<#2#>

נוכחים:

ב"כ העותר עו"ד בני נהרי ועו"ד יעקב קהן

ב"כ המשיב עו"ד אוהד בוזי

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזר על העתירה.

העותר מעוניין להיות במר"ש.

ב"כ המשיב: לדעת הרופאים העותר לא צריך להיות במר"ש. העותר הועבר למר"ש בהוראת בית המשפט העליון. בשלב מסוים הוא אמר שהוא יעשה שם פיגוע והוא עובר לכלא ניצן. לאחר מכן הוא עבר להפרדה ארצית באיילון, שם הוא שוהה היום.

הרופאים סבורים שאין הצדקה להחזיק אותו במר"ש, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בת"א.

ב"כ העותר: המשיב לא דייק בתגובתו. המשיב טען שהעותר רוצה לצאת מהמר"ש וזה לא נכון. העותר רוצה להיות במר"ש.

היום העותר רוצה להיות מועבר לבית חולים.

ב"כ המשיב: ביקשו מהעותר להמציא את הדיסק של האמ.אר.אי שיש לו הרבה חשיבות. הדיסק לא נמצא אצלנו. הבדיקה נעשתה באיכילוב.

אני מקבל עכשיו את הדיסק ואעביר אותו לרופאים.

לעותר נקבעה בדיקת אם.אר.אי לשבועיים הקרובים. הדיסק היה חשוב כדי לעשות את ההשוואה ובהתאם להפנות אותו לנוירו כירורג כדי שיקבע את הפרוגנוזה. כרגע הבקשה של העותר לעבור לבית החולים היא בגלל הפרכוסים. הבעיה בפרכוסים היא שנופלים ונחבלים. כאשר יש פרכוסים, הרופאים והחובשים מגיעים למקום כמה שיותר מהר.

עו"ד נהרי: אני הגשתי חוות דעת של הרופא שמתאר את הנהלים של משרד הבריאות, סעיף 2, לגבי מה צריך לעשות במצב של התקף.

ההחמרה במחלה היא בעקבות ריבוי הפרכוסים.

מדובר על אדם חולה מאוד. התעודות הרפואיות מדברות בעד עצמן. הלוואי ולא היה כתוב מה שכתוב. אין ספק שיש החמרה במצב שלו. אני לא נכנס להזנחה רפואית שכנראה גם יש. העותר חולה. מה שכתוב במספר חוות הדעת, אנו מבקשים שהעותר יאושפז. אז מנהל בית החולים יגיד שהוא בריא ואפשר להוציא אותו. אבל הוא חולה ומבקש להיות שם.

מנהלת המר"ש לא סותרת את חוות הדעת. הבעיה שאין מקום. מה הבעיה לשלוח אותו למר"ש?

המצלמות והתיעוד מראות שהטיפול היה אולי פעם אחת מיידי. את הפרכוסים האלה הוא לא מתכנן. פרכוס זה דבר לא נעים. הפרכוסים גברו.

האם.אר.אי נמצא כבר אצל המשיב.

במשך שנים אומרים שהעותר צריך להיות מועמד לניתוח. זו השאלה ששב"ס הפנה לרופא.

העותר נמצא במעצר. אני מודע לכך שבית המשפט בעצם דן בעתירה שהוגשה על ידינו, אבל אם למדינה אין פתרון ואין אפשרות בגלל שבמר"ש אין מקום, אני מציע שהעותר יהיה במעצר מלא לפי החוק החדש, כלומר מעצר מלא עם פיקוח אלקטרוני במקום מתאים, בית החולים.

אני מבקש לקבל המלצה מבית המשפט כדי להפנות את העותר לבית החולים.

עו"ד קהן: אין מחלוקת על הנהלים. מדובר על מספר נהלים שכל רופא סביר חייב לעמוד בהם לפי נהלי משרד הבריאות כאשר מגיע אליו אדם במצב כזה באירוע אחד. אני ביקשתי שבית המשפט יעיין ביומני שב"ס ויראה שלמעלה מ-10 התקפים נרשמו על ידי אנשי שב"ס שנמצאים במקום.

אף אחד מהנהלים לא בוצע. אני מדבר על טיפול מיידי, ביצוע בדיקות דם, לראות האם הפרכוס גרם להחמרה.

