לפני תביעה כספית בגין נזקים, שנגרמו לרכב התובעת אשר חנה בצד הדרך.

רקע והליכים קודמים

1. התביעה הוגשה בראשיתה כנגד הנתבעים 1-2, כאשר אין מחלוקת כי הרכב הפוגע הוא אוטובוס בבעלות הנתבעת 2 ובשעת התאונה נהג בו הנתבע 1 (להלן: "נהג האוטובוס").
2. הנתבעים 1-2 הגישו הודעת צד ג' כנגד מר מנשרוב בוריס (להלן: "בוריס"), בעלים של רכב צד ג' כאשר לטענתם הוא זה אשר גרם לתאונה באשר פתח את דלת רכבו לכביש וגרם לאוטובוס לסטות מכוונו ולפגוע ברכב התובעת.
3. בדיון מיום 7/5/17 הסכימו הצדדים לתיקון התביעה על דרך של הוספת בוריס כנתבע נוסף.
4. ביום 9/11/17 נוהל דיון הוכחות במהלכו נשמעו העדים מטעם הצדדים: נהג האוטובוס, הנהג ברכבו של בוריס שהינו אביו, מר יצחק מנשרוב (להלן: "יצחק") ועד נוסף מטעמו של בוריס, מר יורי קיצ'קרובסקי.
5. בסיום שמיעת הראיות ניתן פסק דין בו נקבעו ממצאים ביחס למהימנות העדים. נקבע כי עדותו של נהג האוטובוס הייתה עדות מהימנה וקוהרנטית, לעומת זאת נקבע כי עדותו של יצחק לא הייתה עדות מהימנה.
6. על סמך ממצאים אלה נקבע כי האחריות לתאונה חלה על יצחק. כיוון שכך הוריתי כי בוריס יישא בכל הנזקים שנגרמו לתובעת ובכלל זה הוצאות שנפסקו. במאמר מוסגר אציין כי ערה אני לכך שהניסוח בפסק הדין שניתן לא היה מדויק כאשר נכתב כי "נהג צד ג'" יישא בהוצאות הנזקים. כאן המקום להבהיר כי מדובר היה בטעות סופר והכוונה הייתה להטיל את האחריות לתשלום הנזקים וההוצאות ביחד על בוריס, שהוא הנתבע בתיק (להלן: "פסק הדין הראשון").
7. בוריס הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט המחוזי (תיק ע"א 51992-12-17 מנשרוב בוריס נ' מוסקוביץ יצחק ואח').
8. לאחר הגשת הערעור, הוגשה בקשה לתיקון כתב הערעור בין היתר בטענה כי יש לתקן את הערעור על דרך של הוספת טענה חדשה לפיה אין לחייב את בוריס בנזקים ובהתאם להוראת סעיף 27 לפקודת התעבורה, כיוון שהוא לא היה הנהג אלא יצחק. ביהמ"ש דחה טענה זו מהטעם כי טענה זו לא נטענה על ידי בוריס בכתב ההגנה ואף לא במסגרת פרוטוקול הדיון (החלטה מיום 30/12/18), בקשה לעיון מחדש שהוגשה נדחתה אף היא.
9. בוריס הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית משפט העליון ובמסגרת דיון בביהמ"ש העליון הובהר ע"י ביהמ"ש כי יש קושי בקבלת טענה זו שלא הועלתה בעת הברור העובדתי בבית משפט. ביהמ"ש הציע לבא כוחו של בוריס לחזור בו מהטענה לפיה הוא אינו הבעל הדין הנכון והוא הסכים לכך. (החלטה מיום 19/2/19 בתיק בעליון).
10. בדיון מיום ה- 2/4/19, בביהמ"ש המחוזי נקבע בהסכמת הצדדים כי התיק יוחזר למותב זה לצורך שמיעת עדותו של עד נוסף, מר הנרי כהן, אשר יזומן ע"י בוריס. כן נקבע כי לאחר שמיעת עדותו וסיכומי הצדדים ביחס למכלול הראיות, תיבחן שאלת האחריות מחדש. בתוך כך נקבע כי החיובים שנקבעו בפסק הדין הראשון, בטלים.
11. לדיון שנקבע לפניי ביום 5/12/19, זומן העד מר הנרי כהן אולם לא התייצב.
12. במסגרת הדיון, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה אין מחלוקת שרכבו של מר הנרי כהן (להלן: "הג'יפ"), חנה לפני רכבו של בוריס ושהוא נפגע בכנף קדמית שמאלית, ובנסיבות אלה ויתרו על עדותו של מר הנרי כהן וביקשו כי פסק הדין יינתן על בסיס סיכומים בלבד.

