כי כל יום יובל היה מגיע עם דרישה אחרת. אני לי ביקשתי להתפטר לא ממר נוימן ולא מיניב כהן. "

1. משלל העדויות בהקשר זה עלה שהתובע אכן ביקש ממנהלי הנתבעת, עובר לפיטוריו, כי אלה יסיימו את העסקתו. לא ניתן לקבל כפשוטו את הסברו של התובע לפיו התלוצץ בהקשר זה עם מנהליו ועשה שימוש בביטויים שלא התכוון אליהם כלשונם. איננו מקבלים הסבר זה שכן הוא אינו מניח את הדעת ואינו מתיישב עם שורת ההיגיון. סיום העסקתו של עובד הוא נושא רציני ורב חשיבות עבורו. איננו מקבלים את הטענה לפיה מחד גיסא התובע הפטיר כלפי ממוניו שהוא מבקש שיפטרו אותו ומאידך גיסא לא התכוון ברצינות להצהרותיו שלו עצמו. גם גולדין בחקירתה הנגדית העידה כי התרשמה שהתובע באמירותיו היה רציני [עמ' 55 ש' 20-21, ש' 28-29]. שוכנענו כי התובע אכן אמר את הדברים (אותם לא הכחיש בעדותו) ואין מקום לקבוע כי הדברים נאמרו על ידי התובע בחוסר מודעות או מתוך חוסר הבנה של השלכת ההצהרות.
2. מהראיות עלה כי התובע פוטר בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו ולא בשל בקשותיו האמורות. יחד עם זאת, יש בעובדה שהתובע נהג להטיח במנהליו כי יפטרו אותו כדי לחזק את טענת הנתבעת כי הפיטורים לא נעשו בחוסר תום לב.
3. עוד לא הוכח כי נוימן הונע מרצון למנות תחת התובע את עידן. נוימן הצהיר בסעיף 25 לתצהירו, והצהרתו לא נסתרה בחקירתו הנגדית, כי עידן נכנס לתפקיד רק ביום 20.5.15 לאחר שהתובע לא התייצב לשימוע והתקבלה החלטה על פיטוריו. בסעיף 26 לתצהירו נוימן הצהיר שלא התקיימו יחסים חבריים או קשרים אישיים בינו לבין עידן והוא אף ערך לעידן שני שימועים בשל תפקוד לקוי. בחקירתו הנגדית חזר נוימן על הדברים [עמ' 40 ש' 11-15].
4. לא נעלם מעיננו מכתב ההמלצה מיום 29.6.15 שנמסר לתובע. מכתב זה מציין כי התובע היה עובד מסור וחרוץ שעבד שעות רבות וניסה בכל כוחו להביא את הסניף להישגים. הדברים המצויינים במכתב אינם עומדים בסתירה גלויה לטענות הנתבעת אשר בעטיין הסתיימה העסקת התובע. ולא נסתרה בחקירה הנגדית הצהרת גולדין בסעיף 42-43 לתצהירה לפיה המכתב נמסר לתובע לבקשתו ומתוך כוונה שיחסי העבודה עימו יסתיימו בצורה יפה. אין בעצם מסירת מכתב ההמלצה כדי לשמוט את הקרקע תחת סבירות הנימוקים שעמדו ביחסו החלטת הפיטורים.
5. מצאנו אם כן לקבוע כי ביסוד החלטת הפיטורים עמדו שיקולים מקצועיים כנים וטענות כלפי תפקוד התובע שלא ניתן לקבוע כי אינן סבירות או כי מדובר בטענות סרק. יפים בהקשר זה דבריו הבאים של בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 8636-05-15 המשביר בתי כולבו בע"מ נגד טליה קיסין (13.7.16):

"על פני הדברים לפני בית הדין האזורי נפרשה תשתית ראייתית ממנה עולה כי היו למעסיקה טענות שונות בקשר להתנהלות העובדת עוד קודם לאירוע הקשור בכתבה. מכל מקום, אפילו צודק בית הדין האזורי כי עילת הפיטורים קשורה כולה אך לאירוע מושא הכתבה וכל הקשור בו, דומה שלא היה מקום לקבוע כי החלטת המעסיקה לפטר את העובדת בהתבסס עליו בלבד אינה יכולה לעמוד, ויש בה חוסר תום לב. לטעמנו, בקביעה זו של בית הדין האזורי נמצא בית הדין האזורי מחליף את שיקול דעתה של המעסיקה בשיקול דעתו הוא. יש לזכור שהעובדת לא הצליחה להצביע על שיקולים זרים בהחלטה בדבר פיטוריה. אנו סבורים כי לא ניתן למצוא חוסר תום לב או שיקול זר במדיניות של מעסיק הגורס כי יש לייחס אחריות למנהל בקשר להתנהלות הסניף שעליו הוא מופקד כפי שאירע במקרה שלפנינו. קל וחומר משהוברר לפני בית הדין האזורי כי העובדת לא הגיבה על ההודעות כפי שנשלחו מהנהלת המעסיקה בקשר להסרת התגים הנוספים, והיתה זו העובדת שהתנגדה לפיטורי מנהלת מחלקת גברים על אף עמדתו של מר מגזל בדבר כשלים נוספים בהתנהגותה של אותה מנהלת מחלקה. למותר לציין כי בנסיבות המקרה ניתן היה גם לקבל החלטה אחרת, מתונה יותר, ביחס לעובדת, אך שיקול הדעת מסור למעסיק ולא ניתן להתערב בשיקול דעתו במקום שהוא מקפיד עם עובדיו על קלה כחמורה ולא ניתן לקבוע כי עצם ההקפדה מהווה חוסר תום לב. לא כל שכן, כאשר עסקינן בעובדת בתפקיד ניהולי, הנושא עימו, מעצם מהותו, אחריות על תפקוד העובדים בסניף."

1. מהטעמים המפורטים לעיל אנו קובעים כי התובע פוטר כדין, מנימוקים סבירים וכשרים המצויים בפררוגטיבה של המעסיק, לאחר שהוזמן להליך שימוע אולם סירב להתייצב אליו. על כן, רכיבי התביעה שעניינם פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין פיטורים בהעדר שימוע נדחים.
2. שכרו הקובע של התובע לעניין חישוב פיצויי פיטורים
3. הצדדים חלוקים בשאלת שכרו הקובע של התובע, לעניין חישוב פיצויי פיטורים. בין הצדדים נטושה מחלוקת בדבר הכללת סכום גילום המס בגין שווי רכב, וכן הכללת סכום שעות נוספות גלובלי כחלק משכרו הקובע של התובע לעניין פיצויי הפיטורים, בהתאם לקבוע בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד 1964 (להלן – תקנות פיצויי פיטורים).

עיקר טענות התובע

לעניין גילום סכום המס בגין שווי רכב – התובע טוען כי בחישוב פיצויי הפיטורים לא לקחה בחשבון הנתבעת את סכום גילום המס בגין שווי רכב בסכום קבוע של 3,130 ₪, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה האומרת כי סכום גילום המס מהווה חלק משכרו הקובע של העובד, במיוחד כאשר מדובר בסכום קבוע המגיע כדי 35% משכר היסוד.

1. לעניין רכיב השעות הנוספות הגלובלית – גמול שעות נוספות גלובלי המשתלם באופן קבוע הינו חלק משכר היסוד ואיננו בבחינת תוספת לשכר. שכר יסוד בסך 8,500 ₪ אינו ריאלי כאשר מדובר במנהל סניף האחראי על מאה וארבעים עובדים וגם עובדה זו מלמדת על כך שגמול השעות הנוספות הגלובלי הינו חלק אינטגרלי מהשכר הקובע לפיצויי פיטורים.
2. חישוב פיצויי הפיטורין חייב להיערך לפי ממוצע 12 משכורות אחרונות, הכוללות את גמול השעות הנוספות הגלובלי, אליו יתווסף גילום שווי הרכב. סכום המשכורת הממוצעת בצירוף גמול שעות נוספות גלובלי עומד על 15,000 ₪ ובתוספת גילום שווי הרכב שכר הבסיס לחישוב פיצויי הפיטורין הינו 18,130 ₪. ועל כן, סכום פיצויי הפיטורין להם זכאי התובע הינו 42,424 ₪ ולא 20,296 ₪ כפי שחישבה הנתבעת. על כן טוען התובע, כי זכאי הוא להשלמת פיצויי פיטורים בסך 22,128 ₪.

