בפני | כבוד השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ | |
מאשימה | מדינת ישראל | |
נגד | ||
נאשמים | 1. ביוגרין אנרגיה זמינה בע"מ 2. זיו קופר 3. זיו אוחנה 4. העוגן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ 5. אריאל אבני 6. חגי כהן | |
החלטה בעניינם של נאשמים 1-2 |
בפני בקשה לביטול כתב האישום מטעם הנאשמים 1-2 (להלן- "הנאשמים") בטענות של "כבר הורשעתי" על פי סעיף 149(5) והגנה מן הצדק על פי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- "החוק").
רקע
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
בגין המעשים המתוארים בכתב האישום יוחסה לכל הנאשמים עבירה של השלכת פסולת ולכלוך ברשות הרבים. לנאשמים 1, 2, 3 יוחסו גם עבירות של ניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון עסק כדין והפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין.
על פי כתב האישום החל מינואר 2012 ועד למועד הגשת כתב האישום הנאשמים ניהלו עסק הטעון רישוי ללא רישוי כדין ובכך ביצעו עבירות לפי סעיפים 4, 14, 15, 16 ו-17 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 ופריטים 5.1 א'-ג' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה – 1995.
ביום 20.10.13 הורשעה הנאשמת 1, על פי הודאתה, במיוחס לה וביום 9.10.16 נגזר דינה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, והושתו עליה קנס בסך 50,000₪, התחייבות בסך 100,000 ₪ להימנע מביצוע העבירה בה הורשעה וצו סגירה מידי לעסק.
טענות הצדדים
לחלופין, טען, כי הנאשם 2 חתם על ההתחייבות שהושתה על הנאשמת 1 בהליך הקודם ועל כן יש לראות בו כמי שעמד בסיכון להעמדה לדין בהליך הקודם.
עוד טען ב"כ הנאשמים, כי יש לבטל את כתב האישום גם מן הטעם של הגנה מן הצדק, מאחר שניהול ההליך נגד הנאשמים עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. ב"כ הנאשמים טען שהנאשמים הורשעו מכבר בהליך קודם, נגרמו להם הוצאות רבות בגין ניהול ההליך, קיימת פגיעה בהגנתם לאור הטענות והראיות שהתגלו במסגרת ניהול הגנתם בהליך הקודם, על הנאשמת 1 הוטל קנס בגין ההליך הקודם ואין זה צודק שתחויב בקנס גם בגין תיק זה, וכי ניהול שני הליכים יכול להוביל לתוצאות סותרות.
לגבי טענת "כבר הורשעתי", הרי שנאשם 2 לא הועמד לדין כלל בהליך הקודם והוא חתם על ההתחייבות כמנכ"ל נאשמת 1 בלבד. אשר לנאשמת 1, כתב האישום בהליך הקודם התייחס לתקופה שמינואר 2012 ועד פברואר 2013.
כתב האישום בתיק הנוכחי מתייחס לעבירות נמשכות שתחילתן בינואר 2012 ונמשכו עד ליום 5.11.14 (כך בתגובה- אס"ח), כך שאין מדובר בחפיפה מלאה לגבי המועדים.
עוד טענה, כי לא רק שהמועדים שונים אלא גם סעיפי החיקוק המיוחסים לנאשמים שונים. ההליך הקודם ייחס לנאשמת 1 עבירות על פי חוק רישוי עסקים וצו רישוי עסקים בלבד בעוד כתב האישום הנוכחי מייחס לנאשמים גם עבירות של השלכת פסולת ולכלוך ברשות הרבים והפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות.
עוד טענה ב"כ המאשימה, כי לא יעלה על הדעת שהעמדתה לדין של הנאשמת 1 בגין עבירות על פי חוק רישוי עסקים יקנו לנאשמים חסינות מהעמדה לדין כאשר אלה המשיכו לבצע את העבירות המיוחסות להם.
אשר לטענת הגנה מן הצדק טענה ב"כ המאשימה, כי אין לנאשמים אלא להלין על עצמם, מאחר שהמשיכו לבצע העבירות שהביאו לנקיטת ההליכים בתיק זה. עוד טענה ב"כ המאשימה, כי הטענות לפגיעה בהגנת הנאשמים נוכח חשיפת ראיות בתיק הקודם משוללת כל יסוד מאחר שהמאשימה לא ביצעה כל "מקצה שיפורים" כטענת ההגנה. חומר החקירה בתיק הקודם אינו רלוונטי כלל לנאשם 2.
