1. לפניי בקשת רשות להתגונן. התובעת היא חברה שלטענתה עוסקת ביזמות בנייה ומתן הלוואות לנזקקים לצורכי בנייה. לטענת התובעת, ביום 16.5.2003 נטל נתבע 1 הלוואה מהתובעת על סך של 34,000$ ונתבעים 2 ו-3 ערבו לתשלום ההלוואה. לפי הטענה, נתבע 1 שילם סך של 15,145$ על חשבון ההלוואה, ונותר חייב סך של 24,044$.

2. מבקש 1 ומבקשים 2 ו-3 הגישו בקשות נפרדות למתן רשות להתגונן, אולם בפועל הטענות שהועלו דומות ואתייחס אליהן במקובץ. המשיבים טענו טענות באשר לחוסר יריבות – בשל העובדה שישנה עמותה פלסטינית בעלת שם דומה, שלטענת המשיבים, עימה נחתם חוזה ההלוואה. עוד נטען כי מבקש 1 עומד בהחזרי ההלוואה לעמותה הפלסטינית, וכי העמותה הפלסטינית אוחזת בשטרי החוב עליהם חתם משיב 1 בעת נטילת ההלוואה. לטענת משיב 1, עם ביצוע תשלומים על חשבון ההלוואה, קיבל חזרה חלק משטרי החוב.

3. ביום 22.9.2016 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן ומשיב 1 נחקר על תצהירו. בדיון הציג משיב 1 את שטרי החוב המקוריים שקיבל מהעמותה הפלסטינית לאחר שלטענתו שילם חלק מהחזרי ההלוואה. בדיון נטען עוד כי מרבית סכום יתרת ההלוואה נפרע על ידי משיב 1 והוא ביקש שהות לאפשר לו להגיש העתק משטרי החוב ואישור על ביצוע התשלומים לעמותה הפלסטינית.

4. ביום 10.10.2016 הגיש משיב 1 הודעה לבית המשפט לה צורף מכתב מהעמותה הפלסטינית בדבר סילוק יתרת החוב (בסך של 31,960$); העתק משטרי החוב שנמסרו למשיב 1 לאחר סילוק ההלוואה, וכן העתק מהפקדה בנקאית של יתרת החוב ששולמה על ידי משיב 1 (בסך של 2,365$). בתגובה למסמכים אלה צירפה התובעת תדפיסי חשבון בנק, שבהם ניתן לראות, לפי הטענה, שסכומי כסף הועברו מחשבונה לחשבונו של משיב 1 – אשר נפתח במיוחד לצורך קבלת כספי ההלוואה. עוד הוצגה הרשאה שחתם עליה משיב 1, במסגרתה אישר לתובעת להעביר לחשבונו את סכומי ההלוואה; פנייה בכתב של משיב 1 לתובעת משנת 2014, שבה שטח את מצוקתו הכלכלית; ואישור על רישום משכון על רישיון המונית של משיב 1 כבטוחה נוספת לתשלום ההלוואה. כמו כן טענה התובעת כי נרקמה קנוניה בין העמותה הפלסטינית לבין הלווים שמטרתה נישול התובעת מזכויותיה הכלכליות. משכך, נטען כי אין ליתן אמון במסמכים שהוגשו מטעם העמותה הפלסטינית.

5. בתגובה למסמכים שהוגשו על ידי התובעת טען משיב 1 כי מסמכי חשבון הבנק שהוצגו אינם מהימנים. זאת, לפי הטענה, הואיל וקרובת משפחה של מנהל התובעת שינתה את שם הבעלים בחשבון הבנק משמה של העמותה הפלסטינית לשמה של התובעת. משיב 1 טען עוד כי בהליכים מקבילים שבהם הועלתה טענה לפיה החוב כולו נפרע לעמותה הפלסטינית נסוגה התובעת מן התביעה והסכימה לדחייתה (ת"א 48316-12-14, ת"א 32064-10-13). על כן, נטען כי יש לראות בכך משום הודאת בעל דין והשתק משפטי. בהמשך הגיש משיב 1 הודעה נוספת לבית המשפט ובה הודיע כי העמותה הפלסטינית החלה לפתוח תיקי הוצאה לפועל ברשות הפלסטינית נגד חייבים. בהמשך להודעה זו הוסיפו בעלי הדין להגיש הודעות נוספות, שעיקרן ויכוח על מעמדה של העמותה הפלסטינית וטענות לקנוניה בינה לבין המשיבים.

6. לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים שוכנעתי כי יש ליתן למשיבים רשות להתגונן מן התביעה. כאמור, המשיבים אוחזים בשטרות החוב המקוריים. אלה, לפי הטענה, נמסרו להם לאחר שפרעו את ההלוואה (ולמצער את מרביתה). התובעת לא חולקת על כך ששטרי החוב אינם בידה, ואינה חולקת על כך שהם מוחזקים על ידי העמותה הפלסטינית. במצב דברים זה, ככל שהמשיבים (ומשיב 1 בפרט) יוכיחו ששילמו את מלוא החוב לעמותה הפלסטינית וקיבלו את שטרות החוב בהתאם, עשויה להיות להם טענת הגנה מפני התביעה. כידוע, בשלב זה של מתן רשות להתגונן אין בית המשפט בוחן את נכונות הגרסה או את היכולת להוכיח אותה. לפיכך, די בשלב זה בטענת ההגנה המרכזית של המשיבים כדי שתינתן להם רשות להתגונן.

7. הבקשה מתקבלת. תצהירי המשיבים ישמשו כתבי הגנה. נוכח סכומה תידון התביעה בהליך של סדר דין רגיל. המזכירות מתבקשת ליצור משימת עיון עבור עו"ד נורית לוי לבחינת התאמה למהו"ת.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ז, 29 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.