טוען...

פסק דין שניתנה ע"י נעמה פרס

נעמה פרס27/06/2018

לפני כבוד הרשמת הבכירה נעמה פרס

התובעות

1.כלל חברה לביטוח בע"מ –הנתבעת שכנגד

2.עפרה רם

נגד

הנתבעות

1.יערה מרציאנו

2.איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ –התובעת שכנגד

פסק דין

תמצית התביעות ההדדיות וטענות הצדדים

1. לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקים שנגרמו לרכב התובעות ולרכב הנתבעות כתוצאה מתאונת דרכים. בתביעה העיקרית, טענו התובעות (התובעת 2 הוספה, בהסכמה, כתובעת נוספת בדיון ביום 12.11.2017), כי ביום 12.08.2015 בשעה 19:30 לערך, נכנס לצומת לה גארדיה בתל אביב רכב (מ.ר. 13-299-73 מדגם טויוטה; להלן: רכב התובעות), הנהוג על ידי התובעת 2, הגברת עפרה רם (להלן: גברת רם) בחסות מופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו, כאשר לפתע פגע ברכב התובעות רכב (מ. ר. 13-299-73 מדגם יונדאי; להלן: רכב הנתבעות) הנהוג בידי הנתבעת 1.

תביעת התובעת 1, כלל חברה לביטוח בע"מ, היא תביעת תחלוף בגין תגמולי ביטוח ששילמה לגברת רם, ותביעת הגברת רם היא תביעה לפיצוי בגין נזקים עקיפים שהוסבו לה, לרבות הפסד הנחת העדר-תביעות והשתתפות עצמית.

2. הנתבעות דחו את גרסת התובעות לאופן התרחשות התאונה, כאשר הנתבעת 2, איי. דיי. איי. חברה לביטוח בע"מ, הגישה תביעה שכנגד לקבלת שיפוי בגין תגמולי הביטוח ששילמה לנתבעת 1.

לטענת הנתבעות – רכב התובעות הוא זה שנכנס לצומת בחסות מופע אור אדום ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו, וכניסת רכב הנתבעות לצומת הייתה כדין ובחסות מופע אור ירוק ברמזור. משכך טענו הנתבעות, האחריות המלאה להתרחשות התאונה רובצת לפתחה של הגברת רם.

3. התאונה נחקרה על ידי משטרת ישראל, אך זו סגרה את התיק. תיק החקירה הוגש כמוצג בתיק. כמו כן, התובעות, הגישו חוות דעת מומחה של בוחן תנועה, מר ג'ובני יצחק (להלן: המומחה יצחק).

דיון והכרעה

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את הראיות שהוגשו לפני, את עדויות הנהגות, את עדותו של מר רותם רייס דותן, אשר היה עד לתאונה, וכן את עדותו של מר יהודה דוידיאן – נוסע ברכב הנתבעות בעת התרחשות התאונה (להלן: מר דוידיאן) – הגעתי לכלל מסקנה כי דינן של שתי התובענות, העיקרית וזו שכנגד – להידחות. בתמצית: ניתוח עדויות הצדדים והראיות שהובאו אינו מאפשר לקבוע ממצא עובדתי פוזיטיבי בדבר התרשלות מי מהנהגות בנהיגתן, ובפרט, מי מהן חצתה את הצומת במופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתה. לאור האמור, ברי, כי לא ניתן לייחס אשם כלשהו למי מהנהגות המעורבות בכל הנוגע לנהיגתן עובר לתאונה. ואלו הנימוקים למסקנתי זו:

5. ראשית, מעדויות הנהגות עצמן, לא ניתן להסיק מי משתי הנהגות חצתה את הצומת בחסות מופע אור אדום ברמזור. כך, באשר לעדותה של גברת רם – נמצאו בה סתירות מהותיות אשר לא ניתן ליישבן בינן ובין עצמן, ואף לא ניתן ליישבן עם הראיות האחרות. גברת רם העידה – במשטרת ישראל – כי נסיעתה הייתה רציפה "בגל הירוק", הן ביחס לצומת שלפני צומת התאונה, והן בצומת התאונה עצמו: "...הגעתי לצומת מרומזר עם רחוב לה גרדיה ופניתי ימינה בנסיעה שוטפת וברמזור הבא אחריו המשכתי ישר לכיוון מזרח במסלול ימיני ביותר גם הרמזור הזה היה ירוק ולכן המשכתי בנסיעה רצופה ופתאום הבחנתי ממראת צד שמאל שלי משהו מתקרב אלי..." (הודעת גברת רם במשטרת ישראל מיום 13.08.2015 שעה 12:45).

