תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה שקרתה ביום 2.5.15.

כל אחד מנהגי הצדדים טוען כי התאונה נגרמה עקב כניסת משנהו לצומת באור אדום.

גרסת נהג התובעת לתאונה:

יום שבת, נסענו לכיוון הים. מכיוון הבית, של מי שאז הייתה בת זוגי, כרמל. הגענו לצומת, עמדתי ברמזור אדום. התחלף לירוק, התחלתי נסיעה, ואז הרגשתי את המכה.

ש. מאיפה הרגשת המכה, תדגים עם המכוניות?

ת. אני עומד ברמזור, מתחיל נסיעה לכיוון מרכז הצומת, במרכז הצומת אני מרגיש פגיעה מצד הרכב, מצד שמאל, ואני מועף לכיוון אי התנועה מצד ימין ואני עולה על תמרור.

ש. מה היה אחרי התאונה, מבחינת האנשים שהיו ברכב השני, תתאר השיח?

ת. יצאתי מהרכב בהלם, כל הרכב כמובן מרוסק. בת זוגי, פונתה באמבולנס והייתה מאושפזת, רציתי קודם כל לראות מה קורה איתה. אח"כ יצאתי מהרכב, ראיתי את הגב' רחל, היא יצאה מהרכב, עם כל הילדים שלה, היו כמה אנשים בתוך הרכב. 4 אם אני לא טועה. ואז התחילו לשאול, שאלתי מה קרה, ולמה עברה באדום ונכנסה בי ככה, כששאלתי, היא אמרה שאני עברתי באדום ובאתי במהירות, אבל זה לא מה שקרה. כששאלתי את הילדים, הם אמרו שהיא טוענת שהיא לא עברה באדום. כך הם אמרו.

ש. הנהגת השנייה טוענת שהגעת במהירות והיא הגיעה ממצב עצירה. אתה יכול להעריך את המהירות שלה, התחושה של המכה?

ת. אני הגעתי ממצב עצירה מוחלטת, בוודאות, עמדתי ברמזור אדום. לא הספקתי לראות אותה, היא באה מאד מהר, אני מחשיב עצמי בן אדם יחסית חד, פשוט לא ראיתי אותה מגיעה, הייתי בתוך הצומת והרגשתי מכה מהצד.

בת זוגו דאז שהיתה עימו סיפרה:

עמדנו בנתיב האמצעי, להמשיך ישר. עמדנו ברמזור אדום. ברגע שהתחלף לירוק, הרגשתי פגיעה מצד שמאל, עפנו ימינה, לתמרור, באלכסון.

ש. עם מי דיברת אחרי התאונה?

ת. אני לא זוכרת מה היה, אני הייתי מעורפלת. אנשים באו ועזרו לי, פוניתי משם.

ש. תתארי כמה אנשים היו ברכב השני, את יודעת להגיד?

ת. לפי מה שאני זוכרת, שניים. אבל לא התעמקתי.

ש. מי?

ת. הנהגת, ועוד ילד, לדעתי. הבן שלה. נראה לי בן 40.

גרסת הנתבעת 1 לתאונה:

יום שבת בצהריים. הייתי בכיוון כללי מצפון לדרום, בכביש מס' 4. התכוונתי לנסוע לחדרה. הגעתי לצומת, צומת מורכב, אני מכירה אותו היטב. פניתי בצומת ימינה לכביש 4, לכיוון כללי מערב, מכיוון כביש החוף, ומיד סטיתי לנתיב השמאלי כדי לפנות שמאלה לחדרה. למיטב זכרוני, היה אור אדום בכניסה הראשונה שלי ימינה, התחלף לירוק, נכנסתי ימינה וסטיתי מיד שמאלה כדי לסטות שמאלה לכיוון חדרה שזה דרומה, היה אור אדום ברמזור שלי. התחלף לירוק, גם בנתיב שמימיני שנוסע ישר, היה אור ירוק. כל כיווני הנסיעה, היה אור ירוק. פניתי שמאלה, וכשהייתי כבר בצומת הצומת, ממש בפניה שמאלה לכיוון חדרה, פתאום ראיתי מצד ימין מגיע רכב. קשה לי להעריך את המהירות, לא מהירות התחלתית, אבל לא מאד גבוהה. הבנתי שהולכת לקרות תאונה, בלמתי, סטיתי שמאלה ולא הצלחתי למנוע תאונה, הוא פגע לי בפינה הימנית קדמית, נהדפתי שמאלה חזק, וחציתי כל הנתיב הנגדי. אני מכירה את הצומת היטב. אף אחד מהנהגים לא רצה במכוון להיכנס באור אדום, הסיכוי שיהיה לי טעות בקריאת הרמזור, היא נמוכה מאד. אבל בכיוון הנסיעה שלו, בקו העצירה, כשהוא מגיע לאדום, בהמשך הדרך, יש לו רמזור נוסף, בטווח הראיה, שלא דולק באותה פאזה כמו כיוון הנסיעה. רק אח"כ מתחלף גם אצלו לירוק ואז הוא נוסע.