עוד ביקש ב"כ הנאשמים לראות בעבירה המיוחסת לנאשמים כעבירה נמשכת ללא אירוע מנתק ועל כן טען, כי כל כולה חוסה תחת הגנת "כבר הורשעתי".
ב"כ הנאשמים חלק על טענותיה העובדתיות של ב"כ המאשימה לפיהן הנאשמים המשיכו בפעילותם עד סוף שנת 2014 והפנה לגזר הדין בהליך הקודם לפיו הנאשמת 1 עזבה את המקום משנת 2013.
כן חלק ב"כ הנאשמים על תגובתה של ב"כ המאשימה ביחס להעדר חפיפה בחומר הראיות בין הליך זה להליך הקודם.
דיון והכרעה
עבירת ניהול עסק ללא רישיון עבירה נמשכת
הווה אומר, ניתן להגיש כתב אישום בכל נקודת זמן שבה העבירה ממשיכה ואינה מופסקת. בנסיבות אלה, אף אם הוגש כתב אישום נגד אותו אדם בגין פרק זמן מסוים שבו בוצעה עבירה, אין כל מניעה להגיש נגדו כתב אישום נוסף ביחס לתקופה מאוחרת יותר שבה העבירה ממשיכה להתקיים (רע"פ 11920/04 נאיף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 26.3.07, סעיף 7 לפסק הדין).
טענת "כבר הורשעתי"
"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –
(5) זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נשוא כתב האישום".
בנסיבות אלה, אני קובעת, כי בהתייחס לעבירה של ניהול עסק ללא רישוי לגבי התקופה שבין ינואר 2012 ועד אפריל 2013, הנאשמת הורשעה מכבר ועל כן עומדת לה הגנת "כבר הורשעתי" מכח סעיף 149(5) לחסד"פ.
אף עיון בדברי הצדדים בטיעוניהם לעונש בהליך הקודם מבהיר לטעמי שהיה ברור לנאשמת 1 כי אין בהליך הקודם ולא כלום עם ההליך הנוכחי לא לעניין התקופה, לא לעניין האישומים, להוציא קביעתי לגבי התקופה שבין ינואר 2012 ועד אפריל 2013.
במסגרת ההסדר בהליך הקודם הבהירה ב"כ המאשימה "המשרד להגנת הסביבה הגיש כנגד נאשמת 2 (נאשמת 1 בתיק שבפניי- אס"ח) ונאשמים נוספים כתב אישום בגין עבירות רישוי עסקים ועבירות בתחום איכות הסביבה במועדים שאינם חופפים למועד כאן, בנסיבות כאשר הוגש כתב אישום מקיף שכולל גם עבירות בתחום איכות הסביבה שהיו משמעותיות בתיק זה, אני מודעת לכך שהקנס יחסית נמוך ביחס לעסקים דומים, בהיקפים דומים, אך אני חושבת וגם בחשיבה משותפת עם הפרקליטות, בנסיבות בהן מתנהל תיק נגד הנאשמים הנכונים.... ועל אף שמדובר בענישה מהרף התחתון של עבירות דומות, אני מבקשת לאשר את הסדר הטיעון גם בהתחשב בכך שכרגע אין פעילות במקום של החברה הנאשמת" (עמ' 36).
ב"כ הנאשמת 1 מסר שהנאשמת 1 עזבה את המקום כבר בשנת 2013 ואף אישר, כי "כתב האישום האחר הוגש ממש בתחילת שנה זו, כשלוש שנים לאחר שהנאשמת כבר לא בשטח" (עמ' 37).
נאשם 2 כלל לא הועמד לדין בהליך קודם ועל כן לא הועמד בסיכון להרשעה אף בעבירה בה הורשעה הנאשמת 1. איני מקבלת הטענה, כי חתימתו של הנאשם 2 על התחייבות להימנע מביצוע העבירה בהליך הקודם בשמה של הנאשמת 1 כנושא משרה בה הוא בבחינת העמדתו בסיכון להרשעה בהליך הקודם או הרשעה כהרשעת הנאשמת 1.
