1. לפני מספר בקשות בסוגיות של הליכים מקדמיים.

התובענה אשר במסגרתה הוגשו הבקשות היא תביעה כספית של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") כנגד שתי חברות הנמצאות בשליטת משפחת נקש (להלן גם: "קבוצת נקש" או "נקש") בהקשר הסכם למכירת חוב של "קבוצת פישמן" ומניות בחברה הציבורית כלכלית ירושלים בע"מ שהיוו בטוחה לאותו חוב.

רקע בענין התובענה

2. כלכלית ירושלים בע"מ (להלן: "כלכלית ירושלים" או "כלכלית") היא חברה ציבורית שהיתה בזמנים הרלוונטיים בשליטתו של איש העסקים אליעזר פישמן. מר פישמן החזיק במניות כלכלית באמצעות חברה שבשליטתו בשם טי. אל. סי. נכסים והשקעות בע"מ (להלן: "טיאלסי"). לעתים כינו הצדדים מטעמי נוחות, את מר פישמן בעצמו ובאמצעות חברות פרטיות שבשליטתו יחדיו: "פישמן", וכך יעשה גם להלן.

3. לפישמן היו חובות רבים לבנק ובכללם חוב של טיאלסי בהיקף של כ-440 מליון ₪ (להלן: "החוב של טיאלסי" או "החוב").

כחלק ממערך הבטוחות בענין החוב לבנק הוטל שעבוד על כ- 39.6% ממניותיה של כלכלית ירושלים.

4. ביום 29.8.2015 נחתם הסכם בין הבנק לקבוצת נקש למכירת החוב של טיאלסי והשעבוד על מניות כלכלית ירושלים, מהבנק לנקש (להלן: "ההסכם"). התמורה החוזית נקבעה להיות 350 מליון ₪, עם אפשרות לתשלום נוסף המותנה בביצועי כלכלית לפי תנאים מסוימים (של סכום בהיקף עד 20 מליון ₪).

הסכם נוסף, מיום 1.9.2015, נחתם בין קבוצת נקש לפישמן ומתייחס למכירת מניות כלכלית ירושלים כנגד מחיקת החוב של טיאלסי.

דובר בעסקה כוללת אשר בסופה אמור היה הבנק לקבל מקבוצת נקש תמורה שנקבעה בהסכם מיום 29.8.2015; החוב של טיאלסי אמור היה להימחק; והמניות בכלכלית ירושלים (39.6%), אמורות היו להיות בבעלות קבוצת נקש כשהן נקיות מזכויות צד ג'.

5. ההסכמים מנו מספר תנאים מתלים. אחד התנאים הצריך אישור של קיבוץ יקום שלא לעשות שימוש בזכותו לרכוש מניות בנכס שהוחזק במשותף על ידו ועל ידי דרבן השקעות בע"מ במקרה בו חל שינוי שליטה מצד פישמן. עוד תנאי העולה בטיעוני הצדדים נוגע להכללת ואי הכללת הערת עסק חי בדו"חות כספיים שאמורים היו להתפרסם בין מועד חתימת העסקה לבין המועד שנקבע להיות מועד ההשלמה (15.11.2015).

6. אין חולק כי העסקה לא יצאה אל הפועל.

לקראת סוף חודש אוקטובר 2015 החל שיג ושיח בין הצדדים. ראשיתו כנראה בשיחה טלפונית מיום 22.10.2015 והמשכו במספר פגישות בימים שלאחר מכן כמו גם בתכתובות ענפות.

7. ביום 29.10.2015 פנה הבנק לבית המשפט בבקשה לאכיפת שעבודים על המניות בכלכלית ירושלים. ביום 3.11.2015 מונו מנהלים מיוחדים למימוש המניות המשועבדות.

ביום 4.11.2015 בוצעה בכלכלית ירושלים הקצאה פרטית ובעקבות כך, ביום 5.11.2015 פנו המנהלים המיוחדים לבית המשפט על מנת לפעול להחלפת חלק מחברי הדירקטוריון של כלכלית.