לעומת זאת, בעדותה בבית המשפט הייתה גברת רם זהירה הרבה יותר: תחילה ציינה כי נסעה ברצף, אך רק עד אשר הגיעה לצומת מושא התביעה (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמוד 3, שורה 24), אך בהמשך ציינה מפורשות כי לא נסעה ברצף (שם, עמוד 4, שורה 21). לבסוף ציינה כי אף האטה את הרכב: "...היה ירוק ברצף. האטתי וידאתי שהוא לא ירוק מהבהב ונסעתי... (שם, עמוד 6, שורות 3-4).

6. סתירה נוספת נמצאה באופן זיהוי רכב הנתבעות לפני הפגיעה. בעדותה במשטרה – כפי שהובאה מעלה – ציינה גברת רם ששמה לב לרכב המתקרב אליה, אך לא הצליחה להגיב לפני הפגיעה ברכבה. לעומת זאת, בעדותה בבית המשפט ציינה גברת רם כי רכב הנתבעות כלל לא היה בשדה הראיה שלה (שם, עמוד 5, שורה 1, שורה 8, ושורה 16).

7. לבסוף, מעדותה של גברת רם לפני עולה – כי הפגיעה ברכב התובעות התרחשה לאחר שגברת רם עברה את הקו הדמיוני של הצומת (שם, בשורה 20), ואולם לא ברור באיזה אופן רכב הנתבעות יכול היה לפגוע ברכב התובעות – כאשר רכבה של גברת רם יצא מהצומת, הלכה למעשה, בנסיעה מזרחה על פני הגשר שעובר את דרך איילון.

8. דין דומה חל גם לגבי עדותה של נהגת רכב הנתבעות. זו העידה כי היא מכירה היטב את הצומת מושא הדיון, ואולם התקשתה לענות היכן ממוקם הרמזור – שהיה עשוי להטעותה – המכוון את הנסיעה ישר, בניגוד לרמזור המכוון את הנסיעה לפניה שמאלה (ירידה לאיילון דרום; פרוטוקול מיום 26.11.2017, עמוד 11, שורות 13-17). כן העידה הנתבעת 1, כי נסעה בעקבות הערה של חברהּ – אשר היה עמה ברכב, והעיד לפני גם כן (מר דוידיאן): "יהודה אמר לי סעי ירוק, אני הסתכלתי הרמתי את הראש ראיתי ירוק ונסעתי"... (שם, בעמוד 11, שורה 12), אך לא היה ניתן להבין מהעדות – על איזה רמזור הסתכלה, והאם הסתכלה במקרה על הרמזור המורה על נסיעה לכיוון ישר, ולא על הכיוון בו נסעה המיועד לפניה שמאלה.

9. שנית, ברור כי כל נהג עשוי להיות משוכנע סובייקטיבית כי רכבו נכנס לצומת במופע אור ירוק ברמזור. אין בכך כדי לתמוך בעדויות אחד הצדדים מחד, ואין בכך כדי להפריך את עדותו זו מאידך. הזהירות שבה נקטו כל המעורבים במענה לשאלת רמת הביטחון בטענה שחצו את הצומת למופע אור ירוק ברמזור תומכת בכך שלא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית באשר לפלוגתה מי משתי הנהגות נכנסה לצומת במופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתה.

10. זהירות זו הייתה גם מנת חלקו של העד, מר דוידיאן. מחד העיד זה – כי אמר לנהגת רכב הנתבעות "סעי" כאשר ראה מופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתם. מאידך, גם עד זה נזהר בעדותו וציין, כי קיימת אפשרות שטעה.

