תביעה כספית בגין תשלום עבור אספקת ציוד ושירותים בסך 35,410 ₪.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, ובהתאם לתקנה 241טז.(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, חברה העוסקת במכירה, התקנה ואחזקת מערכות ציוד לכיבוי אש, לנתבעת חוב כלפיה בעבור מערכות ציוד לכיבוי אש ושירותי ביקורת תיקונים והתקנות, שסיפקה לה במהלך שנת 2011.
2. לתביעה צרפה התובעת חשבוניות מס (נספח ב' לתביעה) (להלן- החשבוניות) שהנפיקה לנתבעת, בגין ציוד ושירותים שסיפקה לה לטענתה, על פי בסיס הצעת המחיר מיום 29.3.11 החתומה על ידיה ועל ידי הנתבעת (להלן - ההצעה). סך החוב לפי החשבוניות שצרפה עומד על 11,912 ₪. לטענתה, הנתבעת לא נענתה לדרישות תשלום שנשלחו אליה, ביניהן, מכתב דרישה מיום 15.12.12 שצורף כנספח ג' לתביעה (להלן- המכתב) הנוקב בסכום חוב של 13,266 ₪. עוד לטענתה, לנתבעת חוב נוסף כלפיה, בגין 5 שיקים בסך כולל של 15,257₪ (להלן - השיקים) (נספח ד' לתביעה) שמשכה הנתבעת לפקודתה ולא כובדו על ידי הבנק. לטענת התובעת השיקים נמשכו תמורת עסקאות נוספות שאינן קשורות לחשבוניות המס. את סכום התביעה הכולל העמידה התובעת על 35,410 ₪.
3. לטענת הנתבעת דינה של התביעה להידחות מאחר שהוגשה בשיהוי רב, שגרם לה נזק ראייתי, נוכח גילו המבוגר של מי שחתום על הצעת המחיר, שאינו זוכר את ההתקשרות ופרש בינתיים לפנסיה, והעדר אפשרותה להתחקות אחר העסקה הנטענת עקב החלפת תוכנת הנהלת החשבונות שפעלה אצלה במועדים הרלוונטיים; התובעת לא הוכיחה כי ההמחאות ניתנו על חשבון עסקאות אחרות ולא בקשר לחשבוניות-המס שצרפה, ולא הוכיחה את העסקאות שעמדו ביסוד ההמחאות; לא הוסבר הפער בין הסכום במכתב הדרישה העומד על כ- 13 אלף ₪ לסכום התביעה שהועמד על כ-35 אלף ₪, ויש לראות בסכום הנקוב במכתב הדרישה הודאת בעל דין בדבר גובה החוב. טענת התובעת כי ההמחאות ניתנו בגין עסקאות אחרות, ולא בגין חשבוניות המס עומדת בסתירה לדברי התובעת עצמה בדיון מיום 13.9.16 לפיהם בידיה הזמנת עבודה חתומה עם סכומים ברורים ועם שיקים שניתנו מיד לאחר הזמנת העבודה בסך 16,300 (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 13.90.16 ש' 23-24) משמע השיקים ניתנו כתשלום לעסקה הקשורה לחשבוניות המס ולא כתשלום בעבור עסקה נוספת.

דיון והכרעה

1. בדיון שהתקיים ביום 13.9.16 הודיעו הצדדים על הסכמה דיונית לפיה פסק הדין יינתן על יסוד סיכומים שיגישו על בסיס החומר הקיים בתיק. בהתאם להסכמה זו לא נחקרו העדים מטעם הצדדים.
2. כאמור, התובעת טוענת לחוב בהתאם לסכום הנקוב בחשבוניות-מס שצרפה ובהתאם לסכום 5 שיקים שחוללו בנוסף. לטענתה נקשרה בינה לנתבעת עסקה (להלן - העסקה) על בסיס הצעת המחיר שהוסכמה ביניהם (נספח א') במסגרתה ספקה לנתבעת שירותים וציוד בעלות המשתקפת מחשבוניות-מס כמפורט להלן (מספר החשבוניות תוקן מ- 7 ל – 6 על-ידי התובעת, לאחר שהנתבעת טענה לכפילות 2 מהחשבוניות):
   1. חשבונית מס מספר 16144 מתאריך 27.4.11 בסך 1,044 ₪
   2. חשבונית מס מספר 16364 מתאריך 29.5.11 בסך 2,262 ₪
   3. חשבונית מס מספר 16372 מתאריך 29.5.11 בסך 3,382 ₪
   4. חשבונית מס מספר 16877 מתאריך 26.7.11 בסך 255 ₪
   5. חשבונית מס מספר 16534 מיום 29.5.11 בסך 870 ₪
   6. חשבונית מס מספר 16849 מיום 25.7.11 בסך 4,099 ₪.

