1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות כב' רשם ההוצל"פ מר ע. שורק, שניתנו בימים 4.2.16 ו – 7.2.16, בתיק הוצל"פ מספר 5026190615. בהחלטה הראשונה, דחה כב' הרשם את בקשתו של המבקש, החייב בתיק ההוצל"פ, לביטול הגבלת יציאתו מהארץ ובשנייה, החליט לבטל את ההגבלה בתנאים.

לשיטת המבקש, טעה כב' הרשם עת התנה את ביטול ההגבלה בתנאים חרף עמידתו בצו התשלומים שניתן בתיק.

המשיב מתנגד לבקשה.

1. לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולהורות על קבלת הערעור.

1. פרק ו' 1 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז – 1967, העוסק בהטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו, נוסף לחוק במסגרת תיקון 29 והוא נועד לשמש כלי אפקטיבי בידי הזוכים לצורך גביית חובות ולשמש תחליף למאסרם של חייבים. ראו לעניין זה רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן, שם נקבע ע"י ביהמ"ש העליון :

"כפי שעולה מדברי ההסבר לסעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, תכליתן של ההגבלות היא ליתן כלי קיצוני פחות ממאסר בידי רשם ההוצאה לפועל כדי להביא למימוש פסק הדין, ולסייע לזוכה במימוש זכייתו".

1. תיק ההוצל"פ נשוא ענייננו נפתח בחודש 6.15 ובמסגרתו ננקטו הליכי גבייה שונים נגד המבקש, לרבות עיקולים והטלת הגבלות שונות מכוח סעיפים 66א' (2) ו- 66ב'. ביום 15.11.15, הובא המבקש בצו הבאה לפני רשם הוצל"פ ולאחר חקירת יכולת נקבע לו צו תשלומים חודשי בסך של 250 ₪. המבקש עמד בתשלומים שנקבעו ושילם עד מועד הגשת הבקשה לביטול ההגבלה, 3 תשלומים חודשיים.

1. המבקש טוען בבקשתו דנא כי בהתאם לסע' 66ד (ג) היה על כב' הרשם לבטל את ההגבלה ללא כל תנאי. מנגד טוען המשיב כי הטלת תנאים על ביטול ההגבלה הינה בגדרי סמכותו של כב' הרשם מכוח סעיף 66ד (ב) לחוק.

1. סעיף 66ד הרלוונטי לענייננו מורה כי :

"(א) נפרע החוב, תבוטל ההגבלה שהוטלה על החייב.

(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי לבטל הגבלה שהטיל, מיוזמתו או לבקשת החייב, ורשאי הוא להתנות את הביטול במתן ערובה להנחת דעתו, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין.

(ג) רשם ההוצאה לפועל יורה על ביטול הגבלה אם נוכח כי החייב מקיים הוראות של צו תשלומים או הוראות הסכם בינו לבין הזוכה לעניין פירעון החוב; בוטלה הגבלה כאמור בסעיף קטן זה, רשאי רשם ההוצאה לפועל להטילה מחדש, מיוזמתו או לבקשת הזוכה, אם נוכח כי החייב הפסיק לקיים את הוראות הצו או ההסכם; הגבלה שהוטלה מחדש לפי סעיף קטן זה תיכנס לתוקף בלא צורך במשלוח התראה לפי סעיף 66ג.

(ד) בוטלה הגבלה על חייב, תמציא לשכת ההוצאה לפועל מיד, ולא יאוחר מתום 24 שעות מעת ביטולה, הודעה על כך לגורמים הנוגעים, לפי העניין, וכן תשלח הודעה על כך לחייב ולזוכה". (ההדגשות לא במקור).

1. במחלוקת שבין הצדדים, אני מבכרת את עמדתו של המבקש, שכן הוראת המשנה (ב) לסעיף 66ד הינה הוראה כללית המקנה לרשם ההוצל"פ שיקול דעת בביטול ההגבלה שהטיל ובכלל זה להתנות את הביטול במתן ערובה להנחת דעתו. הוראת משנה (ג), לעומת זאת, הינה הוראה ספציפית החלה על מקרה שבו החייב עומד בצו התשלומים שנקבע לו בתיק.