לא יכול להיות שאדם טוען שהוא עובר את מה שהוא עובר ובכלל לא מגיע רופא. בודקים אותו בדיקה רפואית דרך מצלמה וטענו שזה נראה בסדר.

ב"כ המשיב: לא על כל פרכוס אפשר להעביר לבית חולים. בסוף מגיעים לפרכוס והחובש או הרופא מבצעים את הבדיקה ומתרשם שהכל בסדר.

אנו נקבל את הדיסק, קבענו בדיקה לאם.אר.אי לשבועיים הקרובים, יעשו השוואות ובהתאם יחליטו על המשך טיפול. כל פעם להעביר אותו לבית חולים אחרי פרכוס, זה לא ייתן שום דבר. גם מבית החולים ישחררו אותו.

עו"ד נהרי: אני מבקש שבית המשפט ישמע את אביו של העותר.

אביו של העותר: משנת 2011 אני מלווה את העותר.

אני לא גאה בבן שלי. כאשר היה לו פרכוס בבית, הבאנו אותו לבית חולים, אז היה טיפול של כל מיני בדיקות עם רופא נוירו כירורג, דבר שאין שם, ובנוסף היו מקפידים ושומרים עליו עד שהוא התאושש. היו עושים אם.אר.אי כל פעם. אני רוצה להוציא אותו חי מהכלא. בסיטואציה הזאת, שגדלו הפרכוסים, לא אכפת לי שהוא ייענש אבל שלא יהרגו אותו.

עו"ד קהן: הנהלים שאנו הצגנו, נהלים של מדינת ישראל, אנו מבקשים שהנהלים האלו יחולו לגבי כל אדם, למרות שהוא עצור. גם לו יש את הזכויות. אנו מבקשים שבית המשפט יורה לשב"ס לקיים את הנהלים האלה.

יש חוות דעת של נוירולוג שמדבר על הזנחה רפואית.

אני מבקש שבית המשפט יורה להוציא אותו עכשיו לבית חולים כדי לראות נוירולוג, שרופא כזה הוא לא רואה היום.

איננו עומדים על קבלת סרטי המצלמות שכן לדברי בית המשפט, אחרי שקיבל תגובת המשיב, הדבר בלתי ניתן לביצוע ולכן אבקש לקבל את היומנים.

עו"ד נהרי: אנו מציעים שאותו רופא יבקר אותו באופן פרטי בתיאום עם שב"ס ושכל החלטה שלו תתקבל.

ב"כ המשיב: נהלי שב"ס אומרים שכאשר רופא נכנס באופן פרטי, הוא נכנס באופן פרטי והחלטתו לא מחייבת.

<#3#>

החלטה

העותר עצור עד החלטה אחרת על פי החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק מ"ת 61493-11-15 והוא מלין על העדר טיפול רפואי בתופעת הפרכוסים ממנה הוא סובל לעיתים קרובות במהלך מעצרו.

לטענת העותר, שנתמכת בחוות דעת נוירולוגיות שצורפו לעתירה, קיימת החמרה במצבו הרפואי בכל הקשור מהגידול הסרטני במוחו שבא לביטוי בריבוי פרכוסים במהלך מעצרו.

לטענת ב"כ העותר, הטיפול הרפואי שמקבל העותר סמוך לאחר הפרכוסים איננו טיפול נאות והוא עלול לסכן את חייו ומשכך יש לפעול על פי הנהלים הכתובים בחוות דעתו של ד"ר פאהום, שהם הנהלים המקובלים במקרים של פרכוסים אצל מי שסובל מגידול במוחו כמו העותר (ראה התשובות לשאלות 2 ו-3 במכתבו של ד"ר פאהום).

ב"כ העותר מבקשים להחזיר את העותר למר"ש, שם הוא שהה בעבר, ולא להחזיק אותו באגף הפרדה ארצי בכלא איילון שם אין את השירותים הרפואיים הדרושים לו בכל שעות היממה, כפי שיש במר"ש, ובאם הדבר לא ניתן בהיעדר מקומות במר"ש או מכל סיבה אחרת, הם מבקשים להעבירו לבית החולים על מנת שיהיה שם בהשגחה ויקבל טיפול מיידי סמוך לאחר הפרכוסים.

