התביעה

התובע רכש בשנת 1995 שיש למטבח מתוצרת הנתבעת, וקיבל תעודת אחריות.

בעבר הנתבעת תיקנה סדקים בשיש אך בחלוף שנים נסדק השיש שוב, נגרם נזק לארונות והתובע ביקש להחליף את השיש לדגם התואם למטבח ללא עלות. הנתבעת הסכימה, והציעה דגם זהה לקיים או מאותה קבוצת מחיר. התובע ביקש דגם אחר, מאחר והמשטח החדש קיים כבר לא תאם בצבע לחיפי הכיר והכיור, נדרש לתוספת מחיר, והצדדים לא הגיעו להסכמה.

בהעדר הסכמה החליף התובע את השיש על כל מרכיביו, ותובע את השבת התשלום.

נוסח תעודת האחריות, שהנפיקה הנתבעת לתובע ביום 6/7/95 הינו קצר וברור:

"הנדון: כתב אחריות ממפעל אבן קיסר

מפעל אבן קיסר מעניק תעודת אחריות ללא מגבלת זמן על משטח אבן קיסר.

מסמך זה מהווה את כתב האחריות"

לכתב התביעה צורפו, מלבד תעודת האחריות, צילומי צבע של הסדקים במשטח, תכתובת ענפה בין הצדדים מיום 22/12/14 עד 23/11/15, והצעת מחיר לעבודת פירוק ורכבה להחלפת ארונות המטבח לאחר תיקון השיש. בדיון הוצגה גם חשבונית מאת "שיש צ'יוטלי בע"מ" עבור רכישת השיש והחיפוי מיום 11/4/16 בעלות 14,649 ₪ (ת/1), וההזמנה מ"שיש המבריק" מיום 31/5/94 בעלות 2,106 ₪ (ת/2).

ההגנה

הנתבעת טענה ראשית להתיישנות, שנית להעדר יריבות בתביעה להשבה, בהינתן כי התובע שילם עבור המשטח ל"שיש המבריק", שגם התקינה אותו בשנת 1995.

הנתבעת טענה כי האחריות אינה כולל החלפת המשטח בחלוף 21 שנה, אלא רק אחריות לפגמים בייצור. הנתבעת טוענת כי המוצר סופק כשהוא תקין, והנזק יכול שנגרם מהתקנה לקוייה, משימוש לא סביר ולא בהתאם להוראות השימוש כגון הנחת סירים חמים על המשטח או בלאי סביר. הנבעת מאשרת כי ביצעה תיקונים בעבר, ואף היתה מוכנה לבצע את התיקון כעת, אך זאת לפנים משורת הדין.

הנתבעת מכחישה את גובה הנזק, פי ששה מעלות משוערכת של רכישת המשטח, טוענת כי התובע מסתיר את מסמכי רכישת המשטח מ"שיש המבריק". בדיון צירפה הנתבעת הצעת מחיר, שמסרה אותה חברה, צ'יוטלי בע"מ, ביום 22/1/16 למשטח מאותו דגם, שהיה אצל התובע, לחיפוי תואם, לכיור ולפירוק ופינוי, בסכום כולל של 18,000 ₪ (נ/1).

הדיון היה קצר, ואני מתנצלת בפני הצדדים על האיחור בכתיבת פסק הדין.

הצדדים הסכימו כי משטח השיש, שהיה בבית התובע משנת 1995, והוצע לו בשנת 2015 היה שונה כבר בצבעו מחיפוי הקיר, והיה בקבוצת המחיר הנמוכה ביותר. על כן המשטח, שהתובע רצה בו, היה יקר פי שלושה ולא הושגה הסכמה על קבלתו בתוספת תשלום מאת התובע (עדות נציגת הנתבעת, עמ' 2, שורות 10-20). בדיון הסכימה נציגת הנתבעת לשלם לתובע את עלות השיש, מהסוג שהיה בביתו לפי הצעת המחיר (נ/1).

התובע עמד על קבלת עלות פירוק השיש והחיפוי, לאור העדר אפשרות להתאים את צבע החיפוי לצבע השיש, וגם עלות כיור, שנפגע, והתברר כי בהצעת המחיר כלול גם שיש מסג אחר, ריצוף שנפגע.

היה ראוי במקרה זה כי הצדדים יגיעו להסכמה. משלא עלה הדבר בידם, להלן ההכרעה על פי הדין.

דיון והכרעה

עניין דומה (בקשר לאותו סוג שיש, דגם 1141, שהצהיב אחרי שלוש שנים) נדון בת.ק. (באר שבע) 53435-07-15 ירון ברכה נ' שיש גרניט אלי ונתי בע"מ ואבן קיסר שדות-ים בע"מ, 2.6.2016, פורסם בנבו, והנתבעת חוייבה להחליף בביתו של התובע את משטח השיש מאותו דגם פחות או יותר ובאותו צבע שהוזמן במקור על מנת שלא יהיו, במידת האפשר, הבדלי צבע בין המשטחים החדשים לבין האי, תיתן אחריות של 12 חודשים ותשלם הוצאות משפט. כך נקבע גם בת.ק. (רמלה) 21450-06-09 עזרא יצחקי נ' אבן קיסר שדות ים, 18.3.2010, פורסם בנבו).