ביום 27.3.2016 נמכרו המניות הרלוונטיות של כלכלית ירושלים ע"י המנהלים המיוחדים, לצד שלישי.

8. ביני לביני, בחודש פברואר 2016, הוגשה התובענה דכאן.

במסגרת כתב התביעה טוען הבנק כי לאחר חתימת ההסכם הגיעה קבוצת נקש למסקנה שההתקשרות איננה כדאית עבורה מבחינה פיננסית ומשכך הפרה את ההסכם. הבנק תובע את נזקיו הנטענים ולחילופין סכום של פיצוי חוזי מוסכם.

קבוצת נקש מצידה דוחה את טענות הבנק וטוענת כי ההסכם לא השתכלל כלל בשל אי התקיימות תנאים מתלים. עוד טוענת קבוצת נקש כי גם וככל שהיו מתקיימים התנאים המתלים, היתה בידה זכות לבטל את ההסכם וזאת לאור מידע שנחשף לאחר חתימת ההסכם והוסתר, כאשר הבנק ידע או חובה היה עליו לדעת על המידע. לשיטת קבוצת נקש, הבנק בהתנהלותו הנטענת בכתב ההגנה, הוא אשר הפר את ההסכם.

9. אין באמור כדי למצות את ההתרחשויות השונות או את טענות הצדדים אלא כדי להוות רקע כללי בלבד.

הערות דיוניות

10. הצדדים בתיק זה ניהלו הליך גישורי לא קצר אך למרבה הצער, הדבר לא הסתייע נכון למועד כתיבת החלטה זו. במקביל, הגישו הצדדים כמה בקשות בעניני הליכים מקדמיים (להלן: "הבקשות המקדמיות" או "הבקשות").

בקשה מס' 9 בתיק הממוחשב היא בקשת הנתבעות, קבוצת נקש, למתן צו בענין שאלונים.

בקשה מס' 10 בתיק הממוחשב היא בקשת הבנק למתן צווים בענין שאלון וגילוי מסמכים.

בקשה מס' 11 בתיק הממוחשב היא בקשת קבוצת נקש למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים.

11. גם בענין הבקשות המקדמיות לא צלחה הדרך ולא עלה בידי הצדדים להגיע להבנות ללא מעורבות של בית המשפט. בהמשך, הוכנה על ידי הצדדים טבלה המרכזת את המחלוקות שנותרו בבקשות ואליהן תדרש החלטה זו.

בקשה מס' 9 – בקשת נקש כלפי הבנק בענין שאלון

12. בקשה מס' 9 עוסקת בשאלון. נזכיר אפוא תחילה את ההלכות הכלליות לפיהן "שאלונים, כמותם כהליכי גילוי מסמכים שהם פן אחר של אותה מטבע, יסודם במגוון שיקולים, שהאתגר השיפוטי הוא ליתן להם את משקלם הראוי" (רע"א 3068/08 סונול ישראל בע"מ נ' ליזרוביץ (20.08.2008) (להלן: "ענין סונול")).

בכל הנוגע לשאלות בשאלון, "הרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לענין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה" (מתוך תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). לשיקולים שונים בענין זה ר' ענין סונול, לרבות הצורך להציג את "הרלבנטיות שבשאלות"; נחיצות השאלון "כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות"; השימוש בשכל הישר ובמידת ההגינות; העובדה שניתן להציג שאלות לא רק לגבי עובדות ישירות השנויות במחלוקת; דרישת מניעת הכבדה יתרה על הנשאל; ועוד.

על רקע האמור יבחנו המחלוקות הנזכרות בטבלה שהוגשה.

13. בענין שאלה מס' 5 - אין די באזכור משפט בכתב טענות כדי להפוך כל סוגיה הקשורה בו לרלוונטית, ובפרט כך לצרכי שאלון אשר בו יש להציג, כנזכר, את "הרלבנטיות שבשאלות". הבנק אינו מחוייב להשיב לשאלה ואף לא סברתי כי הוא מנוע מלטעון כנגד הרלוונטיות שלה.

