לפניי בקשה לביטול צו עיקול שהוטל על נכסי המשיבים בהחלטה מיום 14.2.16 ובקשה למתן צו מניעה זמני ואיסור דיספוזיציה על מחצית הזכויות בבית המגורים של המשיבים המצוי ברח' לסקוב 30 ברחובות, גוש 3699 חלקה 254/1 (להלן: "המקרקעין") שהועברו לצד ג', המחזיק, מר דן תדמור שאינו בעל דין בתובענה אליה נלוות הבקשות למתן סעדים זמניים.

רקע

המבקשת, חברה המבצעת השקעות שונות ועסקאות פיננסיות בישראל ובעולם הלוותה לחברה קנדית בשם Ontario Inc 2214509 (להלן: "חברת אונטריו") סך של 1,000,000 לשם ביצוע עבודות בנכס מסחרי בקנדה שבמרכז Centerpiont Plaza. המשיבים מחזיקים במניות חברת אונטריו תוך שהמשיב 1 מחזיק ב- 40% והמשיבה 2 ב- 60%.

ביום 6.8.15 נחתם הסכם הלוואה בין המבקשת לחברת אונטריו (נספח 3 לבקשת העיקול). כבטוחה למתן ההלוואה שועבדו מניות חברת אונטריו המוחזקות ע"י חברה קפריסאית בשם Olencetarto Holdings Ltd. . על ההסכם חתמה המשיבה 2 בשם החברה. ביום 9.8.15 בזיקה להסכם בין צדדים, העבירה המבקשת את סכום ההלוואה לידי חברת אי ברוקר מסחר וניירות ערך בע"מ. בפועל כספי ההלוואה לא הגיעו לידי חברת אונטריו ולאחר חודש דצמבר 2015 הוברר למבקשת כי חברת אונטריו נכנסה להליך הקפאת הליכים כנגדה, עפ"י בקשתה עוד מיום 22.6.15, משמע עובר לחתימה על הסכם ההלוואה.

יוער כי מהבקשה להטלת צו עיקול זמני עולה כי התקשרות המבקשת עם חברת אונטריו נעשתה במסגרת פגישות שהתקיימו עם המשיב 1 ובזיקה לכך כאשר התגלה דבר חדלות פרעונה של חברת אונטריו והעובדה שהלוואת המבקשת אינה רשומה בספרי החברה, התקיימה פגישה נוספת עם המשיב 1 ובה סוכם כי הסכם ההלוואה יבוטל וההלוואה תעבור לחברת אקסיום גלובל אינווסטמנטס (להלן:"אקסיום") שהינה חברה פרטית הרשומה בישראל שהמשיבים מחזיקים במניותיה. חברה זו עוסקת בגיוס משקיעים פרטיים במסגרת קבוצות השקעה בנדל"ן בישראל ובחו"ל באמצעות חברות מקומיות שבהן נמצאים הנכסים, כדוגמת חברת אונטריו הנ"ל.

בסופו של יום הניסיון להעביר את ההלוואה לחברת אקסיום לא יצא אל הפועל מאחר שזמן קצר לאחר מכן היא נכנסה להליכי פירוק המתנהלים בבית משפט המחוזי בת"א.

בגין חוב ההלוואה הגישה המבקשת תביעה ע"ס 1,038,557 כנגד המשיבים וטענה לחבותם האישית מכוח עילות תרמית וחוסר תום לב בניהול מו"מ. במסגרת התביעה היא עתרה להטלת צו עיקול על זכויותיהם בבנקים, בחברת אי ברוקר מסחר ניירות ערך בע"מ ועל זכויות המשיב ברכב. בנוסף עתרה המבקשת להטלת צו מניעה זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה במחצית הזכויות במקרקעין אשר הועברו ביום 28.10.15 לידי המחזיק דן תדמור, שהינו בן זוגה של המשיבה 2 (להלן: "המחזיק").

להשלמת התמונה אוסיף כי ביום 14.2.16 ניתנה על ידי החלטה בה נעתרתי לבקשה למתן צו עיקול ודחיתי את הבקשה למתן צו מניעה זמני, ללא הנמקה. בערעור שהוגש על החלטתי נקבע שיש לדון מחדש בבקשה למתן צו המניעה הזמני ובד בבד להגשת טיעוני הצדדים ביחס לכך הוגשה גם הבקשה לביטול העיקול הזמני שהוטל.

