1. לפניי התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 50,000 ₪. מדובר בהתנגדות ישנה ונושנה שהוגשה ע"י המבקשים ביום 22.11.2015. בתיק הוגשו עשרות בקשות והדיון בהתנגדות נדחה פעם אחר פעם.
2. ביום 12.1.20 התקיים דיון בהתנגדות. המבקשת 2 שיר עידן (להלן: "שיר") לא התייצבה לדיון.

במהלך הדיון ביקש המבקש 1 אבנר לוי (להלן: "אבנר") לתקן את ההתנגדות ולהוסיף לה טענה כי חתימתו על שטר החוב זויפה. דחיתי את הבקשה וכן דחיתי את בקשת המבקש לעכב את ההליכים לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לאפשר למבקש לתקן את ההתנגדות. התנהל דיון בבקשת התנגדות. המצהירים שהגישו תצהירים בתמיכה להתנגדות והתייצבו לדיון, נחקרו (שיר כאמור לא התייצבה וממילא לא נחקרה). באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם. בתום הדיון ביקשו באי כוח הצדדים להשהות את ההכרעה בהתנגדות כדי לאפשר להם להגיע להסכמות. הצדדים לא הגיעו להסכמות ולאחר מכן הגישו המבקשים בקשה נוספת לתיקון ההתנגדות. בהחלטתי מיום 6.3.20 דחיתי את הבקשה מהנימוקים המפורטים בה. מכאן הצורך להכריע בהתנגדות גופה.

1. עסקינן בשטר חוב שנמסר למשיב כבטוחה במסגרת הסכם שכירות. המשיב השכיר דירה לשוכרת הגב' ורד עידן (להלן: "ורד"). שטר החוב להבטחת התחייבויותיה של ורד נחתם ע"י אבנר אביה של ורד, כעושה השטר, וכן נחתם ע"י שיר בתה של ורד, כערבה.

התצהיר העיקרי התומך בבקשת ההתנגדות נערך ע"י ורד על אף שהיא איננה חתומה על שטר החוב. אבנר ושיר החתומים על שטר החוב, ערכו תצהירים על דרך ההפניה לתצהירה של ורד.

ורד טענה בתצהירה כי שטר החוב נועד להבטיח את מילוי מלוא ההתחייבויות עפ"י הסכם השכירות וביחוד פינויה של הדירה במועד וכן תשלום הסכומים המגיעים מהשוכר – קרי ממנה. שטר החוב לא נועד לגבות מהשוכר בגזל, כלשונה, סכום גלובאלי של 50,000 ₪. לטענתה, מדובר בסכום דמיוני. עוד נטען בתצהיר ההתנגדות כי בבקשת הביצוע נפלו ליקויים באשר נכתבו בו טענות עובדתיות חלופיות; לא פורש אם מדובר שיקים או בשטרות; האם מדובר בערבות או בהסבה; צוין בבקשת הביצוע כי אין צורך במשלוח הודעת חילול בזמן שיש צורך בכך – כך נטען. עוד נטען בתצהיר כי המשיב ניסה לסחוט את ורד שלא כדין כאשר המשיב לא הסכים לחדש את הסכם השכירות. בנוסף נטען כי המשיב הוא שחייב כספים לוורד משום שהוא לא תיקן את מיזוג האוויר ואת מערכת החשמל.

