26 פברואר 2017

לפנינו בקשת התובע, לנהל את ההליך בהיעדרו מהדיונים, מן הטעם שעזב את ישראל בהליך עזיבה מרצון.

רקע כללי

1. ביום 31.1.16 הגיש התובע, נתין מדינת אריתריאה ומבקש מקלט, באמצעות בא כוחו, תביעה כנגד הנתבעות בגין זכויות הנובעות לטענתו מתקופת העסקתו וסיומה בשירות הנתבעות.

התובע הועסק בתקופה שמיום 1.5.12 ועד ליום 10.1.15 כעובד ניקיון על ידי הנתבעת 1 והוצב לעבודה בחצרי הנתבעת 2, ומשכך הוגשה התביעה כנגד שתי הנתבעות גם יחד.

1. במסגרת תביעתו, עתר התובע לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, תשלום פדיון חופשה, דמי חגים, תשלום לקרן פנסיה, וקרן השתלמות. סכום התביעה הועמד על סך של 37,775₪.
2. במסגרת כתב ההגנה, הכחישה הנתבעת 1 את טענות התובע. לשיטתה, מסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה, והעתקה אף צורף לכתב ההגנה. עוד טענה הנתבעת 1, כי התובע הוא שהתפטר מעבודתו, ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, וכי היא אף אינו חבה לו דבר בגין הזכויות האחרות הנתבעות. כמו כן, טענה הנתבעת 1 טענות קיזוז. הנתבעת 2 הכחישה אף היא את האמור בכתב התביעה, ואף הכחישה קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינה ובין התובע.
3. במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 18.12.16, הודיע ב"כ התובע כי נודע לו שהתובע עזב את ישראל במסגרת הליך יציאה מרצון, בעידוד המדינה, ביום 16.8.16, וביקש לנהל את ההליך בהיעדרו, על סמך המסמכים המצויים בתיק.

עיקר טענות הצדדים

1. לטענת ב"כ התובע, דבר עזיבתו של התובע את ישראל, נודע לו בדיעבד. ב"כ התובע הוסיף, כי מאחר שהתובע לא שוחח עמו באופן אישי, כי אם גורם אחר ממשרדו, לא עלה בידו להגיש בקשה לשמיעת עדותו המוקדמת של התובע.

עוד הוסיף ב"כ התובע, כי משרדו עומד בקשר עם בן משפחתו של התובע.

בנסיבות אלה, טען ב"כ התובע כי ניתן לנהל את ההליך בהיעדרו של התובע, על סמך המסמכים בלבד, בהתאם להלכת גורסים (ע"ע 649-09 גורסים איליה - סולל בונה, 13.10.10)

1. ביום 20.12.16, הגיש ב"כ התובע לתיק בית הדין, ייפוי כוח של התובע, מיום 13.1.16, וכן אישור רשמי מרשויות ההגירה, ממנו עולה כי התובע יצא מישראל עוד ביום 16.8.16.
2. הנתבעת 1 הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה. לטענתה, התובע עזב את ישראל מרצון, כארבעה חודשים עובר למועד הדיון. הנתבעת 1 טענה, כי ב"כ התובע לא צירף לבקשתו תצהיר במסגרתו פורט עם מי שוחח התובע, מתי נודע לב"כ התובע דבר עזיבתו של התובע את ישראל, והאם יידע את בא כוחו בדבר מועד עזיבתו הצפוי, וכי בנסיבות אלה מתבקשת המסקנה כי התובע ויתר על תביעתו. הנתבעת הוסיפה, כי מאחר שב"כ התובע הודיע כי לו עצמו אין קשר עם התובע, אזי לא ברור למי יועברו הכספים שייפסקו מכח פסק הדין, ככל שאכן ייפסקו כאלה.
3. הנתבעת 2 התנגדה אף היא לבקשה, והדגישה כי מאחר שהתובע עזב את ישראל מרצונו, ולא גורש, הרי שאין המדובר בעזיבה פתאומית, ולפיכך לא היתה מניעה שהתובע יגיש בקשה לשמיעת עדותו המוקדמת.

