התביעה בתיק שבכותרת, כמו גם התביעות מושא שבעה תיקים נוספים (ת"ק 19130-02-16, ת"ק 18900-02-16, ת"ק 19000-02-16, ת"ק 18812-02-16, ת"ק 19032-02-16, ת"ק 18952-02-16 ו-ת"ק 18902-02-16) אוחדו לשמיעה בפניי.

התביעות עוסקות בהתנהלות הנתבעת – חברה העוסקת בטיולים מודרכים – במהלך טיול מאורגן במרוקו שהתרחש בין התאריכים 25.9.2015 – 8.10.2015.

העובדות הדרושות לעניין

1. תחילה יוער, כי נוכח הוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית, ובמסגרתו אתייחס אך לראיות ולטענות אותן מצאתי כדרושות לשם הכרעה.

2. התובעים, שישה עשר איש, בגילאים מבוגרים יחסית (רוב התובעים בני למעלה מ-60 שנה ולחלקם אף מלאו 70 ו-80 שנה) התקשרו עם הנתבעת בהסכם לפיו יישלמו לנתבעת עבור טיול מאורגן במרוקו.

3. תכנית הטיול, שכותרתה "טיול מאורגן למרוקו כולל טנג'יר... 13/14 יום פרימיום", כללה מספר "אטרקציות", ופירוט האירועים המתוכננים עבור כל יום ויום. בין היתר צויין, כי בין "האטרקציות העיקריות הכלולות במחיר" אוזכר "טיול ג'יפים יום שלם בהרי האטלס" (להלן – "טיול הג'יפים"). כמדריך הטיול שימש מר וענונו (להלן – "המדריך").

4. טענתם העיקרית של התובעים הינה כי מדריך הטיול סיכן את שלומם, ואף את חייהם, בכך שבחר לקיים את טיול הג'יפים בהרי האטלס, במזג אויר מסוכן, וזאת על אף התראות ידועות, מלכתחילה ולמצער, בשטח עצמו, בנוגע למזג האוויר.

5. לטענת התובעים, נלכדה קבוצת המטיילים במקום, במשך זמן ממושך, במזג אויר סוער וקשה, וחייהם סוכנו עקב מפולת סלעים (להלן – "אירוע המפולת"). עוד טענו התובעים, כי המדריך לא תיפקד במהלך אירוע קשה זה, ורק סיוע הדדי של המטיילים זה לזה איפשר היחלצותם מהמקום בשלום. עוד נטען, כי לא היו בנמצא ערכת עזרה ראשונה,
"ציוד תקשורת לוויני" וכי הג'יפים היו מיושנים ולא תקינים.

6. טענות נוספות שהועלו במסגרת כתבי התביעה נגעו לאי עמידה בתכנית הטיול; לטיב ההדרכה שנתקבלה, לקיצור זמן הטיול וכן לרמתם הירודה, הן של חדרי מלון, הן של אמצעי התחבורה של חברי הקבוצה במרוקו.

דיון והכרעה

7.  לאחר ששקלתי בדבר, החלטתי, כי יש לדחות את התביעה. להלן הנימוקים אשר הביאוני למסקנה זו.

המתווה הנורמטיבי

8. בבואו של בית המשפט לבחון מתן פיצוי בתביעה שעניינה טיול מאורגן בחו"ל יש לשקול, מחד, הצפי, כי בארץ זרה, עשויים להתרחש שיבושים, כי ארגון הטיול משמעו "תזמור" מספר גורמים רב ומנגד – כי היוצא לטיול נקשר בחוזה להספקת "עסקת הנאה", כך שפיצויו, במקרים המתאימים, בגין רכיב הנזק הבלתי ממוני עשוי להיות משמעותי.