לפיכך קבעתי דיון בפניי ביחס לשתי הבקשות לסעדים זמניים (שגם דיון זה נדחה ללא הרף לאור בקשות הצדדים) וביום 17.4.16 נחקרו מנהל המבקשת, המשיבה 2 והמחזיק. המשיב 1 נעדר מהדיון ולכן תצהירו הוצא מן התיק.

יוער כי במקביל לדיון בסעדים הזמניים תלויה ועומדת בתיק העיקרי בקשת המשיבים לסילוק התביעה ולעיכוב ההליכים ומשכך אדון רק בבקשות לסעדים זמניים וזאת על אף שב"כ הצדדים שזרו בטיעוניהם בבקשות שבפניי, כמיטב יכולתם, טיעונים המונחים גם בפני המותב העיקרי בבקשה לסילוק על הסף.

טענות הצדדים

באשר לבקשה לביטול צו העיקול, טוענים המשיבים (כך הם מכונים לאור העובדה שבקשתם פותחת מחדש את הבקשה להטלת צו עיקול זמני) כי מאחר וחברת אקסיום מצויה בהליכי פירוק הרי שבימ"ש זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה כך שדין כלל טענות המבקשת להתברר במסגרת הליך הפירוק שבמסגרתו הומחו כל זכויות המשיבים בחברות שבשליטתם למפרקים הזמניים. אקסיום היוותה למעשה מעין קבוצת רכישה/ חברת שיווק שפעלה באמצעות חברות נכס בארצות בהן נמצאים הנכסים לגיוס הלוואות בחברת הנכס. לטענת המשיבים אין כנגדם עילת תביעה אישית שכן הסכם ההתקשרות עליו נסמכת המבקשת נחתם עם חברת אונטריו שהיא חברת הנכס ולכל היותר אל מול אקסיום ולא עם המבקשים. המשיבים מפרטים כי היכרותם עם מנהל המבקשת שרירה מזה שנתיים והוא השקיע בפרויקטים נוספים של אקסיום טרם העסקה הנדונה. כמו כן נטען כי טרם חתימת הסכם ההלוואה הוסבר למנהל המבקשת על מצב הפרויקט ועל חובות חברת אונטריו ולכן הטענה לפיה הוסתר מהמבקשת מצבה של חברת אונטריו איננה נכונה ונטענה בין היתר בניסיון לעקוף את הליכי הפירוק של אקסיום ולזכות ישירות בכספי המשיבים, שלא כדין.

לפיכך טוענים המשיבים כי סיכויי קבלת התביעה נמוכים ולכן יש לבטל את צו העיקול שניתן. העיקולים לא תפסו כספים כלשהם, החשבונות שבגינם התבקש העיקול מצויים ביתרת חוב והמשך קיומם מפריע לפעילות השוטפת של המשיבים. לטענתם אין כל חשש להכבדה לביצוע פסק הדין לאור העובדה שאקסיום מנוהלת כיום ע"י מפרקים.

מנגד טוענת המבקשת כי המשיבים הונו ורימו אותה והסתירו מפניה את מצבה האמיתי של החברה ובמידה ומידע זה היה בידי המבקשת היא לא היתה מלווה לחברה את הכספים שהלוותה. כל זאת כאשר המשיבים לא מסבירים מדוע כספי ההלוואה לא הועברו לחברת אונטריו והם מתייחסים לכך בשוויון נפש. הליכי הפירוק שמתנהלים בבימ"ש המחוזי בתל אביב נוגעים לחברת אקסיום שאין לה כל זכויות בחברת אונטריו ולכן ההליכים שבמסגרת תיק הפירוק ובהם המחאת זכויות אקסיום למפרקים הזמניים אינה רלבנטית לתביעה דנן. לכך מתווספת העובדה שסעיף 7.1 להסכם ההלוואה מחריג מפורשות את אקסיום וקובע שאינה צד להסכם ההלוואה. אין בעובדה כי הסכם ההלוואה נחתם עם חברת אונטריו כדי להעניק חסינות מפני תביעה אישית למשיבים שהינם נושאי משרה בחברה ופעלו לגיוס הכספים ממנה בדרכי רמייה והונאה. למנהל המבקשת לא נמסר דבר ביחס לעובדה שחברת אונטריו מצויה בהקפאת הליכים או בסכנה של חדלות פרעון, גם בנספח ד' להסכם שעניינו הסיכונים שנוטל על עצמו המלווה לא כולל את הנתונים בדבר הקפאת ההליכים בהם היתה נתונה חברת אונטריו. לטענת המבקשת אין למשיבים כל תשובה מה עלה בגורל כספי ההלוואה ולכן לא ניטע כל ספק בעילת התביעה ויסוד ההכבדה מתקיים גם כן. בנוסף, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת ולפיכך דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להדחות.