טענת הגנה מן הצדק
"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –
(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
בהתאם להלכה הפסוקה יש לבחון את הטענה בשלושה שלבים: ראשית, בחינת עוצמת הפגם שבהתנהלות המאשימה. שנית, איזון בין הערכים הנוגדים, דהיינו אם בהתחשב בכלל נסיבות העניין והאינטרסים הנוגדים, יש בקיומו של ההליך הפלילי משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. שלישית, בחינת הסעד המידתי הראוי בגין ההפרה (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ (פורסם בנבו, מיום 31.3.05 עמוד 807) וכן ראה ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (פורסם בנבו, מיום 10.9.13) וע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 12.8.12)).
בית המשפט חזר והדגיש כי "ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר" (ע"פ 4855/02, עמוד 807).
טענת ההגנה מן הצדק תתקבל, אם כלל הנתונים מצביעים על כך שניהול ההליך הפלילי עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
לשיטת ההגנה בהליך הקודם קבע בית המשפט בגזר הדין, כי הנאשמת 1 עזבה את המקום בשנת 2013, וזאת בסתירה לנטען בכתב האישום בפניי, כי בסיורים שנערכו בשטח המשיכו הנאשמים בביצוע העבירות עד ליום 5.11.15. מחלוקת זו טעונה הוכחה ולא ניתן להכריע בה טרם שמיעת הראיות בתיק.
משכך, לא שוכנעתי, כי מתקיימים טעמים לקבלת הבקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.
כתב האישום בהליך הקודם הוגש כנגד הנאשמת 1 על ידי המועצה האזורית חפר בגין עבירות על פי חוק רישוי עסקים לתקופה שבין ינואר 2012 לאפריל 2013 בעוד בתיק שבפניי ננקטו ההליכים על ידי המשרד להגנת הסביבה בגין עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים וכן עבירות רישוי עסקים אף בהתייחס לתקופות שלאחר הגשת כתב האישום בהליך הקודם וכנגד מעורבים נוספים.
הנאשמת 1 ידעה על ההליכים בתיק שבפניי עת הגיעה להסדר בתיק בהליך הקודם, כמפורט מפי הצדדים בפרוטוקול הדיון. עיון בדברי ב"כ הצדדים במסגרת טיעוניהם לעונש בהליך הקודם מלמדת, כי הנאשמת 1 לא סברה שיש פגם בקיומו של ההליך בתיק שבפניי, ויתרה מכך היא נהנתה מהשתת קנס נמוך נוכח האפשרות שהאישומים החמורים בתיק שבפניי יובילו להשתת קנס גבוה היה ותורשע.
הסכמות הצדדים בהליך הקודם היו, כי הנאשמת 1 תיתן את עיקר הדין היה ותורשע בהליך שבפניי משהעבירות בו הן החמורות. משכך לא יכולה להיות ציפיה לביטול כתב האישום ואי נקיטת הליכים בתיק זה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת הבקשה באופן חלקי במובן זה שעומדת לנאשמת 1 הגנת "כבר הורשעתי" בעבירה של ניהול עסק הטעון רישוי ללא רישוי כדין בהתייחס לתקופה שבין ינואר 2012 ועד אפריל 2013.
יתר טענות הנאשמים 1-2 נדחות.
ניתנה היום, י"ח סיוון תשע"ז, 12 יוני 2017, בנוכחות הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
12/06/2017 | החלטה שניתנה ע"י אדנקו סבחת- חיימוביץ | אדנקו סבחת- חיימוביץ | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מאשימה 1 | מדינת ישראל | מיכל אופיר, רון אופיר, אסף תומר |
נאשם 1 | ביוגרין אנרגיה זמינה בע"מ | גיורא לביא |
נאשם 2 | זיו קופר | גיורא לביא |
נאשם 3 | זיו אוחנה | עמוס חריף |
נאשם 4 | העוגן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ | רוני מתניה |
נאשם 5 | אריאל אבני | רוני מתניה |
נאשם 6 | חגי כהן | שרון מדל ארצי |