9. בפסק דינו המקיף בתיק ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 13183-10-15 סמאג'א נ' ר.ת. דיסקברי טיול עולמי בע"מ (ׁׁ30.7.2016), קבע כב' השופט מ. תדמור ברנשטיין את הדברים הבאים:

"בעת הכרעה בתביעה של נוסע כנגד גורם המוכר והמנהל טיול מאורגן, יש - על פי הדין - ליתן את הדעת לשני עקרונות מנחים:

עיקרון ראשון: בטיול מאורגן – לאור ריבוי השירותים וההסתמכות על ספקים שונים במדינות זרות, עלולים להתרחש שיבושים ותקלות. שיבושים, תקלות ושינויים מהותיים עשויים להעמיד לנוסעים עילה לפיצוי. עם זאת, אין להטיל על מארגן הטיול אחריות בגין שיבושים ותקלות שעשויים להתרחש בטיול מאורגן ושאין בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או בגין שיבושים המהווים זוטות. טיול מאורגן מתנהל במדינה זרה, לעיתים במספר מדינות. השירות כולל טיסות, הסדרת אשרות, שירותי לינה, מזון, הסעות, הסדרת כניסה לאתרים, תשלום לספקי שירות שונים, תיאומים רבים, התאמת מסלול הטיול לתנאי מזג אוויר וכיו"ב.

עיקרון שני: נוסע זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין נזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים. מחד גיסא, במסגרת קביעת שיעור הפיצוי יש להביא בחשבון את הסבירות שיתרחשו שיבושים ותקלות, וכן - את העובדה, שלבד משירות נתון שהשתבש, סיפק מארגן הטיול שירותים רבים נוספים בעלויות משמעותיות. מאידך גיסא, בעסקאות שעניינן שירותי הנאה (להבדיל מעסקאות מסחריות) מרכיב הנזק שאינו ממוני עשוי להיות משמעותי."

ראה גם האמור בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 36860-11-15‏ פרבר נ' חברת פגסוס בע"מ (27.7.2016):

"על סוכנות נסיעות מוטלת החובה לספק ללקוח את השירות שנרכש עבורו. כאשר מדובר בתקלה הנובעת מתיאום רשלני או לקוי של החופשה תוטל על סוכנות הנסיעות אחריות. לא ניתן להטיל על סוכנות נסיעות אחריות מקום בו ביצעה את ההזמנה בהתאם לנדרש, וכאשר מדובר בתקלות או ליקויים שאינם בשליטתה. בהיעדר ראיה, כי הנתבעת התרשלה בבחירת הספק המקומי, לא ניתן להטיל עליה אחריות למעשיו שכן הדבר אינו בשליטתה של הנתבעת. כמו כן, לא ניתן לחייב סוכן נסיעות או מארגן טיולים בחו"ל לצפות כל נזק שעלול להיגרם לנוסעים בעת היותם בחו"ל, למונעו או להזהיר מפניו, וכי ישנם סיכונים שהם בגדר סיכוני יום יום (ההדגשות לעיל ולהלן הוספו, ש.ב).

מן הכלל אל הפרט

הטיול בהרי האטלס – האם היה על הנתבעת לצפות, בנסיבות העניין, כי עשויה להתרחש מפולת שתסכן את שלום המטיילים?

10. על פי תכנית הטיול היה טיול הג'יפים אמור להתקיים ביום השניים עשר לו. על פי תכנית יום זה, היו אמורים המטיילים "לבלות יום טבע בהרי האטלס", לחזור למרקש לקראת הערב ובסיומו לצאת למופע הפולקלור.

11. במסגרת מפגש עם המדריך, שנערך כחמישה ימים לפני היציאה לטיול, שונה סדר הביקור באתרים, כך שהיום הראשון הפך לאחרון וכן הלאה. אשר על כן, התקיים טיול הג'יפים ביום השלישי לטיול.