דיון והכרעה

1. עוד טרם בחינת טענות הצדדים אציין כי העובדות המוסכמות ביחס למיקום הג'יפ ופגיעתו, היו מונחות בפניי גם בעת מתן פסק הדין הראשון ולא היו שנויות במחלוקת גם אז. העובדה שהג'יפ חונה לפני רכבו של בוריס מוצגת באופן ברור בתמונות (נ/1) ואף עלתה בחקירות הצדדים ודי בכך כדי לקבוע שאין מקום לשנות מהקביעות בפסה"ד הראשון ביחס לאחריות לתאונה שחלה על יצחק.
2. יחד עם זאת, אדון להלן בטענות הצדדים, אשר התמקדו בשאלת היריבות וטענות ביחס למהימנות העדים, בלבד.

יש לדחות את הטענה לעניין העדר יריבות

1. לטענתו של ב"כ בוריס אין מחלוקת כי הוא הבעלים של הרכב והנהג היה כאמור, אביו, יצחק, על כן, יש להטיל אחריות על הנהג ולא על הבעלים. ועל כן משהוגשה התביעה רק כנגדו, ולא נגד יצחק, אין מנוס מלדחות את התביעה נגדו בשל העדר יריבות.
2. אינני מקבלת טענה זו, כפי שיפורט להלן.
3. ראשית, בוריס לא העלה בכתב ההגנה שהגיש כל טענה בדבר העדר יריבות. טענה זו אף לא עלתה במסגרת סיכומי בא כוחו בגלגולו הראשון של התיק. טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה ולא ניתן לקבלה בשלב זה (בהקשר זה ראו ת"א (מרכז) 30634-07-10‏ ‏ אפולו - אדקס בע"מ נ' שיווק ישיר - קראוס בע"מ (30/12/13) וכן ת"א 49014-05-14 מאיסא מועד נ' אבו חאטום ואח' (8/1/17))
4. מעבר לכך, במסגרת דיון קדם המשפט מיום ה- 7/5/17, הסכים כאמור בוריס, שהיה מיוצג, באמצעות בא כוחו דאז לתיקון כתב התביעה והוספתו כנתבע נוסף, וזאת מבלי לטעון כי האחריות היא לנהג מטעמו ומבלי לבקש להגיש כתב הגנה מתוקן לצורך העלאת טענה זו. בהסכמה זו יש משום קבלת אחריות על חלקו של הנהג מטעמו, ככל שתיקבע.
5. יתר על כן, ככל שבוריס היה מעלה טענה זו בשלב מוקדם יותר, בית המשפט היה נותן לתובעת הזדמנות לרפא פגם זה ע"י הוספתו של יצחק, אביו של בוריס, כנתבע נוסף. שכן נקבע כי אם פגם בכתב תביעה ניתן לתיקון ייעתר בית המשפט לבקשת תיקון ולא יימחק את כתב התביעה (ראו ע"א 335/78‏ יוסף שאלתיאל‎ ‎נ' אריה שני, פ''ד לו(2) 151 וכן ע"א 556/84 קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון נ' שמואל פלאטו שרון ואח', פ''ד מ(2) 298)).

משלא הועלתה הטענה בשלב מוקדם ולאחר מכן נדחתה הן ע"י ביהמ"ש המחוזי והן ע"י ביהמ"ש העליון, העלאתה כעת יש בה משום ניצול לרעה של ההליך השיפוטי.

1. לפיכך, ולאור האמור לעיל, יש לדחות את טענתו של בוריס להעדר יריבות.

הוכח כי יש להעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס על פני גרסתו של יצחק

1. ב"כ בוריס טוען בסיכומיו כי קיימת סתירה ביחס לגרסת נהג האוטובוס כפי שניתנה במשטרה ובהמשך לחברת דן, לבין גרסתו בבית משפט ביחס לכך שמלכתחילה טען כי "בלם", ובגרסה בבית משפט חזר בו מטענה זו.

מעבר לאמור בפסק הדין הראשון (אשר לא בוטל) אוסיף ואציין כי פרט זה אינו מעיקרי העדות של נהג האוטובוס. העדות בכללה הייתה מהימנה וזאת כיוון שאופן קרות התאונה בעיקרה תואר באופן קוהרנטי ואף מתאים לגרסה במשטרה. עיקר העדות הייתה ביחס למכה ששמע בגין פתיחת הדלת ברכבו של בוריס, העובדה שסטה שמאלה ומיד לאחר מכן ימינה בשל צפירת אופנוע.

