הזוכה הגישה לביצוע כנגד החייבת שלושה שקים שנמשכו ע"י המבקשת מחשבונה בבנק לאומי קריית אונו, לפקודת הזוכה, כל אחד ע"ס 7,000 ₪, מועדי פירעון בכל אחד מ-13 בחודשים 9-10-11/2015.

תצלומי השקים אינם מאפשרים לראות מדוע הוחזרו ע"י הבנק הנמשך.

המבקשת הגישה התנגדות הנסמכת בתצהירה מיום 22/1/2016.

כמו כן, נסמכת ההתנגדות בתצהיריהם של מר אבי עדי, שושנה שחם, זאב מאור, כולם מיום 22/1/2016 (ביום הדיון 3/4/2016 כעולה מפרוטוקול הדיון לא התייצב מי מן המצהירים זולת המבקשת עצמה).

תצהיר המבקשת כולל "לא עובדות" אלא לכל היותר מסקנות או הארכות, כגון: "אינני חייבת לזוכה – דבר וחצי דבר".

בין העובדות המוצהרות גם אלו: "השקים נשוא ההתנגדות ניתנו עבור שכירות אותה ביקשה המצהירה להפסיק בשל הפרת הסכם מצד הזוכה.

ביום 1/2/2015 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות ביחס לאולם, בקומה התחתונה של המבנה בן 200 מ"ר, בזכרון יעקב.

בשם המשיבה חתם מר זאב כוכבי.

בעלי הנכס "גולדשטין ניהול והשקעות בע"מ" השכירו את האולם למשיבה והיא השכירה בשכירות משנה למבקשת.

המבקשת שכרה את האולם על מנת להקים את "מפעל חיי" אולם הפרויקט לא יצא לדרך, בשל היות המקום בלתי ראוי לתכלית השכירות.

לאחר ששכרה את האולם מצהירה המבקשת השקיעה בו כ-100 אלף ₪ במיתוג ובאבזור, הפתיחה החגיגית נועדה לשלהי מאי 2015.

המבקשת סברה, כי המקום מתאים לצרכיה ולכן הסכימה לשלם דמי שכירות למן יום 1/2/2015, כמו גם את חלקה בעבור התיווך למרות שהפרויקט שלה אמור היה להתחיל שלושה ארבעה חודשים מאוחר יותר.

למרות שהמשכיר לא תיקן קיר רטוב טרם נכנסה למזכר (כפי שהתחייב בהסכם, המשיכה לשלם).

ביום 12/4/2015 הגיעה המבקשת למושכר ומצאה כי המקום מוצף במי ביוב בגובה של כ-25 סנטים, לרבות צחנה אדירה. גם פיר המעלית הוצף.

המבקשת הודיעה לחברת הביטוח, האחרון שלח שמאי שצילם את המקום ומסר דו"ח לגבי ההצפה.

המשכיר סירב לשלם עבור שיקום נזקי ההצפה, חברת השיקום עבדה מטעם מבטחי המבקשת היא שילמה להם וקיבלה החזר חלקי מן הביטוח.

במהלך עבודות השיקום נודע למבקשת כי המקום נועד לפירעונות הצפה, שכן בעבר היו מספר הצפות לרבות זו אשר בעתיה הגישה המשיבה תביעה כנגד המועצה המקומית.

עובדה זו הוסתרה מן המבקשת ע"י המשכיר באמצעות ידידים ובני משפחה פעלה המבקשת להגיע עם התובעת להסכמה, לפיה, "תצא מן החוזה" תוך ביטול הדדי של תביעות הצדדים האחד כנגד משנהו וכל אותה העת המשיכה לשלם את דמי השכירות במקום שאינו ראוי לכל פעילות גם בחודשים 6-7-8/2015.

ביום 31/7/2015 פינתה את מעט החפצים ששרדו את ההצפה, ביחס לנכס הריק מסרה הודעה על סיום השכירות.