אציין, כי ככלל, התובעים לא הלינו על כך שתכנית הטיול נערכה למעשה מהסוף להתחלה וכולם בחרו ליטול בו חלק ולא ביקשו לבטלו. ובהקשר זה מקובלים עלי הסברי נציג הנתבעת בדיון, כמו גם בכתבי ההגנה, לפיו נעשה השינוי על מנת שלא לחזור על דרך זהה, בסמוך לעזיבה חזרה לישראל.

12. עיקר טענות התובעים נוגעות ליום זה – רובן לתחילת היום, לטיול שהשתבש, ואף לסופו – למופע הפולקלור, אשר לבסוף לא הגיעו אליו.

13. נקבע זה מכבר, כי על מארגן טיולים חובת זהירות מושגית כלפי משתתפי הטיול (ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן (8.5.1994)). יחד עם זאת, בקביעת גבולות חובת הזהירות הנדרשת יש לשקול את המדיניות המעודדת עריכת הטיולים בחיק הטבע. הטלת חובת זהירות מוגברת ודרישה לנקיטת אמצעי זהירות מחמירים עלולה להוביל לצמצום הפעילות האמורה, או להטלת עלויות כלכליות נכבדות. בהקשר זה ראה והשווה האמור בת"א (י-ם) 3781/00 דודיאן נ' קשרי תעופה בע"מ (14.1.2000), ת"א (חי') 1051-07‏ מחלוף נ' רשות הטבע והגנים (16.10.2010).

14. לאחר ששקלתי בדבר, עיינתי בעדויות ובכתבי הטענות, ואף בסרטונים שתיעדו חלק מהאירוע, החלטתי שלא לקבל טענות התובעים בנוגע להתרחשויות היום השלישי. אעיר, כי למרות מספר בקשות, לא הועברו אלי הסרטונים מטעמו של תובע 5 באמצעות תיבת הדוא"ל הייעודית של בית המשפט לתביעות קטנות. ההמתנה להם עיכבה את כתיבת הכרעת הדין, נוכח הצורך להיעזר במחשב מיוחד לשם צפייה בהם, שהתאפשרה סופית רק לפני יומיים.

15. התובעים (למעט שניים שלא התייצבו לדיון, האחת - מפאת שהות בחו"ל, השני – בשל קושי בריאותי) העידו בפניי, רובם ככולם, עד כמה היה אירוע זה קשה, ואף טראומטי. חלקם ציינו כי במהלכו חשו כי נשקפת סכנה לחייהם ומספר תובעים אף הציגו תיעוד רפואי להשפעות האירוע על שלומם הנפשי עד היום.

16. איני מקלה ראש בתחושותיהם של התובעים, ואכן, נדמה, כי לפרק זמן מסוים, בהיותם מצויים בגשם שוטף, לאחר המפולת, ובסמוך למצוק, אכן חשו פחד גדול, מצוקה וסכנה. אלא שלא מצאתי כי הנתבעת אחראית לאירוע, כמו גם לנזקים, הרבים, הן לרכוש, הן לנזקים הבלתי ממוניים, שנטען כי נגרמו לתובעים במהלכו.

לאור הראיות שהוצגו לי, ולאחר ששמעתי את דברי הצדדים, השקפתי היא, כי ההחלטה על היציאה לטיול הייתה החלטה מאוזנת, כזו שנמצאת במתחם האפשרויות הסבירות שניתן היה לקבל לאור הנתונים הידועים "בזמן אמת".

להתרשמותי, דווקא החלטה שלא לפעול בהתאם לתכנית, ולא לצאת לטיול, הייתה עשויה לחייב את הנתבעת בפיצוי כלפי התובעים. אף ההחלטה, בשלבים מאוחרים יותר של היום, להמשיך ולנסות לטייל בהרים, אינה החלטה בלתי סבירה.

להלן, נימוקי, בנוגע לצמתים הרלבנטיים שביום זה.