1. לאחר שעיינתי בטענות ההתנגדות ושמעתי את הצדדים בדיון, מצאתי לנכון לדחות את ההתנגדות.
2. מאחר ששיר לא התייצבה לדיון ולא קיבלה כל רשות שלא להתייצב, אזי יש לדחות את התנגדותה של שיר ולו מטעם זה.
3. גם את ההתנגדות של אבנר יש לדחות שכן בתצהירו לא נאמר דבר, מלבד הטענה כי הוא נתבע כחייב בגין שטר החוב וכי שטר החוב ניתן כערבות להסכם שכירות מיום 3.9.14. התצהיר של אבנר (כמו תצהירה של שיר) נערך כאמור על דרך ההפניה לתצהירה של ורד. אבנר נימק את הדבר בכך שכל העובדות הינן בידיעתה של ורד. אינני מקבל את הדברים. רוב האמור בתצהירה של ורד, היה צריך להיכתב בתצהירו של אבנר (ובתצהירה של שיר לצורך הענין), שכן טענות ההגנה מתייחסות ברובן לליקויים בבקשת הביצוע ולהסתייגות מהסכום "הדמיוני" של שטר החוב. טענות אלו מתייחסות לבקשת הביצוע ולשטר החוב עצמו, ולא להסכם השכירות, ועל כן הן בידיעת החתומים על שטר החוב, קרי אבנר ושיר, והיה על אבנר ושיר לפרטם בגוף תצהיריהם. רק על האמור בסעיפים 17 ואילך בתצהירה של ורד, ניתן לומר שהוא בידיעתה של ורד ולא בידיעתם של אבנר ושיר. מאחר שאבנר לא פירט בתצהירו את טענות הגנתו, אזי יש לדחות את ההתנגדות שכן הלכה היא כי לא ניתן להגיש תצהיר התנגדות על דרך ההפנייה.
4. גם בגופם של טענות ההגנה לא מצאתי ממש.
5. אשר להסתייגות מסכום השטר והטענה כי הסכום דמיוני, אין בטענה ולא כלום. שטר דינו כפסק דין. שטר החוב נחתם ע"י המבקשים ע"ס 50,000 ₪. בסעיף 3 לתצהירה למעשה מודה ורד כי שטר החוב נועד להבטיח את התשלומים והסכומים המגיעים מהשוכר, קרי ממנה. אין לקבל אפוא טענה סתמית כי המשיב מנסה לגזול ממנה סכום של 50,000 ₪.

הצדדים ביקשו לדחות את הדיון בתיק דנא עד להכרעה "בתביעה העיקרית" שניהל המשיב נגד ורד-השוכרת בתיק 34627-02-16 (להלן: "התביעה העיקרית"). בראשית אף היתה לצדדים כוונה לאחד את הדיון בשני ההליכים. ראו הבקשות מיום 10.1.17, מיום 30.8.17 ומיום 18.12.17. המבקשים אינם יכולים אפוא לטעון כי הם לא ידעו על התביעה העיקרית שהתנהלה באותה עת נגד ורד, כפי שניסו לטעון בחוסר תום לב בחקירתם בדיון בהתנגדות ביום 12.1.20. המבקשים לא ביקשו להצטרף לתביעה העיקרית ולהתגונן מפניה יחד עם ורד. הצדדים הסכימו כי ההכרעה בתביעה העיקרית תשמש הכרעה בתיק כאן. בתביעה העיקרית עתר המשיב לחייב את ורד בתשלום בגין איחור בפינוי המושכר. משניתן פסק דין בתביעה העיקרית ביום 12.9.18, וורד חויבה לשלם למשיב, התובע שם, סך של 52,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט, הרי שהמבקשים כאן, החתומים על שטר החוב להבטחת התשלומים המגיעים למשיב מאת ורד, חייבים אף הם בתשלום הסכום האמור.

1. אינני מקבל את טענת ההתנגדות בדבר ליקויים בניסוח בקשת הביצוע בהוצאה לפועל. המשיב ביקש לתקן את בקשת הביצוע ובהחלטה מיום 2.5.19 אושרה בקשתו. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על ההחלטה, נדחתה. על כן, ככל שהיו פגמים בבקשת הביצוע – הם תוקנו. זאת ועוד, כבר נפסק כי טענה בדבר ליקויים במילוי סעיפי בקשת הביצוע, היא כשלעצמה איננה מהווה עילה לקבלת ההתנגדות. ראו ע"א (ת"א) 2193/06 נאור אהוד נ' ברכה יצחק (1.6.2008).
2. יש לדחות גם את טענת ההתנגדות בדבר אי-משלוח הודעת חילול. ראשית, בשטר החוב גופו נכתב כי המבקשים - עושה השטר והערב - פוטרים את מחזיק השטר מהחובה להציג את השטר או לשלוח הודעות כלשהן. שנית, סוגיית הודעת חילול מוסדרת בסעיף 47 לפקודת השטרות [נוסח חדש] וסעיף זה עוסק בשטר חליפין ולא בשטר חוב. שטר חוב מוסדר בסעיף 90 לפקודה ובו נקבע כי רואים את עושהו של שטר חוב כנגד הקבל בשטר חליפין. בסעיף 47 נקבע כי יש לתן הודעת חילול למושך ולמסב – ולא לקבל. על כן יש לדחות כאמור את טענת ההגנה כי לא נשלחה הודעת חילול, שכן לא היתה על המשיב חובה לשלוח הודעת חילול. עוד ראו ת.א. 28525-03-11 קישיק נ' שינקר (9.9.12). ת"ט 29904-07-10 בנק לאומי נ' רייק (11.8.11). זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית), 235.
3. הטענות נגד התנהלותו של המשיב על כי הוא לא הסכים לחדש את הסכם השכירות, ובדבר ליקויים במושכר, דינן להידחות, שכן טענות אלו כבר נטענו בתביעה העיקרית ונדחו ובית המשפט חייב את השוכרת (ורד) בתשלום סכום העולה על סכום שטר החוב. בדיוק לשם כך ביקשו הצדדים כאמור להמתין עם בירור ההליך דנא עד להכרעה בתביעה העיקרית, כדי לייתר את הצורך להכריע באותן טענות פעמיים. משנתקבלה ההכרעה – הרי שעפ"י הסכמת הצדדים היא תקפה גם כאן.