לאור הלשון בה השתמש המחוקק בהוראת משנה (ג) לעומת הוראת משנה (ב), הגישה הרווחת בקרב בתי המשפט שנזקקו לשאלת פרשנות הסעיף הינה כי הציווי בלשון הסעיף אינו מותיר מקום לשיקול דעת של רשם ההוצאה לפועל (ראו למשל ת"א 35160-09-11 מיילנדר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, רעצ (חי') 47842-05-12 רחל פישל נ' אלון החזקות ברבוע כחול - ישראל בע"מ).

1. דומה כי לא ניתן להתעלם מההבדל בניסוח בין שתי הוראות המשנה ועל פני הדברים נראה כי שיקול הדעת של הרשם בבוחנו בקשה לביטול הגבלה המוגשת ע"י חייב העומד בתשלומים הינו מוגבל למדי, שכן לעומת השימוש במילה "רשאי" בסעיף משנה (א), נכתב בסעיף משנה (ב) "יורה" רשם ההוצל"פ על ביטול ההגבלה ובעוד שבסעיף הראשון ניתן שיקול דעת לרשם להתנות את ההגבלה בתנאים, נשמטה הוראה זו מסעיף משנה (ב), הכל על רקע הרציונאל העומד מאחורי הטלת ההגבלה, לאמור ליתן תמריץ לחייב לשלם תשלומים חודשיים על חשבון החוב.

עם זאת יודגש כי השאלה אם החייב עומד בתשלומים או לא, הינה שאלה הנתונה להחלטתו של הרשם ורק אם הוא "נוכח כי החייב מקיים הוראות של צו תשלומים.." ייכנס החייב לגדרי סעיף המשנה (ג). לטעמי, התשובה לשאלה זו אינה תמיד חד משמעית (כך למשל יכולה להתעורר השאלה אם ביצוע תשלום ראשון לפי צו תשלומים חדש ייחשב כעמידה בתשלומים, אם לאו) וכאן למעשה שיקול הדעת המוקנה לרשם ביישום הוראת הסעיף.

1. בענייננו, כב' הרשם קבע בהחלטתו הראשונה כי אין בעובדה שהמבקש שילם מספר תשלומים כדי ללמד על כך שאינו משתמט מתשלום חובותיו, ואולם לאור הוראת סעיף 66ד נראה כי אין עוד מקום לבחון אם החייב משתמט מחובותיו – שאלה שהיתה רלוונטית לשלב שבו הוטלה ההגבלה – ויש לבחון, לפי הוראת הסעיף, אם הוא עומד בתשלומים החודשיים שנקבעו, ואכן בהחלטתו השנייה קבע כב' הרשם כי זה עומד בתשלומיו. מרגע שכך נקבע לא היה מקום להטיל תנאים לצורך ביטול ההגבלה. פשיטא, צריך לבטל את ההגבלה.
2. מסקנה זו לפיה מרגע שנקבע כי החייב עומד בתשלומים אין הרבה שיקול דעת לרשם לפניו מוגשת בקשה לביטול ההגבלה, יכולה לעורר אי נחת בעיקר במקרים שבהם משלם החייב תשלומים חודשיים זניחים לעומת גובה החוב או שהליכי הגבייה נגדו מתנהלים מזה שנים ללא תועלת אמיתית, עם זאת יש לזכור כי ההגבלות לא באו כדי להעניש את החייב על כך שאינו מסלק את חובו, ונועדו הן להוות תמריץ לחייב לעמוד בתשלומים החודשיים, כאשר אלה נקבעים לפי יכולתו ולא לפי הזמן שבו מתנהל התיק או לפי גובה החוב.

עוד יש לזכור כי בהתאם לאותו סעיף משנה (ג), אם לאחר ביטול ההגבלה מפסיק החייב לקיים את הוראת צו התשלומים, רשאי הרשם להטילה מחדש, אף ללא משלוח התראה חדשה לפי סעיף 66ג לחוק ובכך למעשה משמשות ההגבלות כלי ישיר ואפקטיבי לאכיפת צו התשלומים על החייב.

1. ולפני סיום אעיר כי אם המשיב בענייננו (הזוכה) סבור כי צו התשלומים שנקבע למבקש במעמד צו ההבאה אינו משקף את יכולתו האמיתית, הדרך לפניו פתוחה להגשת בקשה להגדלת צו התשלומים בתיק, ויש להניח כי זו תיבדק לפני המסמכים שיוגשו ע"י שני הצדדים.

1. לאור כל האמור, אני מורה על קבלת הערעור ומורה על ביטול הגבלת יציאתו של המבקש מהארץ ללא כל תנאי.

בנסיבות, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ו, 03 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.