קביעת הטיול לחודש ספטמבר

17. עצם קביעת הטיול בשלב זה של עונות השנה הגיונית וסבירה ומקובלים עלי דברי המדריך לפיהם מדובר במסלול מקובל בחודש ספטמבר (עמ' 21, ש' 2 לפרוטוקול הדיון - אלא אם יצויין אחרת, ההפניות הינן לעמודי הפרוטוקול. ראה גם דברי נציג הנתבעת בעמ' 32, ש' 10-11).

יציאה למסלול הטיול בבוקר היום השלישי

18. באשר ליציאה למסלול בבוקר היום השלישי - המדריך טען, ולא הובאה ראיה לסתור, כי תחזית מזג האויר הצביעה על מזג אויר נאה. כן מקובלים עלי דבריו, לפיהם קיים מחסום משטרתי, בו עברו המטיילים, והדבר אכן מלמד על כך שבשלב זה של המעבר לא נשקפה, לדעת גורמי המשטרה במקום, סכנה. אעיר, כי חלק מהתובעים עצמם אישרו כי בשלב ההגעה לאתר, אכן היה מזג האויר בהיר והדבר אף עולה מהתיעוד אותו הוגש לי, בו נראים התובעים לבושים בגדי קיץ.

19. אכן, אחד התובעים, מר עובדיה, מסר, כי יום לפני היציאה לטיול, שמע "שיש גשם באיזור מרקש" וכשפנה למדריך בעניין, ביטל זה את דאגותיו. אלא שתובע זה אינו דובר ערבית שוטפת (עמ' 20, ש' 20) וממילא, מקובלים עלי דברי נציג הנתבעת, לפיהם איזור מרקש מרוחק מאיזור הרי האטלס (שם, ש' 21) כך שהתחזית אותה שמע תובע זה אינה רלבנטית לעניין שבפניי.

ההחלטה להמשיך בטיול למרות חסימת הדרך

20. התובעים טענו כי קיבלו התראות מתושבי המקום שלא להמשיך ולהתקדם בדרך, שכן הדבר מסוכן, "ויש סלעים, חולות וגשם" (ראה, למשל, דברי התובעת 1, עמ' 2, ש' 7; דברי התובעת 4, עמ' 6, ש' 32; התובעת 9, עמ' 13, ש' 23).

21. על פי תמונות וסרטונים שהוצגו לי, אכן היתה הדרך חסומה באבנים, אלא שבשלב זה, עדיין היה מזג האויר נאה ולא גשום, כך שדברי המדריך, לפיהם חסימת האבנים לא היתה קשורה למפולת שהתרחשה לאחר מכן, נתמכים בראיות אובייקטיביות. אף דבריו של המדריך, בנוגע להחלטה להמשיך בטיול למרות החסימה נעשתה במשותף עם המטיילים, מתיישבים עם הסרטונים בהם נראים חלק מחברי הקבוצה מזיזים אבנים אלו, ברוח טובה ותוך שיתוף פעולה. כן מקובלים עלי דברי המדריך לפיהם אחד מהג'יפים "נתקע", בשל כשל טכני, ולא בשל פגעי מזג האויר (ראה עמ' 21 לפרוטוקול).

דברי עוברי דרך אחרים טרם המפולת

22. אכן, חלק מהתובעים טענו, כי במהלך העלייה להר, נתקבלו התרעות מצד מטיילים אחרים ומקומיים שלא להמשיך בטיול. כך, לדברי חלק מהתובעים – הייתה אישה מקומית ש"סימנה לנו בשפת הגוף לא לעלות" – התובעת 4, עמ' 6, 32). התובע 3, ציין כי היה נהג של טיול אחר, שאמר באנגלית כי מדובר בסכנת נפשות, בערך כשעה וחצי לפני אירוע המפולת, וכי כלי רכב אחרים שחזרו אחורנית, ככל שנראה בסמוך לאירוע הסערה – ראה דברי התובע 3 בעמ' 3. ראה גם דברי התובעת 9 בתחילת עמ' 13.