בענין שאלות 6, 7, 8.1

14. בסוגיית הרלוונטיות - קיימת רלוונטיות מספקת לענייננו לשאלות 6 ו-7 (עיתוי קבלה בבנק וכן מי העביר את הטיוטות ולמי בבנק הועברו). אין כן לגבי שאלה 8.1.

15. אשר לסוגיית החסיון הבנקאי – ככל שחל חסיון על שאלות בענין עיתוי העברת חומר וזהות המוסר והמקבל, על פני הדברים ולכאורה, באיזון שיש לבצע בכגון דא (רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764 (23.11.1993), ור' למשל גם: רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך (24.1.2016); רע"א 4776/13 Milgerd Nominees Pty Limited נ' Max Donnelly (29.9.2013)), נוטה הכף לכיוון מסירת המידע. יחד עם זאת ומבלי שנעלמו מעיני טיעוני הנתבעות לרבות בענין הקשר בין ההליך לבין "הלקוח" או בענין חדר המידע:

1. יש לבצע פנייה אל הלקוח באורח שיאפשר לו, ככל שעולה לטעמו קושי בענין קונקרטי, להביאו לעיון בית המשפט. למען הנוחות, הבנק הוא שיבצע את הפנייה אל הלקוח. הלקוח יוכל, ככל שיחפוץ בכך, להביא את עמדתו בפני בית המשפט, בין באמצעות הבנק ובין במישרין.
2. העברת החומר תבוצע בכפוף לחתימת התחייבות לשמירה על סודיות (כפי שהוצע), אשר יכללו גם התחייבות לשימוש במידע/במסמכים רק לצרכי ההליך דנן.

בענין שאלות 9, 10

16. לענין הרלוונטיות – בכל הנוגע לשאלה מס' 9, בנסיבות הקונקרטיות ומבלי שיהא בכך כדי לקבוע מסמרות באופן עקרוני, לא מצאתי קושי ברצונו של בעל הדין לדעת איזה גורם עליו לשקול לזמן לעדות (ככל שהבנק לא יגיש תצהירו) על מנת לבצע בירור עובדתי בענין הפלוגתאות. לא התרשמתי כי במקרה דנן מדובר ברדיפה או נסיון להלך אימים ולא מצאתי בהחלטה הקצרה אליה מפנה הבנק, שניתנה לפני למעלה מעשור ע"י כב' רשם בית המשפט (ת"א (מחוזי ת"א) 2352/02 לסרי נ' The Medical Defense Union Limited, 18.1.2016) משום הלכה שמונעת אפשרות שאלה כזו. יוער כי עד כמה שניתן להבין את הנסיבות מתוך אותה החלטה, הרי שאלה שונות בתכלית מענייננו.

לענין רלוונטיות שאלה מס' 10 לא אותרה התייחסות בתשובת הבנק ומשכך יש לקבל את עמדת הנתבעות לגבי קיומה של זו.

17. התקופה לגביה יש להשיב על השאלות היא זו הנזכרת בשאלות עצמן (מאז העברת הטיפול בחברה הכלכלית למחלקה לאשראים מיוחדים) ולא ראיתי להגבילה לתקופה הקצרה הנזכרת בעמדת הבנק (אוגוסט עד אוקטובר 2015).

18. אשר לטענת החסיון, זו הועלתה לגבי שאלות אלה באופן כוללני למדי ("נראה כי לפחות חלק המידע שהתבקש... חוסה אף הוא תחת כנפי החסיון") שאין בו כדי להרים את הנטל המוטל על הטוען לחסיון. במקום אחד אותרה טענה כאילו זהות הגורמים בבנק המטפלים בחשבון של לקוח מסוים היא נתון שחל עליו חסיון בנקאי. הדבר לא נומק (למעט שימוש במונח כמו "בוודאי") ולא הונחה הדעת לשכנע בקיום חסיון. הבנק ישיב אפוא על השאלות.