הנתבעת 2 הוסיפה, כי בהתאם להלכת גורסים, ניצול לרעה של ההליך המשפטי או זלזול חמור בו, יש בו כדי להצדיק את דחיית התובענה. לשיטתה, העובדה שהתובע עזב את ישראל מבלי לעדכן את בית הדין בדבר עזיבתו, מהווה זלזול בוטה בהליך המתנהל בבית הדין. הנתבעת 2 הוסיפה, כי הליך גילוי המסמכים נערך בחודשים אוקטובר-דצמבר 2016, לאחר שהתובע כבר עזב את ישראל, תוך הסתרת עובדה זו מהנתבעות. לחלופין, וככל שעמדתה תידחה, ביקשה הנתבעת 2 לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 7,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאותיה בהליך.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר המצוי בתיק נכון לשלב זה, הגענו לכלל מסקנה כי האיזון הראוי שבין זכות הגישה לערכאות לבין הזכות לניהול הליך תקין, מטה את הכף לכיוון מחיקת התביעה.

להלן טעמינו.

1. על פי תקנה 49(ב)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין) רשאי בית הדין למחוק את התביעה כאשר תובע אינו מתייצב לדיון.
2. בע"ע 14592/02 דן בוצ'ימן נ' סט ייזום ובניה בע"מ, פד"ע לח 824 עמד בית הדין הארצי על הקושי העומד בפני העובדים הזרים במימוש זכויותיהם וקבע כי יש להקל לפיכך על מימוש זכויותיהם :

"בהיותם נתונים לחסדי המעסיק ולחסדיהן של רשויות השלטון, ולא אחת בסכנת גירושם מן הארץ – במקרים המתחייבים ממעמדם – הופך בית הדין להיות מפלטם האחרון ולעיתים אף היחיד של העובדים הזרים. על כן בית הדין יפתח שעריו לרווחה בפני העובדים הזרים המבקשים לממש זכויותיהם..."

1. עם זאת, באשר לעובדים זרים שאינם מתייצבים לדיון מאחר שעזבו את ישראל,

הדגיש בית הדין הארצי בע"ע 148/08 אשליק יוסוף נ' מנרב הנדסה ובניין בע"מ

(8.12.2008), כי גישה מקלה בדיני הפרוצדורה בתביעת מהגר עבודה אין משמעה פגיעה בזכותו של מעסיק -נתבע למיצוי הגנתו בפני תביעת העובד, לרבות בחקירתו הנגדית:

"שהייתו של מהגר עבודה מחוץ לגבולות המדינה בתקופה ניהול תביעתו לפני בית הדין אינה מצדיקה, כשלעצמה, חריגה מן הכללים הקבועים בדין לעניין אופן אישורה של הצהרה בכתב מטעמו" וכי: "עצם שהותו מחוץ לגבולות המדינה והעלות הכרוכה בהגעה ארצה, אינן כשלעצמן נסיבות המצדיקות הימנעות מהתייצבות לחקירה נגדית".

1. בע"ע 1127/00 אורסץ' נ' דניה סיבוס, פד"ע לז 305 קבע בית הדין הארצי בעניין כי רק במקרים נדירים, בהם התובע אינו מתייצב לחקירה נגדית מנימוקים נאותים, יש לדון ולהכריע בתובענה על סמך חומר הראיות ולאפשר את ניהול התביעה בהעדרו, תוך מתן משקל מתאים לחומר הראיות שהוצג בפני בית הדין.
2. אף בע"ע 424/08 נמלי סאלח נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (11.3.2009) קבע בית הדין הארצי, כי יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין תקינות ההליך השיפוטי וקבע כי יש להתיר לנהל הליך בהיעדרו של התובע במקרים נדירים בלבד, בהם הוכח כי התובע לא התייצב לדיון בתביעתו מחמת נסיבות שאינן תלויות בו, ובהתקיים נימוקים נאותים לאי התייצבותו של התובע לחקירה; בכפוף לכך שהתנהלותם של בעל הדין ובא כוחו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ואין בה ניצול לרעה של הליך שיפוטי, ולאחר שבא כוח התובע הוכיח שקידה ראויה מצידו ומאמצים סבירים להבטחת התייצבות התובע לדיון, או מניעותו מלהתייצב לדיון, מטעמים ראויים, ובחינת משקלן המצטבר של נסיבות המקרה:

"האיזון הראוי בין זכות הגישה לבית הדין ובמיוחד עת המדובר במהגר עבודה, לבין ניהול הליך הוגן וראוי בהתאם לסדרי הדין וציפיותיו הסבירות של בעל הדין שכנגד, מטיל על בא כוחו של התובע חובה להוכיח שקידה ראויה ומאמצים סבירים כדי להבטיח התייצבותו של העובד הזר לדיון, או להוכיח קיומן של מניעה וחוסר יכולת מצד התובע להתייצב לחקירה מנימוקים ראויים.

