04 אוקטובר 2016

בפנינו ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת (כתארה אז) ד. חסון זכריה מיום 13.7.14 בתיק 52452-11-13.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים החלטתנו לדחות את הערעור וטעמינו הם כדלקמן:

עיקר העובדות הצריכות לעניין :

1. גב עליזה מרזין [להלן: "המשיבה"] עבדה כסייעת בגן ילדים "בית חלומותי" אשר מנוהל על ידי גב' מזל מדוול, שהינה רעייתו של המערער. המשיבה עבדה בגן כסייעת במשך כארבע שנים.
2. ביום 27.11.13 , לאחר סיום עבודתה, הגישה המשיבה כתב תביעה כנגד המערער ורעייתו במסגרתו ציינה כי בתקופת עבודתה ב"בית חלומותי" לא שולם לה תגמול מלא בגין עבודתה בשעות נוספות (לטענתה בכל יום עבודה א-ה נוכתה שלא כדין שעה אחת בגין הפסקה).

יאמר מיד כי מסיבה שלא הובררה בפנינו, במערכת נט המשפט צויין שם הנתבע - "בית חלומותי מעון וגן ילדים" על אף שבכתב התביעה צויינו כנתבעים המערער ורעייתו.

1. כך או כך, לישיבת קד"מ שהתקיימה בפני כב' הרשמת ד. חסון זכריה ביום 13/7/14 התייצבה המשיבה בעצמה, ואילו מטעם הנתבעים התייצב המערער, וכן ב"כ הנתבעים עו"ד רונן גביש.
2. לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים הגיעו הצדדים להסכמה לפיה בית הדין יוסמך ליתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, בטווח שבין 10,000 ל- 20,000 ש"ח. ההודעה המוסכמת נחתמה על ידי הצדדים וב"כ:

1. על רקע האמור, ביום 14/7/14 ניתן פסק דינה של הרשמת, אשר חייבה את המערער בתשלום 18,000 ₪ ב- 10 תשלומים שווים ורצופים.
2. פסק הדין נשלח לצדדים והומצא לב"כ המערער פעמיים (ביום 27/7/14 וביום 30/7/14).
3. הערעור דנן הוגש ביום 10/2/16 בחלוף למעלה משנה וחצי מקבלת פסק הדין נשוא הערעור.

טיעוני המערער

1. בהודעת הערעור טוען המערער, כי יש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו שכן הבעלות בגן הילדים היא של רעייתו גב' מזל מדוול ולא שלו.

לגופו של עניין טוען המערער כי לא רצה להסכים לסיים את התיק בפשרה, אלא רצה לקבל פסק דין מנומק, ואולם לטענתו, הוא נאלץ להסכים לפשרה לאחר שהרשמת סירבה להתייחס לטענות שהעלה בכתב ההגנה, ואמרה לו שלפי התחשיב שערכה בדיון, התובעת זכאית להפרשי שעות נוספות בסך 20,000 ש"ח, וכי ככל שעמדתו תדחה, הרי שבפסק הדין הוא עלול לשלם לתובעת גם הוצאות משפט. למערער גם טענות כנגד עורך הדין שייצג אותו בדיון אשר לטענתו נבהל מעמדת הרשמת, והעדיף לחסוך לעצמו את הטרחה שבהמשך ניהול ההליך.

טענות המשיבה

1. המשיבה, אשר איננה מיוצגת אף היא, טוענת כי המערער הסכים למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט , וכי בנסיבות העניין לא עומדת לו זכות לערער על תוצאות ההליך.

