03 ינואר 2019

1. לפנינו תביעתו של מר מירם רביע (להלן - התובע), להכיר בתאונה שארעה לו ביום 23.7.2014 כ"תאונת עבודה", לאור החלטתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע), לדחות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

2. הנתבע דחה את התביעה בנימוק, כי מתיאור נסיבות האירוע עולה, שהתאונה לא אירעה תוך כדי עיסוקו של התובע במשלח ידו כמוכר בחנות רהיטים.

להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו:

3. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, היה התובע עצמאי. בבעלותו חנות למכירת רהיטים (עמ' 5 משורה 11 לפ').

4. לטענת התובע, ביום 23.7.14, נפל מגובה של כ-8 מטר על פני הארץ ונחבל.

בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה מהנתבע תיאר כיצד נגרמה לו הפגיעה:

"בעת העבודה, ולקראת הסיום כשרציתי לסגור את דלת העסק ולשם הבאת המפתחות לעסק מהבית שליד נאלצתי לעבור דרך חלון העסק (חנות רהיטים) ואז נפלתי מגובה כ-8 מטרים".

לשם השלמת התמונה נציין, כי בתצהיר תיאר התובע את מיקום החנות והמרחק בינה לבין דירת מגוריו כך:

"החנות שלי בכפר אעבלין הממוקמת בבניין המורכב משלוש קומות. קומה ראשונה מחסן ומעל שתי הקומות משמשים בתור חנות רהיטים וליד הבניין הזה ובמרחק כמטר אחד ממוקם בנין שאני ואבי מתגוררים בו. ... רציתי להביא את המפתחות מהבית וזאת דרך מעבר מחלון חנות הרהיטים למרפסת הבית, דרך שהייתי לפעמים עובר בה לקיצור דרך, היות והמרחק בין החלון למרפסת הנו צר יכולתי לקפוץ מהחנות ישירות לבית.

באותו יום אתרע מזלי ולא קפצתי מספיק רחוק ובשל כך לא הגעתי לשפת המרפסת אלא שרק הצלחתי לתפוס באבן המעקה ונפלתי ארצה אף עם האבן שנתפרקה ממקומה".

5. בכתב התביעה טען התובע, כי החנות צמודה לבית מגוריו "וניתן לקצר דרך הגעה מהעסק לבית ע"י קפיצה לכיוון מרפסת הבית, כפי שהתובע היה רגיל לעשות."

לטענתו הנפילה ארעה לו בדרך חזרה מהעסק לביתו ולכן יש להכיר בתאונה שארעה לו כ"תאונת עבודה", שכן התאונה ארעה תוך כדי ועקב העבודה.

6. מנגד טוען הנתבע, כי המסמכים הרפואיים אינם תומכים בטענת התובע כי נפל בדרך ממקום עבודתו לביתו. ואין זה סביר לקפוץ מחלון למרפסת שהמרחק ביניהם יותר מ-1 מטר בגובה של 8 מטרים מהקרקע. לפיכך לא מדובר בפעולה חיונית לעיסוקו במשלח היד בו עסק התובע, ולכן יש לדחות את התביעה.

7. השאלה העומדת בפנינו היא, האם הוכח שארעה לתובע "תאונת עבודה" ביום 23.7.14. לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי והראיות הנוספות שהובאו בפנינו.

דיון והכרעה

8. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה כדלקמן:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו ".

9. נפסק, כי על עובד עצמאי לא חלה חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק לפיה, תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה. על העובד העצמאי חלה חובת ההוכחה, שהתאונה ארעה לו תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו. עליו להראות, כי הפעילות במהלכה נפגע, נעשתה לצורך עיסוקו במשלח ידו ובפעולה השייכת מהותית לעיסוק (דב"ע שמ/117-0 ישראל נ' המוסד פד"ע יב' 130; דב"ע מה/128-0 קליפר נ' המוסד פד"ע יח' 29; עב"ל 104/99 ברדה נ' המוסד פד"ע לח' 241).