במסגרת הקלת הליכי הפרוצדורה בתביעותיהם של מהגרי עבודה, נקבעו אמות מידה מחמירות אשר בהתקיימן בלבד, רשאי בית הדין להתיר אי התייצבותו של מהגר עבודה לדיון בתביעתו ואי חקירתו הנגדית על תצהירו, בשים לב לנסיבות המקרה הנדון ובכפוף להתקיימותם של תנאים אלה:

בחינת התנהלותו של בא – כוח התובע – האם הוכיח שקידה ראויה ומאמצים סבירים להבטחת התייצבותו של התובע לדיון, או התקיימותם של נימוקים ראויים המצדיקים אי – התייצבותו של התובע לדיון.

בחינת מהות התביעה; מתן משקל מתאים לחומר הראיות שהוצג בפני בית הדין; התוצאות העשויות לנבוע מאי התייצבותו של התובע לדיון בתביעתו, ולחקירה נגדית על תצהירו;

...

בית הדין רשאי להתיר היעדרותו של התובע מן ההליך במקרים הנדירים בלבד, בהם הוכח כי התובע לא התייצב לדיון בתביעתו מחמת נסיבות שאינן תלויות בו, ובהתקיים נימוקים נאותים לאי התייצבותו של התובע לחקירה; בכפוף לכך שהתנהלותם של בעל הדין ובא כוחו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ואין בה ניצול לרעה של הליך שיפוטי, לאחר שבא כוח התובע הוכיח שקידה ראויה מצידו ומאמצים סבירים להבטחת התייצבות התובע לדיון, או מניעותו מלהתייצב לדיון, מטעמים ראויים, ובחינת משקלן המצטבר של נסיבות המקרה"

1. יישום עקרונות אלה על המקרה שלפנינו, מוביל לכלל מסקנה כי דין הבקשה לניהול ההליך בהיעדר התובע - להידחות.
2. ראשית, לא ניתן הסבר מניח את הדעת על ידי בא כוח התובע מדוע לא פעל בשקידה ראויה ומדוע לא הגיש בקשה לשמיעת עדותו המוקדמת של התובע, טרם עזיבתו את ישראל, כמקובל במקרים דומים, ומדוע לא הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, עובר לעזיבתו את ישראל.

משכך, לא הוכח בפנינו כי נעשו מאמצים סבירים להבטחת התייצבותו של התובע להליך המשפטי, ואף לא הובאו נימוקים ראויים המצדיקים את אי התייצבותו של התובע לדיון. ממילא, אף לא הוכח בפנינו כי התובע לא התייצב להליך מחמת נסיבות שאינן תלויות בו.

1. כמו כן, מקובלת עלינו טענת הנתבעת 2 לפיה התובע הפגין זלזול בהליך השיפוטי, בכך שלא הודיע לבית הדין כי יצא מישראל עוד באוגוסט 2016, או כי בכוונתו לעשות כן, ואף לא עשה כן בשלב החלפת גילויי המסמכים, אלא המתין עד למועד הדיון המוקדם ורק אז הודיע לבית הדין ולנתבעות, באמצעות בא כוחו, כי אינו מצוי עוד בישראל.
2. יתר על כן. על אף שב"כ התובע הודיע כי הוא עומד בקשר רציף עם בן משפחתו של התובע, לא ציין הוא כלל, כי התובע ביקש ממנו להמשיך ולנהל את ההליך בהיעדרו.
3. לאמור לעיל יש להוסיף, כי אף אם לגבי חלק מהזכויות נטל ההוכחה על פי הדין מוטל על הנתבעות, הרי שבהיעדר תצהיר מצד התובע, אין למעשה גרסה שיש בה להביא להעברת הנטל כאמור. כל שמצוי בפני בית הדין הוא כתב תביעה, שאינו אלא כתב טענות ואינו מהווה ראיה, ולו לכאורה.

