מונחת בפניי בקשה להורות למשיב לגלות מסמכים שונים ולהמציאם לידי המבקש, נוכח הטענה כי "מדובר במסמכים הנדרשים למיצוי הגנת המבקש, ולהן חשיבות עליונה בהוכחת גרסתו" (ס' 10 לבקשה).

בכלל זאת, עותר המבקש להורות למשיב לגלות בפניו מסמכים שונים, אשר פורטו במכתב שנשלח לב"כ המשיבה מיום 16.2.17, כמפורט בסעיפים 2א, 2ב, 2ד ו-2ה למכתב.

כן עתר המבקש להורות למשיב להשיב על שאלות מס' 2 ו-5 שנשלחו לב"כ המבקש באותו מכתב.

בתגובת המשיב נטען כי הבקשה הקדימה את זמנה, באשר במועד בו הוגשה, הוברר לב"כ המבקש כי המשיב עוסק באיסוף המסמכים המבוקשים.

לגופו של עניין, טען המשיב כי כל מאוויי המבקש נתונים "לנסות ולבצע מסע דייג פסול תוך העלאת דרישות מכבידות, ושאינם רלוונטיות כלל למחלוקת דנן" (ס' 4 לתגובה). ממילא, כך נטען, אין מקום לאפשר גילוי מסמכים ופירוט עסקאות משנת 2010, שאינם רלוונטיים לעסקה נשוא ההליך דנא.

דיון

הליכי גילוי ועיון במסמכים

במסגרת רע"א 4234/05 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 14.8.05) קבע כב' ביהמ"ש העליון כי: "המטרה של הליכי גילוי ועיון הינה להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תימנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט (רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515, 520). ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית המשפט בחשיפת האמת".

בשל כך, נקבע כי יש להבטיח גילוי רחב, ככל הניתן, של המידע שיש לו קשר הדוק עם התובענה, וכי מידת הרלוונטיות של מסמך לעניין גילויו, רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט, ותלויה במידת האפשרות שהמסמך ישפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60).

באשר להיקף חובת גילוי המסמכים, קבע כב' ביהמ"ש העליון ברע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג (ניתן ביום 1.11.05, לא פורסם):

"יש לזכור כי הליכי הגילוי והעיון מקומם בשלב המקדמי-המכין, שהרי הם הפרוזדור בדרך לטרקלין המשפט. על מנת שהליכים אלו לא יתמשכו מעבר לנדרש, לא יהיו כרוכים בהוצאות מיותרות ולא יפגעו ביעילות הדיונית, הוטלו מגבלות מסוימות על היקף תחולתם... כך, אין מקום לדרוש מן הצדדים לדיון לחשוף מסמכים אשר אינם נמצאים בחזקתם או בשליטתם... כמו כן, בית המשפט רשאי שלא לאשר בקשה לגילוי מסמכים אשר היא בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה... חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו. חובת זו (כך במקור - י.ד.) אינה משתרעת מטבע הדברים על מסמכים אשר טרם נוצרו. לשון אחר: חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים; אין משמעה חיוב בעל הדין לבצע בירורים עובדתיים כאלו ואחרים ולייצר מסמכים מסוימים במיוחד לצורכי המשפט... במסגרת הליך גילוי המסמכים נדרש בעל הדין להצביע על המסמכים אשר נמצאים ברשותו או בשליטתו, הא ותו לא. אין זה מתקבל על הדעת כי במהלך השלב המקדמי יידרש בעל דין לערוך בירורים וחקירות שונות, ודאי לא כאלו הכרוכים במאמץ רב, במטרה לייצר מסמכים הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו או הגנתו. הטלת נטל שכזה, ותהא תרומתם של המסמכים לביסוס התביעה גדולה ככל שתהא, אינה עולה בקנה אחד עם המטרה העיקרית העומדת בבסיס הליך גילוי המסמכים - קידום ההגינות והיעילות הדיונית - ונראה שהיא אף נוגדת את עקרונות שיטת המשפט בעניין נטל ההוכחה וחובתו של תובע (למעט במקרים חריגים) לשאת בו....במקום אחר עמדתי על כך שהשלב המקדמי של גילוי מסמכים אינו יכול להיות תחליף לשלב ההוכחות" (ההדגשות אינן במקור. השווה: רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ).

מתן תשובות לשאלון

תקנה 107 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד-1984, מתווה את הסייג בגדרו יבחן ביהמ"ש האם להתיר את השאלות, תוך שנקבע כי "הרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה".

תקנה 120(ב) לתקנות מוסיפה וקובעת כי ביהמ"ש לא ייתן צו למסירת שאלון, "אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות...".

ככלל, ההלכה הפסוקה מורה כי במסגרת שאלון יהא רשאי השואל להתייחס אך ורק לשאלות מהותיות ורלוונטיות, לגביהן ניטשת פלוגתא בין הצדדים, ובנוסף, כי השאלות ניבטות כחלק מעילת התביעה המוגדרת.

בכפוף לכך, הרשות להציג שאלות איננה מוגבלת בהכרח לעובדות ישירות השנויות במחלוקת, אלא היא מתייחסת לכל עובדה אחרת שיש לה רלוונטיות לגבי העובדות הישירות (ראה, למשל, ע"א 687/70 עוזיאל נ' מישאל, כו(1) 387).

