1. לפניי ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל, אלונה שדה, מיום ב' בשבט תשע"ו (12.1.16), במסגרת תיק האיחוד בהוצאה לפועל, שמספרו 22-99940-09-8, אשר דחתה על הסף את בקשתו של החייב בתיק ההוצאה לפועל, הוא המערער שלפניי, להפטר, בהתאם להוראות סימן ב' לפרק ז1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז -1967 (להלן:- "החוק", תיקון 47 לחוק).

בקשת המערער להפטר נדחתה בהתאם להוראות סעיף 69י3 לחוק, לאחר שהמערער לא עמד בתנאי הסף שבסעיף לדון בבקשת ההפטר.

2. המערער הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ביום 22.6.09. כמו כן ניתן צו לאיחוד התיקים התלויים ועומדים נגדו וניתן צו תשלומים על סך 1,200 ₪. המבקש טוען כי משך חמש שנים וחצי עומד הוא בתשלומים החודשיים למעט חודשיים בהם התקיימה שביתה בלשכות הוצל"פ.

ביום 16.12.15 הגיש המערער בקשה לצו הפטר.

ביום 12.1.16 ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת, אלונה שדה, הדוחה את בקשת המבקש להפטר מהטעם כי לא מתקיימים לכאורה תנאי הסף הקבועים בסעיף 69י3 לחוק.

הרשמת בהחלטה מציינת כי תנאי סף למתן צו הפטר הוא שהחייב יעמוד בצו התשלומים שניתן לו בשלוש השנים שקדמו למועד הגשת בקשת ההפטר ובמקרה דנן, נמצא כי החייב צבר חוב פיגורים בסך 2,400 ₪ בגין החודשיים 9/15 ו- 2/15 ומשכך החייב אינו עומד בדרישת סעיף 69 י 3 (א) (4).

הרשמת מוסיפה ומציינת כי אין בעובדה שהחייב לא עמד בצו התשלומים כשלעצמה להביא לדחיית הבקשה להפטר על הסף, שכן כאמור בהוראות סעיף 69 י 3 (ב) יכול הרשם לתת צו הפטר גם לחייב שלא עמד בצו התשלומים, אם שוכנע כי החייב לא עמד בצו כאמור בשל הרעה במצבו הכלכלי שאינה נובעת מהתנהגותו וחוסר תום לב, בשל נסיבות מיוחדות שיירשמו, אלא שהמבקש לא פרט מהן הנסיבות שבעטיין לא עמד בצו התשלומים.

מעבר לכך התייחסה הרשמת לכך שלחייב קיימות הפקדות חודשיות לטובת פק"מ, שבו נצבר סך של 10,703 ₪, המהווים לכאורה נכסים בעלי ערך כהגדרתם בסעיף 69י3(א)(3) לחוק.

כב' הרשמת הוסיפה וציינה, כי עיון במסמכי הבנק מעלה, כי למשק הבית חיובים עבור הוצאות שלכאורה אינן הולמות את המצב הכלכלי המצב הכלכלי הנטען והסעד המבוקש. כך למשל, חיובים שוטפים למפעל הפיס, תמי 4, רכישת צעצועים בסך העולה על 1,400 ₪, הוצאות שוטפות עבור דלק, תשלום עבור ביטוח רכב לבן, מסעדות, הוצאות כלכלה בסך 4,000 ₪ בחודש כאשר מדובר במשפחה המונה שתי נפשות.

3. לטענת המערער, שגתה כב' הרשמת בכך שלא קיימה דיון בבקשת המערער לקבלת הפטר ונתנה החלטה הדוחה על הסף את בקשתו בחוסר סמכות וללא הצדקה, היה על הרשמת לקבל את הבקשה ולהורות על פתיחת תיק במסלול הפטר ולדון בה לגופה על יסוד שיקולים שונים לאחר פרסום הודעה ברשומות, שליחת הודעות לנושים קבלת התנגדויות ודיון לגופה של בקשה.