10. "תאונת עבודה" ביחס לעובד עצמאי, הינה פגיעה שארעה למבוטח בעת שעסק בדבר שסביר היה שיעשה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו (דב"ע מה/0-128 זאב קליפר נ' המוסד פד"ע יח 29; דב"ע נז/42-0 יהודה שטרו נ' המוסד - לא פורסם).

11. נקדים ונאמר, כי עיון במסמכים שהוגשו לתיק, בראיות ובתיעוד בתיק הרפואי של התובע, מגלה שישנן סתירות בגרסתו. כך למשל, ניתן להבין מהכתוב בתצהירו, כי לעיתים היה עובר בקפיצה מחלון החנות למרפסת ביתו לשם קיצור דרך, ובאותו היום היה לו חוסר מזל והוא נפל:

"... מעבר מחלון חנות הרהיטים למרפסת הבית, דרך שהייתי לפעמים עובר בה לקיצור דרך, היות והמרחק בין החלון למרפסת הנו צר יכולתי לקפוץ מהחנות ישירות לבית.

באותו יום אתרע מזלי ולא קפצתי מספיק רחוק".

לעומת זאת, בעדותו סיפר התובע, כי רק בעבר הרחוק כשהיה ילד קפץ מחלון החנות למרפסת ביתו, ו"מאז שהייתי הבעלים של החנות , לא קפצתי אף פעם מהחלון, חוץ מהפעם הזאת" (עמ' 5 משורה 9 לפ').

12. אי דיוקים נמצאו גם בגרסת התובע בנוגע לאנשים שהיו אתו בחנות בזמן הנפילה, בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/5), ובעדותו סיפר, כי הוא ישב רק עם בן דודו הייתם בחנות. ובשעה שיצא לכיוון החלון על מנת לקפוץ למרפסת ביתו, הייתם נשאר במרפסת של החנות (עמ' 5 לפ'). לעומת גרסתו השניה, כפי שהובעה בפני חוקר הנתבע (נ/6) ובתצהירו (ת/1), טען כי בשעה שהלך לכיוון החלון, נותרו על המרפסת בחנות, הייתם ואליאס בן אחיו של התובע.

13. על פי גרסת התובע, הוא קפץ מחלון החנות לכיוון מרפסת הבית, כאשר המרחק בין הבניינים הינו כ-1 מטר כשחלון החנות ממנו קפץ אל מרפסת ביתו, נמוך ב-1 מטר מגובה המרפסת (ראו: עמ' 4 שורה 31 לפ', ותמונות נ/3). משמע שהתובע היה צריך לקפוץ לגובה של 1 מטר למרחק של כ-1 מטר בין שני בניינים שגובהם כ-8 מטר מהקרקע.

אין כל ספק, כי לא קיים קשר וזיקה, בין משלח ידו של התובע כמוכר רהיטים, לבין הדרך בה בחר התובע להיכנס לביתו, שכן, הסיכונים הכרוכים באותה הדרך, אינם נדרשים למסגרת פעילותו במשלח ידו, ואין כל ספק שסיכון מעין זה, אינו בגדר סיכון טבעי במסגרת עבודתו או תפקידו. מדובר בלקיחת סיכון החורגת בהרבה מגדר הסביר.

נקבע בפסיקה כי:

"סיכון הנובע מחפץ או מגורם אשר אינו שייך ואינו נוגע לעבודה, אלא לעובד עצמו, לא ייחשב כסיכון הנובע "עקב" העבודה, אלא אם לאותו חפץ או גורם יש קשר ישיר או נלווה באופן סביר לעבודתו של אותו עובד" ב:דב"ע נד/0-29 המוסד לביטוח לאוי נ' בן ציון ספקטור פד"ע כז 212).

14. לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית, ואנו קובעים כי התאונה שארעה לתובע ביום 23.7.14 אינה בבחינת "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק.

15. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

16. לתובע הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.

ניתן היום, 3 בינואר 2019, כ"ו בטבת תשע"ט,כ"ו טבת תשע"טבהעדר הצדדים ויישלח אליהם.