המשיב מתנגד להחזרת העותר למר"ש או להעברתו לבית חולים, וזאת מבלי שהוא כופר בקיומם של פרכוסים אצל העותר, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ביומני הסוהרים במקום מאסרו של העותר ובפרטי הביקורים, חלקם בשעות הלילה, שנערכו אצל העותר סמוך לאחר שקיבל פרכוסים.

עיון בפרטי הביקורים שביקרו אצל העותר סמוך לאחר קבלת הפרכוסים, לרבות בשעות הלילה, מעלה כי ביום 9.2.16 בשעה 02:50 הוזמן דניאל אוריצקי לתאו של העותר שלדבריו עבר פרכוס וחש כאבים בראשו. בבדיקת המדדים שנערכה לו הם נמצאו תקינים ולאחר התייעצות עם ד"ר מדר, רופאת כלא איילון, הומלץ לתת לו משכך כאבים אך הוא סירב לקחת אותו. בסיום הטיפול העותר נמצא בהכרה מלאה, תקשר עם הסביבה ומצבו הכללי היה משביע רצון.

אירוע נוסף מתואר בפרטי ביקור ביום 5.2.16 בשעה 02:31 אז התלונן העותר על לחצים בראשו, כשהגיע רופא או חובש לתא נלקחו לו מדדים, שנמצאו תקינים, העותר התמצא במקום, התיישב לבד, דיבר עם הרופא וענה על כל השאלות. הרופא אמר לעותר שאם עוד פעם ירגיש לא טוב, יקרא לו והוא יבדוק למחרת אם אפשר להוציא אותו לרופא תורן.

אירוע שלישי מתואר בפרטי ביקור מיום 1.2.16 בשעה 22:58 כאשר התקבלה קריאה שהעותר שוכב על הרצפה בתאו ועובר התקף פרכוסים. כשהרופא או החובש מיכאל עמיאל הגיע לתא, מצא את העותר שוכב את הרצפה, בהכרה, ללא דימום מהראש ומגיב לקול ולכאב. העותר התקשר עם החובש או הרופא על ידי מצמוץ בעיניו, האירוע דווח לד"ר מדר, רופאת בית הסוהר, שהורתה על השארתו בתא.

לא למותר לציין כי העותר נבדק באגף ולפי רישום ביומן מיום 18.1.16 עבר 10 התקפים עם איבוד הכרה, בבדיקתו לא נמצאו סימני צד והרופא גבריאל שמיס כתב שהוא ממתין לדו"ח חוזר מנוירו- כירורג של בלינסון ולאחר מכן ישווה את הדיסק עם דיסקים קודמים של בדיקת אם.אר.אי שנעשו לעותר.

היום מסר אביו של העותר לב"כ המשיב את דיסק בדיקת האם.אר.אי האחרונה שבוצעה לעותר על מנת שניתן יהיה להשוות אותו עם בדיקת אם.אר.אי קרובה שתתבצע לעותר במהלך השבועיים הקרובים.

מכל האמור לעיל עולה כי הטיפול שמקבל העותר סמוך לאחר התקפות הפרכוסים שהוא עובר, בעיקר בשעות הלילה, הוא טיפול רפואי נאות ומצבו לאחר התקפי הפרכוסים איננו מצדיק העברתו לבית חולים או העברתו למר"ש או את נקיטת כל הצעדים המפורטים בתשובות 2 ו-3 לחוות דעתו של ד"ר פאהום, שכן חלקם בוצעו לעותר סמוך לאחר הפרכוס במקום מעצרו והתגלו כתקינים.

ב"כ העותר ביקש לאפשר לנוירולוג מטעמו לבדוק את העותר במקום מעצרו על מנת לעמוד על מצבו ולתת חוות דעת שתכלול הצעות לטיפול בו.

חזקה על המשיב שיאפשר לנוירולוג או לנוירוכירורג מטעמו של העותר לבקר אותו במקום מעצרו על מנת לבדוק אותו ולתת חוות דעת כאמור.

כך גם חזקה על המשיב שאם מצבו של העותר לאחר הפרכוסים או במהלכם יצדיק את העברתו לבית החולים או למר"ש, הוא יעשה כן על מנת שלא לסכן את שלומו של העותר.

בכפוף לאמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' אדר א' תשע"ו, 11/02/2016 במעמד ב"כ הצדדים.