4. ביום 1.5.16, הגיש משיב מס' 5 תשובה לכתב הערעור, לטענתו, המערער הצהיר כי אין לו נכסים ברי עיקול. מההחלטה עולה כי המערער נושא בתשלומים קבועים בגין ביטוח רכב , רכישת דלק ונקנס בגין שימוש בטלפון בעת נהיגה. כמו כן קיים פער בין אורח חייו של המערער לבין מצבו הכלכלי המוצהר.

ביום 1.5.16 התקיים דיון בבקשה, לדיון התייצב משיב מס' 5 בלבד. המערער חזר על בקשתו.

במהלך הדיון עלה, כי לא כל המסמכים עמדו לפני בית המשפט ולכן צורפו מסמכים רלוונטיים, כמו הבקשה להכרזה כחייב מוגבל באמצעים. מסמכים אלו הוגשו בהמשך.

משיב 5 טען כי הרשמת התרשמה כי המערער פועל בחוסר תום לב באשר להתנהלותו הכלכלית לפיכך לא מצאה מקום לקבוע דיון בבקשתו לקבלת צו הפטר.

ביום 10.7.16 הודיעה משיבה מס' 3 שהיא מותירה לשיקול דעת בית המשפט במתן ההחלטה.

דיון

5. מסלול ההפטר בהוצאה לפועל הינו מסלול אשר נועד לקצר ולייעל את הליכי פשיטת הרגל במקרים של חייבים מוגבלים באמצעים, שהיקף חובותיהם מוגבל (עד 800,000 ₪) ושעמדו בתשלומים החודשיים שנפסקו להם.

היות ומדובר במסלול מיוחד, שנעשה בפיקוחו רשם ההוצאה לפועל, במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, שהינו גוף מנהלי מטבעו, הרי שיש להקפיד הקפדה יתרה עם החייב המבקש לעקוף את דרך המלך של פניה להליכי פשיטת הרגל ולכן על רשם ההוצאה לפועל לעמוד בקפדנות על דרישות החוק ותנאי הסף להגשת הבקשה וגם שיקול הדעת של רשם ההוצאה לפועל מצומצם לדרישות שנקבעו בחוק, כתנאי לפתיחת תיק במסלול הפטר.

6. במקרה דנן, רשמת ההוצאה לפועל קבעה, כי המערער לא עמד בשתיים מדרישות הסף הקבועות בסעיף 69י3 לחוק המורות:

(3) אין לחייב נכסים בעלי ערך הניתנים לעיקול, מכירה או מימוש בדרך אחרת, למעט משכורת או הכנסה אחרת שהוא זכאי לה;

(4) החייב עמד בצו התשלומים שניתן לו לפי סעיף 69ז, בשלוש השנים שקדמו למועד הגשת בקשת ההפטר;

כב' הרשמת הוסיפה וציינה, כי על פניו, מדובר בחייב שאורח חייו אינו תואם את מצבו הכלכלי כפי שהוצהר בבקשה (הוראות סעיף 69י' 4 (1)(ב) לחוק), בשים לב לכך שעל פניו המערער מנהל אורח חיים פזרני.

כב' הרשמת ציינה, כי ייתכן והיה מקום להקל עם המערער בדרישה לפיה המערער לא עמד בתשלומים, אלא שהמערער לא פירט את הנימוק לאי עמידה בתשלום.

עצם אי העמידה בתשלומים ללא כל הסבר, אינה מאפשרת לרשם ההוצאה לפועל לשקול האם ניתן לוותר על התנאי האמור וגם המערער עצמו לא ציין, כי לא עמד בתשלום עקב מצבו הכלכלי ומשכך, ולו בשל העדר פירוט של הנימוק לאי תשלום, אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת.

בערעור ציין המערער, כי היה על רשמת ההוצאה לפועל לבקש הסבר לאי עמידה בתשלום.

בכל הכבוד, על מגיש הבקשה להגיש בקשתו כדבעי וזו נבחנת מגופה. ככל שמגיש הבקשה אינו עומד בתנאי הסף שלה, יש מקום לדחותה ואם סבר המערער, כי נכון היה להביא הסבר זה לפני כב' הרשמת, יכול היה לעשות כן גם לאחר החלטת כב' הרשמת, במסגרת בקשה חדשה שתוגש, או במסגרת בקשה נוספת, בוודאי לא במסגרת הליך הערעור.