23. אף אם אצא מתוך נקודת ההנחה, כי האישה והנהג אכן אמרו את הדברים, ומספר כלי רכב הקשורים לטיולים אחרים, שבו על עקבותיהם, לא די ברשמים אלה על מנת לקבוע, כי ההחלטה להמשיך בטיול היתה בלתי סבירה ומסוכנת. זאת, נוכח העובדה כי בשלב זה טרם התרחש אירוע המפולת, כי ההחלטה להמשיך בטיול נעשתה יחד עם המטיילים, ובסיכום עם הנהגים (ראה דברי התובע 3 עצמו). אעיר, כי לא ברור מדברי התובע 3 באיזה שלב בטיול ראה את כלי הרכב חוזרים ועד כמה שיתף את המדריך במידע זה.

24. עוד אציין, כי עולה מהראיות כי בסמיכות מקום גדולה לאיזור המפולת, היה טרנזיט בו מצאו חלקם מסתור, כך שכלי הרכב ששמשו את המטיילים לא היו היחידים אשר נקלעו, באותו השטח, למפולת זו.

בנוסף, עולה מהעדויות, כי אירוע המפולת היה פתאומי ביותר. לדברי התובעת 10: "פתאום החלה מפולת בוץ... משהו בלתי נצפה מראש" (עמ' 14, ש' 13). את זאת ניתן לראות אף באחד הסרטונים שהובאו על ידי התובע 5.

25. במכלול נסיבות העניין, נוכח מזג האויר בשלב זה, נוכח העובדה כי באיזור טיילו אחרים, מטעם הנתבעת (ואף לא מטעמה), ולאור קביעתי כי חסימת האבנים אינה קשורה לאירוע המפולת, אלא מקורה בהתרחשות קודמת, אני קובעת כי ההחלטה להמשיך ולטייל, לפני אירוע המפולת, אינה בלתי סבירה, ואין לחייב את הנתבעת בגינה בנזקי התובעים.

26. כאמור לעיל, בשלב מסויים, ובפתאומיות, החל לרדת גשם כבד, וכפועל יוצא, החלה התדרדרות סלעים. חלק מהתובעים עשו דרכם, בגשם, לכפר למטה ומצאו שם מחסה, מיעוטם ירדו והזעיקו את המשטרה, חלקם יצרו קשר עם מערכת YNET ודיווחו על המתרחש. רוב התובעים המתינו בתוך טרנזיט מקומי שהיה אף הוא במקום (ראה דברי התובע 7 – לפיהם היו הטרנזיט והבית סמוכים יחסית למקום המפולת – סוף עמ' 28), דבר התואם גם את לאמור בכתבי ההגנה (ראה למשל סעיף 3 לכתב ההגנה שהוגש בעניין בני הזוג סנובסקי).

27. עוד אעיר, כי מעיון בסרטונים שמקורם בתובע 5, עולה כי ארבעת הג'יפים נמצאים במרחק בטוח יחסית מהתהום, אף כי לפניהם ולאחריהם ישנם מפלי סחף זורמים, אותם נאלצו התובעים לחצות.

28. מקטע זה של האירוע הוא מהווה את עיקר טענותיהם של התובעים. מעבר לעובדה, כי היה מדובר באירוע מפחיד ומסעיר, הרי לטענתם, כאמור לעיל, ספגו במהלכו נזקים רכושיים רבים. עוד נטען, כי המדריך איבד עשתונותיו, וחלק מחברי הקבוצה נאלצו ל"תפוס פיקוד" חלף המדריך.

29. התרשמתי, כי אכן חלק ממעבר התובעים חזרה נעשה רגלית, בסמוך לתהום, ואכן עורר תחושת פחד. עוד אציין, כי מהסרטנים שהוצגו לי נראים התובעים הולכים בבטחה, אם כי בגשם, על גבי שביל רחב יחסית.

