1. בבקשה מס' 13 עותרת המבקשת, פרחאת דורה, למתן סעד על פי פקודת ביזיון בית המשפט שתכליתו לכוף על המשיבים למלא את התחייבותם בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 15/6/2017.

2. דין הבקשה להידחות.

כפי שניתן לראות מעיון בתיק, המבקשת לא הייתה בעלת דין בתיק. היא אף אינה צד ישיר להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

3. זיקתה של המבקשת להסכם הפשרה מצויה בסעיף 1.6 להסכם שבגדרו הנתבעים התחייבו להעביר לתובעים (המשיבים 1-2) ולנתבע 7, חוסאם יוסף שאמי (המשיב 3) זכויות בחלקה 1 בגוש 11519 בשטח של 850.5 מ"ר. בהסכם נקבעה הוראה נוספת שבה נאמר: "יוער כי יורשיו של אביהם המנוח של התובעים והנתבע 7, יוסף שאמי ז"ל, ישתפו פעולה עם הגב' פרחה דורה [...] לצורך העברת שטח של 500 מ"ר מתוך השטח הנ"ל על שמה".

4. העברה זו אינה חלק מההתחייבות שקיבלה תוקף של פסק דין להעברת זכויות במקרקעין. לכל היותר מדובר בהצהרה על כוונה לשתף פעולה עם המבקשת. זאת ועוד, בהמשך אותו סעיף בהסכם הוספה הסתייגות ולפיה על יורשי המנוח יוסף שאמי ז"ל מוטלת האחריות להתמודד עם טענות צד ג' בחלקה האמורה. משמע, אין כל סעד אופרטיבי בעניינה של המבקשת.

5. במצב זה לא יכולה המבקשת לבסס בקשתה על פקודת ביזיון בית המשפט. ככל שהמבקשת סוברת כי המשיבים או מי מהם הפר התחייבות כלפיה, בין התחייבות להשתדלות כאמור בהסכם הפשרה, ובין התחייבות אחרת כמוזכר בסעיף 1.6 להסכם הפשרה, פתוחה הדרך בפניה לעתור בהליך מתאים לאכיפת ההתחייבות.

6. אעיר כי לאור תשובת המשיבים 1 ו-3 עולה כי ההליכים להשלמת הרישום קוימו ויש לקוות כי בהקדם יושלמו הליכי הרישום.

7. על כן, אני דוחה את הבקשה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו אייר תש"פ, 20 מאי 2020, בהעדר הצדדים.