1. מעבר למהימנות הגרסה ולכך שבעיקרה היא תואמת לגרסה במשטרה, הרי שיש חיזוק לטענת נהג האוטובוס שהתאונה נגרמה בשל פתיחת הדלת, מתמונות הנזק שהוצגו (נ/1) ומהן עולה כי הדלת של רכבו של בוריס פתוחה.
2. בהקשר זה ייאמר כי לא ניתן לקבל את הטענה שהועלתה ע"י ב"כ בוריס בסיכומיו לפיה לעובדה שרואים בתמונות את דלת רכבו פתוחה יש הסבר אחר וזאת כיוון שככל הנראה הדלת לא הייתה סגורה עד הסוף ואזי האוטובוס שנצמד לרכבים גרם לפתיחתה. טענה זו מהווה הרחבת חזית, שהרי טענה זו לא הועלתה ע"י בוריס בכתב ההגנה ואף לא בעדותו של יצחק לפניי.
3. מעבר להרחבת החזית, הרי שמדובר בהשערה של בא כוחו של בוריס בסיכומיו, היא לא עולה מהראיות ואף מנוגדת לגרסתו של יצחק עצמו, כאמור, לפיה לכאורה לא פתח את הדלת ועל כן לא ניתן לקבלה.
4. לא ניתן גם ליחס חוסר מהימנות לגרסת נהג האוטובוס בשל מזכר שוטר שנכתב במקום התאונה והיווה חלק מתיק המשטרה שהוגש לבית המשפט וממנו עולה כי השוטר כתב שנהג האוטובוס "לא יודע להסביר כיצד פגע בכלי הרכב".
5. העובדה שתיק המשטרה הוגש אינה מהווה חריגה מכללי הגשת ראיות ואין בה כדי להכשיר עדויות שמיעה. לא רק זאת, אלא שאף נהג האוטובוס לא נחקר ביחס לכך בחקירתו הנגדית.
6. ב"כ בוריס מפנה בסיכומיו לכך שבעדות שנתן יצחק במשטרה ביום 17/6/15 וכן בעדותו בבית המשפט העיד שנכנס לרכב כדי לנסוע ורק בעדות במשטרה מיום 5/4/16 טען שהגיע לאחר נסיעה, וכן כי בכל גרסאותיו הן במשטרה והן בביהמ"ש טען שהדלת הייתה סגורה. וכיוון שכך יש לקבוע לטעמו, שהדלת של יצחק הייתה סגורה והוא לא הגורם לתאונה.
7. אינני מקבלת טענה זו.
8. כפי שקבעתי בפסד הדין הראשון, עדותו של יצחק לא הייתה מהימנה. אוסיף ואבהיר כי תשובותיו היו מגמתיות והתפתחו בהתאם לחקירה ולסתירות שהוא הופנה אליהן.

חשוב לציין כי הפער בין גרסתו במשטרה מיום 5/4/16 לבין גרסתו לפני היה משמעותי. בעוד שבעדותו במשטרה העיד יצחק כי הגיע למקום התאונה לאחר נסיעה ואזי ברור מכך שמטרתו היא יציאה מהרכב, עובדה שיש בה לחזק את גרסת נהג האוטובוס כי הדלת נפתחה, בעדות לפני טען כי נכנס לרכב לצורך נסיעה ואזי לכאורה לא היה צורך בפתיחת הדלת. פער משמעותי זה בין הגרסאות תרם להכרעתי ביחס לחוסר מהימנותו של העד וזאת מעבר לסתירות רבות נוספות בגרסתו.

1. לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי בעל משקל על בסיס עדותו הראשונה של יצחק במשטרה וזאת כיוון שניתנה ללא מתורגמנית בשונה מהעדות שנגבתה ביום 5/4/16 שניתנה עם מתורגמנית וכן בעיקר לאחר שהתרשמתי בעדותו לפני כי אינו דובר את השפה העברית.

גרסתו של יצחק במשטרה, מיום 5/4/16, אשר נגבתה בליווי מתורגמנית גם מסרה תיאור עובדתי מפורט ביחס לפעולות שנעשו:" החניתי את הרכב בצד ימין, דוממתי את המנוע, ניקיתי את הדשבורד ובזמן שאני נמצא ברכב..." וע"כ משקלה רב יותר.