בחודשים 9/11-2015 ניסה המשכיר לשכנע את המבקשת לשלם את דמי השכירות לרבות באמצעות באי כוחה אולם בסופו של יום לא הגיעו הצדדים להסכמה והמשכיר החל אף לפעול כנגד אחותה של המבקשת (שושנה שחם הערבה להתחייבויותיה).

ביום 3/4/2016 עמדה המבקשת על חקירה נגדית על תצהירה.

העידה, כי שכרה את הנכס לשנה עם אופציה לתקופה נוספת, אך משאירעה המתואר לעיל ניסתה לקצר את תקופת השכירות. בפועל החזיקה בנכס עד 31/7. למרות זאת שילמה גם בעבור אוגוסט ועזבה את המושכר ב-31/7. את מפתחות הנכס מסרה לתובעת ב-10/9. כשנשאלה, האם הקיר הרטוב תוקן השיבה בשלילה בהמשך הסבירה מדוע נכנסה אל המושכר (כיון שרצתה לשפצו והמשכיר כך העידה הסכים שקבלן מטעמה יתקן את הדרוש תיקון והוא אשר ישלם לה את העלות. עוד העידה, כי היה לה ביטוח וכי הקבלן שלה לא תיקן את הקיר אלא רק צבע אותו, כי הפעיל את הביטוח) כשנשאלה מי הגורם להצפה אמרה "נאמר לי שזה משהו שקשור למועצה, משהו פנימי". מכל מקום היא עצמה לא הגישה תביעה כנגד המועצה אך פנתה אליה על מנת לקבל הנחה בעבור חודש השיקום.

המבקשת העידה, כי לא ניסתה למצוא שוכר אחר, לא פרסמה את הנכס, אלא החזיקה בו מ-31/7 עד 10/9, מועד מסירת המפתחות לחזקת התובעת, באמצעות בא-כוחה.

סיכומי המבקשת מיום 11/4/2016 שבים על העובדות המוצהרות ומסכמים בפן המשפטי כי בנסיבות המתוארות לעיל, זכותה של המבקשת לביטול ההסכם הייתה בנמצא והיא אכן ביטלה את ההסכם.

סיכומי המשיבה קובעים, כי אין בתצהיר המבקשת כדי לעמוד בנטל הרובץ לפתחה באופן שיצדיק את קבלת ההתנגדות. כך גם ביחס לחקירה הנגדית.

סיכומי המשיבה מציינים, כי אין מחלוקת אודות מועד מסירת החזקה, פרק הזמן בו עשתה המבקשת שימוש במושכר וכי באפריל 2015 הוצף המושכר.

אין גם מחלוקת לשיטת המשיבה כי אין ההצפה בעטיה וכי אין מחלוקת, כי ביום 10/9/2015 מסרה המבקשת את מפתחות המושכר למשיבה.

תשובת המבקשת מיום 1/5/2016 תוהה על הקביעה, כי אירוע ההצפה אינו קשור במשיבה, כמו גם, הטענה כי המבקשת עשתה שימוש כלשהו במושכר.

ההצפה במאי 2015 סיכלה את השימוש שהתכוונה המבקשת לעשות במושכר.

בחנתי את מכלול הכתבים ודומני, כי יש מקום ליתן למבקשת הרשות להתגונן, שכן ההסכם בין הצדדים הגיע אל קיצו בטרם עת והצדדים חלוקים אך בשאלה, בעטיו של מי היה הדבר. עניין זה אינו אלא טענת הגנה חוזית מפני תביעה שטרית בין צדדים קרובים לשטר והוא מקנה, לפחות רשות להתגונן, בשלב זה.

נתונה למבקשת הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (אינה עולה על 75,000.00₪) תתברר התובענה בסדר דין מהיר, בפני כב' הרשמת הבכירה, קרן מרגולין פלדמן.

החלטה זו תועבר אל כב' הרשמת.

בהוצאות ההתדיינות עד כה, בסך 1,170.00₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעון בפועל – תישא המשיבה בלא כל קשר להמשך ההתדיינות.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ו, 06 יוני 2016, בהעדר הצדדים.