1. לפנינו עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: "הוועדה") מיום 27.1.2016 שהורתה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: התייצבות אחת לשבוע בתחנת משטרה; צו עיכוב יציאה מן הארץ עד חודש יולי 2017; פיקוח רש"א בהתאם לתוכנית שהוצגה בפניה ובפנינו; מעצר בית לילי ועבודה כטבח במסעדה.

2. המשיב מרצה מאסר שלישי למשך 6 שנים לאחר שהוא ואדם אחר הורשעו בשורת עבירות מרמה וזיוף, שימוש במסמך מזויף והוצאת שיקים ללא כיסוי, נושא עשרה אישומים. המשיב קיבל במירמה סכום של כ-10 מיליון ₪ לאחר שהציג עצמו כאיש עסקים, יזם ומפתח של מוצרים טכנולוגיים. הוא הציג מצג כוזב לפיו פיתח מדבקה ייחודית שבכוחה לזהות התקפי לב וקיבל במרמה מהמתלוננים כספים לצורך "השקעה במיזם".

לתיק זה צירף המשיב תיק תעבורה בו הורשע כשנהג בפסילה וללא רישיון נהיגה.

ביהמ"ש המחוזי השית על המשיב 93 חודשי מאסר וביהמ"ש העליון הקל בעונשו והטיל עליו שש שנות מאסר, קנס בסכום של 50,000 ₪ ותשלום פיצוי למתלוננים בסכום של 200,000 ₪.

3. המשיב ריצה מאסר ראשון למשך 10 חודשים החל מינואר 1998 ועד ינואר 2000, בגין צירופם של 20 תיקים שעניינם עבירות מרמה, משיכת שיקים ללא כיסוי, גניבה, סחיטה באיומים, שיבוש הליכי משפט ועבירות נוספות ושוחרר בשחרור מוקדם לאחר שהביע חרטה בפני הוועדה וטען שאין סיכוי שישוב לבית הסוהר.

4. המשיב ריצה מאסר שני למשך 4 שנים וחודש ימים מיוני 2002 עד אפריל 2006, מתוכם 46 חודשי מאסר בגין קבלת מוצרים ושירותים במרמה תמורת שיקים ללא כיסוי בסכום כולל של כמיליון ₪. בגין תיק זה יש למשיב חוב שכן הוא לא שילם את הפיצוי שהושת עליו בגובה של 700,000 ₪.

ממאסר זה לא שוחרר המשיב בשחרור מוקדם, בין היתר, משום שביצע את המעשים בסמוך לתום תקופת הרישיון מהמאסר הראשון שלו, לא שילם פיצוי למתלוננים ולא עבר טיפול כלשהו.

ההליכים בעניינו של המשיב

1. ביום 17/6/15 דחתה הוועדה את בקשת המשיב לשחרור על תנאי לאחר שהתרשמה שאמנם התנהגותו בכלא תקינה והוא עבר מסלולים ראשונים של חינוך ושיקום אך הוא עדיין לא בשל לשחרור על תנאי.

הוועדה קבעה שהמשיב צריך לעבור מסלולים נוספים של חינוך ושיקום בתחום המרמה והמידע שהוצג מצביע על כך שהמשיב לא זנח את פעילותו הפלילית בתחום המרמה ומטיל צל על אפשרות שחרורו המוקדם.

הוועדה קבעה שלאחר שהמשיב יבוא לוועדה כשבאמתחתו שורת מסלולי חינוך נוספים בענייני מרמה וייצא לחופשות באופן מסודר על ציר זמן משמעותי ויוכיח עצמו תהיה הצדקה לדון בעניינו.

2. ביום 8/9/15 דחה ביהמ"ש עתירה שהגיש המשיב על ההחלטה הנ"ל לאחר שקבע שהוועדה לא התעלמה ממסוכנות המשיב ומשורת הליכים חינוכיים ושיקומיים שעבר אך הוכחה לצורך בהשלמת הליכים טיפוליים היא במידעים החסויים.

ביהמ"ש קבע שהוועדה לא נעלה את הדלת בפני המשיב, כאמור לעיל.

