1. בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, גב' מיכל ברלינר לוי, מיום 27.1.16 לפיה נדחתה בקשת המבקש לסגירת תיק הוצל"פ מס' 02-30653-98-6 (להלן: "ההחלטה" ו-"תיק ההוצל"פ" בהתאם).

2. לאחר שעיינתי בבקשה, על צורפותיה, ושקלתי טענות המבקש, מצאתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה וכי בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט בתק' 119(ז) לתקנות ההוצל"פ, מן הדין לדחות את הבקשה.

3. המבקש הוא החייב בתיק ההוצל"פ, והמשיבה היא הזוכה באותו תיק. תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1998 לגביית חוב כספי שהוטל על המבקש.

המבקש הגיש בקשה במסגרת תיק ההוצל"פ, אשר כותרתה "בקשה לסגירת תיק הוצל"פ מחוסר מעש" (להלן: ''הבקשה''). על אף כותרת הבקשה, בגוף הבקשה לא נטען דבר וחצי דבר לעניין חוסר המעש, כביכול, של הזוכה אלא רק לעניין גילו המתקדם של המבקש והנכות שנקבעה לו בשיעור של 100% וכן נטען כאילו במסגרת תיק הוצל"פ אחר שהתנהל נגד המבקש, נמכר נכס נדל"ן שהיה בבעלותו , ומהתמורה שהתקבלה שולם למשיבה מלוא החוב הפסוק בתיק ההוצל"פ.

במסגרת ההחלטה נדחתה טענת המבקש בדבר סילוק החוב בתיק ההוצל"פ, ועל אף העדר כל הנמקה לטענת חוסר המעש של הזוכה, נקבע בהחלטה כי הזוכה פועל במסגרת התיק. כמו כן, בהתאם להחלטה חויב המבקש בהוצאות בסך של 1,000 ₪ וזאת בנימוק כי גם בעבר הוא הגיש מספר בקשות לסגירת תיק ההוצל"פ, ואשר כולן נדחות.

4. במסגרת הבקשה זנח המבקש את הטענה כאילו החוב בתיק ההוצל"פ סולק. לטענת המבקש, יש להורות על סגירת תיק ההוצל''פ מחוסר מעש, שכן, המשיבה נקטה במסגרתו ב-5 הליכים בשנת 1999, הליך אחד בשנת 2002 ומספר הליכים בשנת 2012. בנסיבות העניין, כך לטענת המבקש, קיים שיהוי קיצוני בהליכי גביית החוב הפסוק והדבר מעיד על זניחת החוב ומחייב סגירת תיק ההוצל"פ. כן מלין המבקש כי אין בהחלטה הנמקה לדחיית טענת העדר מעש ועל חיובו בהוצאות הבקשה.

5. משלא טרח המבקש לפרט במסגרת הבקשה טענתו בדבר חוסר מעש, הרי הוא לא יישמע בטענה כאילו אין בהחלטה הנמקה לדחיית טענתו בנדון, זאת ככל וניתן לקרוא לכותרת הבקשה "טענה".

6. בסעיף 21 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, נקבע כדלקמן:

"פסק דין בתובענה שעברו עליו 25 שנה בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כל שהיא כדי לבצעו, רשאי החייב לטעון טענת התיישנות, ואולם פסק דין בתובענה שלפי תוכנו אינו טעון ביצוע אינו נתון להתיישנות."

בהתייחסו לתקופת ההתיישנות הארוכה שנקבעה ביחס לפסק דין, כמצוטט לעיל, להבדיל מהתיישנות עילת התביעה, נפסק ב-ע"א 7401/00 יחזקאלי ואח' נ' מרדכי גלוסקה עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק דין, פ"ד נז(1)289 כי המשקל שיש לתת לאינטרסים של הזוכה על פי פסק דין, גדול בהרבה מזה הנדרש ביחס לאינטרסים של התובע, אשר טענותיו טרם עמדו למבחן בהליך שיפוטי.

סבורני, כי הדין וההלכה הפסוקה לעיל משליכים גם כן על טענת השיהוי בנקיטת הליכי הוצל''פ לביצוע פסק דין, שכן אין דינו של בעל דין אשר השתהה בפנייה לבית המשפט לקבלת סעד נגד יריבו, כדין בעל דין שטרח ונקט בהליכים משפטיים, קיבל פסק דין ואף פתח תיק הוצל"פ לצורך מימושו.

אמנם נכון דוקטרינת השיהוי חלה גם בהליכי הוצל"פ, ובנדון נפסק כי בטרם ייקבע באם הזוכה השתהה במימוש פסק הדין, יש לבחון קיומם של שני תנאים עיקריים, האחד, האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע, והתנאי השני, האם הורע מצבו של הנתבע עקב השיהוי והפסיקה קבעה תנאי חלופי נוסף לפיו יש לבחון באם השיהוי נגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע. ודוק, גם בהתקיים שני התנאים הנ"ל, לבית המשפט עדיין שיקול דעת במשמעות שיש לייחס לאלמנט השיהוי בנסיבות המקרה שבפניו (ר' ע"א 2576/03 ויינברג ואח' נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פורסם בנבו).

דוגמה למקרה שבו התקבלה טענת השיהוי בביצוע פסק דין מצאתי ב-רע"א 4398/07 פרידלנדר ואח' נ' כאן גולן 1979 בע"מ ואח' , פורסם בנבו, בו פתח הזוכה תיק הוצל"פ למימוש פסק דין כעבור 17 שנה מהמועד בו ניתן.

מן הכלל אל הפרט.

7. המבקש מודה כי במסגרת תיק ההוצל''פ נקטה המשיבה נגדו מספר הליכים וזאת במהלך השנים 1999, 2002 ו-2012. די בכך כדי לשלול את הטענה כאילו המשיבה ויתרה על החוב הפסוק והשתהתה בביצוע פסק הדין.

יתרה מכך, אין בפי המבקש כל טענה כאילו בעקבות השיהוי הנטען בנקיטת הליכי הוצל"פ הוא שינה, כביכול, את מצבו לרעה.

בנסיבות העניין, שני התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לקבלת טענת השיהוי, אינם מתקיימים במקרה דנן, ולפיכך אין קבל את הטענה בנדון.

8. על אף נסיבותיו האישיות של המבקש, אין מקום להרהר אחר חיובו בהוצאות הבקשה. כעולה מהחלטה, אין זו פעם ראשונה שבה המבקש מגיש בקשות לסגירת תיק ההוצל"פ, ובקשותיו אלה נדחו בזו אחר זו. זאת ועוד, מדובר בסכום מתון וראוי בנסיבות העניין.

10. ממכלול הנימוקים לעיל, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה ולא התקיים דיון בבקשה, כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ו, 17 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.