עניינם של שני התיקים שבכותרת אחד הוא- אי התייצבות ב"כ הנאשם בכל תיק, עורך דין עלאא תילאווי, לדיון שנקבע ליום 5/10/16 שעה 9:00.

במועד הדיון לעיל, החל דיון בתיק הראשון שבכותרת בשעה 15:36 (השעה המדויקת עולה מתיעוד האירועים לאותו מועד בתיקיית הפרוטוקולים במערכת נט המשפט). זאת לאחר שבמהלך יום הקראות מרוכז ("יום מוקד") שהתקיים בפניי הודיעוני נציגי יחידת ליווי עצורים בשב"ס ("נחשון") שהנאשם בתיק זה הינו הכלוא האחרון שטרם התקיים דיון בעניינו, ועד אז לא הוכנס לאולם עקב העדר סנגור מטעמו שיבקש זאת.

במהלך הדיון, הנאשם מסר כי עורך דין תילאווי מייצג אותו. בהעדר כל נוכחות לעורך דין תילאווי או למי מטעמו, ולאחר שזכרתי כי בדיקה בבוקר טרם הדיונים של כלל הבקשות שבטיפולי לא העלתה כי קיימת בקשה כלשהי בתיק, ניתנה על ידי החלטה שעיקרה כדלקמן:

"ככל הידוע עוה"ד תילאווי לא הגיע היום לבית המשפט גם לאולם אחר וזאת בטענה כי נאלץ להגיע לדיונים בבית המשפט העליון. לא ברור מדוע לא נשלח עורך דין אחר ממשרדו של עוה"ד תילאווי כדוגמת עוה"ד יאסין שנכח בדיון הקודם ועוה"ד תילאווי ימסור הסברים בעניין זה בכתב עד ליום 13.10.16.

בהתאם להסברים ישקול ביהמ"ש חיוב בהוצאות אישיות. התיק נקבע להקראה ליום 25.10.16 שעה 12:00...".

לאחר שסיימתי את יום הדיונים, התפניתי לעסוק בבקשות שהגיעו לטיפולי. ביחס לתיק הראשון, התברר לי קיומה של בקשה לשינוי מועד דיון, שהוגשה בשעה 12:45 באותו יום מטעם עורך דין תילאווי (השעה המדויקת עולה מפרטי הבקשה בתיקיית בקשות והוראות במערכת נט המשפט). בבקשה נמסר כי לסנגור נקבע באותו יום דיון בבית המשפט העליון בשעה 10:00, אך זה לא החל בזמן, והצדדים נתבקשו להידבר, ומשכך הדיון נמשך "עד עכשיו שלא כצפוי".

החלטה בעניין בקשה זו ניתנה בשעה 16:23 (השעה המדויקת עולה מפרטי ההחלטה בתיקיית בקשות והוראות לעיל). בהחלטה קבעתי כי הסנגור ישלים הסבריו בהתאם להחלטה מפרוטוקול הדיון לעיל, אשר ניתנה בשעה 15:00 לערך. יובהר כי בעת מתן החלטה זו לא בדקתי מה היתה שעת תחילת הדיון המדוייקת, כפי שפורטה לעיל.

באשר לתיק השני שבכותרת, בהעדר נאשם וסנגור, לא התקיים דיון במועד שנקבע, והתביעה הונחתה, כהנחיה כללית לכלל התיקים שבהם לא היתה התייצבות של נאשם או מי מטעמו, להגיש בקשת דחיה בכתב. בקשה כזו אכן הוגשה, ובעקבותיה ניתנה על ידי החלטה בדבר דחיית הדיון בתיק זה ליום 9/1/17. במקביל, הוגשה מטעם הסנגור, עוד ביום הדיון בשעה 12:36 (שעה מדויקת ידועה כאמור לעיל) בקשת דחיה בנוסח זהה, כאשר החלטתי בבקשה זו היתה כי הסנגור יפעל בהתאם להחלטה בתיק הראשון שבכותרת. יצויין כי שתי ההחלטות בתיק זה ניתנו על ידי ביום 6/10/16, משמע לאחר ההחלטה השניה בתיק הראשון.

