1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, בת"ק 60412-01-16, שניתן על ידי כב' הרשם הבכיר ניר נחשון, ביום 4.8.16. על פי פסק הדין, נדחתה תביעת המבקש.

2. עיון בפסק הדין מלמד, כי במסגרת כתב התביעה שהוגש טען המבקש שנגרמו לו נזקים עקב כך שזומן לחקירה באזהרה במשטרת ישראל, בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.3.14.

3. בית המשפט הנכבד קבע, כי לא ירד לסוף דעתו של המבקש בכך שטען כי זימונו לחקירה במשטרה נעשה שלא כדין. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקש לא תמך טענותיו באסמכתאות כלשהן, מלבד טענות כלליות בדבר אי חוקיות הזימון.

4. בית המשפט קבע, כי משטרת ישראל זכאית ומחויבת לחקור אירועים כגון תאונות דרכים, כאשר עולה חשד לביצוע עבירות, לרבות עבירות תעבורה.

5. בית המשפט קבע עוד, כי אין כל חשיבות לשאלת זהות הגורם שהביא לידיעת משטרת ישראל את אירוע תאונת הדרכים, גם אם התובע הוא זה שהגיש תלונה במשטרה בגין אירוע תאונת הדרכים. בית המשפט קבע כי אין כל חשיבות לזהות בוחן התנועה, וכי העובדה שבוחן מסוים זימן את המבקש לחקירה אינה מלמדת על כך שאין לבוחן אחר את הסמכות לבצע את החקירה. לפיכך, התביעה נדחתה והמבקש חויב בהוצאות בסך 650 ₪.

6. במסגרת הבקשה לרשות ערעור טוען המבקש, כי לא הייתה תלונה כלשהי ולא הייתה סמכות למשטרת ישראל לזמנו לחקירה כאשר אין תלונה. בהקשר זה מסתמך המבקש על עדות חוקר התנועה בבית המשפט לתביעות קטנות, ממנה עלה כי המתלונן היה המבקש וכי השוטר לא ידע על תלונה אחרת הנוגעת לאותה תאונה.

7. המבקש גם מלין על כך שבית המשפט קבע שהוא זה שהתלונן במשטרת אשקלון. לטענתו, הוא לא הגיש תלונה באשקלון, במשטרת ירושלים או במחוז ש"י, ולדבריו בוחן התנועה שיקר בעניין זה בעדותו בבית המשפט.

8. המבקש גם מלין על כך שבתחילה ניתן פסק דין כנגד המשיבה, לאחר שזו לא הגישה כתב הגנה במועד, אולם לאחר מכן בוטל פסק הדין על ידי בית המשפט. המבקש סבור, כי לא היה מקום לבטל את פסק הדין, בפרט לאחר שהמשיבה, כדבריו, זלזלה בהליך המשפטי.

9. לטענת המבקש, גם בדיון שהתקיים ביום 4.8.16 לא התייצב איש מטעם המשיבה. למרות שהמבקש טען כי הוא זכאי לקבל פסק דין בהעדר הגנה, בית המשפט לא נעתר לכך. המבקש גם מלין על כך שבית המשפט נעתר לבקשת המשיבה וקבע מספר אורכות להגשת כתב הגנה לתקופות ממושכות יחסית.

10. על פי החלטתי הגיבה המשיבה לטענות המבקש. המשיבה טענה, כי על המבקש היה להגיש את בקשת רשות הערעור תוך 15 יום מיום מתן פסק הדין, ואילו הבקשה לרשות ערעור הוגשה בחלוף 34 יום, ועל כן יש לדחות את הבקשה מטעם זה בלבד. בנוסף טוענת המשיבה, כי אין כל שאלה עקרונית שמעלה הבקשה לרשות ערעור, ועל כן לא היה מקום להגישה. המשיבה טוענת, כי על פי פקודת המשטרה, חובה על המשטרה לחקור בכל פעם שמתעורר חשד בדבר ביצוע עבירה, ואין זה משנה אם החשד הגיע למשטרת ישראל עקב הגשת תלונה או בדרך אחרת. בעניין זה נחקר הנהג השני שהיה מעורב בתאונה, ועל כן הייתה הצדקה לזמן גם את המבקש לחקירה.

11. המשיבה טוענת כי אין כל רלבנטיות לשאלה מי הגיש את התלונה במשטרת ישראל, ודי בכך שהמידע הגיע לידיעתה והיה צורך לחקור את אירוע התאונה.

12. באשר למועד הגשת כתב ההגנה, המשיבה מדגישה כי כתב ההגנה לא הוגש במועד, דבר שנבע עקב תקלה, ועל כך נפסקו לטובת המבקש הוצאות במסגרת ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות. המשיבה מדגישה, כי לבית המשפט לתביעות קטנות סמכות להאריך מועדים להגשת כתב הגנה, וכך עשה. ביום 7/11/16 הגיש המבקש תגובתו לטענות המשיבה, בהתאם לרשות שניתנה לו.

13. לאחר שבחנתי את הדברים, לרבות פרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט לתביעות קטנות, לא מצאתי כי נפל פגם בהליך או בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות המצדיק התערבות כלשהי. מפרוטוקול הדיון עולה, כי התנהל הליך מסודר, בו שמע בית המשפט לתביעות קטנות ראיות ובסופו של דבר סיכמו הצדדים את טענותיהם בקצרה, ויודגש כי עובר לדיון הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה של המשיבה, כך שטענות המשיבה היו ידועות למבקש. תצהיר זה נערך על ידי איש משטרה שפירט את נסיבות הגעת המידע בדבר התאונה למשטרת ישראל וההחלטה שהתקבלה לחקור את המבקש תחת אזהרה.

14. לא ראיתי מקום לקבל את טענת המבקש, כי משטרת ישראל פעלה שלא כדין או כי לא היה מקום לקיים את החקירה. אני מצטרף למסקנות בית המשפט לתביעות קטנות כי היה זה מחובתה ומסמכותה של משטרת ישראל לברר את התלונות שעלו בנוגע להתרחשות התאונה, ולמעשה מדובר בהליך חקירה שגרתי שהתקיים כדין.

15. בנסיבות אלו, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

16. יחד עם זאת, לאור העיכובים שאירעו בהגשת כתב ההגנה מטעם המשיבה, לא ראיתי מקום לפסוק הוצאות כנגד המבקש.

17. במידה שהמבקש הפקיד פיקדון או ערובה בהליך זה, יש להשיב לו את הפיקדון או הערובה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א חשון תשע"ז, 22 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.