עיקר טענות הנתבע

1. תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים מגדירה מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה. תשלום גמול שעות נוספות ואחזקת רכב אינם נמנים על רשימה זו ומשכך אינם אמורים להילקח בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

דיון והכרעה בשאלת המשכורת הקובעת לפיצויי פיטורים

1. באשר לגילום המס בגין שווי רכב – הרכב אשר הועמד לרשות התובע היה בבחינת הטבה שאינה חלק מהמשכורת הקובעת. הדבר אף לא נטען ע"י התובע וממילא לא הוכח. בהתאם להלכה פסוקה ומושרשת שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 4838/03 קרן קיימת לישראל נגד בית הדין הארצי לעבודה ועו"ד גרא קורן (17.1.05), משהרכיב אשר בגינו משולם גילום המס אינו חלק אינטגרלי מהשכר הקובע לפיצויי פיטורים אלא שהוא בבחינת תוספת, הרי שגם גילום המס בגין אותו רכיב אינו חלק אינטגרלי מהשכר הקובע לפיצויי פיטורים. על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, התביעה ברכיב זה נדחית.
2. באשר לגמול שעות נוספות גלובלי – אין כל מקום להכליל במסגרת שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי פטורים את הגמול שקיבל בגין שעות נוספות. נפרט.
3. ראשית, בהתאם להלכה הפסוקה גמול שעות נוספות המשולם בגין ביצוע שעות נוספות בפועל ועומד בתנאים המבטיחים שתשלום זה אינו כסות לקיפוח זכויות הוכר כלגיטימי (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נגד קנסטו בע"מ (28.2.17)). בענייננו אין חולק כי הגמול ששולם לתובע בגין שעות נוספות שולם בגין ביצוע שעות נוספות בפועל. התובע אף אינו טוען כי גמול זה שולם לכאורה מבלי שנדרש לבצע שעות נוספות הלכה למעשה. גמול השעות הנוספות שולם בצורה ברורה ונפרדת בתלוש השכר והתובע כמנהל סניף ידע היטב באיזה אופן משולם לו גמול שעות נוספות.
4. שנית, וחשוב מכך – עיון בתלושי השכר המלאים של התובע מעלה כי כלל לא שולם לתובע גמול שעות נוספות גלובלי. לתובע שולם מדי חודש גמול בסכומים משתנים בגין שעות עבודה נוספות, שחלקו בשיעור 125% וחלקו בשיעור 150%. מספר השעות בגינן שולם גמול שעות נוספות התשנה מדי חודש וכך גם חלוקת השעות (קרי כמות השעות בגינן שולם תעריף בשיעור 125% וכמות השעות בגינן שולם תעריף בשיעור 150%) השתנו מחודש לחודש.
5. כאמור, אין חולק כי הגמול השתלם בגין ביצוע שעות עבודה בפועל, בהיקפים משתנים. בנסיבות אלה ומשמדובר בתוספת לשכר אשר השתלמה כנגד תנאי שעניינו ביצוע עבודה בשעות נוספות, הרי שאין מדובר בחלק אינטגרלי מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
6. טענת התובע לפיה שכר היסוד שלו בסך כ 8,500 ₪ לכאורה, "אינו ריאלי" לתפקידו נטענה בעלמא וממילא לא הוכחה. להשלמת התמונה נציין כי עיון בתשלומי השכר מעלה שכלל לא שולם לתובע שכר יסוד קבוע לכאורה בסכום שנטען. לתובע שולם שכר שעתי שהוכפל מדי חודש בהיקף שעות רגילות משתנה, כך שגם שכר היסוד של התובע השתנה מדי חודש.
7. בנסיבות אלה משהגמול בגין שעות נוספות שולם בהתאם להוראות הדין ועבור עבודה בפועל בשעות נוספות אין מדובר בחלק אינטגרלי משכר היסוד אשר מובא בחשבון לצורך תשלום פיצויי פיטורים.
8. מהטעמים המפורטים לעיל התביעה בגין הפרש פיצויי פיטורים נדחית.
9. גמול שעות נוספות
10. הצדדים חלוקים בשאלת עצם זכאותו של התובע לגמול שעות נוספות מעבר לגמול אשר שולם לו בפועל. לטענת התובע הוא זכאי לסכום נומינלי בסך 116,377 ₪ ברוטו בגין שעות נוספות אשר ביצע הלכה למעשה אולם לא אושרו לתשלום ולפיכך לא קיבל כל תמורה עבורם. הנתבעת טוענת מנגד כי התביעה ברכיב זה הינה חסרת תום לב שכן התובע ידע היטב, מתוקף תפקידו, שאין היתר לעבוד מעבר למכסת השעות הנוספות אשר אושרה לסניף וכי עבודה שכזו מנוגדת הן לדין והן למדיניות החברה ונהליה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לתמורה בגין שעות נוספות אשר בוצעו ללא אישור ותוך חריגה מפורשת מהנחיה שלא לבצען ואף אם היה זכאי (דבר המוכחש) הרי שבדיקת חשבת השכר מעלה כי לתובע לא שולם סך של 14,669 ₪ בגין שעות נוספות שנעשו ללא הסכמה ובהעדר אישור.