3. חוו"ד גורמים מקצועיים שהונחו בפני הועדה

א. מהדו"ח הסוציאלי מיום 23.2.2015 עולה כי המשיב משמש תומך סיעודי, מביע מוטיבציה לשינוי ועולה מודעותו הקוגניטיבית באשר לנסיבות ביצוע העבירות. המשיב משתתף בקבוצה טיפולית לעברייני מרמה שמהווה צעד ראשון בטיפול, מבטא תובנה מילולית אך קיים אצלו קושי לשינוי התנהגותי.

ב. מדו"ח עדכון מיום 10.11.2015 עוללה כי המשיב ממשיך בתפקוד חיובי, עובד במטבח, נמצא בסבב חופשות ללא חריגה. הוא סיים קבוצה טיפולית להעלאת מודעות בעבירות מרמה. ההתרשמות של מנחי הקבוצות הייתה חיובית וניכר שינוי חשיבה אצלו אך יחד עם זאת הוא מתקשה להציב גבולות ולדחות סיפוקים. העמדה המקצועית היא כי השתלבות בתעסוקה, בפיקוח מוגבר, וטיפול אינטנסיבי בתחום המרמה יאפשרו לו להמשיך את ההליך הטיפולי בו החל (ראה נספחים יג' לעתירה).

ג. מהערכת מפגש של נציג רש"א עם המשיב מיום 25.1.2016 עולה כי הוא התרשם מורבליות המשיב, הודאתו בעבירות וחרטתו. ניכר כי המשיב עובר תהליך של למידת היכולת להעריך עצמו מבלי להיזקק להרשמת הזולת.

ההתרשמות היא כי למשיב יש מוטיבציה לנהל חיים נורמטיביים שומרי חוק ולנהל חיי משפחה תקינים.

המפגש חיזק אצל נציג רש"א את ההערכה כי תוכנית השיקום בפיקוח שהוצעה, תסייע בהפחתת ואיון המסוכנות של המשיב.

החלטת ועדת השחרורים נושא העתירה

1. הפרקליטות הסכימה לקיום דיון חוזר בעניינו של המשיב, אם כי הביעה התנגדות נחרצת לשחרורו המוקדם.

2. אין חולק שמדובר בעבריין מרמה סדרתי, שריצה שני מאסרים קודמים מבלי שעבר תוכנית טיפולית בכלא.

3. המשיב עבר סדרה לא מבוטלת של תוכניות טיפול וחינוך ובתקופה האחרונה עבר טיפול קבוצתי ייעודי בעברייני מרמה.

4. לפי עמדת גורמי הטיפול ורש"א המשיב עבר כברת דרך וניכר כי הוא עובר הליך של הפנמה ולמידה. לדעת גורמי הטיפול בכלא, המשיב מיצה את הטיפול ואינו מיועד לטיפול נוסף.

5. הוועדה לא מתעלמת מעברו של המשיב ומחלקלקות לשונו. עם זאת, היא סבורה, על יסוד חוות הדעת, כי נוכח כלל המשתנים בעניינו של המשיב מסוכנותו הופחתה ויש בתוכנית הטיפול של רש"א כדי לאיין את מסוכנות המשיב ולענות על צרכיו הטיפוליים.

6. מהמסמכים שהוצגו בפני הוועדה עולה שהמשיב שילם סכומים גבוהים לא מבוטלים ועיקר יתרת חובו היא עקב ריבית פיגורים. הסכומים ששולמו בתקופת המאסר האחרונה, מעידים על נכונותו לפיצוי.

טענות העותר

1. הוועדה לא שקלה את חומרת העבירות, היקפן, התחכום ונסיבות ביצוען והיעדר תשלום הפיצוי ולא נתנה משקל ראוי לקביעות ביהמ"ש בהליך הפלילי.

2. המשיב מרצה מאסר שלישי, וזכה בעבר לאמון הוועדה, אך הוא שב וביצע עבירות מרמה ויש לראות בו כמי שטבועה בו מסוכנות לחברה, נטל השכנוע שרובץ על כתפו גבוה ביותר והוא לא עמד בו.

3. המשיב אינו ראוי לשחרור מוקדם, ומכלל התנהגותו, הנלמדת מעברו הפלילי ומכלול דוחות הטיפול, יש כדי ללמד על חוסר אמינותו וסיכויי שיקומו ועל החשש להמשך ביצוע עבירות בעתיד.

