ניתנה ביום 08 מרץ 2016

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה אילן סופר ונציגי הציבור גב' פסה מרקוביץ ומר אשר רפפורט; סע"ש 42040-01-15), שבה נקבע כי תחילה תידון הבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית, ורק לאחר מן יתקיים דיון בתביעתו האישית של המבקש, וכי המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך של 5,000 ₪ , ללא קשר לתוצאות ההליך.

הרקע לבקשה:

1. המבקש הגיש כנגד המשיבה (להלן - החברה), העוסקת במתן שירותי ניקיון, תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לו, לטענתו, בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו בחברה.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש הועסק בחברה בתפקיד מפקח/מנהל אזור דרום, ובמסגרת עבודתו פיקח על אתרים בהם נתנה החברה שירותי ניקיון. עוד נטען בכתב התביעה כי חלות על החברה הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף הניקיון. הסעדים שנתבעו בכתב התביעה הם: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד; חלף הודעה מוקדמת; פיצויי פיטורים; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פדיון חופשה; חלף הפרשות לקרן הפנסיה; הפרשי מילואים; חלף הפרשות לקרן השתלמות; הפרש דמי הבראה; תוספת ותק.
3. כעולה מכתב התביעה, ארבע מעילות התביעה מבוססות על הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף הניקיון: התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה; התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות; התביעה להפרשי דמי הבראה; התביעה לתוספת ותק. באשר לפיצוי בגין הפרשות לקרן הפנסיה, טען המבקש כי על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים היה על החברה לבטח אותו בקרן הפנסיה ממועד תחילת עבודתו, נובמבר 2012, ואילו החברה ביטחה אותו בקרן הפנסיה רק בחודש מאי 2013, ולא הפרישה כספים לקרן הפנסיה לתקופה מחודש נובמבר 2012 עד אפריל 2013, ששת החודשים הראשונים לעבודתו בחברה.
4. בכתב ההגנה טענה החברה, בין היתר, כי המבקש הועסק במשרת אמון בתפקיד מנהל אזור הדרום, ותנאי עבודתו הוסדרו בהסכם העסקה. עוד טענה החברה כי "צווי ההרחבה ו/או ההסכמים הקיבוציים הנטענים בכתב התביעה אינם חלים על התובע בניגוד לאמור לכתב התביעה". החברה הכחישה את זכאותו של המערער לתשלומים לקרן השתלמות ולתוספת ותק, וטענה כי שולמו למבקש מלוא הסכומים שהגיעו לו על פי דין בגין פנסיה ודמי הבראה.
5. דיון הוכחות בתביעתו של המבקש נקבע ליום 11.2.2016.
6. ביום 10.2.2016, יום לפני דיון ההוכחות, הגיש ב"כ המבקש באמצעות נט המשפט בקשה לאישור התביעה ברכיב הפנסיה כתובענה ייצוגית (להלן – הבקשה לאישור). בתמצית, בבקשה לאישור נטען כי החברה הפרה את הוראות צווי ההרחבה בענף הניקיון, המחייבות אותה להפריש תשלומים לקרן הפנסיה בעבור עובדיה החל מהיום הראשון לעבודתם, ככל שעבדו בחברה מעל שישה חודשים, וכן הפרישה כספים בחסר לקרן הפנסיה בעבור עובדיה.
7. בהחלטה מיום 10.2.2016 קבע בית הדין האזורי כי "הבקשה תידון בדיון הקבוע בתיק".
8. כאמור, דיון הוכחות בהליך היה קבוע ליום 11.2.2016. כפי העולה מפרוטוקול הדיון, התיק היה קבוע לדיון בשעה 9:00, וב"כ המבקש הגיע לאולם בית הדין בשעה 10:15. לדברי ב"כ המבקש, עקב טעות אנוש, נרשם ביומנו כי הדיון נקבע לשעה 12:00 ורק בשעות הבוקר גילה את הטעות. בהתייחס למועד הגשת הבקשה לאישור הבהיר ב"כ המבקש כי לא ניתן היה להגיש את הבקשה במועד מוקדם יותר, נוכח העובדה שהייתה תלויה ועומדת בבית הדין האזורי בתל אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית באותה עילה, ורק לפני ימים ספורים נודע לו ולמבקש כי לפני זמן קצר אושרה בקשה להסתלק מהתביעה והבקשה נמחקה. לאחר דין ודברים בין הצדדים לבין בית הדין, הודיע ב"כ המבקש כי הוא מבקש לנהל את דיון ההוכחות בתביעה האישית בעילות התביעה האחרות, וכי הוא עומד על הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית כפי שהוגשה.
9. בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור קבע בית הדין האזורי, בין היתר, כך:

"בנסיבות אלה, בהן הוגשה בקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית בכל הקשור לרכיב הפנסיה, מוצא בית הדין כי לא ניתן לנהל את התיק באופן שהדיון יפוצל, והיום יישמע התובע בכל הקשור לשאר תביעתו, ואילו בעניין הפנסיה, הוא יישמע במועד אחר.

דרך המלך היא שקודם כל נדונה הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית ולאחר מכן ובמידת הצורך, חוזרים לתביעת הפרט.

אשר על כן, אין מנוס מלקבוע כי לא ניתן לקיים את ישיבת ההוכחות היום לנוכח הגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית".

1. בהמשך לקביעה זו, ונוכח הודעת ב"כ החברה כי בכוונתה להגיש בקשה לדחייה על הסף של הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, קבע בית הדין האזורי מועד להגשת בקשה לסילוק על הסף של הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית ומועד להגשת תגובה לבקשה זו.
2. בכל הנוגע לחיוב בהוצאות קבע בית הדן האזורי כך:

"בשים לב לכך, כי התובע ובא כוחו לא הגיעו לדיון בשעה היעודה, וכן ערב הדיון הוגשה בקשה לאישור חלק מהתביעה כתובענה ייצוגית, מוצאים אנו לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך. ..".

בקשת רשות הערעור:

1. בקשת רשות הערעור סבה הן על החלטתו של בית הדין האזורי שלא לקיים דיון הוכחות בתביעה האישית של המבקש, והן על חיוב המבקש בהוצאות.
2. בכל הנוגע להחלטה שלא לקיים דיון הוכחות בתביעה האישית טען המבקש כי בבתי הדין לעבודה, להבדיל מבתי המשפט המחוזיים, כדבר שבשגרה מוגשת תביעה אישית הכוללת מספר עילות וסעדים, כאשר בית הדין מתבקש לאשר לנהל אחת מהן או יותר כתובענה ייצוגית; החלטת בית הדין האזורי לדון בתביעה האישית של המבקש לאחר סיום ההליך בבקשה לאישור פוגעת ביעילות, אינה מתמרצת הגשת תביעות ייצוגיות, ומסרבלת את ההליך המשפטי שלא לצורך; קביעה כי התביעה האישית בעילות האחרות תידון רק לאחר תום הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית פוגעת בתובעים מסוגו של המבקש, שכן בדרך כלל הליך אישור תובענה ייצוגית ודיון בתובענה ייצוגית הוא ממושך ביותר, והתוצאה היא שלא משולמות לעובד פרק זמן ארוך מאד זכויותיו האחרות בעד תקופת עבודתו וסיום עבודתו; זאת, למרות שאין קשר בין זכויותיו האחרות לבין עילת התביעה הייצוגית.
3. בכל הנוגע להחלטה לחייבו בהוצאות טען המבקש כי יש בקביעה זו כדי ליצור תמריץ שלילי לעובדים להגיש תובענות ייצוגיות, במיוחד נוכח העובדה שההוצאות נפסקו בתחילת ההליך ולא בסופו; הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית הוגשה במועד בו הוגשה כיוון שהתנהלה בבית הדין האזורי בתל אביב בקשה לאישור תביעה ייצוגית באותה עילה במשך מספר שנים, ורק ימים ספורים לפני הגשת בקשתו נודע למבקש על מחיקת אותה בקשה; בקשתו של המבקש לנהל את דיון ההוכחות הייתה לגיטימית; לא היה מקום להטיל על המבקש חיוב משמעותי בהוצאות עקב טעות בתום לב בנוגע לשעת הדיון, ולא היה נגרם כל נזק למשיבה עקב האיחור אם היה מתנהל דיון ההוכחות.