19. בענין שאלות 11, 12 – לאחר עיון בשאלות, בתשובות ובטיעונים, יש למקד ולהותיר על הפרק שאלה 'משולבת' שיש בה רלוונטיות מספקת והיא – באיזו תדירות נבחן שווי הבטחונות הסחירים שבידיו למול היקף האשראים שהעמיד לכלכלית ולפישמן.

בכל הנוגע לטענת החסיון הבנקאי, מבלי לקבוע מסמרות בשאלת קיומו של חסיון כאמור הרי שגם בענין השאלה האמורה, יחולו ההוראות בענין פנייה אל הלקוח ודרך העברת חומר, כנזכר בענין שאלות (שאלות 6, 7, 8.1) לעיל (הוראות אלה יכונו להלן: "ההוראות דלעיל").

20. בענין שאלות 13, 14 – בהינתן השיקולים השונים בעניינו של שאלון (ר' פתח הדיון), הבנק אינו מחוייב במענה על שאלות אלה.

21. בענין שאלות 18-15 – מבלי להכריע בסוגיית רלוונטיות שאלות אלה לצורך חקירה נגדית, הרי שלצורך שאלון ובשים לב לאופן ניסוח השאלות ולשיקולים הנזכרים לעיל, אני מוצאת להורות לבנק להשיב על שאלה 17 (בלבד). גם בענין המענה לשאלה זו, יחולו ההוראות דלעיל.

22. בענין שאלות 19, 20 – האמירות אליהן הפנו הנתבעות בכתבי הטענות בענין התנהלות הבנק למול חברות שבשליטת פישמן אינן מביאות שאלות אלה לכדי רף הרלוונטיות הדרוש לענייננו בשים לב גם לשיקולים האחרים כמו נחיצות למטרה שנקבעה לכך בדין; השימוש בשכל הישר ובמידת ההגינות; רמת ההכבדה למול רמת הרלוונטיות וכו'. לא מצאתי לנכון להורות להוסיף מענה.

23. בענין שאלות 23-21 – הכוללניות של שאלות אלה נופלת מזו של חלק מקודמותיהן, יש בהן רלוונטיות מספקת ועל הבנק להשיב עליהן, בכפוף לכך שגם לגבי שאלות אלה יחולו ההוראות דלעיל.

24. בענין שאלות 24, 25 – השאלות הינן בסוגיות קונקרטיות (שני מקורות שנוספו לדו"ח התזרים החזוי - בענין מכירת הנכס בקנדה ובענין מסגרת האשראי מ'דרבן') אשר עולות בכתבי הטענות באופן המקים רלוונטיות מספקת. יש להשיב על השאלות, בכפוף לתחולת ההוראות דלעיל.

בקשה מס' 9 – סיכום

25. פניית הבנק אל הלקוח (לגבי השאלות הרלוונטיות) תבוצע עד ליום 19.3.18. הלקוח יוכל להביא עמדתו בפני בית המשפט עד ליום 10.4.18. בכפוף לאמור, ההשלמות (תצהיר מענה משלים לשאלון) בהתאם להוראות לעיל, יועברו לא יאוחר מיום 30.4.18.

בקשה מס' 11 – בקשת נקש כלפי הבנק בענין גילוי מסמכים ספציפיים

26 מתוך סיכום בקשה 11 עולה כי בין הצדדים שלוש מחלוקות כלליות. האחת נוגעת לכך שהבנק לא השיב על דרישת גילוי המסמכים הספציפיים, למעט הפנייתו לתצהיר גילוי המסמכים הכללי אותו העביר; השנייה נוגעת להקלטות שברשות הבנק; השלישית נוגעת למסמכים שהנתבעות סבורות, לנוכח תצהיר גילוי המסמכים הכללי שקיבלו, כי הם בידי הבנק והן עותרות לגלותם.