הסכום הכולל של חשבוניות-המס עומד על סך 11,912 ₪.

1. התצהיר שצורף לתביעה לא התייחס לנסיבות העסקה שביסוד חשבוניות המס, לתביעה לא צורפה כל אסמכתא בעניין, והתובעת לא ביקשה לצרף אסמכתאות אף מאוחר יותר, על אף שהייתה ערה לטענות הנתבעת בעניין זה, ולמרות טענותיה בדיון שהתקיים ביום 13.9.16, כי אלו מצויות ברשותה. לטענתה, לאחר שהנתבעת לא פרעה את חובה, שלחה לה מכתבי דרישה, כדוגמת המכתב (נספח ג') המפרט את חובה של הנתבעת בהתאם לחמישה שיקים (העתק מהם לא צורף למכתב) שמשכה לכאורה הנתבעת לפקודתה תמורת העסקה ולא נפרעו. סכום החוב לפי מכתב הדרישה עמד על 13,266 ₪ כמפורט להלן:
   1. 1,044 ₪ לפי שיק מיום 11.10.11
   2. 3,050 ₪ לפי שיק מיום 20.11.11
   3. 3,050 ₪ לפי שיק מיום 28.12.11
   4. 3,050 ₪ לפי שיק מיום 28.1.12
   5. 3,032 ₪ לפי שיק מיום 28.2.12.
2. להבדל בין גובה סכום החוב לפי חשבוניות-המס, לסכום הנתבע במכתב הדרישה, לא ניתן הסבר על ידי התובעת.
3. התובעת טוענת עוד, כי בנוסף לחוב בהתאם לעסקה שביסוד חשבוניות-המס, הנתבעת חייבת לה סכום נוסף של 15,257₪ בגין 5 שיקים שמשכה לפקודתה וחוללו (נספח ד' לתביעה) אחד מן השיקים לא כובד בשל אי כיסוי מספיק וכל היתר לא כובדו היות וחשבונה של הנתבעת היה מוגבל. פרטי השיקים המחוללים:
   1. שיק מספר 201275 מתאריך 28.10.11 בסך 3,050 ₪.
   2. שיק מספר 201101 מתאריך 28.11.11 בסך 3,050 ₪.
   3. שיק מספר 201102 מתאריך 28.12.11 בסך 3,050 ₪.
   4. שיק מספר 201103 מתאריך 28.1.12 בסך 3,050 ₪
   5. שיק מספר 201104 מתאריך 28.2.12 בסך 3,057 ₪.
4. השוואה בין פרטי השיקים במכתב הדרישה להעתקי השיקים (נספח ד') שחוללו מלמד כי פרטי שיקים 3-4 במכתב הדרישה זהים לשיקים 3-4 ברשימת השיקים שחוללו (סכום 3,050₪ מתאריכים 28.12.11 ו – 28.1.12) וכי קיימת זהות בחלק מפרטי השיקים (סכום / תאריך) של שיקים 2 ו – 5 במכתב הדרישה לשיקים המקבילים ברשימת השיקים שחוללו. הזהות בין חלק מן השיקים כאמור, אינה מתיישבת עם טענת התובעת כי השיקים בנספח ד' ניתנו בגין עסקה אחרת, נוספת, שאינה קשורה לחוב שפורט במכתב הדרישה (נספח ג) שנשלח לתובעת בדצמבר 2012, בגין העסקה משנת 2011.
5. האם היה על התובעת להוכיח את העסקה ביסוד ההמחאות? דינה של טענה זו של הנתבעת להידחות. אכן הכלל בדין האזרחי הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, אולם מחמת שהעתקי השיקים שצרפה התובעת מקימים לה עילת תביעה שטרית כלפי הנתבעת, אין התובעת נדרשת להוכיח את עסקת היסוד בבסיס השיקים שחוללו; החזקות של פקודת השטרות, ביניהן – חזקת אחיזה כשורה, וחזקת תמורה ותום לב - עומדות לה, ונטל ההוכחה מתהפך. על הנתבעת היה להוכיח טענותיה נגד החזקות הללו, על מנת למנוע מהתובעת לממש את זכותה השטרית. למעשה, "המוציא" בתובענה שטרית היא דווקא הנתבעת כאן.
6. סעיף 37 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע, כי האוחז שטר זכאי לתבוע על פי השטר "בשם עצמו". האחיזה בשטר כשלעצמה, היא תנאי מספיק לקיום העילה השטרית ולא קיימת לאוחז השטר חובה לציין את העסקה במסגרתה קיבל את השטר לידיו, ואף לא את פרטיה.
7. סעיף 29 לפקודת השטרות, שכותרתו "חזקה על תמורה ועל תום לב" קובע כדלקמן:

"(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

סעיף 29(א) קובע את "חזקת התמורה", ולפיו, נטל ההוכחה הינו על הנתבעת הטוענת להעדר תמורה או לכישלונה. מרגע שהנתבעת חתומה כמושכת השיקים והתובעת אוחזת בשיקים, על פי סעיף 29(א) ועל פי סעיף 29(ב) רישא לפקודה, הקובע את חזקת האחיזה כשורה - "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה" - הנטל על הנתבעת, וקמה לתובעת החזקה שבסעיף 29(ב) לפקודה כי היא אוחזת כשורה [י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג) (להלן: "זוסמן"), בעמ' 259 - 260)].

1. טענת הנתבעת בדבר העדר תמורה נטענה ללא תימוכין. אין באמירות הנתבעת בפרוטוקול הדיון מיום 13.1.16: "בדקנו ואין תיעוד שבסוף בוצעה העבודה בפועל" .. הלכנו ובדקנו את כל המטפים וחיפשנו אסמכתאות.. בדקנו אנשים אם יש אסמכתא ומדבקה של ברנע ולא מצאנו.." להן לא צורפה כל ראיה מטעמה, כדי לעמוד בנטל המוטל עליה לסתירת החזקה לפיה נמשכו השיקים לפקודת התובעת כנגד תמורה שקבלה ממנה הנתבעת, זאת גם באין חולק, כי השיקים לא כובדו על ידי הבנק בשל מצב חשבון הנתבעת באותה עת, ולא עקב ביטולם בשל כישלון העסקה, או העדר תמורה.
2. לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו בפני ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומם של סכום חוב מצטבר בהתאם לחשבוניות-המס ולשיקים שחוללו. מן הסדר הכרונולוגי של הראיות שהונחו בפני, עולה כי הצעת המחיר ניתנה ב – 3/2011; חשבוניות המס הוצאו בין החודשים 4/2011 – 7/2011; השיקים נמשכו למועדים במהלך 10/2011 – 2/2012; ומכתב הדרישה נשלח בחודש 12/2012 - במבחן השכל הישר ובמאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי – ונוכח זהות חלק מן השיקים כמפורט לעיל - נראה על פי הגיונם של הדברים, כי השיקים וחשבוניות המס משקפים חוב בגין אותה עסקה ולא בגין עסקאות שונות. אשר לעילה השטרית מכוח 5 השיקים שחוללו - משלא עלה בידי הנתבעת לסתור את החזקות העומדות לתובעת מכח פקודת השטרות, בהיותה אוחזת כשורה ב – 5 שיקים שנמשכו על ידי הנתבעת לפקודתה, מסקנתי כי התובעת הוכיחה את תביעתה השטרית ודינה לפיכך להתקבל.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום 5 השיקים שחוללו בצירוף ריבית והצמדה, ממועד חילול השיקים ועד מועד פסק הדין, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ והוצאות האגרות ששילמה התובעת בסך 886 ₪.

הסכומים הללו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ז, 18 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.