גרסת התובע ותמצית טענותיו

1. התובע הפנה להסכם העסקה [ת/2] בו נקבע במפורש כי יקבל גמול בעבור שעות נוספות.
2. התובע טוען כי לאורך תקופת עבודתו אצל הנתבעת, עבד הוא שעות נוספות וחריגות, אשר התחייבו מאופיו המאתגר במיוחד של הסניף ברעננה. התובע עבד לטענתו בממוצע 12-15 שעות ביום, כ 316 שעות בממוצע בחודש וכ 79 שעות בממוצע בשבוע. בתקופות של גמר רבעון או חגים שעות העבודה הממוצעות של התובע היו רבות יותר.
3. לטענת התובע סניף רעננה היה סניף עתיר עבודה, עם מיעוט עובדים בכלל, וחסר משמעותי בדרג מנהלי ביניים מקצועיים [ר' גם עדות צעירי עמ' 6 ש' 9-10]. הסניף היה ממוקם במבנה מיושן הסובל מבעיות תברואתיות ותחזוקתיות קשות. המחסן העיקרי היה ממוקם עשרות מטרים מהחנות, באופן אשר חייב הפעלת מזלגות ורכבים להעברת סחורות ומלאים מהמחסן לחנות עצמה, כאשר הצפיפות בסניף הייתה בלתי נסבלת והמכשור בו היה ישן ונוטה להתקלקל. בנוסף לחנות, הייתה מצויה באחריות התובע מסעדה למזון מהיר הממוקמת במתחם הסניף, מצדו האחר של מגרש החנייה הצמוד לסניף.
4. בתקופה הרלוונטית לתביעה היה הסניף ברעננה פתוח לציבור הלקוחות בימים א' עד ה' בין השעות 7:30 ועד 22:00 ובימי ו בין השעה 7:30 ועד 3 שעות לפני כניסת השבת. בתקופות החגים (כגון חגי תשרי, פסח) הסניף פעל אף בשעות חריגות וארוכות יותר. התובע הגיע למקום העבודה כשעה לפחות לפני פתיחת הסניף ועזב שעות ארוכות לאחר סגירת הדלתות [ס' 22(ט) לתצהיר התובע].
5. התובע דחה את טענת גולדין לפיה הגיע לעבודתו מוקדם בבוקר שכן "היה לו נוח" או כי הוא "גר מעל הסניף" שכן הסניף היה מצוי בקצהו המרוחק של אזור התעשייה ברעננה מס' קילומטרים מביתו של התובע.
6. נטען כי מנהליו של התובע ידעו על שעות עבודתו המרובות ואף אישרו זאת בגרסתם [סעיף 4 לתצהיר כהן ועמ' 24 ש' 13-15 לחקירתו ולעדותם של דביר וגולדין בעמ' 59 ש' 12-13].
7. מאחר והתובע עבד שעות רבות בפועל, מעבר למגבלה האוטומטית אשר הכתיב שעון הנוכחות של הנתבעת, אשר חסמה את יכולת המערכת הממוחשבת לרישום שעות עבודה העולות על 55 שעות בשבוע, ערך התובע גיליון שעות מודפס בגין השעות הנוספות אותן ביצע בפועל, אותו הגיש לנתבעת מדי חודש. התובע הגיש כנספח ג לכתב תביעתו גיליון המרכז את השעות הנוספות אשר ביצע, לטענתו, בפועל והעולות על השעות בגינן קיבל תשלום. לטענת התובע גיליון זה תואם את נתוני גיליונות הנוכחות שלו, אלה שהופקו על ידי הנתבעת עצמה (קרי, עד למכסה של-55 השעות השבועיות) בצירוף גיליונות הנוכחות שהופקו על ידי התובע עצמו ונמסרו על ידו למנהליו בנתבעת בחלק מתקופת עבודתו [ת/3] [ת/5].
8. מוסיף התובע וטוען כי מאחר שהנתבעת, אשר הטילה מגבלת שעות עבודה, לא ערכה רישום מדוייק של שעות עבודתו בפועל החורגות מהמגבלה האמורה, יש לקבל את רישומיו בעניין שעות עבודתו בפועל כראייה לנכונותן.
9. עוד טוען התובע כי אף לפי רישומי הנתבעת עצמה (קרי – השוואת מס' השעות בגיליונות הנוכחות של הנתבעת עם מס' השעות בתלושי השכר של התובע) הוא זכאי לתוספת נומינלית בגין גמול שעות נוספות בסך 37,827 ₪, בעוד שלפי רישומיו של התובע (קרי – השוואת מס' שעות עבודתו של התובע בפועל כפי שנרשמו על ידי התובע עצמו, מידי יום ביומו, למס' השעות אשר הופיע בתלושי השכר) זכאי התובע לתשלום נומינלי בסך 116,337 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר בסך של 23,756 ₪.
10. התובע טוען כי אין כל שחר לטענת הנתבעת לפיה היא אסרה עליו לבצע שעות נוספות מעבר למכסת 55 השעות. לטענת התובע, על אף שהעלתה הנתבעת הסתייגויות מהשעות הנוספות בהן עבד התובע, עשתה זאת כמס שפתיים ו"לפרוטוקול" בלבד. התובע מדגיש כי הסתייגויות הנתבעת היו בעל פה בלבד וכי לא נשלח לו ולו מסמך אחד בנדון, ואפילו במסמכי ה"שימוע", הכוזבים, לא נזכרת במילה כל טענה או טרוניה בעניין ביצוע שעות נוספות "מעבר למכסה".
11. התובע מדגיש כי הנתבעת נהנתה ואף עודדה את השעות הרבות בהן עבד, ואינה יכולה להישמע בטענת הסרק לפיה לכאורה השעות לא בוצעו על דעתה. גולדין אישרה בחקירתה הנגדית כי אף שהחברה מודעת להוראות החוק הרי שהמציאות ודרישות העבודה מאלצות במקרים רבים את ביצוען של שעות עבודה העולות על הקבוע בחוק [עמ' 58 ש' 14]. עוד הצביע התובע על מכתב ההמלצה שקיבל מן הנתבעת בסיום עבודתו [נספח ד לתצהירו] בו צוינו לשבח שעות העבודה הרבות אשר השקיע בחברה.
12. לטענת התובע, מר יוסי ביתן, אשר היה מודע לצורך בשעות עבודה רבות בניהול הסניף, הורה לתובע להחתים את כרטיס הנוכחות כאשר הוא נכנס למקום העבודה אך לא להחתים את הכרטיס בצאתו מן הסניף [סעיף 12 לתצהיר התובע]. התובע טוען כי הימנעותה של הנתבעת מהבאתו של מר יוסי ביתן לעדות נזקפת לחובתה ובשל כך יש לקבל את גרסתו בהקשר זה.
13. התובע פירט בתצהירו מספר מקרים שונים בהם יצא מהסניף בשעות הערב ונדרש באופן אקטיבי על ידי הנתבעת לחזור לסניף, מחמת ביקורות בסניף ואירועים שונים [סעיפים 14-18 לתצהיר התובע].
14. התובע ממשיך וטוען כי לא זו בלבד שהנתבעת לא עשתה דבר למניעת שעות העבודה הנוספות אשר ביצע, אלא אף ביססה היא נוהג של תשלום עבור שעות נוספות, שזכה לכינויים שונים בתלוש השכר. התובע טוען כי מנהליו אישרו לו, בדיעבד, במרבית המקרים שעות נוספות, ומציין כי כאשר אושרו השעות הנוספות הוגדר התגמול עבורן בתלוש המשכורת בשמות שונים כגון "תוספת מאמץ" או "ספירת מלאי" ולעיתים כשעות נוספות [סעיף 36 לתצהיר גולדין וחקירת דביר עמ' 28 ועמ' 29).
15. התובע טוען שגם בתקופה שבה לא אושרו לו שעות נוספות חורגות על ידי מנהליו הוא המשיך לבצע מעקב אישי אחר שעות העבודה החריגות שלו ולא זנח טענותיו בעניין זכאותו לגמול שעות נוספות. בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי המשיך לערוך רישומיו, חיכה לקידום שהובטח לו ובינתיים "שמתי את זה בצד ואמרתי שאני אבוא איתם ואשב ואבקש את זה כשיתנו לי ולכן רשמתי לעצמי" [עמ' 18 ש' 28-31].

גרסת הנתבעת ותמצית טענותיה

1. לטענת הנתבעת התובע ידע היטב, מתוקף היותו מנהל סניף, כי על עובדי הנתבעת, עליהם הוא נמנה, חל חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה) וכי ישנה מכסת שעות עבודה נוספות מוגבלת, בה מותר להעסיק על פי החוק. התובע ידע היטב כי העסקה מעבר לשעות המותרות מהווה הפרה של הוראות החוק החושפת את הנתבעת לסנקציות כספיות ומשפטיות. הגבלת היקף השעות הנספות מצויינת במפורש בהסכם העבודה של התובע.
2. עוד טוענת הנתבעת שהתובע לא התבקש מעולם לעבוד כשעה לפני פתיחת הסניף ועד כשעה לאחר סגירתו, שכן יחד עם התובע הועסקו 3 סגני מנהל במשמרות חופפות ולא היה צורך בנוכחות התובע במשך כל שעות הפעילות של הסניף.
3. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי עקב חריגת התובע משעות העבודה המותרות, נערכו לתובע מספר שיחות בהן התבקש שלא לחרוג מהמכסה המותרת של 55 שעות שבועיות ואף נאמר לו באופן חד משמעי ומפורש כי אם יחרוג מהמכסה המותרת לא ישולמו לו שעות אלה. רבים מעדי הנתבעת העידו כי ערכו שיחות מעין אלה עם התובע, כך כהן [עמ' 22 ש' 2 וכן סעיף 4 לתצהיר כהן], כך דביר [עמ' 25 ש' 25 וכן סעיפים 4-7 לתצהיר דביר] וכך גולדין [סעיף 33 לתצהיר גולדין].

כמו כן התובע הודה בחקירתו הנגדית כי בכירי הנתבעת ערכו לו שיחות בדבר השעות המרובות בהן עבד [עמ' 18 ש' 4, 8, 11].