4. הוועדה שגתה כשקבעה שעבר "ציר זמן משמעותי" לטיפול ולא התייחסה לאמירות שעולות מדוחות הטיפול לפיהן סיום טיפול ייעודי לעברייני מרמה הוא רק הצעד הראשון בטיפול בתחום העבירה בכלל, ובפרט במשיב וצרכיו הרגשיים. יש להתייחס לדו"ח הסוציאלי בזהירות לאור נתוניו הספציפיים של המשיב כעבריין מרמה רצידיביסט.

המשיב מיהר להגיש בקשה לדיון חוזר, זמן קצר לאחר קבלת החלטות מהותיות בעניינו, חרף העובדה שבתקופה שחלפה מאז ההחלטה האחרונה לא עבר טיפול ייעודי נוסף.

5. המשיב הגיש בקשה לאפשר לו לשלם את הקנס והפיצוי לאחר שחרורו ממאסר, אך בקשתו נדחתה. גם בר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון בעניין זה נדחתה.

המשיב לא שילם מיד את התשלומים אלא ביקש פעם נוספת לדחות את התשלום ורק לאחר הדיון הראשון בועדה החל להתמיד בתשלום הפיצויים.

הוועדה נתנה משקל גבוה לכך שיתרת חובו של המשיב הינה עקב ריבית פיגורים אך למשיב נותר חוב משמעותי לשלם, אותו טרם הסדיר, ומאז הדיון בבית המשפט, לא חל שינוי בחובותיו של המשיב.

6. הוועדה לא התייחסה לכך שהמשיב כשל מלשלם פיצויים על פי גזר הדין ושילם רק 132,000 ₪ מתוך 200,000 ₪ שהיה עליו לשלם. מהמרכז לגביית קנסות נמסר כי אין כל תוכנית תשלומים, בניגוד למשיב שטוען לפריסת התשלומים. יש ללמוד גזירה שווה מפסיקת בתי המשפט לפיה אי תשלום מלוא סכום הפיצוי מרוקן את גזר הדין ואת תכליתו של ההליך הפלילי מתוכן.

הוועדה התעלמה מהוראות סעיף 77 לחוק העונשין והיה עליה ליישם את מהות הענישה הפלילית, לא להתעלם מהסעיף ולתרום לאי יישומו בפועל.

7. במהלך הדיון בפינו טען ב"כ העותר שהמשיב הגיש את הבקשה לדיון חוזר רק חודשיים לאחר שביהמ"ש דחה את עתירתו.

לטענתו, גם אם ישולם כל הפיצוי אין לשחרר את המשיב, שהוא פגע רע שמפיל קורבנות חפים מפשע במשך שנים, מרצה מאסר שלישי ושוחרר בעבר על תנאי.

תגובת ב"כ המשיב:

1. המשיב סיים 11 הליכים טיפוליים בשב"ס ולדברי קצין האסירים הוא מיצה את כל ההליכים הטיפוליים בשב"ס.

2. מאז הדיון הקודם בוועדה המשיב יצא ל-8 חופשות ללא בעיות, ההליך הטיפולי השפיע עליו, הוא הביע צורך בטיפול ולקח בו חלק פעיל.

3. המשיב לא עבר הליכים טיפוליים במאסריו הקודמים ושילם את הפיצוי שהיה חייב בקשר למאסר הקודם כשהיה משוחרר במשך שנתיים.

4. למשיב נותר לשלם סכום של 30,000 ₪ מתוך הפיצוי בסכום של 200,000 ₪ שהוטל עליו לשלם והוא מוכן שתשלומו יהיה תנאי בשחרורו.

סכום של 20,000 ₪ מתוך הסכום הנ"ל היה צריך להיות מועבר מפיקדון שהפקיד המשיב אך הדבר לא נעשה מתוך טעות ולכן התפוצץ ההסדר עם המרכז לגביית קנסות.

5. לפי קביעת ביהמ"ש העליון בפסה"ד בערעור שהגיש המשיב, שותפו של המשיב הוא שלקח את הכסף והחזיר אותו.

דיון והכרעה

1. עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה שהיא אמנם לא התעלמה מהיותו של המשיב עבריין סדרתי אך לא נתנה את המשקל הראוי לכך שהמשיב שוחרר על תנאי ממאסרו הראשון, תוך שהבטיח לוועדה לא לחזור על מעשי המרמה נושא כל מאסריו, וזמן קצר לאחר תום תקופת הרישיון ביצע את עבירות המרמה נושא מאסרו השני.