באשר לבקשה למתו צו מניעה זמני טוענת המבקשת כי במידה וביהמ"ש לא ייעתר לבקשה זו היא תיוותר ללא כל בטוחה של ממש לגביית פסק הדין שיינתן לזכותה. היא מפרטת כי מחצית הזכויות במקרקעין הועברו ע"י המשיבה 2 לידי בן זוגה המחזיק, במתנה בחודש אוקטובר 2014 ואילו הבקשה להעברת הזכויות הועברה לרשם המקרקעין רק בחודש אוקטובר 2015, דבר זה מעיד לטענתה על הברחת נכסים וטענתם לפיה מדובר בהעברה נעשתה במסגרת הפרדה רכושית בין בני זוג משוללת כל יסוד, שכן לבן הזוג- המחזיק לא היו כל מניות בחברות בהן החזיקה המשיבה 2. העובדה שהמשיבה 2 לא קיבלה דבר בתמורה במסגרת ההפרדה הרכושית הנטענת מעידה גם היא שלא מדובר בהפרדת זכויות. משך הזמן שחלף מחתימת הסכם המתנה ועד הוצאתו אל הפועל וסמיכות הזמנים להודעת הנאמן על כישלון הליכי הבראת חברת אונטריו ביום 13.11.15 מעידים על הברחת נכסים. הפרדה רכושית בין בני זוג יש לבצע בהתאם לחוק ומשהסכם זה לא אושר ע"י בימ"ש הוא חסר תוקף.

המשיבים טוענים כי העברת מחצית זכויותיה של המשיבה 2 במקרקעין לידי המחזיק התחילה עוד בשנת 2013 כאשר בני הזוג סיכמו כי המחזיק יקבל את מלוא הזכויות במקרקעים בעוד המשיבה 2 תהא בעלת מלוא הזכויות בחברת אקסיום ובחברה נוספת. הליך העברת הזכויות החל כשנתיים לפני החתימה על מסמכי ההעברה בחודש אוקטובר 2014. בנוסף בוצעו שיפוצים במקרקעין שמומנו במלואם ע"י המחזיק בין היתר מכספים שירש. הבקשה למתן צו מניעה מבקשת לבטל העברה שבוצעה כבר ביום 30.10.14, דבר העומד בניגוד לתכליתו של צו מניעה ולכן דין הבקשה להדחות. כמו כן טוענים המשיבים שהמבקשת נהגה בחוסר תום לב בהגשת בקשה זו שכן היה עליה לפנות לבית המשפט של הפירוק אשר לו נתונה הסמכות לדון בבקשה. מטרתו של צו המניעה הינה להקפיא מצב קיים אך בעניינו המצב הקיים הינו כי המקרקעין שייכים למחזיק והן מטעם זה לא ניתן ליתן צו מניעה האוסר על דיספוזיציה במחצית זכויות המשיבה שכן אין לה כל זכויות. כמו כן לא ניתן לקבל צו כנגד צד ג' אשר לא צורף כמשיב לבקשה ושאינו בעל דין בתובענה.

דיון והכרעה:

כאמור מונחות בפניי שתי בקשות , אדון בבקשות כסידרן.