על פי גרסאות הצדדים, כל אחד מהנהגים המעורבים טוען כי עמד באור אדום והחל לנסוע עם חילוף מופע הרמזור לירוק. עוד עולה כי כפועל יוצא מכך סבורים בעלי הדין כי הרכב של בעל הדין האחר הוא שנכנס לצומת באור אדום.

אין מחלוקת כי כאשר לאחד מהנהגים אור ירוק בכיוון נסיעתו, הרי שלמשנהו אמור להיות אור אדום בכיוון הנסיעה, שכן נתיבי הנסיעה של כל אחד מהם חוצים זה את זה, כפי העולה מעדויותיהם.

ככלל, ניתן לומר כי בצומת מרומזרת הסיכוי שרכב העומד במופע רמזור אדום יתחיל בנסיעה וייכנס לצומת כך פתאום הוא נמוך ביותר. לעומת זאת, תופעת "מחטף רמזורים" היא, למרבה הצער, תופעה שכיחה המתרחשת כאשר נוהג רכב מתקרב לצומת מיד לאחר סיום מופע רמזור אור ירוק מלא בכיוון נסיעתו וממשיך בנסיעה מתוך מחשבה שיספיק לעבור את הצומת לפני סיום מופע האור הירוק, וטועה.

כאמור לעיל, מהעדויות עולה כי כל אחד מהצדדים טוען כי עמד באור אדום תחילה. במצב כזה כל נהג טוען כי נכנס לצומת ממצב נייח, מעמידה, ועל כן אין אפשרות כי במקרה כזה מדובר ב"מחטף רמזור". אך לאור מה שנאמר לעיל, תרחיש כזה אינו סביר בנסיבות המקרה.

מאחר ומדובר בתביעה ובתביעה - שכנגד, הנטל להוכיח כי הנהג/ת בכל תביעה הוא שעבר באור אדום הוא על התובע באותו התיק. כדי לשכנע את בית המשפט כי נתבע נסע באור אדום, היה על כל אחד מבעלי הדין, בכל תביעה, להביא ראיות נוספות ולא להסתפק רק בעדויות הנהגים. לתיק לא הוגשה תוכנית רמזורים של הצומת בה קרתה התאונה, ובנסיבות המקרה אני סבור כי מדובר בראיה שהיה על הצדדים להציג בפני בית המשפט, כדי לעמוד בנטל השכנוע. תוכנית רמזורים היא ראיה בלתי תלויה, שיש בה כדי לסבר גרסת צד זה או אחר, בעוד שברור כי כל אחד מהצדדים דבק בגרסתו כי הוא זה שעבר באור ירוק ועל כן הוא "מושך" את עדותו לכיוון הרצוי לו. בתיקים מסוג זה מדובר בראייה שהיא בבחינת המינימום הדרוש כי להוכיח את הטענה כי אחד הרכבים ביצע מחטף רמזור.

כמו כן, לא הוגש תיק משטרתי (למעט עדותה במשטרה של הנתבעת 1). לעיתים, יש בתיק המשטרה ממצאים ו/או דוחו"ת של בוחן תנועה וגורמים משטרתיים נוספים שיש בהם כדי לסייע בגיבוש ההכרעה המשפטית.

בחנתי את עדויות שני הנהגים וחרף חקירות נגדיות ארוכות לא שוכנעתי כי הוכח במאזן ההסתברויות מי מהם נסע באור אדום או אולי ביצע מחטף רמזור. בהעדר ראיות תומכות נוספות, לא עלה בידי בעלי הדין להוכיח במידה הדרושה כי נהגו של בעל הדין היריב עבר באור אדום.

בהקשר זה ראוי להפנות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (ע"א 18850-09-16 ארז ואח' נ' נצר ואח') שבו נקבע כי בעל דין, שבעל הדין שנגדו מחזיק בגרסה עובדתית רלוונטית הפוכה משלו, צריך לדאוג להצגת ראיות, נוסף על עדותו שלו (דוגמת חוות דעת מומחה של בוחן תאונות דרכים על המסקנות המקצועיות שניתן להסיק מסוג הפגיעות ברכבים המעורבים ומזוויות עמידתם לאחר התאונה), וזאת, במטרה לשכנע בצדקת גרסתו (כדי להטות את מאזן ההסתברות). הדברים יפים במקרה שבו קיימות עדויות ישירות רק של שני הצדדים המעורבים. בית המשפט הבהיר כי אין זה תפקידו של ביהמ"ש לערוך ניתוח מקצועי שלם (המצריך מומחיות) של תמונות ונזקי הרכבים.

הדברים יפים גם למקרה זה שבו גרסאות הצדדים הינן הפוכות וסותרות זו את זו, לאמור: שכל אחד מהנהגים טוען כי נסע באור ירוק, לאחר שעמד תחילה באור אדום. לא מצאתי כי אחת מהגרסאות משכנעת יותר מחברתה, ובהעדר ראיות נוספות (כגון תוכנית צומת, תוכנית רמזורים, תיק משטרה וכו') הרי שבעלי הדין לא עמדו בנטל השכנוע בתביעותיהם.

התוצאה היא ששתי התביעות נדחות אהדדי.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ט, 20 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.