1. בפני בקשת המבקש להצהיר כי ההסכם הבוררות עליו הסכימו הצדדים בשנת 2010 פקע נוכח העובדה כי המשיב זנח את הליך הבוררות.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:[

2. בין המבקש למשיב 1 (להלן: "המשיב") נתגלעה מחלוקת בנוגע להלוואה חוץ בנקאית שנתן המשיב למבקש.

ביום 16.8.09 חתמו הצדדים על הסכם בוררות ולפיו המחלוקת תלובן בהליכי בוררות.

הליך הבוררות הסתיים בפסק בורר אשר ניתן ביום 2.9.09, ולפיו חויב המבקש לשלם למשיב סכום כסף. ואולם, במסגרת בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק הבורר בוטל פסק הבורר והצדדים הסכימו לפנות שוב להליך בוררות. (ראה הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 24.3.10), כאשר הוסכם ביניהם כי הבורר ימונה על ידי יו"ר וועד מחוז באר-שבע בלשכת עורכי הדין.

3. ביום 23.5.10, בוצעה פניה של הצדדים ליו"ר וועד מחוז דרום בלשכת עורכי הדין בבקשה למנות להם בורר מוסכם.

ביום 28.1.11, מונה המשיב 2 - עו"ד אייל כהן (להלן: "הבורר"), כבורר בסכסוך שבין הצדדים, לאחר שעו"ד אחר סרב לשמש כבורר.

ביום 31.1.11 הודיע הבורר, כי הוא מקבל עליו את המינוי וקבע כי המשיב (התובע בהליך הבוררות) יגיש כתב תביעה עד ליום 28.2.11 והמבקש (הנתבע בהליך הבוררות) יגיש כתב הגנה עד ליום 31.3.11.

4. ביום 11.2.11 חזר הבורר על החלטתו מיום 31.1.11 בדבר הגשת כתבי טענות. ואולם, על אף חלוף המועד שנקבע על ידי הבורר לא הגיש המשיב את כתב התביעה במסגרת המועדים שקבע הבורר.

ביום 17.3.11, בחלוף למעלה משבועיים מאז המועד שנקבע להגשת כתב התביעה לבורר, פנה ב"כ המשיב אל ב"כ המבקש בבקשה להסכמה להארכת מועד בת 60 ימים להגשת כתב התביעה מטעמו לבורר, וזאת, בשל פציעת המשיב בתאונת דרכים. ב"כ המבקש הסכים לבקשה ובהתאם הוגשה הודעה מתאימה לבורר.

ביום 17.3.11 קבע הבורר מועדים חדשים להגשת כתבי הטענות באופן שכתב התביעה יוגש עד ליום 30.4.11 וכתב ההגנה יוגש עד ליום 31.5.11.

5. על אף המועדים החדשים שנקבעו לא הגיש המשיב את כתב תביעתו לבורר, ורק ביום 7.5.14, בחלוף למעלה מ-3 שנים מאז המועד שנקבע להגשת כתב התביעה, פנה המשיב בבקשה לחדש את הליכי הבוררות, בטענה שההליך לא התקדם הואיל והמשיב נפגע בתאונה אשר גרמה לו לחבלה של ממש וכל מרצו הופנה לשיקום וטיפול וכי כעת מעוניין הוא לחדש את ההליכים. יובהר כבר עתה כי בקשתו היתה לחדש ההליכים ולא להתחילם, במשמע כי מוסכם עליו כי הליכי הבוררות החלו.

6. ביום 8.5.14 נעתר הבורר לבקשת המשיב והורה כי כתב התביעה מטעם המשיב יוגש עד ליום 30.5.14 וכתב ההגנה יוגש עד ליום 30.6.14. לטענת המבקש החלטת הבורר והבקשה שהופנתה אליו מיום 7.5.14 לא הגיעו לידיו.

גם לאחר קבלת החלטת הבורר מיום 8.5.14 לא הגיש המשיב את כתב התביעה, אלא רק כשנה לאחר מכן אז קיבל לידיו המבקש, ביום 4.6.15, כתב תביעה בהליך הבוררות.