הכרעה:

1. לאחר בחינת טענות המבקש וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד.
2. אשר להחלטה שלא לקיים דיון הוכחות בתביעתו האישית של המבקש: יש ממש בטענתו של המבקש כי ככלל, אין מקום לעכב את הדיון בתביעה האישית בעילות אחרות מעילת התביעה הייצוגית, וכי יש לנהל במקביל את התביעה האישית בעילות האחרות שאינן קשורות לעילות התביעה הייצוגית ואת הבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית. אכן, ככל שמגיעות לעובד זכויות אחרות מהזכויות הנתבעות במסגרת התביעה הייצוגית, ובמיוחד עת מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן, אין מקום לעכב את הדיון בעילות התביעה האחרות בשל הדיון בבקשה לאישור חלק מעילות התביעה כתובענה ייצוגית. זאת ועוד. ככל שאין קשר בין עילות התביעה האישית לבין עילות התובענה הייצוגית, הדיון בתובענה הייצוגית גם לא ייתר את הדיון בעילות האחרות של התביעה האישית. עם זאת, לבית הדין האזורי שיקול דעת לבחון אם בנסיבות המקרה שלפניו יש הצדקה שלא לנהל במקביל את שני ההליכים.
3. בנסיבותיו של המקרה הנדון צדק בית הדין האזורי בקביעתו שלא לנהל במקביל את שני ההליכים – התביעה האישית והבקשה לאישור. כמוסבר לעיל, אחת מהשאלות השנויות במחלוקת בתביעה האישית שהגיש המבקש היא האם חלות על המבקש הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף הניקיון. שאלה זו רלוונטית לא רק לעילת ההפרשות לקרן הפנסיה, שהיא עילת התביעה מושא הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אלא גם לעילות תביעה אחרות שנכללו בתביעה האישית – זכאותו של המבקש לקרן השתלמות, תוספת ותק והפרשי דמי הבראה. לפיכך, בנסיבות המקרה הנדון, קיים קשר הדוק בין עילת התובענה הייצוגית לבין חלק מעילות התביעה האישית, ושתיהן דורשות הכרעה בשאלת תחולת הוראות ההסכמים הקיבוציים (או צווי ההרחבה) בענף הניקיון על המבקש. נוכח האמור, אין מקום לקיים דיון כפול בשאלת תחולת הוראות ההסכמים הקיבוציים/צווי ההרחבה בענף הניקיון על המבקש, ולכן צדק בית הדין האזורי בהחלטתו כי לא ניתן לקיים את הדיון בתביעה האישית במקביל לדיון בבקשה לאישור. במאמר מוסגר נציין כי ככל שתתקבל טענת החברה, על פני הדברים, המבקש אינו תובע ייצוגי מתאים, שכן לא קמה לו עילת תביעה אישית.
4. אשר לחיוב בהוצאות:
   1. סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי בית הדין הארצי ייתן רשות ערעור על החלטה אחרת של בית דין אזורי "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". במקרה הנדון, אין בהחלטת הביניים בעניין ההוצאות כדי להשפיע על המשך התנהלות ההליך בבית הדין האזורי, או לגרום למבקש נזק של ממש, או להשפיע באופן ממשי על זכויותיו. לפיכך, לא מתקיימות הנסיבות הקבועות בסעיף 26(א) לחוק המצדיקות מתן רשות ערעור.
   2. אוסיף, כי ככלל פסיקת הוצאות היא עניין הנתון לערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה [ע"ע (ארצי)
      48431-02-11 חננאל – אינטרפייס פרטנרס (15.9.2014) והאסמכתאות שם]. על פני הדברים, מקרה זה אינו מצדיק התערבות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי. צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי על המבקש היה להודיע מבעוד מועד הן לבית האזורי והן לצד שכנגד על כוונתו להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילת הפנסיה, כך שבית הדין האזורי היה יכול לשקול ולהחליט בעניין קיום דיון ההוכחות בתביעה האישית, והיה נחסך זמנם של הצד שכנגד והעדים מטעמו ושל בית הדין. בכל מקרה, אין כל הצדקה לכך שבמקביל להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לבית הדין לא הועבר העתק מהבקשה לצד שכנגד, כך שנודע לו על הגשת הבקשה רק במסגרת דיון ההוכחות.
5. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נדרשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשע"ו (08 מרץ 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.