ביום 9/10/16, בשני התיקים, הוגשה תגובה זהה מצד עורך דין תילאווי. בתגובתו, עורך דין תילאווי התנצל על אי התייצבותו, ופירט את קורותיו בבית המשפט העליון באותו מועד, כמפורט בבקשת שינוי מועד הדיון שהוגשה במועד הדיון, ואף הוסיף מספר פרטים. לדבריו, הדיון בבית המשפט העליון התחדש לאחר ההדברות לקראת השעה 12:00, ונוכח העיכוב הוא ביקש ממתמחה במשרדו לשלוח לבית משפט זה "בקשה שהח"מ לא יספיק להגיע לדיון". כן ציין כי הדיון בבית המשפט העליון הסתיים לקראת השעה 14:00. לבסוף מסר כי עורך דין יאסין ממשרדו הופיע באותו מועד בבתי משפט השלום בראשל"צ וכפ"ס, כאשר מראש תוכנן כי עורך דין תילאווי עצמו יופיע בתיקים שבכותרת, כאשר עורך דין יאסין ניסה לסיים מוקדם יותר בבתי המשפט האחרים אך לא הצליח.

בד בבד, נודע לי כי במועד הדיון, 5/10/16, עורך דין תילאווי נכח בדיון בבית המשפט המחוזי בלוד, בעפ"א 42725-09-16, ועל כן הבאתי לידיעתו עניין זה בהחלטה מיום 13/10/16, בה אפשרתי לו להשלים הסבריו, לאור אי אזכור נוכחותו בדיון בבית המשפט המחוזי עד אותה עת.

ביום 25/10/16 הועברו ההסברים המשלימים מטעם עורך דין תילאווי. בהסברים אלה אישר את נוכחותו בדיון בבית המשפט המחוזי. לדבריו יצא מחניון בירושלים בשעה 14:15 לערך, והעריך את זמן נסיעתו לבית משפט השלום בנתניה בלפחות שעה ו-45 דקות. משכך, לדבריו, לא היה סיכוי כי יגיע לבית משפט זה בזמן. הדיון בבית המשפט המחוזי היה קבוע לשעה 15:00, ושם הייצוג היה משותף עם עורך דין אחר שנכח בדיון, כאשר עורך דין תילאווי הגיע לשם בסביבות השעה 15:15.

מעיון בפרוטוקול הדיון לעיל בבית המשפט המחוזי לוד (לרבות בתיעוד אירועים בתיקיית פרוטוקולים במערכת נט המשפט), עולה כי באופן מהותי החל הדיון בשעה 14:57 והסתיים בשעה 16:50. נוכחותו של עורך דין תילאווי מתועדת בתחילת הפרוטוקול ברשימת הנוכחים, אך טיעון מפיו נשמע רק באמצע הדיון. משכך, לא ניתן לשלול את האפשרות שבתחילת הדיון טרם נכח, ותיעוד נוכחותו הוסף לתחילת הפרוטוקול מאוחר יותר.

מן המקובץ עולים שלושה פגמים בהתנהלותו של עורך דין תילאווי כלפי בית משפט זה. אלה יוצגו להלן לפי סדרם הכרונולוגי, שאף תואם את סדרם העולה מבחינת חומרתם.

הפגם הראשון נוגע להתנהלותו של עורך דין תילאווי כלפי בית המשפט לפני היום בו היו קבועים הדיונים. כך, טרם יום זה עורך דין תילאווי לא העביר כל בקשה הנוגעת לכך שנקבע לו דיון מקביל בבית המשפט העליון בשעות הבוקר. הרי קיומו של הדיון בבית המשפט העליון היה ידוע לפני מועדו לעורך דין תילאווי, ומשכך היה עליו, מיד עם היוודע דבר הדיון האמור, להגיש בקשה לאחר את שעת הדיון בתיקים שבפניי, אשר כזכור נקבעה לשעה 9:00.