הכרעה

1. לאחר שעיינו בכתבי הטענות ושמענו את טענות הצדדים כפי שהועלו בדיון בפנינו, ובהתאם להלכה הפסוקה כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסק דין לפשרה אלא בנסיבות חריגות (ראו למשל ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 344-345; ע"ע (ארצי) 425/07 יחיאל אדרי - יצחק חג'יאן (25.12.07) וההפניות שם), אנו סבורים כי לא התקיימו נסיבות מעין אלה במקרה שלפנינו.
2. במקרה דנן, לא הצביע המערער על "טעות בולטת" או "חריגה קיצונית מגבולות הסבירות שבמסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו".
3. "בית חלומותי" איננו אישיות משפטית נפרדת, ולפיכך נכון עשתה התובעת בעת שכיונה את תביעתה כנגד המערער ורעייתו ולא כנגד "בית חלומותי". על רקע האמור נבהיר, כי איננו מוצאים כל ממש בטענת המערער לפיה איננו "בעלים" של "בית חלומותי". במהלך הדיון בפנינו התובעת הציגה מסמכים שונים שעליהם מוטבעת חותמת גלופה הנושאת את הכיתוב "בית חלומותי" בציון שמותיהם של המערער ורעייתו גם יחד. כך, בחותמת המוטבעת על טופס 106 וכן במכתב סיום העבודה שנשלח לתובעת. (נציין כי חותמת דומה נסרקה לתיק בית הדין על גבי מסמך ה"הודעה לעובד" שצורף לכתב ההגנה (ר' נספח א' לכתב ההגנה). בנוסף, בישיבת הקד"מ הציג עצמו המערער כבעלים של "בית חלומותי" וככזה גם חתם על ההסכם לפסיקה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.
4. עוד יש לציין כי ביום 13/7/14 (בשים לב לטעות המשרדית בפתיחת התיק תוך ציון "בית חלומותי" כנתבעת) ניתנה החלטת בית הדין לפיה על ב"כ הנתבעת למסור את מספר הזהות של הבעלים של הנתבעת בתוך 7 ימים. ביום 14/7/14 ניתנה הודעת עו"ד רונן גביש לפיה "הנתבע מתכבד להודיע לבית הדין, כי מספר תעודת הזהות שלו היא 050449289".
5. לנוכח האמור אין כל יסוד לטענת הנתבע לפיה הוא איננו הבעלים של "בית חלומותי".
6. לגופו של עניין, נציין כי עיון בדוחות השעות שצורפו לכתב ההגנה מעלה כי במהלך תקופת עבודתה של המשיבה, מדי יום נוכתה משכרה שעת עבודה שלמה בגין "הפסקה" (ראה נספח ב' לכתב ההגנה). מסקנה זו אף עולה מהמסמכים שצורפו על ידי הנתבע לאחר סיום הדיון בפנינו. מהמסמכים עולה כי בחודש יולי 2013 התובעת עבדה 254 שעות ברוטו (כולל הפסקות) ושולמה לה תמורה עבור 229 שעות (200 שעות רגילות פורטו בתלוש השכר) ובנוסף לכך - 29 שעות נוספות (על פי ערך של שעה רגילה) שולמו, למרבה הצער, מבלי שקיבלו ביטוי בתלוש השכר).
7. בנסיבות העניין בית הדין סבר כי קיימת אפשרות סבירה כי בנסיבות העניין לא מן הנמנע כי יתברר כי ניכוי שעת עבודה בכל יום עבודה לא היה כדין, זאת בשים לב להוראות סעיף 20(ג) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 הקובע כדלקמן:

הפסקות

20. (א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-¾ שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.

(ב) הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות.

(ג) בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.

1. לנוכח האמור הסכימו הצדדים כי בית הדין יכריע בתובענה בדרך של פשרה, וזאת כאשר המערער היה מיוצג על ידי עורך דין, שחזקה עליו כי הבין את המצב המשפטי לאשורו, ואת הסיכון הכרוך בהמשך ניהול ההליך.
2. הסכום שנפסק, הוא בתוך טווח הסכומים שהוסכמו בין הצדדים מתוך הערכת הסיכונים והסיכויים בתיק ולא שוכנענו כי הוא חורג בדרך כלשהי ממתחם הסבירות.
3. על רקע האמור התרשמנו כי הערעור שלפנינו בא לעולם משהסכום שנפסק אינו עונה על ציפיות המערער, ומכאן שלל טענותיו שהועלו כנגד פסק הדין.
4. אנו לא מצאנו כי יש בטיעוני המערער כדי להצדיק התערבות בנפסק מכוח סמכותו של בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק.
5. בבחינת למעלה מן הצריך, והגם שטענה זו כלל לא הועלתה על ידי המשיבה (אשר לא הייתה מיוצגת בהליך), מצאנו לציין כי הערעור הוגש למעלה משנה וחצי לאחר שפסק הדין הומצא למשרד ב"כ המערער ונדמה כי די היה בכך על מנת לסלק את הערעור על הסף מטעמי התיישנות.
6. לנוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין הערעור להידחות.
7. בתוך 30 יום המערער ישלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך 1,000 ₪.

ניתן היום, ב' תשרי תשע"ז, (04 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.