7. מיד בסמוך לאחר מכן, ביום 10.6.15, פנה המבקש אל הבורר במכתב ובו הודיע לו כי הוא מתנגד מכל וכל לקיום הליך הבוררות, לאור הוראות חוק הבוררות הקובעות כי הליך הבוררות יסתיים תוך 6 חודשים לכל המאוחר ובשים לב לכך כי חלפו למעלה מ-4 שנים מאז תחילת הבוררות וכי המשיב לא עשה דבר מאז, ובהתאם טען כי יש להורות על ביטול הבוררות והודיע כי הוא מסרב להמשיך את הליך הבוררות.

8. ביום 23.6.15, הוציא הבורר החלטה תחת ידו, לפיה הוא טרם קיבל את כתב התביעה מהמשיב וככל שאכן הוגשה תביעה הוא תמה כיצד הוגשה תביעת המשיב באיחור של כ-4 שנים, לאחר המועד המוארך שנקבע על ידו וללא החלטה שאפשרה זאת.

על אף האמור באותה החלטה הוציא הבורר תחת ידו החלטה נוספת, ביום 8.7.15, ולפיה כתב התביעה של המשיב הגיע למשרדו ולאור הסכמת הצדדים להליך הבוררות, הסכמה שניתנה ביום 24.3.11, התיק יתנהל בפניו ובהתאם קבע, כי על המבקש להגיש כתב הגנה עד ליום 30.9.15.

9. עוד באותו יום פנה המבקש אל הבורר במכתב בו הביע את פליאתו על החלטת הבורר, חרף החלטתו מיום 23.6.15. המבקש שב והבהיר כי הוא מתנגד לקיום הליך בוררות וטען כי יש לראות במשיב כמי שזנח את ההליך.

בתגובה למכתב זה ביקש הבורר, במסגרת החלטתו מיום 8.7.15, את תגובת המשיב בתוך 7 ימים.

תגובת המשיב הוגשה רק ארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 23.11.15, במסגרתה ביקש המשיב מתן פסק דין בהעדר הגנה.

ביום 3.12.15 הוציא הבורר החלטה ולפיה דחה את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה והוסיף כי נטייתו הינה לקבל את הבקשה לביטול הליכי הבוררות נוכח ההתנהלות. עם זאת, אפשר למשיב להגיב לבקשה לביטול הבוררות ותוך 20 יום וכן אפשר זכות תשובה למבקש בתוך 20 יום לאחר מכן.

ביום 13.12.15 הגיש המשיב את תגובתו, בהתאם להחלטת הבורר מיום 3.12.15, ובמסגרתה ניסה להסביר את פשר השיהוי של ארבעה חודשים במתן התגובה לבקשת המבקש לביטול הבוררות ונמנע מלהתייחס לטענות המבקש גופן, באשר לזניחת הליך הבוררות.

ביום 8.12.15 הגיש המבקש את תשובתו לתגובת המשיב כשהוא חוזר על טענותיו בדבר זניחת הליך הבוררות ומביע התנגדותו לקיום הבוררות מכל הטעמים שמנה בפני הבורר במסגרת פניותיו אליו.

10. ביום 29.12.15 ניתנה החלטת הבורר לפיה קבע, כי על אף הפגם בהתנהלות המשיב בכל הנוגע לבוררות זו, אין הוא מוצא לנכון כי יש בכך כדי לבטל את הבוררות. בהתאם דחה הבורר את טענת המבקש ולפיה הבוררות פקעה. לדידו מינוי הבורר לא לווה בתאריך תפוגה וכל עוד לא מוצה ההליך, מינוי הבורר תקף.

עוד ציין הבורר, כי עד כה לא הוחל הדיון בתיק ולכן מגבלת שלושת החודשים למתן פסק הבורר אינה רלבנטית. בהתאם, נתן הוראה בדבר הגשת כתב הגנה על ידי המבקש.