1. במסגרת תפקידו כמנהל היה התובע אחראי לשיבוץ שעות העבודה של העובדים בסניפו בהתאם למכסת השעות אשר נקבע לו על ידי מחלקת משאבי האנוש מידי חודש וכן הסביר לעובדים כי עבודה בשעות נוספות ללא אישורו לא תשולם על ידי הנתבעת. התובע הודה כי הכיר את הנהלים והאיסורים החלים בהתייחס לשעות עבודה [עמ' 17 ש' 13], אולם טען כי לשיטתו איסורים אלה אינם חלים עליו כמנהל [עמ' 17 ש' 28].
2. כשש פעמים בתקופת העבודה (ולא מדי חודש כטענת התובע) שולמו לתובע בונוסים, בגין עמידה ביעדים שונים. אחד מהפרמטרים בגינם שילמה הנתבעת בונוס היה עמידה ביעד שעות עבודה שהוקצו לסניף. עובדה זו מחזקת את טענת הנתבעת לפיה התובע היה מודע היטב למגבלת השעות עליה הקפידה הנתבעת.
3. לטענת הנתבעת היא שילמה לתובע את כל השעות הנוספות בהן עבד, לרבות שעות נוספות חורגות שעברו הליך אישור מיוחד וחריג על ידי מנהלי האזור אשר היו ממונים על התובע, ומלבד שעות אלה אין שעות נוספות שהתובע זכאי לתשלום עבורם. התובע אף הודה בחקירתו הנגדית כי המנגנון לתשלום החריג הופסק וכי לאחר הפסקת המנגנון הנתבעת לא אישרה לו שעות נוספות חריגות [עמ' 28 ש' 21-24].
4. לטענת הנתבעת דרישת התובע לקבל תשלום בעבור השעות הנוספות החריגות מהווה חוסר תום לב וחוסר נקיון כפיים משווע שכן הוא פעל בניגוד להוראות הדין, בניגוד למדיניות הנתבעת ונהליה, בניגוד להוראות הסכם העסקתו, בניגוד לבקשות מפורשות של שלושה מנהלי אזור ומנהלת משאבי אנוש, ובניגוד לדרישה של המשנה למנכ"ל.
5. הנתבעת מצביעה על כך שהרישום העצמי של התובע - אותו אין לאשר שכן הוא חורג מנהליה - כולל שעות הפסקה עליהן הוא דורש תשלום של שעות נוספות [עמ' 19 ש' 4].

דיון והכרעה בסוגיית השעות הנוספות

1. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים שוכנענו כי דין התביעה ברכיב זה להידחות. נפרט טעמינו.
2. התובע אישר בחקירתו כי מתוקף תפקידו כמנהל סניף הוא ידע שקיימת מגבלת שעות עבודה, המחייבת אי חריגה ממכסת שעות מסויימת, הן בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה והן בהתאם למדיניות הנתבעת. התובע הכיר את נהלי הנתבעת בהקשר זה ואישר כי השתתף בהדרכות מנהלים בענין ואף הנחה באופן שוטף את עובדיו לא לחרוג ממכסת השעות המוקצית לסניף [עמ' 17 ש' 12-16, ש' 19-24].
3. התובע העיד כי [עמ' 17 ש' 31-32, עמ' 18 ש' 1]:

"אנחנו המנהלים היינו עוצרים את השעון. אנחנו כל יום שישי היינו יושבים וחותמים על זה. אם היה אדם שחורג היינו מבטלים לו את זה, מעלים למשרד ומדברים ומסבירים לו".

1. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי מגבלת השעות הנוספות לא חלה עליו כמנהל סניף [עמ' 17 ש' 25-26]. והסביר בחקירה חוזרת כי הגבלת השעות לא חלה על מנהל הסניף מאחר וסניף רעננה היה "סניף בעייתי" שניהולו דרש שעות עבודה ארוכות מאוד, באופן שאילץ אותו, לכאורה, להיות נוכח שעות ארוכות בסניף [עמ' 20 ש' 14-19].
2. אין בידינו לקבל את טענת התובע לפיה, לכאורה, הגבלת השעות אינה חלה עליו כמנהל סניף. בהתאם מצאנו לדחות את הטענה כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות בגין שעות שלא אושרו לביצוע. נפרט.
3. ראשית, מהסכם העבודה של התובע עולה במפורש כי חל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה. התובע, אשר עותר לתשלום גמול שעות נוספות אף אינו טוען שחוק זה אינו חל עליו, אלא טוען שההגבלות המוטלות על הנתבעת מכוח חוק זה אינן חלות עליו. אין לטענה זו על מה לסמוך והיא אינה מעוגנת בכל מקור נורמטיבי.
4. הסכם העבודה של התובע קובע, בין השאר, כדלקמן:

"שעות העבודה הנדרשות מהעובד הן תשע שעות ליום בממוצע לפי שעות המערכת הניתנות מראש (מקסימום 55 שעות בשבוע).

תפקידו הבכיר של העובד מתבטא באחריות רבה המוטלת עליו, שכן במסגרת עבודתו בחברה עליו לפתוח את הסניף לעובדים ולקהל כאשר הוא עובד במשמרת בוקר ולסגור את הסניף כאשר הוא עובד במשמרת ערב.

כן על העובד להיות זמין לרשות העבודה במקרים של פריצות, גניבות, שריפות והתראות של מערכות החנות (מכונות קירור, אזעקה וכדומה) בשל אלו ועוד נדרש העובד לעיתים לעבוד בשעות עבודה שאינן מקובלות.

יודגש כי בגין שעות העבודה הלא מקובלות ישולם לעובד שכר על פי חוק".

עוד קובע הסכם העבודה בסעיף 5.2 לו כי "שעות נוספות יחושבו וישולמו על פי החוק".

1. מנוסח הסכם העבודה עולה כי קיימת מגבלה מפורשת של שעות עבודה (מקסימום 55 שעות בשבוע). עוד עולה מההסכם כי בניגוד לטענת התובע, התובע לא נדרש להיות בסניף מפתיחתו לקהל הלקוחות ועד לאחר סגירתו. מהסכם העבודה עולה כי התובע נדרש להיות בסניף לעיתים בשעות הפתיחה ולעיתים בשעות הסגירה.
2. שנית, התובע, אישר בחקירתו שאין חוק שונה לעובדים ולמנהלים [עמ' 17 ש' 17-18] והודה כי נערכו עימו שיחות על ידי הנהלת החברה לגבי חריגותיו בביצוע שעות.
3. כך אישר כי מר יוסי ביתן ממנהלי הנתבעת ערך עימו שיחה בהקשר זה [עמ' 18 ש' 3-6], אולם ציין כי " היתה הסכמה שקטה ויותר מזה בהנחיה שלו הייתי צריך לשים אצבע וכשיצאתי לא שמתי אצבע בהנחיה של יוסי" [עמ' 18 ש' 5-6]. עוד אישר כי גם גולדין ערכה עימו שיחה בנוגע לאי חריגה ממכסת שעות העבודה [עמ' 18 ש' 10-11], אם כי לא זכר האם השיחה הייתה בעניינו או בעניין עובדיו. כן אישר התובע כי שלושת מנהלי האיזור שהיו ממונים עליו דרשו ממנו במפורש שלא לעבוד בשעות נוספות ולא לחרוג ממכסת השעות שהוקצתה לסניף, ובמילותיו של התובע [עמ' 18 ש' 7-9]:

"ש. שלושת מנהלי האזור בתקופה שלך דיברו איתך?

ת. אמרו לי אל תעבוד אבל אף אחד לא אמר לי שאם אני אעבוד אני אלך הביתה. הם שמחו שיש מישהו ששומר להם על הסניף."