אכן דרך מקרה נודע לי על העדרו של עורך דין תילאווי מאולם אחר בבית משפט זה באותו מועד עקב הטענה כי הוא נמצא בדיון בבית המשפט העליון. אולם ברור כי עורך דין תילאווי לא אמור היה להניח זאת מראש, שלא לדבר על חובתו לפעול כלפי כל מותב בהתאם למצופה מכל עורך דין, משמע לבקש מבית המשפט לשנות את מועד הדיון, ולו את השעה שלו, ולא להעמיד את בית המשפט בפני עובדת העדרותו, מבלי להגיש כל בקשה.

הפגם השני נוגע להתנהלותו של עורך דין תילאווי כלפי בית המשפט במהלך יום הדיונים. כך, בצהרי יום הדיונים, עורך דין תילאווי הגיש את הבקשה לדחיית הדיון. בקשה זו לא באה בפניי, נוכח השהייה הרצופה במשך שעות באולם עמוס לעייפה, כטיבו של "יום מוקד". אף אם מלכתחילה עורך דין תילאווי הניח שבכל זאת אתפנה להבחין בבקשתו בסמוך לאחר הגשתה, למרות האפיון לעיל של יום הדיונים, המוכר לו מן הסתם היטב, הרי משלא קיבל כל החלטה בדבר קבלת בקשתו, הרי שעם סיום הדיון בבית המשפט העליון, היה עליו לשים פעמיו לבית המשפט, תוך עדכון המזכירות או התביעה כי הוא בדרכו לבית המשפט. בפועל העמיד את בית המשפט בפני עובדה של אי העדרות, וכך הפכה הבקשה להעדרות להודעה על העדרות. כך הפך את היוצרות, שהרי חלף הנורמה של פעולה מצד מבקש בהתאם ולאחר החלטת בית המשפט בבקשתו, הקדים הפעולה להחלטה, וכך נותרה ההחלטה בבחינת עיגון של מצב קיים, ולא בבחינת התווית הדרך למצב הנכון.

לעניין זה אין זה משנה מה היתה החלטתי אילו הייתי רואה הבקשה בסמוך לאחר הגשתה, או למצער שעורך דין תילאווי היה יוצר קשר עם המזכירות או התביעה עם יציאתו מבית המשפט העליון, ושואל אם עליו להגיע לבית משפט השלום בנתניה, ואז העניין היה מובא בפניי. דווקא סביר להניח שבשים לב לעומס הדיונים באולם, כך שהיום נראה רחוק מהסיום, הייתי מורה לעורך דין תילאווי להגיע לאולם אף אם הדבר היה בשעה 16:00 לערך, כפי חישוביו בהסבריו. עובדה היא שלתיק הראשון שבכותרת התפניתי רק בשעה 15:36, ולאחריו עוד הקדשתי זמן לתיקים נוספים באולם. אדרבא ששעה 16:00 אינה שעה חריגה בבתי המשפט, בוודאי ב"ימי מוקד". אולם, זו לא השאלה. בסופו של יום, על עורך דין תילאווי היה לאפשר לבית המשפט להחליט האם להמתין לו אם לאו, ולא לשלול מבית המשפט את יכולת ההחלטה, באמצעות קביעת עובדה של אי הגעה.

הפגם השלישי, והחמור מכל, נוגע להתנהלותו של עורך דין תילאווי כלפי בית המשפט לאחר יום הדיונים. כך, עורך דין תילאווי לא יידע את בית המשפט על כך שבחר להגיע מבית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי בלוד, חלף הגעה לבית משפט השלום בנתניה. זאת למרות שניתנה החלטה שאפשרה לו להסביר העדרותו, לאחר שבית המשפט נאלץ לדחות הדיונים, תוך מיקודו על שעת הדיון בפועל בתיק הראשון שבכותרת. אמנם מיקוד זה בדיעבד הסתבר כמוטעה במעט, שהרי נאמר כי הדיון היה בשעה 15:00 לערך, ולא 15:36, אך ממילא מדובר בטווח הזמנים שבהם שהה עורך דין תילאווי בבית המשפט המחוזי, כך שהיה מתבקש כי יידע את בית המשפט על כך בעקבות אותה החלטה.