עם זאת, העיד מר דוידיאן, כי הוא לא משוכנע שהיה מופע אור ירוק ברמזור לנוסעים ישר באותו קו עצירה בו עמד רכב הנתבעות. הרמזור לנסיעה ישר – שונה מהרמזור לפניה שמאלה בכיוון נסיעת רכב הנתבעות. אין מדובר על אותו רמזור המסדיר את התנועה ישר ושמאלה. משום כך, לא היה משוכנע מר דוידיאן האם הרכבים שנסעו סמוך לרכב הנתבעות – הם רכבים שביקשו לפנות שמאלה גם כן (שאז הדבר יכול להצביע על מופע אור ירוק לפניה שמאלה), או שמא מדובר על רכבים שנסעו ישר, שאז הדבר לא תומך בגרסת עדי הנתבעות בדבר מופע האור שהיה בכיוון נסיעתם. אעיר, כי בעדותו של מר דוידיאן במשטרת ישראל הלה כלל לא אזכר רכבים נוספים, ולשאלה האם עמדו לצדם רכבים נוספים ענה בשלילה.

בהתאם לתכנית הרמזורים שנותחה על ידי המומחה יצחק, עולה – כי מופע מספר 5 (פניה שמאלה אותה ביקשה לבצע נהגת רכב הנתבעות) – מופעל לאחר שמופע מספר 2 פועל שניות רבות (נסיעה ישר באותו קו עצירה של רכב הנתבעות). מופע מספר 2 פועל שניות רבות לפני הפעלתו של מופע 5, כאשר הם מסיימים את מופע האור הירוק יחד (סיום המחזור כולו של מערכת הרמזורים בצומת זה). נתון זה תומך באפשרות לפיה נסיעת רכב הנתבעות הייתה באור אדום ברמזור, שעה שאלה טעו ולמעשה ראו אור ירוק בכיוון הנסיעה ישר, ולא שמאלה. ואולם, אין ראיות ישירות על מנת לאפשר לבית המשפט להגיע לממצא עובדתי זה, ומדובר על אפשרות בלבד.

11. שלישית, אין בעדותו של נהג הרכב הסמוך, שהגיע מהמנהרה וניצב על אותו קו עצירה של רכב התובעות, מר רותם רייס דותן – כדי לתמוך במי מטענות הצדדים. לפי עדותו של מר רייס דותן בבית המשפט, רכבו עמד בקו העצירה, לאחר שיצא מהמנהרה, באשר הופעת מופע האור הירוק לכיוון נסיעתו – כך לפי ניסיונו – היא לאחר סיום מופע האור הירוק של רכב התובעות. אכן, ניתוח תכנית הרמזורים של המומחה יצחק – תומך בעמדה זו של העד. ואולם, קיים קושי בשני מישורים עם עדותו זו של העד. המישור האחד – כי גברת רם – כלל לא אזכרה את קיומו של העד כאשר תושאלה על ידי משטרת ישראל ביום 13.08.2015. מאוחר יותר, במזכר שנרשם על ידי חוקר המשטרה, רס"ב אלון ניסן, ביום 20.08.2015 – נרשם כי גברת רם התקשרה ומסרה פרטיו של העד רייס, אשר השאיר לה כרטיס ביקור לאחר האירוע (מסר אותו באמבולנס). אכן, אדם שעבר תאונת דרכים עשוי לשכוח פרטים מסוימים, אף חשובים, מהאירוע ובשגגה ובתום לב לא לציין אותם. ואולם – מדובר על פרט מרכזי מאוד, שהתרחש בפעולה אקטיבית של העד רייס עצמו. לא גברת רם פנתה לעד, אלא הוא פנה אליה. הוא אשר מסר לה את פרטיו. בנוסף, גברת רם ציינה – כי ביקשה לשוחח עם העד תחילה, לפני שמסרה את פרטיו למשטרת ישראל, אך העד רייס עצמו העיד – כי האדם היחיד ששוחח עמו היה שוטר. מכאן, שאין בהסבר זה של גברת רם כדי ללבן את הקושי.