במקרה דנן לא ניתן עוד לתת פסק דין לביצוע החלפת מוצר, מאחר והתובע החליף את משטח השיש, החיפוי והארונות לאחר הגשת התביעה ולפני הדיון.

טענת ההתיישנות נדחית, לאור תוכנה של תעודת האחריות, המהווה הסכמת בעלי הדין על תקופה התיישנות ארוכה מזו הקבועה בחוק (סעיף 19 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1959). התעודה מהווה ויתור של הנתבעת על התיישנות תביעה לפי תעודת האחריות.

מעבר לצורך יצויין כי התובע פנה אל הנתבעת מספר פעמים מאז רכישת המשטח, והיא אף טיפלה בפניות ותיקנה את המשטח, מכאן שהודתה בקיום הזכות כאמור בסעיף 9 לחוק, ומניין ההתיישנות החל מחדש. הנתבעת גם לא התכחשה לאחריותה בהתכתבויות עם התובע. ראו לעניין זה ת.ק. (קריות) 1033/06 אלוני עזרא נ' אבן קיסר, 16.1.2007, פורסם בנבו.

אני דוחה גם את טענת העדר היריבות. הנתבעת הינה יצרנית המשטח, ונתנה את תעודת האחריות, הבלתי מסוייגת, והיא היריבה הישירה של התובע בטענות שבתביעתו. העובדה שהתובע שילם עבור השיש למתקין, "שיש המבריק", אינה מפקיעה את האחריות.

לעניין היקף האחריות, עסקינן במסמך חד צדדי, שנערך על ידי הנתבעת, מופנה לתובע וחתום על ידי הנתבעת. אין במסמך הפנייה לתנאים נוספים, והוא ברור ולא מסוייג. העובדה שבתיקים אחרים, שנדונו לפני בית המשפט, כגון ת.ק. 1033/06 הנ"ל, שונה כבר נוסח תעודת האחריות וקוצרה תקופתה, מעיד כי הנתבעת גילתה כי הנוסח, שקיבל התובע אינו כדאי לה, אך אין רלוונטיות למקרה דנן.

הנתבעת לא הציגה כל ראיה לטענותיה כי הסיבות להיווצרות הסדקים בשיש עוד משנת התקנתו היתה בגין התקנה לקויה או שימוש לא נכון. ההיפך הוא הנכון. הנתבעת תיקנה את השיש מספר פעמים, אף היתה נכונה לתקנו שוב. כך נקבע בפסיקה, שפורטה לעיל:

"67831מבחינת הנתונים אשר מציגים הצדדים עולה כי הסדק בשיש הופיע זמן קצר יחסית לאחר ההתקנה וכי התובע פנה אל המתקין והלה הפנה אותו אל הנתבעת אשר בזמנו לא דחתה את התובע ולא הפנתה אותו אל המתקין אלא ניסתה במהלך השנים לעמוד מאחורי כתב האחריות שהעניקה" (ת.ק. 1033/06 הנ"ל).

גם לעניין הטלת האחריות על התובע, והשימוש שעשה במשטח, לא הוכיחה הנתבעת את הטענה, לא הגישה חוות דעת, למרות, ששלחה איש מקצוע לבית התובע, כעולה מההתכתבות בין הצדדים.

"באשר לשיש, שוכנעתי כי אכן קיימים ליקויים המצדיקים את החלפת השיש, זאת מאחר שהנתבעת לא הצליחה לתקן את הפגמים, על אף שאיש שרות מטעמה הגיע לבית התובע על מנת לתקן פגמים אלה. הנתבעת לא הציגה כל ראיה לביסוס טענתה כי הסדק נגרם כתוצאה מהתנהגות התובע בכך שהניח כלים חמים על השיש, על כן אין לקבל את טענתה בעניין זה" (ת.ק. 21450-06-09 הנ"ל).

אני מקבלת רק את טענות הנתבעת בעניין גובה הנזק. על התובע היתה חובה להקטין את נזקו, לקבל ממנה את השיש הזהה לשיש, שהיה בביתו ובגינו העלה טענות במסגרת האחריות, ולהשלים את שאר העבודות הנדרשות בעלות נמוכה.

התובע כנראה ביקש לחדש את מטבח ביתו בחלוף 20 שנה, בין השאר עקב הצורך להחליף את משטח אבן קיסר, שנפגם, וזו התנהלות סבירה. חיוב הנתבעת מתמצה בהחלפת המשטח לשווה ערך. התובע זוכה, עקב כך, בפיצוי נוסף בגין קבלת משטח איכותי חדש, שערכו רב יותר מהמשטח שהיה בביתו, ועבר שימוש של שנים. לא ניתן לדעת האם ניתן היה לבחור שיש דומה בצבעו ומרכיבים נלווים בעלות נמוכה יותר, ולא הוכח כי נגרם נזק ארונות המטבח, שחייב החלפת כולם.

הסיכום הינו כי אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את עלות השיש שהיה בביתו, בתוספת פירוק והרכבה, לפי הצעת מחיר של אותה חברה שביצעה את העבודות בפועל בביתו, צ'יוטלי בע"מ (נ/1), בסכום כולל של 6,932 ₪. ברי כי אין לחייב את הנתבעת בגין שבירת הכיור ע"י המתקינים.

הנתבעת תשלם לתובע גם אגרת משפט יחסית בסך 70 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪.

סך הכל סכום פסק הדין לתשלום 7,202 ₪, ישולם תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.