11. המבקש חזר וטען כי הליך הבוררות נזנח על ידי המשיב במשך שנים ועל כן יש לקבוע כי הליך הבוררות פקע לאחר שהמשיב לא הגיש כתב טענות בתוך המועדים שנקבעו על ידי הבורר אלא רק בחלוף קרוב ל-5 שנים ולכל הפחות – בהינתן הארכה האחרונה אשר ניתנה למשיב בחלוף שנה מאז הוראת הבורר.

דיון

12. לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים אקדים ואומר, כי סבורה אנכי שבנסיבות העניין התקיימו נסיבות של זניחת הליך הבוררות על ידי המשיב ועל כן אין לכפות על המבקש את הליך הבוררות הנדון.

13. יעילות הליך הבוררות ומהירותו הן עמודי יסוד של מוסד הבוררות. הצדדים להתדיינות בוחרים בהליך בוררות כדרך מהירה לחיסול סכסוך ביניהם ועל כן הארכת דיונים לפרקים ארוכים, בחוסר מעש של אחד הצדדים מסכלת את עצם מטרת הבוררות.

היטיב לומר את הדברים כב' השופט דנציגר ברע"א 1172/15 ביתן נ' ברכיה מושב עובדים בע"מ (ניתן ביום 2.4.15) בקובעו את הדברים הבאים:

"כידוע, אף אם הפטירו הצדדים את הבורר מניהול הבוררות בהתאם לסדרי הדין והוראות חוק הבוררות – ובכלל זה המועדים הקבועים בדין באשר למשך ניהול הבוררות – אין הם רשאים "להחריג" את ניהול הבוררות מכללי הצדק הטבעי, החלים על כל בוררות והנובעים מחובת הנאמנות אותה חב הבורר כלפי הצדדים [רע"א 3355/11 יבולים בשער הנגב (1999) בע"מ נ' שמש אדמה ומים (ש.א.מ.) אגרוביזנס בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 22 (22.11.2012).

פרק הזמן הממושך שחלף במקרה דנן, ומבלי שנעשה כל צעד לקידום הליך הבוררות מכיוונו של מי מהצדדים, עומד בסתירה חזיתית עם מטרות הליך הבוררות שהן הכרעה יעילה ומהירה במחלוקות שבין הצדדים, תוך פגיעה בציפיותיהם הסבירות של בעלי דין לסיום הסכסוך בעניינם. קפיאת הבוררות על שמריה מסכלת את מטרת ההליך ויש בה כדי לגרום למתדיינים לעוול ולעינוי דין [השוו: ע"א 5983/08 קטלנה מימון בע"מ נ' פייגלין, [פורסם בנבו] פסקה 9 (21.10.2010)].

יפים במיוחד לעניינו דבריו של השופט ת' אור לעניין פקיעת הסכם בוררות מחמת נטישתו על-ידי הצדדים, אף בלא הודעה פורמאלית:

"אכן, כאשר מדובר בהליך בוררות אשר הופסק בעודו באבו, או שננטש על-ידי הצדדים בטרם הסתיימו ישיבות הבוררות, ניתן יהיה, במקרים המתאימים, להגיע למסקנה כי על יסוד התנהגות הצדדים הסכם הבוררות פקע, אף בהיעדר הצהרה פורמאלית על כך [רע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' כידון, פ"ד נ(5) 466, 473 (1997) (להלן: עניין כידון)]."

כן ראה נסיבות דומות למקרה דנן, (ע"א 5983/08 קטלנה מימון בע"מ נ' חיים פיגלין (פורסם ביום 21.10.10)), שם נקבע כי הליך הבוררות פקע משלא הגישה התובעת את כתבי טענותיה בתוך המועד שנקבע אלא רק בחלוף קרוב ל- 5 שנים מאוחר יותר.

14. במקרה דנן, המשיב לא עמד במועדים שקבע הבורר להגשת כתב תביעתו ועשה כן רק בחלוף כ- 4 שנים מן המועד הראשון בו נקבע, כי עליו לעשות כן וגם בהינתן הסכמת המבקש לארכה להגשת כתב התביעה היה על המשיב לעשות כן , על פי החלטת הבורר, עד ליום 30.4.11.