1. אין לקבל הטענה כי לא הוכחה ידיעתה של נכדתו של יצחק בשפה הגרוזינית. העדר ידיעת השפה לא הוכח ע"י בוריס ולא רק זאת, אלא שהיא זו שהובאה ע"י יצחק למשטרה לצורך תרגום גרסתו.
2. שאלת התמונות והשרטוט שהוגשו לבית המשפט- גם בהתאם להסכמת הצדדים לפיה הג'יפ נפגע בתאונה, הרי שנהג האוטובוס לא שלל את האפשרות שייתכן שהג'יפ נפגע בשל סטייתו שמאלה, מהזנב של האוטובוס. מהתמונות שהוצגו עולה כי הג'יפ חונה סמוך לאחר רכבו של בוריס ואזי המרחק ביניהם אינו שולל אפשרות פגיעה כאמור.
3. הטענה כי באחת התמונות רואים כי החלק האחורי של האוטובוס חופף לרכבו של בוריס אינה שוללת את גרסת נהג האוטובוס, שכן אורכו של אוטובוס הוא למעלה מ-10 מ', התמונה מצולמת בסיום האירוע התאונתי לאחר שנהג האוטובוס סטה שמאלה ואח"כ ימינה ואזי הגיע למקום שהגיע.
4. התמונות בכללן מתיישבות עם גרסת נהג האוטובוס ובמיוחד העובדה שרואים כי דלתו של הרכב פתוחה, אשר יש בה לחזק את גרסת נהג האוטובוס כי הדלת נפתחה ע"י יצחק וע"כ אירעה התאונה.
5. אינני מקבלת את הטענה כי מדובר בנתיב רחב ולו נהג האוטובוס היה נוסע בשמאלו של הנתיב לא הייתה נגרמת התאונה. מהתמונות שהוגשו לא ברור רוחבו של הנתיב. השרטוט שהוגש (נ/2) לא שורטט ע"פ קנה מידה ולא ניתן ללמוד ממנו דבר. גם העובדה שנהג אופנוע עקף משמאל אין בה ללמד על רוחב הנתיב, שהרי מדובר באופנוע ולא ברכב. נהג האוטובוס לעומת זאת העיד שהמרחק בין האוטובוס לרכב של יצחק היה בערך מטר ואזי לא ניתן לטעון כי לא נסע בבטחה.
6. לפיכך, מצאתי להעדיף את גרסת נהג האוטובוס ועל כן אני קובעת כי התאונה אירעה בשל העובדה שיצחק פתח את דלת הרכב לכוון הכביש, נהג האוטובוס אשר שמע את החבטה סטה מיד שמאלה ואז כשהבחין באופנוע שנוסע במהירות מימינו סטה חזרה ימינה ופגע ברכבים החונים.
7. אציין כי נהג סביר יכול וצריך לצפות שכתוצאה מפתיחת דלת רשלנית, לכוון הכביש, רכב חולף יסטה ויפגע ברכב אחר.
8. בנסיבות אלו יש לראות ביצחק כמי שהתרשל בכך שפתח את הדלת בניגוד להוראת תקנה 80(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 באופן שהפריע לתנועה וגרם לנהג האוטובוס לסטות ולגרום לפגיעת רכב התובעת. אילולא הייתה הדלת נפתחת, לא הייתה נגרמת התאונה כלל.
9. למעלה מן הצורך, בחנתי האם יש לייחס לנהג האוטובוס רשלנות תורמת. בעניין זה נטל השכנוע מוטל על בוריס והוא לא טען דבר בהקשר זה.
10. לא רק זאת, אלא שנראה כי התנהגות נהג האוטובוס הייתה סבירה כאשר סטה שמאלה בשל פתיחת דלת באופן פתאומי לכוונו והעובדה שסטה ימינה כשהבחין באופנוע מלמדת על דריכות חושים של נהג האוטובוס בנהיגה ומניעת נזק גוף, שיכול להיות משמעותי וחמור יותר מאשר הנזק שנגרם לרכוש בלבד וע"כ אין לייחס לו רשלנות כלשהי.
11. לאור האמור אני קובעת כדלקמן:

יש להשית את האחריות לתאונה על כתפו של יצחק וכפועל יוצא מזה לחייב את בוריס בהוצאות נזקי התובעת בסך של 14,929 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל. כמו כן יישא בוריס בהוצאות התובעת בסך של 400 ₪ , הוצאות אגרה בסך 375 ₪ ושכ"ט בסך 2620 ₪. בנוסף, יישא בהוצאות הנתבעים 1-2 בגין אגרת צד ג' וכן בהוצאות העדים מטעם הנתבעים 1-2 בשני דיונים בסך של 800 ₪ ושכ"ט ב"כ הנתבעים 1-2 בסך של 2,620 ₪.

1. לא מצאתי לחייב בהוצאות נוספות בשל הדיון הנוסף שנערך וזאת בהתחשב בכך שהתיק חזר בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"ז כסלו תש"פ, 15 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.