1. עוד אישר התובע בחקירתו הנגדית כי בתחילת תקופת עבודתו כאשר חרג מעבר ל 55 שעות נוספות הוא קיבל, בגין חלק מהשעות החורגות, אישור כתוב ממנהליו לתשלום בגין שעות אלה "חלק שולם וחלק לא. חלק נמחק כאילו לא הייתי קיים" [עמ' 18 ש' 14] וכן "חלק אושר על ידי מנהל האיזור שלי ולא אושר על ידי יוסי ביתן המנהלים" [עמ' 18 ש' 18].
2. בנוסף, אישר התובע במפורש כי המנגנון המוסדר שהיה קיים בתחילת תקופת העסקה - לפיו התובע מגיש לאישור את השעות החורגות ואלה נבחנות בקפידה, חלקן מאושר וחלקן לא מאושר לתשלום – הופסק בשלב כלשהו. מהמועד בו הופסק המנגנון לא אושר לתובע כלל לבצע שעות חריגות [עמ' 18 ש' 19-24]. התובע העיד כי חרף העובדה שהמנגנון האמור הופסק הוא המשיך מיוזמתו לבצע לעצמו רישום של השעות וחיכה לשעת כושר להעלות שוב את הנושא, לאחר שיקודם בנתבעת [עמ' 18 ש' 19-31].
3. מהעדויות עלה במפורש כי לנתבעת מדיניות ברורה שאינה מאפשרת חריגה ממכסת השעות שמוקצית לכל סניף. מקובלת עלינו בהקשר זה גרסה המהימנה של גולדין כפי שתפורט להלן, אשר התיישבה היטב גם עם גרסאות דביר וכהן.
4. שוכנענו כי התובע הכיר היטב את מדינות החברה ונהליה בהקשר זה. התובע, כמנהל סניף, אף אישר שהיה אוכף את המדיניות ביחס לעובדיו ומקפיד שאלה לא יחרגו מהמכסה המותרת של שעות העבודה.
5. איננו מקבלים את טענת התובע לפיה, לכאורה, חל עליו דין שונה בשל היותו מנהל סניף.

התנהלות הצדדים בפועל מלמדת כי לא כך הם פני הדברים.

1. אין חולק כי הנהלת הנתבעת ביצעה עם התובע שיחות רבות במסגרתן נדרש שלא לחרוג ממכסת השעות שהוקצתה לו. כך, בין היתר, בוצעו עימו שיחות על ידי שלושת מנהלי האיזור שהיו ממונים עליו בתקופות השונות וכן ביצעה עימו גולדין שיחות בהקשר זה.
2. לא ניתן לקבל את טענת התובע לפיה השיחות בוצעו מן השפה ולחוץ, ללא כוונה אמיתית מאחוריהן ו"לפרוטוקול" בלבד כלשון התובע. עוד איננו מקבלים את טענת התובע כי "לנתבעת היה נוח" שהוא עבד שעות ארוכות ו"הם שמחו שהיה מי ששומר להם על הסניף". על התובע, כמנהל סניף הממונה על עובדים, לדעת שיש משמעות לדרישה של המעסיק וכי יש נפקות להצהרה ברורה של מעסיק לפיה אין הוא מאשר ביצוע שעות נוספות מעבר למכסה מסויימת וככל שזו תבוצע הרי שלא תשולם כל תמורה בגינה.
3. לנתבעת, חברה מסחרית, יש הפררוגטיבה הניהולית, לקבוע את מסגרת שעות העבודה אצלה ואת התמורה שהיא מוכנה להקצות לצורך תשלום בגין חריגה ממכסת השעות הרגילה. מהראיות שהוצגו בפנינו עלה כי הנתבעת הקפידה בענין זה הקפדה יתרה.
4. כך, בין היתר, עלה מהעובדה שבתחילת תקופת ההעסקה הנהלת הנתבעת בחנה בקפדנות את השעות החורגות שביצע התובע והחליטה, שלא באופן גורף, לאשר או לא לאשר כל שעה בנפרד, לאחר בחינת צרכי העבודה. דקדקנות זו בענין החריגה ממכסת השעות עלתה גם מהעובדה שבשלב מסויים הופסק המנגנון של אישור השעות החורגות והובהר לתובע – כך גם לפי גרסתו – שלא יאושרו שעות חורגות.
5. לא נעלמה מעיננו טענת התובע לפיה ביצוע תפקידו על הצד הטוב ביותר לא אפשר עבודה במכסת השעות שהוקצבה לו ומשכך לנתבעת לכאורה "היה נוח" כלשונו להסכים בשתיקה לעבודה בשעות החורגות מהמכסה. עם כל ההבנה לתסכול שעשוי לנבוע מטענה זו, אין בכך כדי להצמיח זכות המנוגדת באופן ברור לעמדת המעסיק בהקשר זה, למדיניותו ולנהליו הברורים.
6. היה מקום כי התובע כמנהל יודיע להנהלת הנתבעת, בזמן אמת, שעבודה בשעות הנדרשות ממנו וללא חריגה ממכסת השעות, אינה מאפשרת לו להבנתו ביצוע תפקידו כדבעי וכן היה מקום כי הנתבעת, בזמן אמת, תועמד בפני ההשלכות של מדיניותה זו ותבחר, על יסוד הנתונים בשטח, האם לשנות ממדיניותה המוצהרת (המגבילה ביצוע שעות עבודה, גם של מנהלי סניפים) או לעמוד מאחוריה תוך נשיאה בתוצאות ככל שתהיינה (לרבות אי עמידה ביעדי המנהל בעטיה של הגבלת השעות).
7. שוכנענו כי התובע ידע בזמן אמת שהיקף השעות המבוצעות על ידו אינו מאושר על ידי הנתבעת וחרף זו, ובניגוד למדינות הנתבעת, בחר לעבוד בהיקף רב יותר, תוך חריגה מופגנת מהנהלים. העובדה שהתובע העיד כי חיכה ל"שעת כושר" על מנת להעלות את דרישתו לתשלום בגין השעות הנוספות החורגות בדיעבד, מחזקת את העובדה שידע כי ביצוע השעות האמורות אינו מאושר. לתובע אין זכות קנויה לקבל תמורה בגין שעות עבודה שנדרש ברחל בתך הקטנה שלא לבצע (ר' ע"ע (ארצי) אילנה בן עזרא נגד מדינת ישראל (12.3.09) ודב"ע (ארצי) נב/136-3 מתנס מורשה נגד מאיר לוי (4.10.92)).
8. כאמור, לנתבעת כמעסיק הזכות לנהל את הקצאת משאביה כראות עיניה, תוך הפנייתם לאפיקים שונים בהתאם לבחירתה. לא ניתן לכפות על המעסיק בדיעבד לשלם תמורה בגין שעות אותן אסר מלכתחילה משיקוליו הוא. הדברים נכונים גם אם נניח – הנחה שלא הוכחה- כי יש ממש בדברי התובע לפיהם אילו לא היה עובד את השעות החורגות לא היה מצליח לבצע את תפקידו כראוי וכדבעי. אין מקום כי עובד מחד גיסא יחליף את שיקול הדעת של המעסיק וינהג בזמן אמת בניגוד לנהליו המפורשים ומאידך גיסא יתבע בדיעבד תמורה שלא אושרה מלכתחילה בגין אותה חריגה ממדיניות.
9. הטענה לפיה להנהלת הנתבעת "היה נוח" כי התובע יבצע את עבודתו בשעות חורגות אינה יכולה לעמוד. מעבר לעובדה שהטענה לא הוכחה ואין אמות מידה ברורות לבחינת "נוחות" היא עומדת בניגוד גמור לשיחות מפורשות שאין חולק כי בוצעו עם התובע.
10. התובע טוען כי אי התייצבותו של מר יוסי ביתן לעדות מחזקת את טענתו לפיה מר ביתן הנחה את התובע להעביר כרטיס נוכחות בכניסה בלבד ולהימנע מהעברתו בסיום יום העבודה. נציין כי טענת התובע בסעיף 12 לתצהירו היתה כי הדברים נאמרו לו בשיחה שהתקיימה בינו לבין יוסי ביתן ודביר. דביר ציין בחקירתו הנגדית כי "מנהל סניף חלה עליו חובה להעביר אצבע בכניסה וביציאה" [עמ' 28 ש' 14]. אף אם נניח שאי זימונו של מר ביתן לעדות אכן נזקף לחובת הנתבעת ותומך בגרסה זו של התובע (ע"ע (ארצי) 300151/98 יעקב שפירו נגד נציבות מס הכנסה (13/7/03); ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים נגד יאיר חודאדי, (19/1/10)), אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת העובדה שהוכחה לפיה לנתבעת היתה מדיניות מוצהרת של אי חריגה ממכסת שעות מסויימת, התובע נדרש לעבוד תחת מגבלות אלה ואף נערכו עימו שיחות על ידי גורמים שונים מנהלת הנתבעת, לרבות מר יוסי ביתן, בהן נדרש לחדול ממנהגו האמור. מצאנו לבכר בהקשר זה את עדותם המהימנה של עדי הנתבעת שהופיעו לדיון.
11. מעדויות כלל עדי הנתבעת לא עלה כי מדיניות זו של הנתבעת נאמרת מן השפה ולחוץ, ללא כנות וכוונה. ההיפך הוא הנכון. מעדויות עדי הנתבעת עולה כי הנתבעת אכן מקפידה על אכיפת מדיניותה בדבר אי חריגה ממכסת השעות שמוקצבת לכל סניף ופועלת על מנת להטמיע את נהליה בקרב העובדים והמנהלים.
12. גולדין, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת, הסבירה כי היא בונה תקן שעות לכל סניף, בהתאם לצרכי הסניף ומנהל הסניף אחראי על ההקצאה הפנימית בתוך הסניף [עמ' 57 ש' 20-29].
13. גולדין הצהירה בסעיפים 4-5 כי היא מעבירה למנהלי הסניפים ולמנהלי האיזור את מכסת שעות העבודה החודשיות, ממנה נאסר עליהם לחרוג, אלא אם ניתן אישור בכתב בשל נסיבות מוצדקות כגון ימים לפני חג, היעדרות של סגן או מנהל וכיוצ"ב. עוד הצהירה גולדין כי היא מבקרת את המנהלים החורגים מהמכסה ודורשת מהם להקפיד על ביצועה. גולדין אישרה בחקירתה הנגדית כי היא אחראית שהמנהלים לא יחרגו ממכסת השעות המוקצבת להם וכי הדבר אף מוצב למנהלים כיעד בו עליהם לעמוד [עמ' 58 ש' 2] והסבירה בחקירתה הנגדית את המקרים החריגים אשר בהם ניתן אישור מיוחד לחריגה מהמכסה [עמ' 58 ש' 8-16].
14. בנוסף הצהירה גולדין בסעיפים 29-35 לתצהירה כי התובע לא נדרש, לא בהסכם העבודה שלו, ולא בפועל במהלך העבודה היומיומי, להיות נוכח שעות כה ארוכות בסניף וכי עשה זאת על דעתו בלבד, ללא דרישה המצדיקה זאת וניגוד גמור להנחיות הנתבעת. הצהרה זו עולה בקנה אחד עם הכתוב בהסכם העבודה ומתיישבת עם הצהרת דביר בסעיף 7 לתצהירו, לפיה ידוע לו, כמי ששימש בעבר מנהל סניף רעננה, כי ניהול הסניף לא דרש שעות עבודה רבות כל כך כפי שביצע התובע, אשר חורגות מהמכסה. עוד הצהירה גולדין כי ערכה עם התובע מספר שיחות במסגרתן דרשה ממנו לחדול מביצוע שעות נוספות החורגות מהמכסה תוך הבהרה כי שעות חורגות אלה לא ישולמו לו. הצהרה זו לא הופרכה בחקירתה הנגדית [עמ' 59 ש' 4-6].
15. דביר, אשר שימש מנהל איזור הממונה על התובע, הצהיר בסעיפים 4-6 לתצהירו כי העיר לתובע על שעות העבודה הרבות שלו, הסביר לתובע שאין צורך בנוכחות בסניף במשך כל שעות הפעילות והבהיר כי שעות נוספות אשר לא יאושרו לא ישולמו לתובע. עוד הצהיר דביר כי במשך מספר חודשים אישר לתובע שעות נוספות חריגות, מעבר למכסת השעות הנוספות המותרות, אולם דרש ממנו להקפיד על מכסת השעות בחודש הבא.
16. בחקירתו הנגדית שב דביר וציין כי שוחח עם התובע על חריגתו ממכסת שעות העבודה המותרת [עמ' 25 ש' 25]. דביר הסביר את המנגנון הנוהג ביחס לאישור שעות חריגות מעבר למכסה (מנגנון אשר הופסק לאחר תקופה מסויימת) [עמ' 26 ש' 4-8]:

"ש. תאשר שמה שאנחנו למדים מהמסמכים הללו שהתובע היה מגיש רשימה של שעות חריגות, את חלקן היית מאשר ואת חלקן לא?

ת. שעות חריגות הם כמו שנשמעות והם היו מאושרות בהתאם למה שקרה בסניף. אם למשל לא היה סגן והוא היה צריך לעזור באותו יום הוא היה מקבל אישור לאותו היום. זה לא תקופתי זה יומי."

1. דביר הסביר כי אישר לתובע באופן חריג שעות נוספות חורגות, אשר ביחס אליהן ניתן אישור ביצוע בזמן אמת או שהתובע התבקש להישאר ולעבוד בהן [עמ' 27 ש' 23-31, עמ' 28 ש' 2-7]. כך למשל במקרים חריגים כאשר סגן לא מגיע או כאשר יש ספירת מלאי בסניף [עמ' 28 ש' 26].
2. דביר הופנה בחקירתו הנגדית למסמך ת/1 על גביו נכתב (שלא בכתב ידו, אולם מאושר בחתימתו) כך "לוודא באמת שאין סגנים ואז לשלם" "לבדוק כל יום לגופו ולשלוח אלי גם את הדוחות של הסגנים" [עמ' 26 ש' 18-20]. מעדותו של דביר וכן המסמכים שהופנה אליהם עולה במפורש כי הנתבעת לא אישרה תשלום שעות נוספות החורגות מהמכסה המותרת באופן גורף וללא אבחנה, אלא כי ביצעה בחינה מדוקדקת של הצורך בביצוע השעות החורגות ואישרה אותן, אם וככל שאכן הוכח צורך מסוג זה.
3. מהראיות עולה כי הנתבעת אכן הקפידה לאכוף את מדיניותה המוצהרת לפיה אין לחרוג ממכסת השעות הנוספות המותרות וחריגה כאמור אפשרית רק באישור מיוחד וככל שניתן. הראיות תומכות בבירור בכך שהתובע ידע היטב כי ביצוע שעות נוספות החורגות מהמכסה, אשר לא אושרו בזמן אמת, אינה מקובלת על הנהלת הנתבעת ואינה מזכה בתמורה.
4. כהן, אשר שימש גם הוא כמנהל איזור של התובע אחרי דביר, הצהיר בסעיף 4 לתצהירו שהעיר לתובע על ביצוע שעות עבודה רבות וציין בפניו כי השעות החורגות, אשר ביצוען מנוגד לחוק, לא ישולמו לו. בחקירתו הנגדית שב כהן על גרסתו זו, ציין את העובדה שלא היה צורך בנוכחות מתמדת של התובע בסניף שעות ארוכות והעיד כי ביקש מהתובע לחדול מכך [עמ' 22 ש' 19-22].
5. בחקירתו הנגדית סתר כהן את גרסת התובע לפיה הוא נדרש בתכיפות להיות נוכח בסניף בשעות הערב מאחר ובאופן שגרתי בוצעו בסניף ביקורות בשעות הערב. כהן העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הביקורות בוצעו בזמנים משתנים, בהתאם לצורך ולנסיבות וכי מאחר והוא עצמו מתגורר בדרום לא היתה לו סיבה להגיע לסניף רעננה בשעות הערב על בסיס שגרתי [עמ' 23 ש' 22-32].
6. בשולי הדברים נציין כי העובדה שבמכתב ההמלצה שנמסר לתובע על ידי הנתבעת [נספח ד' לתצהיר התובע] צויין כי התובע הינו "עובד מסור וחרוץ אשר נתן מעצמו שעות עבודה רבות" אין כדי להעלות או להוריד, שכן אין באמירה זו כשלעצמה כדי להעיד על היקף השעות שבוצעו (האם מעבר למכסת השעות הנוספות שאושרה אם לאו) וממילא אין בה כדי להקנות לתובע זכות לתמורה בגין שעות נוספות שחרגו מהמכסה ואשר לא אושר ביצוען.
7. מהנימוקים המפורטים לעיל רכיב התביעה שעניינו השלמת תשלום גמול שעות נוספות נדחה.
8. משזו המסקנה אליה הגענו אין צורך להידרש לפער המהותי הנטען בגין השעות הנוספות שלא אושרו לביצוע (אשר בהתאם לטענת התובע התמורה בגינן עומדת על 116,377 ₪ (נומינלי) בעוד שבהתאם לטענת הנתבעת התמורה בגינן עומדת על 14,669 ₪). עוד אין מקום להידרש לכך שהתובע הכליל בתחשיבו גם את שעות ההפסקה [עמ' 19 ש' 3-7].
9. הלנת פיצויי פיטורים
10. התובע טוען כי פיצויי הפיטורים שולמו לו ביום 9.7.2015 במקום בתוך 14 ימים החל מיום סיום העסקתו. מאחר והתובע פוטר על אתר, לטענתו, ביום 14.5.2015 טוען הוא כי היה על הנתבעת לשלם לו את פיצויי הפיטורים עד ליום 31.5.2015. תחת זאת שילמה הנתבעת באיחור של 40 ימים. על כן מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורין בסכום של 12,121 ₪ ולחילופין - הפרשי הצמדה וריבית כחוק בדין תקופת הפיגור בתשלום.
11. מאידך טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצויי הלנה כלל ועיקר, שכן מועד סיום יחסי עובד-מעביד בי הצדדים חל ביום 10.6.2015, ולא ב-14.5.2015 כנטען על ידי התובע.
12. בהתאם למכתב הפיטורים יחסי העבודה עם התובע הסתיימו ביום 10.6.15. תשלום גמר חשבון, לרבות פיצויי פיטורים בוצע בתלוש שכר של יוני 2015.
13. סעיף 20(א)(1) לחוק הגנת השכר התשי"ח 1958 (להלן בפרק זה – החוק) קובע כי המועד לתשלום פיצויי הפיטורים הוא יום הפסקת העבודה (אלא אם נסיבות הענין נכנסות לגדר אחת החלופות האחרות המפורטות הסעיף). סעיף 20(ב) לחוק קובע כי ייראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו בתוך 15 ימים מהמועד לתשלומם. בפועל שולמו הפיצויים לתובע (כך לגרסתו) ביום 9.7.15, מספר ימים לאחר חלוף 15 הימים האמורים.
14. סעיף 18 לחוק מאפשר לבית הדין להפחית את פיצויי הלנת השכר או לבטלו, אם וככל שנוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו "בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". מכוח סעיף 20(ד) לחוק חל סעיף 18 האמור גם ביחס לפיצויי הלנת פיצויי פטורים.
15. הפחתת פיצויי הלנה, שיעור ההפחתה או ביטולם כליל מסור לשיקול דעתו של בית הדין. בבואו להפעיל את שיקול דעתו בסוגיה האמורה שומה על בית הדין לבצע איזון המביא בחשבון את התנהלות הצדדים, תום ליבם, סוג המעסיק, הסיבות להלנה ומאפייניה. על בית הדין לשקול מחד גיסא את תכלית החוק, את הצורך בהרתעת מעסיקים, את חשיבות תשלום במועד ואת הפגיעה הנגרמת לעובד ככל שהתשלום לא שולם במועד. מאידך גיסא, על בית הדין להביא בחשבון את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי הלנה ואת ההשלכה שיכולה להיות לאלה על המעסיק (ר' בשינויים המחוייבים ע"ע (ארצי) 473-09 מוטור אפ בע"מ נגד יניב ורד, (1/11/11)).
16. הנתבעת התנהלה בתום לב עת שילמה לתובע את פיצויי הפיטורים במצורף לשכר העבודה של חודש יוני 2015, ב 9.7.15. הנתבעת לא עיכבה את תשלום פיצויי הפיטורים במזיד ולא התנהלה באופן בלתי ראוי בהקשר זה. לא נטען וממילא לא הוכח כי לתובע נגרמו נזקים בשל מועד התשלום. מדובר בעיכוב סביר בן מספר ימים, הנובע מכך שהפיצויים שולמו במאוחד עם השכר האחרון. בהתחשב בכלל נסיבות הענין סבורים אנו שאין כל הצדקה לפסוק לזכות התובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. משכך התביעה ברכיב זה נדחית.