לא למותר לציין שגם את מלוא סכום הפיצויים שאותם חויב לשלם בקשר למאסרו השני הוא לא שילם במהלך מאסרו.

2. אין בעובדה שהמשיב לא עבר הליכים טיפוליים במהלך מאסריו הקודמים או בתקופת הרישיון כדי לפעול לזכותו שכן גם עפ"י חוו"ד גורמי הטיפול שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו בקשר למאסרו הנוכחי, ניכרים אצלו שינויי חשיבה לאחר שהשתתף בהליכים טיפוליים, אך הוא עדיין מתקשה להציב לעצמו גבולות ולדחות סיפוקים, דבר שמעלה חשש לחזרה על פעילותו בתחום המרמה נושא מאסריו.

3. בנוסף, הוועדה לא נתנה משקל ראוי לאי תשלום מלוא סכום הפיצויים שהוטל עליו לשלם, גם לאחר שהופחת משך המאסר שהוטל עליו ע"י ביהמ"ש העליון, התנהגות עקבית להתנהגותו בקשר לתשלום פיצוי בסכום של 700,000 ש"ח שאותו חויב לשלם בקשר למאסרו הקודם ושבקשר אליו עדיין נותר לו לשלם את ריבית הפיגורים.

באשר לאי תשלום מלוא סכום הפיצויים בסכום של 200,000 ₪ שהוטל עליו לשלם לנפגע מעשי המרמה נושא מאסרו הנוכחי, יש לומר שהסדר התשלומים שהיה למשיב עם המרכז לגביית קנסות הופסק לאחר שהמשיב לא עמד בתנאיו וכיום אין הסדר לתשלום יתרת סכום הפיצויים ומלוא סכום הקנס ע"י המשיב.

4. לאור ההלכה הפסוקה, כפי שנקבעה ע"י ביהמ"ש העליון ובתי המשפט המחוזיים, בקשר לנפקות שיש לתת לאי תשלום הפיצויים במלואם או בחלקם, במהלך מאסר כתנאי מוקדם משמעותי לשחרור על תנאי, להבדיל מאחד מתנאיו כפי שנקבע ע"י הוועדה כביטוי לנטילת אחריות וגילוי אמפתיה לנפגעי מעשי המרמה (ראה הפסיקה המוזכרת בסעיפים 51 ו-55 לתגובת המשיב), שגתה הוועדה כאשר שחררה את המשיב על תנאי בטרם שילם את מלוא סכום הפיצויים, גם אם שילם את מרביתו.

טענתו של המשיב כי עקב טעות סכום של 20,000 ₪ הועבר לכיסוי חוב הפיצוי הקודם, אין בה כדי להצדיק את שחרורו. ראשית, על שום שהמשיב לא הוכיח כי מדובר בטעות, אלא טען טענה זו בעלמא; שנית, משום שגם יתרת חוב הפיצוי הקודם עומדת לו לרועץ ומלמדת על אורחותיו והעדר נכונותו לשאת באחריות ולהפנים את הפסול בהתנהגותו; שלישית ועיקר, בין כך ובין כך, התוצאה הסופית היא שהפיצוי לא שולם במלואו.

אנו סבורים כי בעבירות מרמה, במיוחד מהסוג בגינו מרצה המשיב את מאסרו, יש ליתן משקל משמעותי לתשלום מלוא הפיצוי לאלה שהמשיב נטל במרמה את ממונם. אסיר בגין עבירות מרמה שאינו מפצה את קורבנותיו בואפן מלא, אינו ראוי לשחרור מוקדם.

5. מכל האמור עולה שהחלטת הוועדה נושא העתירה לא לקחה בחשבון במידה הראויה את כל השיקולים שנמנו לעיל ובכך היא חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

6. אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת הוועדה מיום 27/1/16 ששחררה את המשיב על תנאי.

ניתן היום, כ"ח אדר א' תשע"ו (8 מרץ 2016) במעמד ב"כ העותר.

ב"כ העותר תודיע לב"כ המשיב שיודיע למשיב.