ע"י ב"כ עוה"ד יורם גורי

1. בכתב התביעה טוען התובע כי נפגע בתאונת דרכים ביום 17.11.11 עת נסע ברכב בו נהג נתבע מס ' 1. נתבעת 2 היא מבטחת הרכב בביטוח חובה. יצוין כי בתחילה צוין כי התובע היה נהג הרכב, אך בהמשך נטען שמדובר היה בטעות במשרד בא כוחו והתרתי אפוא תיקון על דרך הוספת הנתבע 1 והנתבעת 2 נטלה את הגנתו. מומחה מטעם בית המשפט הגיש חוות דעת בתחום האורתופדי בה נקבע כי מצבו של התובע כיום אינו קשור לתאונה אשר לא הותירה בו נכות.

2. לאחר כל זאת הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד, כאשר בית המשפט "אינו מוגבל לכל תוצאה לרבות דחיית התביעה". הצדדים הגישו סיכום טענות בכתב.

3. התובע טוען כי התאונה הותירה בו נכות צמיתה וזאת חרף קביעות המומחה. בעניין זה מפנה הוא לתעודת חדר המיון וליתר המסמכים; לטיפולי פיזיותרפיה שביצע; וטוען כי מצבו הקודם לא הצדיק קביעה שהתאונה הנדונה לא הותירה בו נכות. התובע ביקש שבית המשפט יסטה מחוות הדעת ויקבע כי נכותו עקב התאונה היא בשיעור 5%. לעניין הנזק טוען התובע לסכום מרבי בראש הנזק של כאב וסבל; להפסדי שכר בעבר ובעתיד וכן פיצוי בגין הוצאות ונסיעות.

4. הנתבעים טוענים כי יש קושי בתביעת התובע, מקום בו בתחילה טען שנהג ברכב ולאחר מכן שהיה נוסע. לאור כך התבקשה דחיית התביעה. לחלופין נטען כי אין מקום לסטות מחוות דעת המומחה, מקום בו התובע לא ביקש לחוקרו או לנקוט הליך אחר כמקובל בנושא. ביחס לנזק נטען כי לא הוכחו הפסדי שכר בעבר או הוצאות וכי לאור העובדה שלא נותרה לתובע נכות אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדים לעתיד. בראש הנזק של כאב וסבל הוצע סך של 3,000 ₪ ממנו נטען שיש לקזז את שכר טרחת המומחה.

5. כאמור, ההכרעה היא על דרך הפשרה. נתתי דעתי לטענות הצדדים; למסמכים הרפואיים; לטיפולי הפיזיותרפיה; ולחוות דעת המומחה ובאתי לכלל מסקנה כי ראוי לחייב את הנתבעים לפצות את התובע בסך של 6,000 ₪.

6. אשר על כן אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ בצירוף 705 ₪ הוצאות (אגרה) וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 843 ₪ (כולל מע"מ). הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן פטור מיתרת אגרה.

המזכירות: להמציא לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ח, 14 מאי 2018, בהעדר הצדדים.