עם זאת. השאלון לא נועד להחליף את החקירה הנגדית. במסגרת פסק דין ישן שטרם נס ליחה, בעניין כיאט נ' כיאט (ע"א כיאט נ' כיאט 41/49 פ"ד ג' 113), נקבע שמטרת השאלות נועדה לקבל אינפורמציה שתסייע למבקש בהוכחת טענותיו או בכרסום עמדת הצד שכנגד, להשיג הודאה מהצד האחר, ולחסוך בהוצאות ובטרחה נלווית. משכך, נקבע כי לביהמ"ש מוקנה שיקול דעת רחב בשאלה האם להתיר שאלה מסוימת.

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנא, עיינתי בדרישה לגילוי המסמכים הנקובים בס' 2א, 2ב, 2ד ו-2ה לבקשה, וסבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה בחלקה, בשל הטעמים שיפורטו להלן.

באשר למסמכים הנזכרים בס' 2א לבקשה - שעניינם פירוט מספרי ההליכים בהתנגדויות שהוגשו בתיקי הוצל"פ, שנפתחו בגין המחאות בעניינו של המשיב, בצירוף פסקי הדין שניתנו, בין השנים 2010-2016 - ייאמר כי מקובלת עליי תגובת המשיב כי מדובר בדרישה מכבידה, אשר ממילא מידת הרלוונטיות שלה להליך דנא מועטה.

נוכח זאת, איני סבור כי בנסיבות המקרה דנא, יש לחייב את המשיב לתור אחר מסמכים שהורתם מלפני שנים רבות, בו בזמן שאין בהם בהכרח כדי לקדם ההגינות והיעילות הדיונית.

באשר למסמכים מושא ס' 2ב לבקשה - שעניינם כרטסת הנהלת חשבונות עם פירוט כלל החשבוניות שהופקו בגין תקבולים מהמבקש או ממר דיאב אבו עראר או ממר נימר אבו עראר - ייאמר כי מצאתי טעם לחייב את המשיב להמציא לידי המבקש פירוט החשבוניות שהופקו בגין תקבולים מהמבקש, ובלבד שאלה מצויים בחזקת המשיב, או שאין בהשגתם כדי מאמץ המחייב דרישה וחקירה מעמיקה. לעומת זאת, בכל הנוגע ליתר החשבוניות המבוקשות, לא מצאתי להיעתר למתן צו, שכן, מלבד העובדה כי אלה סבים אחר מסמכים הקשורים לצדדי ג', שאין מקום להתיר גילויים בפני המבקש, אני סבור כי מדובר בדרישה מכבידה.

באשר למסמכים המבוקשים בס' 2ד' לבקשה, הרי מאחר שלטענת המשיב, "אין הסכם כתוב המסדיר את אחוזי הריבית", שכן, לגרסתו "הדברים סוכמו בעל פה", איני מוצא מקום לחייב את המשיב להמציא מסמך שאינו קיים. עם זאת, לפי שלדברי המשיב שיעור הריבית ניתן להילמד מ"שיקים וקבלות שניתנו בגינם", אני מורה כי המשיב יפעל להמציא את ההמחאות והקבלות בנדון לידי ב"כ המבקש, ככל שלא צורפו עד הנה במסגרת ההליך. בכל הנוגע לתשובת המשיב לפיה שיעור הריבית בעסקת הניכיון נע בין 2%-3%, יפעל המבקש לתרגם התשובה לכדי נגזרת משפטית רלוונטית, אך אין בכך כדי לחייב את המשיב להמציא מסמך שלדבריו אינו בידו.

באשר למסמכים בס' 2ה לבקשה - שעניינם פירוט כל ההמחאות שנמסרו למשיב על ידי המבקש או על ידי מר דיאב אבו עראר או על ידי מר נימר אבו עראר, בין השנים 2010-2016 - מקובלת עליי עמדת המשיב לפיה מדובר בדרישה מכבידה יתר על המידה, וממילא, כפי שציינתי, חלק מן המסמכים קשור לצדדי ג', שלא מחוור כי למבקש זכות קנויה לעיין בהם, ככל שהמסמכים קיימים.

ביחס לשאלון -

בכל הנוגע לשאלה 2, שעניינה חיוב המשיב לבאר אילו המחאות נמסרו על ידי מר נימר או מי מטעמו לכיסוי עסקת הניכיון, צודק ב"כ המבקש שעה שהוא מציין כי תשובת המשיב בנדון מתחמקת. המשיב יפעל להשיב לגופו של עניין

באשר לשאלה 5, שעניינה פירוט מספר עסקאות הניכיון או ההלוואות שבוצעו מול המבקש או מול מר דיאב אבו עראר או מול מר נימר, החל משנת 2010, ייזכר כי השאלון לא נועד להחליף את החקירה הנגדית, ולא מצאתי כי מתן מענה לשאלה יסייע בידי המבקש לקבל מידע לצורך כרסום עמדת הצד שכנגד בהתייחס לעסקה מושא ההליך דנא. אף מצאתי כי מתן מענה לשאלה עלול לחייב השקעת משאבים רבים, ועל כן, כי הדבר עלול להכביד על המשיב. הלכך, איני מוצא לחייב את המשיב לענות על השאלה, יָתֶר על האמור בתשובתו שנשלחה למבקש.

סיכום

נוכח האמור, המשיב יפעל להמציא המסמכים בסייגים שנקבעו לעיל, בהתייחס לס' 2ב' ו-2ד' לבקשה לגילוי מסמכים, ובה בעת, להשיב על שאלה 2 לשאלון, וכל זאת לא יאוחר מיום 14.5.17.

הנתבע יגיש ראיות מטעמו עד ליום 1.6.17, ואילו התובע יגיש ראיותיו לא יאוחר מיום 2.7.17.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ז, 03 מאי 2017, בהעדר הצדדים.