המישור השני – העד רייס לא יכול היה להגיד כמה זמן המתין עם רכבו למופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמוד 6, שורה 22). עוד העיד העד רייס, כי ראה את רכב התובעות נכנס לצומת – ולאחר מכן ראה את המפגש והפגיעה עם רכב הנתבעות. לאחר מכן – התחיל מופע אור ירוק בכיוון נסיעתו, ומשכך הניח, כי לפני כן (ועל פי תכנית מופע הרמזורים בצומת זה) – היה מופע אור ירוק לכיוון נסיעתו של רכב התובעות. עם זאת, העד עמד על כך – שאין הוא טוען כי רכב התובעות נסע בחסות מופע אור ירוק ברמזור. כל אשר טען – כי ברגע שמסתיים מופע האור הירוק ברמזור לרכב התובעות, מופיע מופע אור ירוק ברמזור לכיוון נסיעתו הוא. העד רייס שב והדגיש – כי לא ראה את מופע האור הירוק (לחיוב או לשלילה) בכיוון נסיעת רכב התובעות: "על הרמזור שלה (- גברת רם – נ. פ.) ספציפית לא הסתכלתי. זה לא מה שאמרתי. אני יודע כשלהם יש אדום תורי. אני יודע את זה כי 8 שנים אני נוסע שם" (שם, עמוד 7, שורות 14 עד 19).

12. רביעית, ובשים לב למסקנות באשר לעדותו של מר רייס – הרי שאין גם בסיס עובדתי להנחות העבודה והמסקנות של המומחה יצחק. אכן, בחינת תכנית הרמזורים מובילה למסקנה, עליה הצביע המומחה, כי מופע האור הירוק בכיוון נסיעת רכב התובעות (שניות 74 עד 95) ומופע האור הירוק בכיוון נסיעת רכב הנתבעות(שניות 23 עד 42) – לא סמוכים. ואולם, עיקר מסקנתו שבמומחיות של המומחה יצחק מבוססת על עדות העד רייס, שכן ממנה עולה – כי נוכח הופעת מופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו של העד רייס, ניתן להסיק, כי שניות לפני היה מופע אור ירוק בכיוון נסיעת רכב התובעות. אך הקושי הוא שהעד רייס העיד מפורשות לפני, כי לא ראה מופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעת רכב התובעות, ואף ציין כי כלל אינו יודע לאמוד את זמן עמידת רכבו בקו העצירה של הצומת – לפני המגע בין הרכבים, וגם לא לאחר מכן. העד אומנם ציין – כי מספר שניות לאחר הפגיעה הופיע בכיוון נסיעתו מופע אור ירוק, ואולם בשים לב להעדר האפשרות לקבוע כמה זמן עמד העד לפני כן בקו הצומת, וכמה עמד לאחר הפגיעה – הרי שמסקנת המומחה יצחק, המבוססת על עדות זו, לא יכולה לעמוד.

לבסוף, בהתאם לתכנית הרמזורים – מופע האור הירוק ברמזור בכיוון נסיעתו של העד רייס (מופע מספר 1) מתחיל בשנייה 0 ומסתיים בשנייה 17. לעומת זאת, מופע האור הירוק בכיוון נסיעת רכב הנתבעות מתחיל בשנייה 23 ומסתיים בשנייה 42. אכן, מדובר על סמיכות זמנים, אשר עשויה להצביע על אפשרות, לפיה גברת רם נסעה ישר תחת הנחה מוטעית – כי לכיוון נסיעתה מופע אור ירוק (אשר היה לכיוון נסיעת העד רייס) אשר אף הוא עמד להסתיים (וייתכן שהסתיים בשניות הכניסה לצומת), ולאחר מכן הופיע מופע אור ירוק לכיוון נסיעת רכב הנתבעות. או אז, הניח העד רייס – כי משום סיום נסיעת הרכבים (כנראה רק רכב התובעות, שכן העד העיד כי הצומת היה "דליל" מרכבים) בכיוון זה – הגיע תורו. אולם, כמו קודם, מדובר על הנחה – שאין לה עיגון ראייתי ברור.

13. משכך, ובהעדר יכולת להגיע למסקנה פוזיטיבית – לא ניתן לקבוע מי מהרכבים המעורבים נכנס לצומת בחסות מופע אור אדום ברמזור בכיוון הנסיעה הרלבנטי.

סיכום ומסקנות

14. בשים לב לכל האמור – דינן של שתי התובענות להידחות על כל חלקיהן. בשים לב לתוצאה ולנימוקי פסק הדין – כל צד יישא בהוצאותיו, לרבות הוצאות בטלות עדיו.

15. המזכירות תדור פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את תיק בית המשפט.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ח, 27 יוני 2018, בהעדר הצדדים.