בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 5.2.16, ניתן כנגד המבקשת צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 20250464300, שעניינו, נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול מהיום.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתה של המבקשת ושנית, האם יש בהמשך נהיגתה, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 5.2.16, בשעה 02:04, נמדד רכב בו נהגה המבקשת, בכביש מספר 20 לצפון, בסמוך לק"מ 21.5, כשהוא נוסע במהירות של 135 קמ"ש, אף שהמהירות המותרת בכביש זה הנה 90 קמ"ש בלבד. המדידה נעשתה באמצעות מכשיר ממל"ז ULTRALYTE.

השוטר המפעיל תיעד את ביצוע הבדיקות הנדרשות, טרם האכיפה ולאחריה ואת אופן ההפעלה, כמפורט בדו"ח ובנספח לדו"ח.

בניגוד לנטען על ידי ב"כ המבקשת, הרי שהשוטר ציין מפורשות כי בדק את התמרורים הרלונטיים וכי הם נראים בבירור.

בשלב זה של הדיון, די בדו"ח ובנספח לו, ואף בדברי המבקשת עצמה "לא שמתי לב", כדי לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתה של המבקשת בדין.

טענת ב"כ המבקש, לפיה היה במקום שוטר נוסף, לטענת המבקשת עצמה, אך הוא לא ערך כל מסמך בתיק, מקומה בהליך העיקרי ובבקשה שבפני, איני נדרשת להכריע בה.

מסוכנות

קיומן של ראיות אלה מבסס לכאורה חשש כי מדובר בנהגת מסוכנת , אך בית המשפט איננו פטור מלבחון את יתר הנסיבות בכדי לברר האם מדובר במעשה המשקף את התנהלותה של המשיבה בדרך כלל, כאמור בבש"פ 7362/11 מדינת ישראל נ' חיים שובל:

"ההחלטה אם יש לפסול את רישיונו של נהג עד תום ההליכים המשפטיים נגדו נגזרת מהשאלה אם המשך נהיגתו של הנהג מסכנת את הציבור (ראו: בש"פ 7399/00 לחמי נ' רובינשטיין, פ"ד נד(5) 577, 578 (2000) (להלן: עניין לחמי), וההפניות שם; בש"פ 11035/05 שטיינברגר נ' מדינת ישראל, פס' ד(1) (לא פורסם, 19.12.2005)). בעניין לחמי הגדיר בית המשפט מספר מבחני משנה אשר על בית המשפט לבחון בבואו להשיב על השאלה אם נהיגתו של הנהג היא מסוכנת כאמור. אחד העיקריים שבהם הוא המבחן אם יש די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג".

המבקשת נוהגת משנת 2003 ולחובתה 5 הרשעות קודמות, מהן 4 בגין נהיגה במהירות מופרזת, האחרונה משנת 2013.

דהיינו, ניתן לראות כי אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא עסקינן במי שנוהגת באופן תדיר במהירות מופרזת ומסכנת עצמה ואת ציבור משתמשי הדרך.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות, ודוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ז' אדר א' תשע"ו, 16 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.