מענה לדרישת גילוי ספציפי

27. גם אם הבנק סבור כי הוא מסר לצד שכנגד תצהיר גילוי מסמכים כללי נרחב וכי בגדרו של תצהיר זה נכללים "כלל המסמכים הרלוונטיים להליך" (לפי הנטען), וממילא - גם מסמכים שנדרשו במסגרת דרישת הגילוי הספציפי "ונמצאו רלוונטיים" (כך נטען), אין בכך כדי לפטור את הבנק ממתן מענה לדרישת הגילוי הספציפי. עליו להשיב על כל דרישה וככל שהוא סבור כי המענה לדרישה למעשה כבר נכלל בגילוי הכללי, עליו לציין במפורש בצד כל דרישה, לאיזה ממסמכי הגילוי הכללי הוא מפנה. לא מצאתי לקבל את עמדת הבנק כאילו אין עליו חובה לבצע את מלאכת הבחינה של כל דרישה ספציפית והצבעה על מסמכי הגילוי הכללי שלשיטת הבנק נותנים לה מענה. כמו כן, אם הבנק סבור כי מסמכים שנדרשו, לא "נמצאו רלוונטיים" לטעמו, עליו לציין זאת במפורש בצד הדרישה המסוימת.

28. בנוסף, אם לבנק יש טענה אחרת כלפי דרישת גילוי מסוימת, כגון כי מדובר בדרישה כוללנית או כי חל לגביה חסיון כזה או אחר, אף טענה זו יש לציין במפורש ובצדה של הדרישה הקונקרטית. העובדה שהבנק סבור, כעולה מטענותיו, כי רבים, שלא לומר – כל, סעיפי הדרישה עותרים לגילוי שיש בו "מסע דיג פסול", או כי "על הרוב המוחלט" של הדרישות חל חסיון כלשהוא, אינה משנה את החובה האמורה. יוזכר כי הבנק עצמו ציין כי מסמכי הגילוי הכללי אותם העביר עונים גם על דרישות חלק מסעיפי הדרישה הספציפיים.

ההקלטות

29. בסעיף 8 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי מטעם הבנק נכתב כך: "הקלטות של שיחות ופגישות בין נציגי הצדדים (לפי יעוץ משפטי שקיבלתי, בשלב זה לא חלה חובה להעמידן לעיון הנתבעים)". הנתבעות דורשות אפוא את גילוי ההקלטות ובפרט כך, כאשר לא נטענה טענת חסיון לגביהן.

30. מתשובת הבנק עולה כי טענתו היא למעשה עמדה של "דחיית עיון", על בסיס ענין סוויסה (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נה(1) 515 (19.12.1999)).

31. כעולה מטיעוניהם, הצדדים חלוקים למעשה בשאלה, האם לפי הלכת סוויסה ראוי במקרה דנן להתיר לבנק דחייה של שלב העיון בהקלטות באופן המבוקש על ידו.

על העקרונות הכלליים אין חולק. מחד גיסא, הכלל של "משחק בקלפים גלויים", ומאידך גיסא, האפשרות במקרים המתאימים לכך לאפשר השהיית גילוי המסמכים. המחלוקת היא לגבי היישום.

ר' ענין סוויסה ובעקבותיו למשל: רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ (24.7.2016); רע"א 6155/14 רשות שדות התעופה בישראל נ' דק איירפורט יזמות בע"מ (22.10.2014); רע"א 5422/12 פינקלשטיין נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (12.8.2012); רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (15.8.2010); רע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרון (16.3.2004).

32. לבחינת הענין ובהתאם לאמור בהלכת סוויסה, יעביר הבנק לעיונו של בית המשפט בלבד את החומר אשר הבנק סבור כי יש לדחות בעניינו את העיון. הוא יעשה כן בתוך 4 ימים, אל המזכירות האזרחית, ובצירוף הודעה אותה יש להגיש לתיק במסגרת בקשה 11, כי החומר הוגש.

33. בשולי הדברים יוער כי לשיטת מותב זה, ראוי כי צד החפץ לחרוג מכללי גילוי ועיון בדרך של דחיית עיון לשלב מאוחר יותר, יפנה באופן מפורש בטענה או בקשה כזו, ולא יסתפק בציון הערה דוגמת זו שצוינה בתצהיר הגילוי הכללי.