לעניין זה אין רבותא לשאלה האם נוכחותו של עורך דין תילאווי נדרשה בבית המשפט המחוזי בלוד אם לאו, בשים לב לכך שלא היה מייצג יחיד של אותו צד בדיון שם. בסופו של יום, לענייננו כעת, הבעייתיות אינה נוגעת להגעה לבית המשפט המחוזי בלוד חלף הגעה לבית משפט זה, אלא להסתרת עניין זה מבית המשפט בעת שזה נדרש להסבריו בדבר העדרותו מהדיונים שבפניו.

בית משפט זה מגלה פעמים רבות הבנה לאילוצים שונים של סנגורים המופיעים בפניו, הנוגעים לקיום דיונים בבתי משפט אחרים, בין בערכאות גבוהות יותר, ובין בערכאת מקבילות. זאת מתוך הכרה בכך שבמציאות של התחרות הקשה בענף עריכת הדין, קשה לדרוש מסנגור שיבחר במשורה את תיקיו כך שבכל יום נתון יהיה לכל היותר בבית משפט אחד. אדרבא, כשמדובר לא אחת בסנגורים אשר עובדים בייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית. אולם, התחשבות זו מתבססת בראש ובראשונה על אמון בדברי כל סנגור אודות הצלבה כזו או אחרת, כך שבית המשפט מניח הנחה כמעט אקסיומטית, שמלוא הנתונים מובאים בפניו לקבלת החלטה מושכלת, שתאזן בין הצורך לקדם תיקים לבין התחשבות באילוצי הסנגורים.

פגיעה באמון זה חותרת תחת עקרון בסיסי ביותר ביחסי עורך דין עם בית המשפט, אף מעבר לנזק שהיא עשויה לגרום לאותה התחשבות שתוארה. לא ייתכן שבין בית משפט לעורכי דין המופיעים בפניו תשרור אווירה של חשדנות, כך שכל עילה נחזית לדחיית דיון תצריך הצגת אסמכתא לכך מצד עורך הדין המבקש לדחות הדיון. כאן ההתרחשות האמיתית נגלתה לי דרך מקרה, מהסיבה הפשוטה שאותו הליך בבית המשפט המחוזי בלוד היה ערעור על החלטה שנתתי בתיק אחר, ועל כן במעשה שגרה הובא דבר קיומו לידיעתי. אילולא סיבה זו הדבר לא היה נודע לי, ומי ישורנו אם כך אירע במקרים אחרים.

אשר על כן, במכלול התנהלותו של עורך דין תילאווי כלפי בית המשפט, ובייחוד באספקט האחרון הנוגע לפגיעה באמון בית המשפט, יש מקום לחיובו בהוצאות אישיות, ובסכום חריג אשר יעביר מסר ברור לציבור עורכי הדין כי אין כל מקום לחתור תחת אמון בית המשפט. על כן אני מחייב את עורך דין תילאווי לשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪, וזאת עד ליום 15/1/17.

שקלתי אם לצד זאת יש מקום להפנות את עניינו של עורך דין תילאווי אף לבירור משמעתי בלשכת עורכי הדין, בייחוד לאור האספקט האחרון של התנהלותו. אדרבא, כאשר לצד התנהלותו כלפי בית המשפט שתוארה בהרחבה, היה אספקט נוסף למעשיו, והוא הותרת לקוחו בתיק הראשון שבכותרת באי ודאות ובחוסר מעש משפטי במשך יום דיונים שלם בתא מעצר.

עם זאת, סברתי כי כדי להעביר את המסר של הבעיתיות בהתנהלות הכוללת, די בסנקציה של ההוצאות, שכאמור הינן בסכום חריג. כשיקול משני לעניין זה הבאתי בחשבון את העובדה כי לזכותו של עורך דין תילאווי ייאמר כי מדובר בעורך דין מוכשר, שדרך כלל אינו חוסך כל טיעון, והופך כל אבן, כדי ללמד סנגוריה על לקוחותיו הרבים. משכך, בסופו של יום, לא מצאתי לנכון ליזום הליך משמעתי.

סוף דבר, עורך דין תילאווי מחוייב בהוצאות אישיות כאמור לעיל. למותר לציין כי על החלטה זו שמורה לו זכות הערעור לבית המשפט המחוזי בלוד.

ניתנה היום, 17 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים. יש להעביר ההחלטה לב"כ הצדדים, ולתייק אותה בשני התיקים.