17. זכאות לבונוס בגין פדיון חודש אפריל 2015
18. לטענת התובע הוא זכאי לתשלום בונוס בגין ביצועי המכירות של הסניף בחודש אפריל 2015. נטען כי הבונוס שולם לתובע מדי חודש בגין פדיון החודש החולף. התובע טוען כי בגין פדיון החנות בחודש אפריל 2015 (כ-9.7 מיליון ₪) היה זכאי הוא לתשלום בונוס בסך של 1,000 ₪, לטענתו הדבר לא נסתר על ידי הנתבעת. על כן מבקש הוא לחייב את הנתבעת לשלם סכום זה בצירוף פיצויי הלנה.
19. מאידך טוענת הנתבעת כי התובע קיבל בונוסים כ-6 פעמים במהלך תקופת עבודתו, ולא מידי חודש ובונוסים אלה לא היו קשורים בהכרח להצלחת הסניף ורווחיותו.
20. לאחר ששקלנו את הטענות ואתה הראיות בהקשר זה שוכנענו כי דין התביעה להידחות גם ברכיב זה. נפרט.
21. גולדין הצהירה בסעיף 37 לתצהירה כי התובע קיבל רק 6 פעמים בונוסים במהלך תקופת עבודתו ולא מיד חודש. עוד הצהירה גולדין כי הבונוסים שולמו לתובע הן בגין עמידה ביעדי פידיון הסניף והן בגין עמידה ביעדים אחרים שהוצבו לסניף ע"י הנהלת החברה כגון יעד שעות עבודה (קרי אי חריגה ממכסת שעות העבודה המותרת לעובדי הסניף).
22. עיון בתלושי השכר מעלה כי אכן לתובע שולם בונוס פעמים ספורות בלבד ולא מדי חודש. הצהרת גולדין בכל הנוגע לתשלום הבונוס לא נסתרה בחקירתה הנגדית. בעדותה הסבירה גולדין כי הבונוס אינו נתון להחלטת מנהל ואינו ניתן בשיקול דעת. לסניף נקבעים יעדים ע"י מר נחום ביתן וככל שהסניף עומד ביעדים שהוצבו לו, מנהל הסניף מקבל בונוס. הבונוס ניתן אוטומטית, על יסוד נתונים שמופקים מהמחשב [עמ' 57 ש' 2-10].
23. הצהרותיה של גולדין נתמכו גם בעדותו של דביר. דביר הסביר בחקירתו כי לכל סניף היו יעדים חודשיים של פידיון ויעדים חודשיים של שעות. ככל שהתובע עמד באחד מהיעדים הוא היה מקבל אוטומטית בונוס, מחושב על ידי מחלקת שכר ובאופן שאינו נתון לשיקול דעת מנהל האיזור [עמ' 30 ש' 8-11, 15-18, 29-31].
24. בהתחשב בעובדה כי לתובע לא שולם בונוס מדי חודש בחודשו אלא פעמים ספורות בלבד, ובשים לב לגרסת הנתבעת שלא נסתרה, לפיה הבונוס משולם אוטומטית על ידי מחלקת שכר בגין עמידה ביעדים שנקבעים מדי חודש (פידיון או מכסת שעות עבודה) ואינם נתונים לשיקול דעת ומשלא הוכיח התובע שאכן נקבע יעד פידיון לחודש אפריל 2015, בו עמד לכאורה אולם לא קיבל בונוס – התביעה ברכיב זה נדחית.
25. פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה נטענת במוניטין
26. התובע טוען כי פיטוריו הפתאומיים מבלי שהותר לו להיפרד מעובדיו גרמו לחרושת שמועות אודות נסיבות הפיטורים ולפגיעה קשה בשמו הטוב ובמוניטין שלו. בגין עוגמת הנפש והפגיעה הנטענת במוניטין עותר התובע לפיצוי בסך של 100,000 ₪.
27. הנתבעת טוענת מאידך כי התנהלותה הייתה ללא רבב ועל כן לא פגעה, ולא הייתה לה כוונה לפגוע, בשמו הטוב של התובע ו/או במוניטין שלו. הנתבעת מסרה לתובע הזמנה לשימוע במשרדו, בצורה מכובדת ופרטית, ומבלי שמי מהעובדים ידע על הזמנה זו, וכן קבעה כי השימוע עצמו ייערך בסניף אחר ולא בסניף בו עבד – והכל על מנת לשמור על פרטיותו של התובע. לטענת הנתבעת התובע כלל לא הוכיח פגיעה בשמו הטוב.
28. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין התביעה ברכיב זה להידחות. נפרט.
29. בתצהירו התייחס התובע לטענותיו בדבר פגיעה במוניטין ועוגמת נפש בתמציתיות רבה ובלקוניות. התובע ציין בסעיף כח לתצהירו כי סולק לכאורה ממשרדו, אבל וחפוי ראש מבלי שיכול היה לאסוף את חפציו. כן הצהיר התובע כי רבים מעובדי הסניף אשר שמעו על פיטוריו צלצלו אליו וחלקם אף פתחו קבוצת ווטסאפ "שכולה הבעת תנחומים וצער על פיטורי". טענותיו של התובע בהקשר זה לא נתמכו בראיות נוספות.
30. טענות התובע בכתב התביעה לפיהן הנתבעת לכאורה "לא התירה לתובע להיפרד מעובדיו" ולא אפשרה לו לסיים בכבוד את תקופת עבודתו לא הוכחו, משלא הוגשה כל ראיה בתמיכה לאלה. התובע לא הצהיר בתצהירו כי סורבה בקשתו להיפרד מעובדיו או כי ביקש לכאורה להגיע לסניף לאסוף את חפציו או להיפרד ולא ניתנה לו ההזדמנות לעשות כן. משהטענות לא הועלו בתצהיר ולא הוגשה כל ראיה אחרת על מנת לתמוך בהן ממילא לא הוכחו.
31. נוימן הכחיש את טענת התובע לפיה סולק לכאורה ממשרדו וציין בסעיף 20 לתצהירו כי התובע הוא אשר החליט מיוזמתו לעזוב את הסניף וללכת לביתו לאחר השיחה עימו. בחקירתו הנגדית חזר נוימן על גרסתו וציין כי לאחר השיחה ביניהם ומשמסר לתובע את הזימון לשימוע "גילי יצא בסערה ולא רצה לעבור שימוע תחתיי" [עמ' 45 ש' 32]. עוד הסביר נוימן בחקירתו הנגדית כי התובע הוזמן לשימוע בסניף הרצליה, ולא בסניף אותו ניהל ברעננה "כי נהוג לשמור על כבודו של מנהל שלא יעבור שימוע בחנות שלו" [עמ' 46 ש' 8].
32. גולדין הצהירה בסעיף 25 לתצהירה כי פיטורי התובע נעשו מבלי שהיתה כל כוונה לפגוע בו ו/או בשמו ו/או במוניטין שלו ו"הנתבעת לא יצאה בכותרות בעיתונים ולא סיפרה בחוצות העיר על דבר פיטוריו של התובע מעבודתו ובוודאי שלא מנתה את הטעמים לפיטורי התובע בפני כולי עלמא".
33. פיצויים בגין עוגמת נפש נפסקים במשורה ובמקרים חריגים ועל בית הדין לנהוג בריסון בהקשר זה (ע"ע (ארצי) 635/06 רננה לוי נגד עירית ירושלים (11.2.07)). במרבית המקרים פיטורי עובד כרוכים בעגמת נפש. אין בכך כשלעצמו ובהכרח כדי להטיל על המעסיק חובת פיצוי, אלא במקרים נדירים בהם בשל התנהלות החורגת מנורמות מקובלות של מוסר והגינות נגרמה לעובד עוגמת נפש קיצונית וחריגה. אין זה המקרה בעניינו.
34. כאמור, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא פוטר לאלתר כטענתו, אלא כי נמסר לו זימון לשימוע והוא מיוזמתו ומשיקוליו בחר שלא למצות את זכותו בהקשר זה ולא התייצב לשימוע. לא התרשמנו כי הנתבעת פעלה באופן קיצוני ויוצא דופן אשר הסב לתובע עגמת נפש חריגה המצדיקה פיצוי.
35. לא הוכח כי הנתבעת פעלה לפגוע בשמו הטוב של התובע. ההיפך הוא הנכון. הנתבעת אף נעתרה לבקשת התובע ומסרו לו, לבקשתו, לאחר סיום יחסי העבודה מכתב המלצה מיום 29.6.15 המופנה לכל מאן דבעי. מסירת מכתב ההמלצה שומטת מאליה את הקרקע תחת טענת התובע לפיה הנתבעת פעלה לפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו.
36. מטעמים המפורטים התביעה ברכיב זה נדחית.

