הנתבעים בתא"מ 60353-01-16 1. בן ישי

2. סברינה ישי

3. מנורה חברה לביטוח בע"מ

מונחות בפני שתי תביעות מאוחדות, שעניינן תאונת דרכים, אשר אירעה ביום שישי 19.9.14, בשעה 08:15 או במועד קרוב לכך, בכביש 4 מכיוון צפון לדרום, סמוך לצומת קדימה (להלן: "התאונה"). בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב כדלקמן: רכב מנורה מסוג רנו, בו נהג מר בן ישי, רכב משא סגור מסוג איסוזו, בו נהג מר נאטור חוסני ורכב הפניקס מסוג סקודה, בו נהג מר מור אברהמי. אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה. נשמעו לפני העדויות והוגשו הראיות, ובכלל זה תיק משטרת ישראל, כתב האישום המתוקן בת"ד 50-06-15, בעובדותיו הורשע מר בן ישי על פי הודאתו, תמונות מנח הרכבים מזירת התאונה, חוות דעת הבוחן המשטרתי מר ברק צורף, וחוות דעת בוחן התנועה מר פפיסמדו יצחק, מטעם מר בן ישי. הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בצירוף הנמקה תמציתית. לאחר ניתוח מכלול העדויות והראיות הנני רואה לקבוע, כי האחריות המלאה לגרימת התאונה רובצת לפתחו של מר בן ישי. ראשית, מר בן ישי, הורשע בהליך תעבורתי בת"ד 50-06-15, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה הינה תקנת סל, ובהיותה כזו היא כוללת בתוכה תקנות פרטיקולריות הקבועות בתקנות התעבורה, המעגנות התנהגויות נורמטיביות ספציפיות. כאמור, מר בן ישי הורשע לאחר שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן כדלקמן: נהיגה בחוסר זהירות שגרמה לו להתנגש במעקה בטיחות ובאיסוזו מאחור; כתוצאה מהתאונה האיסוזו התהפכה ופגעה בסקודה; כתוצאה מהתאונה הרכבים המעורבים בתאונה ניזוקו.

כיוון שאין חולק, כי הפגיעה במעקה הבטיחות נעשתה 61 מטרים לפני נקודת המפגש בין הרנו לאיסוזו (לפי מיקום החריצים בכביש במרכז הנתיב הימני, לכיוון שמאלה) ניתן לקבוע, במידת ההוכחה הנוהגת בהליך אזרחי, כי תחילה התנגש נהג הרנו במעקה הבטיחות, כפי הנראה עקב איבוד שליטה, ורק לאחר מכן התנגש באיסוזו מאחור, בצד ימין. אני דוחה מכל וכל את טענת ב"כ בן ישי ומנורה בסעיף 4 לסיכומיו, לפיהם, מר בן ישי לא הורשע בעובדות כתב האישום, עובדות לפיהן הוא זה שגרם לתאונה. הנני סבורה, כי הודאת מר בן ישי בעובדות כתב האישום המתוקן, מבססת כדבעי את אחריותו הבלעדית לגרימת התאונה ולתוצאותיה. הדברים מקבלים משנה תוקף עת לא הוגשה כל בקשה מצד בן ישי להבאת ראיות לסתירת ממצאי ההרשעה כאמור בסעיף 42(ג) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971. שנית, גרסתו של מר בן ישי עומדת בבדידותה. היא אינה מתיישבת ומשתלבת בשום צורה עם מארג הראיות והעדויות ובכלל זה ממצאי הבוחן המשטרתי, מר ברק צורף, עליהם ראיתי לסמוך. שלישית, מוקדי הנזקים ברכבים המעורבים, לרבות ניפוץ הגלגל הימני קדמי ברכב בן ישי, תומכים ומחזקים את גרסת נהג האיסוזו, אותה ראיתי לבכר, ולפיה, התאונה אירעה עת רכב הרנו הוסע במהירות גבוהה ביותר. או אז, נהג הרנו איבד שליטה על רכבו, פגע במעקה הבטיחות מימין ולאחר מכן התנגש באיסוזו בצד ימין אחורי וגרם להתהפכותו.

פועל יוצא מן האמור, הוא כדלקמן:

אשר לתביעת הפניקס תא"מ 36840-04-15:

התביעה כנגד מר נאטור חוסני נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה כנגד מר ישי סברינה ומנורה מתקבלת במלואה. אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 (סברינה ומנורה), באמצעות מנורה, לשלם לפניקס סכום של 4,176 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 28.4.15. כמו כן יישאו סברינה ומנורה, באמצעות מנורה, באגרה בסך 378 ₪, שכר עדי הפניקס, כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עו"ד בסכום של 1,800 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום מהיום. נוכח סיום ההליך לפי סעיף 79א, הנני מורה לגזברות להשיב לפניקס את המחצית השנייה של האגרה ששולמה, באמצעות ב"כ.

אשר לתביעת נאטור תא"מ 60353-01-16:

התביעה מתקבלת ברובה הגדול כנגד שלושת הנתבעים (הנזק ושיעורו הוכח כדבעי למעט שכר טרחת שמאי התובע הנתבע בסעיף 2.12 לכתב התביעה. רכיב תביעה זה יעמוד על 1,275 ₪, בהתאם לחשבון שכר הטרחה של השמאי שצורף לתביעה. לכתב התביעה לא צורפה חשבונית מס, המבססת תשלום מע"מ כדין).

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות מנורה, לשלם לתובע, סכום של 28,318 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 31.1.16 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים, באמצעות מנורה, באגרה בסך 375 ₪, שכר עדי נאטור, כפי שנפסק בדיונים ושכר טרחת עו"ד בסכום של 4,600 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. נוכח סיום ההליך לפי סעיף 79א, אני פוטרת את נאטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, ו' אייר תשע"ח, 21 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.