המסמכים הנוספים

34. בבקשה נטען כי מתוך תצהיר הגילוי הכללי שהועבר מטעם הבנק עולה כי קיימים מסמכים נוספים אשר ברשותו של הבנק או בשליטתו ואשר לא הועברו לנתבעות. הבקשה מפרטת בסעיף 44 את המסמכים אליהם מכוונות הנתבעות ועותרת להעברת מסמכים אלה לעיונן.

35. יוער כי מתוך ניסוח הבקשה עולה לכאורה כי הנתבעות לא מצאו לנכון לפנות לבנק בדרישה בענין מסמכים אלה קודם לכך שהגישו בקשה לבית המשפט, מהלך שאינו אלא מתבקש בנסיבות הענין.

מכל מקום ולגופו של ענין, סעיף 44 לבקשה מתייחס לארבעה סוגי מסמכים שפורטו בסע' 44.1 עד 44.4. לפי הטבלה שהוגשה לתיק, המסמכים שנזכרו בסע' 44.1 לבקשה הועברו לנתבעות בחודש אוגוסט 2017 וההכרעה בענינם התייתרה. על הפרק נותרו המסמכים אליהם מתייחסים סע' 44.2 עד 44.4 לבקשה.

36. בכל הנוגע למסמכים הנזכרים בסע' 44.2 – משנכללה הבקשה לאכיפת שעבודים (שהוגשה ע"י הבנק ביום 29.10.2015 בתיק פר"ק 62249-10-15) בתצהיר גילוי המסמכים הכללי של הבנק (בסע' 26) ולנוכח הבקשה לעשות כן, על הבנק להעביר לנתבעות גם את נספחי אותה בקשה. במקביל, לא מצאתי בטיעוני הנתבעות בסיס מספק לדרישה הכללית להעברה לעיון של "כל כתבי הטענות, המסמכים, התכתובות וההחלטות בקשר עם הליך זה", גם בהנחה שאלה נמצאים בידי הבנק. העובדה שמסמך מסוים בהליך קונקרטי יכול להחשב רלוונטי לצורך גילוי, אין משמעה בהכרח שכל מסמך הקשור לאותו הליך אף הוא מחוייב בגילוי. יש צורך להציב את התשתית המתאימה לענין זה באופן שיאפשר את בחינת השיקולים הדרושים (ר' למשל אסמכתאות הנזכרות בהחלטה מיום 21.9.2016 בת"א 48843-05-15 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' קו מוצרי דלק בע"מ, בסע' 71).

37. בכל הנוגע למסמכים הנזכרים בסע' 44.3 – הדברים שצוינו לעיל בענין סע' 44.2 יפים גם לגבי סע' 44.3, המתייחס לבקשה דחופה למתן הוראות שהגיש הבנק ביום 5.11.2015 באותו תיק פר"ק (62249-10-15) ונזכרה בסע' 27 לתצהיר הגילוי הכללי של הבנק. לא אותרה טענה כי נספחיה של בקשה זו לא הועברו, אך ככל שיש חוסר בנספחי הבקשה, יש להשלימו. אשר לשאר המסמכים המבוקשים "בקשר עם" אותה בקשה, לא שוכנעתי בהצבת בסיס הולם לדרישת הגילוי של מסמכים אלה (גם בהנחה שאלה נמצאים בידי הבנק).

38. בכל הנוגע למסמכים הנזכרים בסע' 44.4 – הנתבעות טוענות כי הפריט הנזכר בסע' 11 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי של הבנק הוא למעשה עמוד אחד (מס' 6) ממסמך רחב יותר והן עותרות לגילויו. כמו כן נטען כי במסגרת אותו עמוד נזכר מכתב כלשהוא שהבנק שלח לכלכלית ועותרות לקבל גם מסמך זה. המסמך שנזכר בסע' 11 לתצהיר הגילוי, לא צורף לבקשה.

הבנק משיב כי אין בסיס לטענת הנתבעות שכן "מדובר במסמך אשר שימש כנספח ט' להסכם מכירת החוב שהנתבעות הן צד לו ואשר צורף במסגרת נספח 4 לכתב התביעה". לא מצאתי בתגובת הנתבעות לתשובת הבנק מענה קונקרטי לגבי מסמך זה, לא עלה בידי לרדת לפשרה של המחלוקת בענין ולא מצאתי לנכון ליתן צו נוסף.

