17 מרץ 2017

1. המשיב, יליד 1935, שהה במאסר במשך כששה חודשים בתחילת שנות ה-80 בסודן והוכר כ"אסיר ציון" לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992 (להלן: "החוק").
2. בהליך זה מערער המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי סעיף 7 לחוק שניתנה ביום 8.12.15, ושעל פיה הוכרו למשיב נכויות שונות, ביניהן 5% בגין הפרעה נפשית קלה, וכן 10% בגין הצוואר, 10% בגין כאב גב תחתון, 15% בגין כתף שמאל.

טענות המערער – המוסד לביטוח לאומי

1. באשר לנכות הנפשית טוען המוסד כי שגתה הוועדה בכך שהסתמכה על חוות דעתו של ד"ר אידלמן מיום 10.8.15, שכן ד"ר אידלמן אינו הרופא המטפל במשיב ודבריו בחוות דעתו אינם מהווים סיכום של תיקו הרפואי, אשר אינו כולל תיעוד להפרעה נפשית. יתר על כן, הוועדה לא הסבירה מדוע בחרה להסתמך על מסמך זה שאינו מפרט בדיקות שנעשו למשיב או טיפולים שניתנו לו.
2. באשר לליקויים הנוירולוגיים והאורטופדיים טוען המוסד כי הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה כי ליקויים אלה אינם קשורים למאסרו של המשיב אלא הם תוצאה של תחלואה ניוונית טבעית, ואילו הוועדה הרפואית לעררים לא נימקה מדוע היא סבורה שישנו קשר סיבתי בין מאסרו של המערער לבין פגימות אלה.

טענות המשיב

1. המשיב טוען כי כל טענות המוסד הן רפואיות במהותן.
2. במישור הנפשי טוען המשיב כי ד"ר אידלמן הינו רופא המטפל בו וחוות דעתו ניתנה לאחר שבדק את המשיב. המשיב מוסיף כי מעשה של יום ביומו הוא כי וועדות רפואיות שכוללות פסיכיאטרים בודקות מבוטחים או מבקשי תגמולים ועל סמך בדיקתם הקלינית קובעים דרגת נכות נפשית.
3. אשר לערעור המוסד בתחום האורטופדי והנוירולוגי טוען המשיב כי אין ממש בטענה כי הוועדה הרפואית לעררים לא נימקה מדוע סטתה מקביעת הוועדה מדרג ראשון, שכן סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים היא לבחון מחדש את המבוטח או מבקש התגמול ואין היא נדרשת לנמק סטייה מקביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון.

דיון והכרעה

1. לגבי הנכות הפסיכיאטרית מקובלת על בית הדין עמדת המשיב מטעמיו. מעבר לכך, הוועדה הרפואית לעררים שמעה את תלונת המערער בדבר סיוטי לילה שתוכנם מזכיר אלימות שהוא חווה בזמן המאסר בסודן, ויש תימוכין לתלונות אלה לא רק בחוות דעתו של ד"ר אידלמן אלא גם במכתבו של ד"ר יצחקי מיום 10.8.15. לכן טענת המערער כי אין תימוכין בתיק הרפואי של המערער לתלונות במישור הנפשי אינה נכונה.
2. אשר לנכות האורטופדית (צוואר, גב תחתון וכתף שמאל), בית הדין סבור שהנמקת הוועדה הרפואית לעררים אינה מפורטת דיה. כל שציינה הוועדה הרפואית לעררים הוא כי היא עיינה במכתבו של ד"ר יצחקי ומסכימה שתלונות המערער והפרעותיו נובעות מהעינויים שעבר. עיון במכתבו של ד"ר יצחקי מעלה שהוא ייחס את כל הנכויות שציין, שכוללות נכויות נוירולוגיות, נפשיות ואורטופדיות, לעינויים הקשים שהמערער עבר במאסר. מכתבו של ד"ר יצחקי אינו כולל פירוט של הנמקתו לקביעה זו, ועל כן הפנייה אליו אין בה די.
3. עמדת הוועדה הרפואית לעריים היא על פניה עמדה רפואית שנראית אפשרית, אך נדרש הסבר מפורט יותר באשר למנגנון הקשר הסיבתי שבין העינויים לנכויות והתייחסות לטענת המוסד כי מקור הנכויות הוא ניווני, לאו דווקא בשל כך שהוועדה הרפואית מדרג ראשון סברה כך, אלא בשל כך שזו טענת המוסד לפני הוועדה הרפואית לעררים, ונדרשת התייחסות מפורטת יותר לטענה זו.
4. בהתאם לכך בית הדין מחליט לדחות את הערעור בנוגע לנכות הנפשית שנקבעה למשיב אך עם זאת בית הדין מחליט להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשוב ותדון בשאלת הקשר הסיבתי בין העינויים שעבר המשיב לבין נכויותיו בצוואר, בגב התחתון ובכתף שמאל, ותנמק קביעתה.
5. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ז, (17 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.