30. כאמור, לא מצאתי לנכון לקבוע כי עצם ההחלטה לסוע לאתר, ולהמשיך לנסות לטייל בו, היתה בלתי סבירה או בלתי אחראית. אני מקבלת, כי אירוע הגשם היה פתאומי (וחלק ניכר מהתובעים הסכימו לכך בעדותיהם בפניי).

במצב דברים זה, לא ניתן לזקוף לחובת הנתבעת את נזקי התובעים.

31. יחד עם זאת, מצאתי לנכון לקבוע, כי חלק ניכר מהתובעים תבעו סכומים מופרזים ולא מוכחים הנוגעים לנזקיהם הרכושיים – החל מכפכפי "קרוקס" או "הוואיינס", המשך בבגדים ובתכשיטים שונים, וכלה במכשירים אלקטרוניים שניזוקו לטענת התובעים במהלך הסערה. בכל הנוגע לנזקיהם הנפשיים של התובעים, מבלי להקל ראש בפחד שתקף אותם, ובקביעתי - כי חלקם ואולי רובם - אכן חש סכנה בזמן ההתרחשות בהרים, הרי שכולם המשיכו בטיול כסדרו והשתתפו ברוב רובן של הפעילויות המוצעות.

התנהלות המדריך במהלך אירוע המפולת

32. התובעים תיארו, רובם ככולם, את האירוע כאירוע בו נשקפה להם סכנת מוות, וחלקם אף הציגו ראיות לפגיעות פיזיות. אלא ששוב אציין, כי לא מצאתי כי קיימת אחריות לנתבעת ביציאה לטיול, וכן לא מצאתי, למרות הטענות בנוגע לתפקוד המדריך במהלך האירוע, כי תפקוד זה השפיע על משך האירוע או החמיר את המצב.

33. המדריך התקשר לנציגי הנתבעת בארץ, ואלה היו בקשר עם ה"שטח", לרבות הספקים המקומיים, כוחות הבטחון והחילוץ. לא הוכח בפני העדרה של ערכת עזרה ראשונה ומצבם של הג'יפים, כפי שמשתקף בסרטונים תקין והם נראים חדשים ומרווחים. אכן, אחד מהם התקלקל לפני אירוע המפולת, ואולם הסברו של המדריך לפיו ניסה, באמצעות נציגי הספק המקומי, להשיג ג'יפ חלופי, לא נסתר (ראה דבריו בעמ' 21, ש' 20-22) ואני מקבלת גרסתו אף בהקשר זה.

34. חלק ניכר מהתובעים טען, כי המדריך לא מילא תפקידו במהלך האירוע, כך חלקם נאלצו ליטול לידיהם את ההובלה ולדאוג לקבוצה. התרשמתי, כי התובעים, כבר בשלב מוקדם זה של הטיול, התגבשו והציגו חזית אחידה מול המדריך, אשר התקשה לעמוד מולם, וחלק מהבחירות שעשו חלקם במהלך אירוע המפולת, נעשו בלי תיאומו וידועו. הדבר ניכר היטב אף במהלך הדיון, במסגרתו הרימו חלק מהתובעים קולם על המדריך, ודברו אליו ועליו בצורה מזלזלת.

אני קובעת, כי המדריך עשה את המצופה ממנו בנסיבות העניין; כי בסופו של יום, באירוע מסוג "כוח עליון" שאינו בשליטת הנתבעת או המדריך, וכי ההתמודדות עימו נעשתה בדרכים מקובלות, תוך יצירת קשר עם הספק המקומי ועם נציגי הנתבעת בארץ, והובילה לקידום פתרונות.