בקשה מס' 11 – סיכום

39. על הבנק להעביר השלמות לצד שכנגד בהתאם לאמור לעיל והוא יעשה כן עד ליום 30.4.18. לענין העברת מסמכים לעיון בית המשפט – יחולו ההוראות שצוינו בצד סוגיה זו.

בקשה מס' 10 – בקשת הבנק בענין שאלון (וגילוי מסמכים)

40. בקשת הבנק הוגשה מלכתחילה הן בענין שאלון והן בענין גילוי מסמכים. לפי האמור בסיפא הטבלה שהוגשה ע"י הצדדים, לאור התפתחויות מסוימות, ענין גילוי המסמכים אינו מצריך הכרעה בשלב זה. על הפרק נותרו מחלוקות בענין שאלות שנכללו בשאלון שהעביר הבנק והתשובות שניתנו להן.

41. בענין שאלה מס' 4 – הבנת בית המשפט היא כי משמעות תשובת המצהיר לשאלה 4.2 היא: "לא, לאור האמור בתשובה לשאלה 4.1". בכפוף לאמור, לאחר עיון בשאלה על תת שאלותיה ובתשובות והגם שלא נעלם מעיני אופיו של המענה לשאלה 4.1, בשים לב למטרות כלי השאלון, לא מצאתי להורות על מתן מענה נוסף. טענת הבנק כי התשובות מתחמקות, שמורה לו.

42. בענין שאלה מס' 5 – הנתבעות השיבו בענין תזרים המזומנים להבדיל מה"שווי" של כלכלית (הערכתן בענין התזרים, להבדיל מהערכתן בענין השווי). הנתבעות טוענות כי ענין התזרים הינו פלוגתא בהליך, ועל כך הבנק אינו חולק כנראה אולם טוען כי להבנתו יש קשר בין התזרים לבין השווי וכן כי הנתבעות לא טענו במפורש כי השווי של החברה הכלכלית אינו פלוגתא. ככל שעמדת הנתבעות היא כי הן אינן מעלות טענת הטעייה לגבי שוויה של כלכלית למעט בענין תזרים המזומנים (ר' עמ' 8-7 לטבלה, עמודה שנייה משמאל), יש להבהיר את הדבר. במקרה אחר, בנסיבות הענין, לאחר שעיינתי גם בסעיפי כתב ההגנה אליהם בוצעו הפניות וחרף הדגש שיש בכתב ההגנה על סוגיית התזרים, יהא על הנתבעות להשיב על השאלה כפי שנשאלה.

43. בענין שאלה מס' 7 – האמור בענין שאלה 5 יפה במידה מסוימת ובשינויים המחוייבים לענין שאלה 7. ככל שעמדת הנתבעות היא כי לא בוצעו בדיקות בענין השווי למעט בדיקות בענין תזרים המזומנים, יש להשיב כך במישרין.

44. בענין שאלה מס' 8 – האמור בענין שאלה 5 יפה בשינויים המחוייבים לענין שאלה 8.

45. בענין שאלות מס' 10-9 – בבקשה ובתגובה לתשובה מתייחס הבנק לטענה המופיעה בכתב ההגנה, ומפנה לסע' 118.3 (לכתב ההגנה). ההפנייה היא כנראה לכתב ההגנה קודם לתיקונו. הסעיף הרלוונטי בכתב ההגנה המתוקן הוא 134.3 ומהות הדברים נשארה בעינה. הטענה בכתב ההגנה (המתוקן) היא, כי: "הבנק לא גילה ו/או הסתיר לנתבעות מידע מהותי שהיה בידיעתו ו/או היה חייב להיות בידיעתו, ואשר הייתה מוטלת עליו חובה לגלותו קודם להתקשרות בהסכם. אילו היה מגולה מידע זה על ידי הבנק לא היו הנתבעות מתקשרות בהסכמים עם הבנק (ועם פישמן) מלכתחילה". הנתבעות ממשיכות וטוענות באותה פסקה כי "התנהלות הבנק עולה, בין היתר, כדי הטעיה ו/או הפרת חובות גילוי ו/או מצג שוא ו/או טעות המקימה לנתבעות זכות ביטול".

