1. לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 17.11.15.
2. בכתב התביעה נטען כי ביום התאונה, עת עמד רכב התובעת לצד המדרכה, כשדלתו האחורית הימנית פתוחה, הגיח רכב הנתבעת (להלן : המשאית) ובעת שניסה לעבור את רכב התובעת, פגע בדלת. בכתב ההגנה נטען, מאידך גיסא, כי התאונה ארעה כתוצאה מכך שנהגת התובעת פתחה את דלת הרכב באופן פתאומי ובכך גרמה לפגיעה במשאית.
3. בדיון שהתקיים העידו נהגת התובעת, הגב' סימה רחלין; בעלה של הנהגת, מר יעקב רחלין; ונהג המשאית, מר דניאל מנגיסטו (להלן : נהג המשאית). לבית המשפט הוגשו תמונות הנזק מטעם הצדדים (ת/1 ו- נ/1).
4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, שאף הדגימו את התאונה ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין, לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה במידה הדרושה במשפט אזרחי.
5. הצדדים הציגו גרסאות סותרות. נהגת התובעת העידה כי חנתה בצד שמאל של הכביש ברחוב חד סטרי ולאחר הירידה מהרכב פינתה פסולת מחלקו האחורי של הרכב תוך כדי שהדלת פתוחה. לדבריה: "התכופפתי פנימה הגיעה משאית מאחורי התחיל לעבור בזהירות כמעט עבר בסוף הדלת פתוחה לכיוון הכביש נתפסה במשאית ומשך אותה איתו אחריו (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 18-16). לטענתה, המשאית החלה לעבור כשהיא מתכופפת להרים פסולת מהמושב האחורי, כשבכל אותו זמן – הדלת פתוחה לכיוון הכביש. בעלה של נהגת התובעת, שהיה עמה מחוץ לרכב סיפר בעדותו כי "בא רכב, משאית, הוריד לנו את הדלת, חלקו עבר, אבל באמצע בערך לקח את הדלת איתו ביחד, לא יודע למה" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 13-12). בחקירתו העיד כי עמד על המדרכה בצד שמאל וראה את המשאית מגיעה ואף צעק לנהג המשאית "אשתי עמדה עם הדלת פתוחה הנחתי שלא יצליח לעבור.." (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 7). מנגד, העיד נהג המשאית כי הדלת הייתה סגורה. לדבריו: "אם הדלת היתה פתוחה הייתי פוגע באמצע הדלת ומושך את כל הדלת. .. איך שנסעתי בכביש ישר היא פתחה את הדלת" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 12-11). בחקירתו חזר ועמד על כך ש"היא פתאום פתחה את הדלת" (שם, שורה 18).
6. לאור בחינת הגרסאות הסותרות, לא שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובעת. נקודת המוצא לדיון היא הוראת תקנה 80(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, לפיה "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי אורח". במקרה דנא, הוצגו תמונות מהן עולה כי המשאית נסעה במרחק ניכר מרכב התובעת, שחנה בצד. עוד עולה מן התמונות – ועל כך אין חולק – כי בעת שהתרחשה התאונה, המשאית כבר עברה כמעט כולה את רכב התובעת. בשים לב לכך שהפגיעה אירעה רק לאחר שחלק משמעותי מן המשאית כבר עבר את רכב התובעת, צריכה היתה התובעת להוכיח כיצד ארע לפתע המגע בין הרכבים. זאת לא עלה בידיה לעשות. יודגש כי בעוד שנהג המשאית עמד בעדותו על כך שנסע "בכביש ישר היא פתחה את הדלת" ואף נקט באמצעי הזהירות הדרושים והסתכל "ימינה ושמאלה לשני הצדדים" בעת הנסיעה ברחוב (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 12 ו-14), הרי שנהגת התובעת לא יכלה לתאר כיצד ארעה הפגיעה ואף בעלה, שעמד מחוץ לרכב, לא ידע למסור גרסה ברורה בעניין הזה ("באמצע בערך לקח את הדלת איתו ביחד, לא יודע למה" – עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 13). משלא עלה בידי התובעת להוכיח כי נהג המשאית, שנסע ישר ברחוב ובמרחק מן הרכבים החונים, סטה במהלך נסיעתו לעבר רכב התובעת ובכך גרם לפגיעה הפתאומית – אין מקום לקבל את תביעתה.
7. אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ז, 15 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.