עוד אעיר, גם אם אקבל את הטענה, כי המדריך – כתובעים עצמם – חש פחד ומצוקה – במהלך האירוע, לא מצאתי כי יש בכך כדי לחייב את הנתבעת בנזקיהם, שכן לא התרשמתי כי המדריך, במכוון, זנח את חברי הקבוצה ודאג רק לרווחתו שלו, וממילא איני מוצאת לנכון לקבוע כי התנהלותו שלו היא שהובילה לנזקיהם. אעיר, כי מ"שנרגע" מזג האויר, יצא המדריך, עם הנהגים ופעל להשבת הג'יפים ואיסוף כל המטיילים, עד לשוב הקבוצה למלון לאחר מספר שעות.

באשר להעדר ציוד תקשורת לווינית – טענה זו לא ברורה לי, ובכל מקרה, לא מצאתי כי התובעים, או המדריך, נעדרו את היכולת ליצור קשר עם הגורמים הרלבנטיים, לרבות הנתבעת עצמה, על מנת שידאגו לחילוצם במהירות.

35. חלק מהתובעים הלינו על כך שהמדריך לא סייע להם בהשגת שירותי כביסה או רפואה עם החזרה למלון. אציין, כי אחת מהתובעות נזקקה לטיפול רפואי בידה, וטופלה במלון ואחרת הציגה בפניי במהלך הדיון גדים מלאי עפר. המדריך מסר כי לא פנו אליו בנושא הרופא, ואף כי התובעת 14 ציינה כי יום לאחר האירוע הזמינו היא ואחותה רופא, אין די בכך כדי לסתור טענתו זו. באשר לשאלת הכביסה – הסברו של המדריך, לפיו ביום שלמחרת היו אמורים לצאת למלון אחר, ועל כן, לא היתה אמורה הכביסה להגיע בזמן, סביר והגיוני, ונדמה כי התובעים יכלו לעשות שימוש בציוד חלופי, או לוודא מבעוד מועד, טרם היציאה לטיול, כי ברשותם ציוד כאמור.

התייחסות יתר טענות התובעים

36. אני קובעת, כי תכנית הטיול (נספח ב' לכתב ההגנה) תאמה לסיורים ולאירועים בפועל (אף כי בסדר ההפוך). כאשר נוצרה תקלה, ניסתה הנתבעת לפצות את המטיילים בתכנית חלופית. לא התרשמתי כי תקלות אלו ניתן היה לצפות מראש, או להערך – עת קרו – אחרת.

37. בסופו של היום השלישי, לאחר אירוע המפולת, תוכנן לתובעים מופע פנטזיה, אליו לא יצאו התובעים. הנתבעת טענה, כי היה אוטובוס שהיה מתוכנן לצאת לשם וכך מסר גם המדריך. עוד אציין, כי למרות זאת הוצע למטיילים טיול נוסף, שלא נכלל בתכנית המקורית, "חוויית הגמלים". אשר על כן, בהנתן הקביעה, כי ניתן היה לצאת למופע הפנטזיה, ובמקביל – הוצעה תכנית חלופית, לא מצאתי לנכון לקבוע, כי יש מקום לפצות התובעים בשל עניין זה.

38. לא הוכח בפניי כי רמת החדרים או האוטובוסים היתה לא כמובטח או לא מקובלת, וכך גם לגבי המזון שסופק למטיילים. כמו כן לא הוכחה אחריות הנתבעת לאי קבלת ארוחה צמחונית בטיסה.

אעיר, חלק מהתובעים אף כתבו במפורש, כי אינם מלינים על רמת החדרים (ראה, למשל, סעיף 8 בכתב התביעה בת.ק 18752-02-16).

הוכח בפני אירוע אחד, בו לילה אחת ישן זוג מהתובעים במיטות נפרדות, ואולם עניין זה הוסדר למחרת (ראה דברי המדריך בעמ' 24, ש' 25) ומדברי התובעת בעמ' 10 עולה כי הפניה היתה למלון. תובעת זו אף לא העבירה צילומי המיטות הנפרדות, כפי שציינה כי תוכל לעשות – שם, ש' 24). בנסיבות הענין, בהעדר ראיה לכך שלא ניתן היה להצמיד את המיטות, ובהעריכי, כי מדובר בעניין שמשמעותו שולית במכלול הנסיבות, איני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי בגינו.