כמו כן, בין הצדדים, נתגלעה מחלוקות עובדתיות, בין היתר באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע, שאין במסמכים המצויים בתיק די כדי להוכיח את טענות התובע.

1. לבסוף יודגש, כי להבדיל מעניין אורסץ' שאוזכר לעיל, במקרה שלפנינו, אין המדובר במצב בו התובע אינו מתייצב לחקירה נגדית מנימוקים נאותים, שעה שגרסתו מונחת בפני בית הדין בתצהיר עדות ראשית, אלא מבוקש למעשה לנהל הליך מבלי שהתובע התייצב ולו לדיון אחד, מבלי שהגיש תצהיר עדות ראשית, או הביא עדים מטעמו ומבלי שתינקט על ידו כל פעולה במסגרת הדיון.
2. נוכח כל האמור, אנו סבורים כי המקרה שלפנינו אינו אחד מאותם מקרים נדירים, בהם יש לאפשר את ניהול ההליך בהיעדרו של התובע.
3. לא נעלמה מעינינו העובדה שתוצאת פסק הדין משמעה פגיעה בזכותו של התובע לגישה לערכאות.

אכן, יש להקפיד על זכות הגישה לערכאות הנתונה לתובע, זכות לגביה נקבע כי הנה זכות יסוד מהמעלה הראשונה. עם זאת, זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת. בעניין נמלי סלאח שאוזכר לעיל נקבעו בהקשר זה הדברים הבאים:

" 'סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר' [ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין, [פורסם בנבו], 31.8.06 – פסק דינה של השופטת נאור]. אכן, ככל זכות אחרת אף זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול האינטרס הציבורי והאינטרס הפרטי, בשמירה על תקינות ההליך השיפוטי ובהגנה על התכליות המונחות בבסיס סדרי הדין, לרבות ודאות בניהול הליכי המשפט, בהירות, יעילות, וסדר. בהתאם, מותנית זכות הגישה לערכאות "בקיום חובות בסיסיות של בעל דין לקיים הליך שיפוטי תקין" [רע"א 3454/04 יעקב ורקר נ' עמי הראל, [פורסם בנבו], 5.6.05- בהחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה] כאשר על בעל הדין להראות 'ממשות עניינית בבירור התביעה' [רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון, [פורסם בנבו], 27.2.01 - בהחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה].

על חובותיהם של בעלי הדין בניהול ההליך המשפטי, הנגזרים מכוח עקרון תום הלב, עמדה הנשיאה ד' בייניש בפסק הדין בעניין שנפ, במסגרתו נקבעו עקרונות אלה: על בעלי הדין 'להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת ובתום לב. עליהם לפעול באופן סביר והוגן במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין'. מכוח עקרון תום הלב אף נגזר איסור על בעלי הדין מפני ניצול לרעה של הליכי משפט, ותכליתו כפולה: 'במישור הציבורי, מטרתו לשמור על התקינות והטוהר של ההליך השיפוטי ולמנוע מבעל דין להשתמש לרעה בבתי המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק. במישור הפרטי, מטרתו למנוע תוצאות בלתי הוגנות בין בעלי- הדין המתדיינים בפני בתי –המשפט'. על כן 'השמירה על האינטרס האישי של בעל-דין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות המוצדקות של הצדדים האחרים להליך, ותוך מילוי חובותיו של בעל-הדין כלפי בית-המשפט; זאת, על-מנת לאפשר דיון והכרעה במחלוקות שהובאו בפני בית-המשפט, תוך הבטחת הליך שיפוטי תקין והוגן לפרט ולציבור בכללותו' [בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ, [פורסם בנבו], 15.1.07 – בפסק דינה של הנשיאה ד' בייניש (להלן: עניין שנפ)".

1. דברים אלה, כוחם יפה אף בענייננו.
2. כמו כן, על מנת להפחית את הפגיעה בזכותו של התובע לגישה לערכאות, סבורים אנו כי בשלב זה, דין התביעה להימחק, ולא להידחות.

סוף דבר

1. אנו מורים על מחיקת התביעה.

1. התובע יישא בהוצאות הנתבעות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ לכל אחת מן הנתבעות, שישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ז, (26 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.