לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

נציד ציבור (מעסיקים) – מר אסי פידל

פסק דין

1. מירב ממן (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן –הנתבע), להכיר בפגיעה בגבה כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק – "1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו לבעיה בגב. 2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. 3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובעת בעצמה ויעל אמסלם ומטעם ההגנה - עמית וייץ.

4. מתצהירה של התובעת עולות העובדות כלהלן –

א. התובעת ילידת שנת 1977.

ב. מיום 20.5.2012 עד ליום 1.6.2015 התובעת עבדה כסייעת לגיל הרך בתינוקייה בקיבוץ ניר עם. בפרק זמן קצר לפני כן, עבדה בכיתת הבוגרים בקיבוץ.

ג. התובעת עבדה 5 ימים בשבוע, 9 שעות ביום ורק בשנה האחרונה עבדה מיום ראשון עד חמישי בין השעות 16:00-7:45 וביום שישי בין השעות 13:00-7:45.

ד. צוות הגן בתינוקייה כלל גננת ושלוש סייעות, בהתאם למספר התינוקות בתינוקייה והחל מהשעה 14:00 - שלוש עובדות בלבד.

ה. התינוקייה מנתה כ- 18 תינוקות בגילאי שלושה וחצי חודשים עד שנה ועשרה חודשים, כאשר מרבית התינוקות היו מעל גיל שנה ומשקלם היה כ- 15 ק"ג לכל היותר.

ו. אופן ביצוע העבודה היה זהה במהלך כל תקופת העבודה, כמופרט להלן –

1. בעת ההגעה לתינוקייה בבוקר התובעת סייעה בקבלת התינוקות.

2. בשעה 8:00 בערך התינוקות הצעירים החלו לאכול ארוחת בוקר. לצורך כך, התובעת הרימה את התינוקות מהשטיחונים, הניחה אותם בסלקל והאכילה אותם, תוך שהיא ישובה על כיסא נמוך ומתכופפת לעברם. בסיום ההאכלה התובעת הרימה את התינוקות שוב והניחה אותם על השטיחונים.

3. בהמשך התובעת האכילה את התינוקות הבוגרים. לצורך כך, התובעת הרימה אותם והושיבה אותם ליד שולחן האוכל. לאחר האכלתם, התובעת הרימה את התינוקות, שטפה את פניהם וידיהם והניחה אותם באחת מפינות המשחק בתינוקייה.

4. לאחר מכן התובעת הרימה את התינוקות הצעירים לצורך החלפת חיתול, פעולה שבוצעה על משטח החתלה ובסיומה, הניחה אותם בלולים לצורך השכבתם למנוחת בוקר. במקביל, חלק מהתינוקות הבוגרים היו בפינות הגן השונות שבמתחם התינוקייה המשתרע על פני שטח של כ- 150 מ"ר והתובעת נדרשה, כל חצי שעה, להרים את התינוקות ולהעבירם בין פינות הגן השונות.

5. בהמשך, התובעת שוב הרימה את התינוקות לצורך החלפת חיתול ולאחר מכן הוציאה אותם למשחק בחצר.

6. שלוש פעמים בשבוע התובעת הוציאה את התינוקות לטיול מחוץ לגן בעגלול למשך חצי שעה עד ארבעים דקות. לצורך כך, נדרשה להרים חמישה עד שישה תינוקות ולהכניסם לעגלול ובשובה לתינוקייה מהטיול, התובעת הרימה שוב את התינוקות לצורך הוצאתם מהעגלול. בהמשך התינוקות שהו בחצר הגן והתובעת נדרשה להשגיח עליהם, כאשר הדבר כרוך בהרמת תינוקות מספר רב של פעמים.

7. בשעה 11:30 בערך, התובעת הרימה את התינוקות, הכניסה אותם לגן, שטפה את ידיהם והושיבה אותם לארוחת הצהריים. התובעת האכילה את התינוקות ובתום הארוחה הרימה אותם לצורך שטיפת ידיים.

8. בהמשך, התובעת החליפה לתינוקות חיתול ובגדים ובסביבות שעה 13:00 כל התינוקות הושכבו בלול למנוחת צהריים.

9. בפרק הזמן בו התינוקות נחו, התובעת נדרשה לאסוף את הצעצועים, לנקות ולשטוף את מתחם התינוקייה ולנקות את הריהוט תוך כיפוף הגב. לצורך ניקוי יסודי של מתחם הג'ימבורי נדרשה התובעת, אחת לחודשיים שלושה, להרים את המזרנים הכבדים שהיו מונחים שם, ניקיון שארך כארבעים דקות.

10. לקראת השעה 15:00 התובעת הייתה מעירה את התינוקות, מרימה אותם מהלול, מחליפה להם חיתול במשטח ההחתלה, מרימה שוב ומניחה בפינת הג'ימבורי.