39. לא מצאתי לנכון לקבוע, כי הסיורים בקניון נועדו לשם שלשול כספים למדריך, ולא כחלק מתכנית הטיול, וכי זה גזר "קופון" על חשבון המטיילים, תוך שהוא מביא אותם למקומות "סתמיים" ובניגוד לתכנית הטיול. מקובלים עלי הסבר נציג הנתבעת לפיהם ביקרו המטיילים במפעלים המיוחדים למרוקו, לרבות מפעל העורות ומפעל השמן (ראה דבריו בעמ' 32, ש' 5-7).

באשר לשאלת מקומות העצירה, לא התרשמתי כי התנהלותו של המדריך חרגה מהצורך לאזן בין רצונות שונים של מטיילים, הם בנוגע למקומות האכילה, הן בנוגע לביקורים בקניון או אתרים אחרים – כפי שקורה לא מעט בטיולים מאורגנים בהם נוטל חלק מגוון משתתפים.

40. אף המתנה ביום האחרון אינה חורגת מהסביר, ומקובלים עלי דברי המדריך כי מדובר בעיכוב שחל אצל הספק המקומי. נדמה, כי היציאה המוקדמת נועדה לשם מניעת איחור, שהיה עלול להוביל לאיחור בשיבה לישראל. כאמור, תכנית הטיול, לרבות מספר ימיה, תאמה את המתרחש בשטח. מטיבם של טיולים, בודאי בארצות כגון מרוקו (כפי שהגדירה המדריך בעמ' 24, ש' 20) ישנם עיכובים ותקלות, ונדרש פרק זמן המתנה. לא מצאתי כי הוכח בפניי כי זה חרג מהמקובל.

41. עיון בתכנית הטיול, ובטענות הצדדים, מראה כי הטיול בוצע בהתאם לתכנית (אם כי, כאמור, בסדר הפוך) ולא מצאתי לנכון לקבל טענות חלק מהתובעים על קיצורו (ראה והשווה: ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 2572/06 ברקוביץ נ' ימטבע נסיעות ותיור (19.7.2006).

42. באשר לטענות הפרטניות כנגד התנהלות המדריך ומקצועיותו. כאמור, קיומו של "דם רע" בינו לבין חברי הקבוצה ניכר. נדמה, כי האירוע הקשה שחוו המטיילים, בתחילת הטיול, ובמסגרתו התרשמו כי הנ"ל לא הוביל את הקבוצה כנדרש, גרם להתדרדרות ביחסים בין הקבוצה לבינו והשליך על הערכתה אליו ויחסה כלפיו. איני סבורה כי הוכח, כי המדריך לא היה מקצועי דיו, וכי לא פעל לשם קידום הטיול והתאמתו לתכניות המקוריות. בהקשר זה אציין, כי עיינתי במספר משובים חיובים הנוגעים למדריך, וכי למדריך נסיון רב, לרבות בהדרכות באיזור זה ממש (ראה האמור בכתב התביעה ועדות המדריך עצמו).

סיכומם של דברים

43. התביעה נדחית.

שוב אדגיש, אין בהחלטתי זו משום קביעה, כי על התובעים לא עברה חוויה קשה בהרי האטלס, ואבהיר, למען הסר כל ספק, כי איני מקלה כלל ראש ברגשותיהם ובתחושותיהם. אני מאחלת לתובעים, כי לכשיביטו לאחור, על חוויות הטיול, ידעו לדלות מאותם ימים את הרגעים היפים, המעניינים והמרגשים שחוו, ולשמוח בקשרים שנוצרו בין המעורבים ובידידות שנרקמה ביניהם.

44. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.

45. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי וזאת תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים.

46. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום ותפעל לסריקת פסק הדין בכל אחד מהתיקים הקשורים.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ז, 07 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.