7. יצויין, כי במסגרת הליך הערעור פרט המערער את נימוקיו לאי עמידה באחד התשלומים, כאשר המערער מפרט, כי תשלום אחד לא שולם בשל שביתת לשכת ההוצאה. המערער לא נתן הסבר לאי עמידה בתשלום השני וכן לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שלא שילם את התשלום לאחר השביתה (המערער הסביר, כי נאמר לו שיוכל לשלם לאחר השביתה, אך מובן, כי עליו לשלם את התשלום האמור בנוסף לתשלום השוטף וכי השביתה אינה פוטרת מתשלום).

מכל מקום, כאמור, גם כב' הרשמת ציינה כי יכול והיה ניתן לקבל הסבר בעניין זה. ניתן ואף ראוי בעיניי היה, כי המערער היה מסלק את אותו פיגור בסמוך להגשת בקשת ההפטר, או למצער עובר להגשת הערעור.

8. כב' הרשמת עמדה גם על כך שלמערער נכס בר עיקול.

אמנם, עובר לפתיחת תיק האיחוד ניהל המערער חסכון מסוג של ניירות ערך וכב' הרשמת בעת שהכריזה על המערער כחייב מוגבל באמצעים ציינה בהחלטתה, כי ראוי שכספים אלה יופנו לתיק האיחוד (בבקשת האיחוד ציין המערער, כי הכספים הופקדו לבקשת הבנק וכתנאי לאשראי). המערער הוסיף למעשה לחסוך, אמנם חסכון חודשי נמוך, אך על פניו, קיומו של חיסכון זה, יש בו כדי למנוע הגשת הבקשה ועל המערער היה, עובר להגשת הבקשה לדאוג לכך שכספי החיסכון האמורים ינותבו לשם סילוק חובותיו, שאם לא כן, בהתאם למגבלות החוק, המערער לא עמד בדרישות הדווקניות להגשת הבקשה והחלטת כב' הרשמת בעניין זה בדין יסודה.

בהתאם להוראות סעיף 69י(8)(ב) לחוק, מופנית תשומת לב הזוכים בתיק האיחוד לקיומו של עיקול זה.

9. למעלה מן הצורך, התייחסה כב' הרשמת גם לסיכוייה של הבקשה לגופה. התייחסות זו, אמורה, כדבר שבשגרה להינתן לאחר שנקבע, כי החייב עבר את דרישות הסף להגשת הערעור.

כב' הרשמת התייחסה לכך ואף אנוכי מצאתי מקום להעיר.

אחד השיקולים שעל רשם ההוצאה לפועל לשקול בעת שהוא דן בבקשת חייב להפטר, הוא האופן בו מנהל החייב את אורח חייו.

הכנסות החייב במקרה דנן לא השתנו מאז הגשת הבקשה להכרזה כחייב מוגבל באמצעים ואולי אף פחתו, שכן בזמן הגשת הבקשה, אשת החייב עבדה.

ואולם, אין ספק, כי הוצאותיו של החייב אינן עומדות בקנה אחד עם חובותיו של החייב. הגם שלחייב נקבע צו תשלומים, מצופה מחייב, כי שעה שהוא יכול לעשות כן, יפרע החייב את חובותיו, גם מעבר לתשלום החודשי שהושת עליו.

החייב שוכר דירה בעלות של 4,800 ₪ לחודש, עלות שאינה עולה בקנה אחד עם חובותיו ואף מוציא הוצאות, שניתן היה לחסוך אותן.

הייתי מציעה למערער לפיכך, בטרם יעורר בקשתו בשנית, כי יעשה מאמץ לסלק את חובותיו בהתאם ליכולתו, על מנת שרשם ההוצאה לפועל ישתכנע, כי אמנם עסקינן במי שראוי לקבל הפטר.

10. לאור האמור, הערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות המשיב בסכום של 3,000 ₪, אשר ישולמו מתוך הערבון הכספי שהופקד.

ניתן היום, ג' אב תשע"ו, 07 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.