ראשית לעניין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני- במסגרת בקשה לביטול צו עיקול על בית המשפט לבחון: (א) האם הניח המבקש תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. בשלב זה של ההליך נדרש המבקש לעמוד במבחן ההסתברות לקיומה של עילת תביעה ראויה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2013), 911). המשיב, מצדו, יוכל להתנגד להטלת העיקול הזמני, אם יניח תשתית עובדתית ומשפטית המעמידה את העילה הנטענת בכתב התביעה בספק ניכר (ר"ע 490/86 יונה נ' מקמילן, פ"ד מ(4) 115 (1986)); (ב) האם הראה המבקש שאם לא יינתן הצו הוא יתקשה במימוש פסק הדין; (ג) האם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש או המשיב. במסגרת בחינת מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון נזקו של מי חמור יותר כתוצאה ממתן צו העיקול (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (5.12.2007)); ו - (ד) האם עמד המבקש בדרישות תום הלב וניקיון הכפיים.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הראיות שהובאו והעדויות שנשמעו בפני אני סבורה כי הונחה תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. מדובר למעשה בעילת תביעה של תרמית וחוסר תום לב בניהול מו"מ המיוחס למשיבים. מבחינת התשתית הראייתית מצד המשיבים ישנו בעיקרו של דבר ביחס לבקשה זו תצהירה של המשיבה 2 (לאחר הוצאת תצהירו של המשיב 1 בהעדרו). מעיון בתצהיר עולה כי מדובר בתצהיר לקוני שאינו מפרט דבר כלל ועיקר ביחס להסכם ההלוואה שבבסיס התביעה , נסיבות חתימתו וכל שנטען בלשון רפה שהוא נחתם אל מול חברות הנכס המקומיות. אין בתצהיר כל התמודדות עם גורל כספי ההלוואה והטענות שהועלו ע"י המבקשת בבקשה למתן צו העיקול הזמני. ניכר ניסיון רב של המשיבה 2 להרחיק עצמה מכל המחלוקת מבלי לשאת באחריות כלשהי משל הנתונים אינם קשורים אליה. כל זאת כאשר היא חתומה על הסכם ההלוואה עם המבקשת ושוללת את העובדה שהיא מנהלת הכספים של החברה באומרה "אני לא יודעת לאן הלך הכסף" (עמ' 10 לפרוט'). בהמשך חקירתה בביהמ"ש כאשר עומתה עם העובדה שהיא רשומה כמנהלת כספי בחברת אונטריו בלית ברירה השיבה "יש לי תפקיד רשמי כזה .. לא עשיתי זאת בפועל" (עמ' 11 לפרוט'). כמו כן בחקירתה עומתה המשיבה 2 עם העובדה שבנספח הסיכונים להסכם ההלוואה לא פורט דבר על כך שחברת אונטריו נמצאת בהקפאת הליכים והיא אישרה שאכן כך.

יוצא איפוא לאחר בחינת עדותה של המשיבה 2 ועל רקע טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה שלא עלה בידי המשיבים להעמיד בספק ניכר את עילת התביעה הנטענת ע"י המבקשת. טענות המשיבים הנסמכות על גירסת המשיבה 2 לפיה לא היתה צד למו"מ עם המבקשת נשענת בשלב לכאורי זה, על משענת קנה רצוץ. לדידי למבקשת קיימת עילת תביעה לכאורית מכוחה ניתן להטיל אחריות אישית על אורגן החברה ואין לו את האפשרות להתחמק מאחריות בתואנה שההתקשרות נעשתה אל מול חברה (ראה: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661). אוסיף שטענת מנהל המבקשת, מר גולדברג באשר לכך שלא פורט בפניו מצבה הכלכלי של חברת אונטריו טרם חתימת הסכם ההלוואה , לא נסתרה. טענה לפיה הוא כבר חתם עם המשיבים על מספר עסקאות גם בה אין די כדי להפחית מאחריות המשיבים בתביעה דנן.

יסוד ההכבדה מתקיים גם כן, ללא ספק, במקרה דנן לאור העובדה שלא ברור לאן הועברו כספי ההלוואה כפי שעלה גם מחקירת המשיבה 2. יסוד זה מתחזק גם כן לנוכח הועבדה שצו העיקול "תפס" את רכב המשיב 1 ולא אותרו כספים ביתר החשבונות לגביהם נתבקש הצו.