בהינתן תוכנה של טענה זו, דרישת הבנק שהנתבעות יפרטו מהו אותו מידע אליו מתייחסות הנתבעות בסעיף האמור לכתב ההגנה (ובעניינו הן טוענות כי לו היה מגולה להן, לא היו מתקשרות בהסכמים מלכתחילה) ומתי וכיצד נודע המידע לנתבעות, היא דרישה ברורה שאינה מצריכה הסבר מרובה. ברמה הכללית, אין לומר כי מדובר בשאלה "מכבידה" שמקומה אינו בשאלון. במקביל, את דרישת הבנק להשיב "ברמת פירוט גבוהה ככל הניתן" יש לקרוא באופן 'מידתי'. יש להשיב באופן שיציב בברור את הטענות המובאות כלפי הבנק בענין זה ויאפשר לו להתמודד עמן, ודאי כך כאשר מועלות טענות כמו מצג שוא. אין צורך בגיבוי הראייתי שדרישה לו שולבה למעשה במסגרת השאלה.

על הנתבעות להשלים תשובתן לשאלות.

46. בענין שאלה מס' 11 – לפי האמור בטבלה, הבנק אינו עומד עוד על קבלת תשובה לשאלה זו. יוער כי בכל מקרה לא היה מקום לחייב את הנתבעות במענה נוסף, משלא בוססה לצורך בקשה זו, הרלוונטיות של שאלת שוויו של הנכס בקנדה, להבדיל משאלת הכללת סכום התמורה החוזי ממכירת הנכס בקנדה, בתזרים המזומנים החזוי של החברה הכלכלית. לא אותרה בבקשה לענין שאלה 11 הפנייה לסעיף בכתב ההגנה הנוגע לסוגיית השווי של הנכס בקנדה.

47. בענין שאלה מס' 16 – הדרך בה מתוארת השאלה במסגרת טיעוני הבנק (לרבות שימוש בביטוי "האם נכון ש...."), אינה זהה לניסוחה של השאלה בשאלון. מכל מקום, לאחר עיון בשאלה, בתשובה ובטיעונים, לא מצאתי להורות על התייחסויות נוספות במסגרת שאלון. שאלון אינו תחליף לחקירה נגדית.

48. בענין שאלה מס' 17 – קיימת חפיפה ניכרת בין שאלה זו (על תת סעיפיה) לבין שאלות 10-9. שאלה 17 כוללת בנוסף גם מידע שנטען, ככל שנטען, ע"י הנתבעות כי הוסתר ע"י הבנק קודם לחתימה על ההסכם, אף אם הן אינן טוענות שמדובר במידע שידיעה עליו היתה גורמת להן לא להתקשר בהסכם. הנתבעות יתייחסו אפוא רק לרכיבים כאלה (שהם עודפים על המידע אליו מתייחסות שאלות 10-9), אם יש. כמו כן, לגבי דרך המענה יחולו ההנחיות שניתנו בענין שאלות 10-9.

49. בענין שאלה מס' 18 – מדובר בשאלה שניתן לראות בה עירוב של עובדה ומשפט (קיים טעם בעמדות כל אחד מהצדדים) ולא מצאתי להורות על מענה לה במסגרת שאלון. זכויות וטענות הצדדים במסגרת החקירות הנגדיות שמורות להם.

בקשה מס' 10 – סיכום

50. השלמות בהתאם לאמור לעיל יועברו מאת הנתבעות עד ליום 30.4.18.

סיכום

51. ההשלמות יבוצעו בהתאם להוראות החלטה זו (והמועדים הרלוונטיים).

נקבע לקד"מ ליום 3.7.18 בשעה 14:00.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ח, 12 מרץ 2018, בהעדר.

____________________

תמר אברהמי, שופטת