מאז, לא נקט המשיב בכל פעולה לשם קידום הליך הבוררות ונזכר לעשות כן רק 3 שנים לאחר מכן, עת פנה אל כב' הבורר בבקשה לחדש הליכי הבוררות.

גם אם נוסיף ונרחיק לכת ונתייחס להחלטת כב' הבורר למתן ארכה להגשת כתב התביעה עד ליום 30.5.14, כראויה בנסיבות דנן, אזי נמצא כי גם אותה לא כיבד המשיב והגיש תביעתו רק כשנה לאחר מכן.

יובהר, כי תחילתו של הליך הבוררות הינו ביום בו מקבל על עצמו הבורר את המשימה לשמש כבורר ומוציא תחת ידיו הוראות לצדדים כיצד לפעול לקראת ניהול ההליך, ובהעדר הסכמה אחרת חלה על ההליך הוראת סעיף 2 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות") ולפיה מקום שלא נקבעה בהסכם הבוררות אחרת רואים את הסכם הבוררות כמכיל את ההוראות שבתוספת הראשונה ככל שהן נוגעות לענין, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם. בהתאם, סעיף טו לתוספת הראשונה קובע כי :

"על הבורר לתת את פסק הבוררות תוך שלושה חדשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל לדון בו על ידי הודעה בכתב של בעל-דין, הכל לפי המוקדם יותר, אולם רשאי הבורר להאריך את התקופה עד לשלושה חדשים נוספים."

לפיכך, התמשכות חוסר המעש מצד המשיב במקרה דנן אך מלמדים על זניחת הליך הבוררות, אשר מטעמיו הוא לא גילה הוא כל עניין לקדמו.

גם אם נתקיימו נסיבות מוצדקות לעיכוב הגשת כתב התביעה בתחילת הדרך, בשל אירוע תאונתי אשר אירע למשיב, אזי נסיבות מיוחדות אלו לא התקיימו עוד בחודש מאי 2013 (וזאת בהתאם לתיעוד רפואי שבא בפני), על אף שבפועל לא היתה כל מניעה לקדם ההליך עוד קודם לכן, כאשר בתקופה קודמת גילה המבקש הגינות רבה עת נעתר לארכה להגשת כתב התביעה.

גם אם תצומצם ההתייחסות להתנהגות המשיב לתקופה שמיום החלטת הבורר מיום 8.5.14 ולפיה ניתנה למשיב ארכה נוספת להגשת כתב התביעה עד ליום 30.5.14, אזי גם במועד זה לא עמד המשיב ובפועל הגיש את כתב התביעה כשנה לאחר מכן.

התנהלות זו מצד המשיב אך מלמדת על זניחת הליך הבוררות, מצג עליו יכול להסתמך המבקש.

לא עומדת למשיב זכות מוקנית לקיום הליכי הבוררות מקום שהוא אינו משתף פעולה עימם והתנהגותו שקולה כזניחתם. מחדל מתמשך מצדו והעדר פעולה מקום שהוא חייב היה בנקיטת מעשה דיוני עשוי להיחשב זניחת הבוררות על ידו, אשר תוצאתה פקיעת הסכם הבוררות וביטול הליכי הבוררות . (ראה לענין זה ע"א 443/03 מוהנא מעדי נ' אברהם פרידמן (פורסם ביום 5.8.2003))

המבקש גילה דעתו בהזדמנות הראשונה, עם הגשת כתב התביעה מטעם המשיב, כי מתנגד הוא לקיים הליך הבוררות עקב פקיעתו ועל כן נשמרה לו הזכות לטעון טענה זו.

15. לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לקבל התביעה ואני מורה על פקיעת הבוררות אשר נזנחה על ידי המשיב.

הבורר סיים מלאכתו.

המשיב ישא בהוצאות המבקש בסך כולל של 15,000 ₪ .

ניתן היום, ה' אב תשע"ו, 09 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.