זאת ועוד, לכל היותר מדובר בטענת כישלון תמורה בלתי קצוב, והמבקשים לא טענו לכישלון תמורה מלא. על כן, טענת כישלון תמורה בלתי קצוב איננה מהווה טענת הגנה בפני האוחז בשטר.

1. יש לדחות את ניסיונם של המבקשים להיבנות מהעובדה שהמשיב ביקש ביום 22.5.16 לתקן את שטר החוב ולשנות את מיקום הסכום שנרשם בו. ראשית, לא נטען בהתנגדות דבר בענין פגם בשטר החוב גופו, לגבי מיקום הרישום של סכום השטר, או בכלל. שנית, לדידי, לא היה למעשה כל צורך בתיקון שטר החוב שכן הוא אינו פגום. סעיף 84 לפקודת השטרות מגדיר מהו שטר חוב, והוא, הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסוים בכסף. שטר החוב מושא התביעה מקיים אחר כל התנאים הקבועים בפקודה, אף לפני שביקש המשיב לתקן את השטר. שמו של המשיב, הנפרע, נכתב בשטר. מועד הפירעון נכתב גם כן. אף סכום השטר נכתב, והעובדה שהסכום נרשם בטעות במקום המיועד לרישום המדד - אינו פוגם את השטר. זאת, משום שהמעיין בשטר החוב אינו יכול לטעות בהבנת ההוראות הכתובות בו וברור ממקרא שטר החוב כי ההתחייבות על פיו היא לתשלום סכום של 50,000 ₪ במועד הנקוב בו ולנפרע הנקוב בו. לא ניתן לפרש באופן אחר את השטר ולכן הוא אינו פגום.
2. בסיכומיו טען ב"כ המבקשים כי חקירת המצהירים היתה דלה ובמסגרתה אף הוסיף והשלים המבקש בחקירתו את האמור בתצהירו וכל הנאמר בחקירה מצטרף למעשה להתנגדות. אין ממש בדברים. החקירה היתה דלה - משום שתצהיר ההתנגדות אף הוא דל. אין כל חובה להעמיק ולהרחיב בחקירת המתנגד על תצהירו, מקום שהתצהיר הוא סתמי וכללי. העובדה שבחקירה הנגדית הרחיבו המצהירים בענין טענתם להתנהלות חסרת תום הלב של המשיב ועל הבטחותיו לתקן את המזגנים ואת בעיות החשמל שלא קוימו, איננה רלוונטית, הן משום שמדובר בטענות כישלון בלתי קצובות והן משום שבתביעה העיקרית כבר נקבעה חובת תשלום למשיב חרף כל טענות אלו.
3. לאור כל האמור אני דוחה את ההתנגדות.
4. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות ההליך בסך 4,500 ₪.
5. אני מורה על שפעול ההליכים בתיק הוצאה לפועל 502673-10-15. המשיב רשאי לצרף את ההוצאות שפסקתי, לתיק ההוצאה לפועל.

ניתנה היום, י"א אדר תש"פ, 07 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.