באשר למאזן הנוחות, המשיבים לא פירטו באיזה אופן צו העיקול מפריע להתנהלותם השוטפת וטענו זאת בעלמא ובנסיבות אלה אין בסיס לבחון האם נוטה הוא לכיוונם ולכן במסכת העובדתית הלכאורית שבפניי, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. בכל הקשור ליסוד תום הלב לא נמצאו ממצאים שיש בהם כדי לשלול מהמבקשת את זכותה להבטיח את ביצוע פסק הדין באמצעות צו העיקול.

לאור האמור אני קובעת שדין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להידחות.

באשר לבקשה למתן צו המניעה זמני, סבורני שלא ניתן להיעתר לבקשה זו מאחר וישנן מספר מסוכות משפטיות שאינן עבירות. אבל תחילה למתווה הנורמטיבי המונח בבסיס בקשה מעין זו. שעה שמונחת לפני בית המשפט בקשה לצו מניעה זמני, חלות עליו ההוראות הכלליות של סעדים זמניים ועליו ליתן דעתו בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה וכקבוע בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 , על מנת לבחון את סיכויי התביעה (ראו: ע"א 30/11 טומשפולסקי נ' פריטום בע"מ [פורסם בנבו] (9.2.2011); ע"א 3595/10 גומעה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה [פורסם בנבו] (6.1.2011)). בנוסף, עליו לבחון, בהתאם לתקנה 362(ב)(1) לתקנות, את מאזן הנוחות, קרי הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני, ככל שלא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב בבקשה לסעד זמני, ככל שיינתן הסעד הזמני. ההלכה הפסוקה מורה כי שני היסודות האמורים, קרי סיכויי התביעה מחד גיסא, ומאזן הנוחות מאידך גיסא, אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא הם נשקלים על בסיס מה שמכונה "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא, כי ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות", ולהיפך.

ברקע כל הנתונים הללו ישנו הליך הפירוק של חברת אקסיום בבית המשפט המחוזי בתל אביב שלא ניתן להתעלם ממנו בהקשר של העתירה לצו מניעה הזמני, וזאת בניגוד למתן צו העיקול הזמני. אומנם עילת התביעה לשתי הבקשות שבפניי אחת היא- תביעה אישית של האורגנים בחברה, אבל בעוד שבכל הקשור לצו העיקול הזמני דנתי בנכסים שהם ברשות המשיבים וידו הארוכה של הליך הפירוק טרם נגעה בהם, המצב שונה בבקשה למתן צו המניעה הזמני על המקרקעין. בעטיו של הליך הפירוק כפי שהובא לעיוני הוצא צו מניעה זמני לגביהם ולאור עובדה זו אינני יכולה להתערב עוד בשיקוליו של בית המשפט של הפירוק וליתן צו נוסף על אותו צו שכבר ניתן בביהמ"ש המחוזי.

מעבר לדרוש אוסיף כי התרשמתי לחיוב מחקירתו של המחזיק במחצית מהזכויות במקרקעין- מר תדמור שסיפר על הנסיבות הזוגיות בעטיין העבירה לו המשיבה 2 את זכויותיה במקרקעין. מובן שבשלב מקדמי זה איני נוטעת מסמרות ולכן אין באמור לעיל לשלול אפשרות שבהליך העיקרי לאחר בחינת מכלול נסיבות העברת הזכויות המסקנה תהיה שונה, אך כפי שכבר ציינתי בשלב זה לא התרשמתי שיש מקום להעמיק בכך יתר על המידה גם לנוכח הצו שהוצא בתיק הפירוק. יוער כי הבקשה למתן צו מניעה זמני במקרה דנן שונה במהותה מתכלית צו המניעה, קרי הבקשה למנוע מעשה עשוי - מניעת העברת זכויות שכבר הועברו לצד שלישי, מנוגדת לתכלית הצו שהינה שימור המצב הקיים. במקרה זה מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת שכן כרגע הזכויות במקרקעין הומחו למפרק הזמני וניתן לפנות אליו בכל הקשור למקרקעין. לפיכך הבקשה למתן צו המניעה הזמני נדחית.

לאור העובדה שהבקשה לביטול צו העיקול הזמני נדחתה והבקשה למתן צו מניעה זמני נדחתה אני קובעת שבנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשע"ו, 26 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.