הלנת שכר עבודה

1. התובע עתר לפיצוי בגין הלנת שכר עבודה בסך של 7,992 ₪ שכן לטענתו בסעיף 23 לתצהירו שכרו שולם לו בקביעות ביום העשירי לכל חודש ואף מאוחר יותר, בניגוד לדין המחייב שהתשלום יבוצע לכל המאוחר עד התשעה לחודש העוקב.
2. התובע נשאל במהלך חקירתו הנגדית והשיב [עמ' 16 ש' 7-18]:

"ש. בסעיף 60 לכתב התביעה אתה תובע הלנת שכר, אתה צרפת אסמכתא שהשכר שולם לך החל מ- 10 לחודש ואילך?

ת. כמו שזכור לי לא, אבל אני אארגן לך לפעם הבאה.

ש. צרפת חשבון בנק שלך שרואים את המשכורת נכנסת מ- 10 לחודש והלאה?

ת. אני יכול להביא את כל 140 עובדים שלי.

ש. אני מציג לך את המסב שנשלח אליך ובאף אחד מהם לא כתוב שאחרי ה- 9 לחודש?

ת. לא זכור לי שקיבלתי משכורת לפני הזמן. אני לא יכול לזכור אם זה היה ב- 9 .

ש. החשבון שלך 153007?

ת. כן.

ש. יש לי מסמך של מאי 2015 שהמשכורת הוכנסה ב- 9 ויש לי עוד דוגמאות לגבי ה- 7 לחודש ?

ת. באיזה שעה היא נכנסה".

1. הנתבעת הכחישה את טענות התובע וגולדין הצהירה בסעיף 39 לתצהירה כי שכרו של התובע, בדומה לשכר שאר עובדי הנתבעת, משולם כדין ביום התשיעי לחודש העוקב. גולדין לא נחקרה על הצהרתה האמורה ומשכך דבריה לא נסתרו.
2. מהעדויות עלה כי טענתו הלקונית של התובע לפיה קיבל לכאורה את שכרו ביום העשירי לכל חודש עוקב לא נתמכה בכל מסמך (אותו יכול היה התובע להמציא בנקל). בחקירתו הנגדית עומת התובע עם מסמך, אשר לטענת הנתבעת לא תומך בטענת התובע בדבר מועד הפקדת המשכורות. התובע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת לאחר שהוצג בפניו המסמך. הצהרת הנתבעת לפיה משכורות התובע שולמו עד היום בתשיעי לחודש העוקב לא הופרכה וגולדין לא נשאלה דבר בהקשר זה.
3. מטעמים אלה לא מצאנו מקום לקבל את התביעה גם ברכיב זה.
4. כללו של דבר – מהטעמים שפורטו לעיל נחה דעתנו כי דין התביעה על כל רכיביה להידחות.
5. משנדחתה התביעה, ובהתחשב בכלל נסיבות הענין, לרבות סכום התביעה, היקף הראיות שהוצגו והדיונים שהתנהלו, יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 15,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ל' סיוון תש"פ, (22 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.