11. לקראת השעה 15:30 התובעת הרימה את התינוקות לארוחה קלה ובסיומה, שוב הרימה אותם והניחה אותם חזרה באחת מפינות הגן עד שהגיעו לאסוף אותם.

ז. לאורך יום העבודה התובעת נדרשה להשגיח על התינוקות בשטח הנרחב של התינוקייה, על כל הנובע והמשתמע מכך.

ח. התובעת שימשה כסייעת מובילה ביום החופשי של גננת התינוקייה. ביום זה, התובעת שהתה באופן יחסי ברציפות עם התינוקות בפעולות משחק על המזרונים, כאשר היא הייתה "בגובה העיניים" עם התינוקות.

ט. במהלך יום עבודה בתינוקייה התובעת נדרשה לבצע פעולות שונות, אך יחד עם זאת, ממכלול פעולות אלה ניתן לבודד את פעולות הרמת תינוקות, אשר דרשו מאמץ וכיפוף הגב והינן רצופות, דומות במהותן ומשתרעות על פרק זמן משמעותי. הרמת תינוקות התבצעה מגובה נמוך - מהרצפה, מהשטיחונים, מהמזרונים ומהכיסאות.

י. סדר היום בתינוקייה היה קבוע ומחזורי.

יא. בממוצע התובעת נדרשה להרים את התינוקות כ- 85 פעמים ביום. לצורך האכלה – שלוש פעמים ביום, לצורך החתלה – לפחות שלוש פעמים ביום וכן לצורך החלפת בגדים, לצורך העברת התינוקות ממקום למקום בהתאם לסוג הפעילות בגן, לרבות הטיול בעגלול, לצורך משחק עמם, לצורך הרגעה, לשם קבלת חום ואהבה ועוד.

5. בחקירתה הנגדית התובעת העידה כי רוב התינוקות בתינוקייה היו מעל גיל שנה ו- 3-2 ילדים היו בני חצי שנה ומעלה.

באשר לחלוקת העבודה בין צוות התינוקייה העידה, כי יום עבודה כלל גננת ושלוש סייעות, כאשר סייעת אחת שימשה כאם הבית שהייתה אמונה על הניקיון, הכנת ארוחת הבוקר ועזרה עם התינוקות. התובעת, הסייעת הנוספת והגננת היו מתעסקות בעיקר בילדים, ובכלל זה – האכלתם, החלפת חיתולים, יציאה לטיול בוקר, יציאה לחצר ומשחק משותף בפינות הגן, כאשר התינוקות כל הזמן הועברו ממקום למקום בשטח הגן הפרוש על 150 מטר.

באשר לפעולת האכלת התינוקות לארוחת בוקר – כמפורט בסעיף 4.ו.2 לעיל, הבהירה התובעת כי התינוקות אותם האכילה בשעה 8:00 הם הקטנים, אלה שלא יכולים היו לשבת לבד ומדובר ב-5-4 ילדים. בסיום האכלתם התחילו עם הושבת התינוקות הבוגרים לארוחת בוקר, כאשר התובעת ישבה בשולחן עם שישה ילדים. לדבריה, הצוות היה עוזר לילדים לאכול, מרים אותם, שוטף להם את הפנים והידיים ולוקח אותם לאחת מפינות הגן או למפגש בוקר.

לשאלה האם לצורך שטיפת הפנים צריך להרים את הילדים, השיבה התובעת בחיוב, תוך שציינה כי כל סייעת מרימה את הקבוצה שלה. וכאשר נתבקשה לאשר שחלק מהילדים יכולים ללכת בכוחות עצמם, השיבה – "אנחנו לוקחים אותם אחד אחד לשטוף ידיים ובאותו זמן, אם הבית משגיחה על הילדים שנותרו סביב השולחן" ולרוב היו מרימים לצורך שטיפת הידיים גם את הילדים שכן הלכו.

לשאלה מה עשתה עם התינוקות בין הרמה להרמה השיבה – "אני יושבת איתם על המזרנים, אני, הגננת והסייעת המובילה. בשלב זה אם הבית מארגנת את הגן ומסדרת. אנחנו יושבות איתם, שרות להם שירים, הם משחקים ואנחנו משגיחות על הילדים", וככה זה בכל אחת מפינות הגן.

באשר לפעולת ההאכלה בארוחת צהריים – התובעת העידה כי "שוב זה כמו בבוקר מבחינת הישיבה"– האכלת התינוקות הקטנים, הרמתם לסלקל ומהסלקל חזרה לפינות המשחק, האכלת התינוקות הגדולים – הרמה לצורך שטיפת ידיים לפני ואחרי הארוחה, החלפת חיתולים ובגדים. התובעת הדגישה כי בזמן זה חייבים להרים את הילדים אחד אחד משהם מאוד עייפים. לשאלה האם כל הילדים ישנים בלול או חלק במזרונים, השיבה – "חלק ממש קטן ישן במזרונים בסביבות 5-4 ילדים".

כאשר נתבקשה התובעת להבהיר על סמך מה העריכה היא בתצהירה כי היא נדרשה להרים את הילדים 85 פעמים ביום, השיבה – "אם אני מרימה מהשולחן שלי 3 פעמים ביום, אז כבר 3*5 ילדים. חוץ מזה יש את ההחלפה של הטיטולים שזה לפעמים יותר מ-3 פעמים ביום, וההרמה של הילדים ממקום למקום כשיש לנו בתוך הגן 4 פינות וחדר שינה. גם לחצר כשמוציאים אותם – מרימים אותם, וגם בכניסה חזרה לגן. גם כשהם ישנים מרימים אותם. בסוף היום אנחנו רק 3 בנות ולא 4. לא תמיד הייתה ממלאת מקום כשמישהי הייתה חסרה".

בסיום חקירתה אישרה התובעת כי בין פעולות ההרמה היא ביצעה פעולות מגוונות רבות.

6. מחקירתה של עדת התביעה, יעל אמסלם (להלן- אמסלם), עולות העובדות כלהלן –

א. אמסלם עבדה בתינוקייה בתקופה מ- 8/2011 עד 11/2015 כסייעת מובילה, 5 ימים בשבוע.

ב. צוות העבודה בתינוקייה מנה 3 עד 4 עובדות, תלוי בכמות הילדים. בתינוקייה היו עד 18 ילדים.

ג. רוב התינוקות בתינוקייה שקלו כ- 15 ק"ג.

ד. עיקר העבודה בתינוקייה כללה התעסקות עם התינוקות, הכוללת הרמתם לצורך החתלה והעברתם ממקום למקום בתינוקייה.

7. בחקירה הנגדית השיבה אמסלם כי 4-3 ילדים בתינוקייה הלכו ואת מי שניתן היה להוביל יד ביד היו מובילים ומי שלא היה ניתן, היו מרימים. עוד העידה, כי גם בהאכלת הגדולים היה צריך לעזור להם להתיישב ואת חלקם המירבי היה צריך גם להרים.

8. מחקירתה של עדת ההגנה עמית וייץ (להלן- וייץ), עולות העובדות כלהלן–

א. וייץ הינה מנהלת הגיל הרך בקיבוץ ניר עם מדצמבר 2012.

ב. בספטמבר, עם פתיחת השנה, נמצאים בתינוקייה בין 12-10 תינוקות והחל מחודש ינואר מתחילים להתווסף תינוקות נוספים, עד 18 תינוקות לכל היותר.

ג. כמות הילדים שיכולים ללכת בכוחות עצמם משתנה. השנה למשל, יש 18 ילדים בתינוקייה. בתחילת השנה כולם זחלו והיום (מועד ישיבת ההוכחות -16.9.2016), 14 מתוכם הולכים בכוחות עצמם.

9. בחקירתה הנגדית אישרה וייץ כי היא אינה נמצאת בתינוקייה כל יום באופן קבוע וכי היא לא עבדה בצמידות עם המטפלות בתינוקייה אלא נכנסת לביקורים שוטפים בתוך הגן. עוד העידה כי "המטפלות מרימות את הילדים הרבה, זה חלק מהתפקיד שלהם".

10. תמצית טענות ב"כ התובעת בסיכומיה -

א. מקום בו מתבקשת קביעה בדבר קיומה של תשתית עובדתית להכרה בפגיעה במסגרת תורת המיקרוטראומה יש לבדוק כל מקרה לגופו (ר' עב"ל 155/07 שושנה וייצמן נ' המוסד לביטוח לאומי העוסק בגננות בגני ילדים).

ב. עדות התובעת הייתה קוהרנטית ומהימנה, היא נתמכה על ידי עדותה של אמסלם ולא נסתרה ולפיכך יש לקבלה בהתאם לנטען בתצהירה ובעדותה בבית הדין.

ג. התובעת נדרשה לבצע, באופן רציף ועל פני פרקי זמן משמעותיים במהלך כל יום עבודה, תנועות רבות הדומות במהותן של הרמת תינוקות באופן מחזורי ובסמיכות זו לזו כפועל יוצא של אופי העבודה וסדר היום הקבוע שהונהג בתינוקייה.

ד. הוכח כי סייעת התינוקייה הייתה מטפלת באופן רציף בפעוטות שמרביתם היו מעל גיל שנה ושקלו 15 ק"ג בממוצע וכאשר מרביתם לא הלכו ואף את אלו שהלכו נדרש היה להרים לצורך הפעולות השונות.

ה. מדובר בביצוע סדרתי של תנועת הרמת תינוקות לצורך האכלה, החתלה שלוש פעמים ביום, החלפת בגדים והעברת התינוקות ממקום למקום בגן בהתאם לסוג הפעילות.

ו. בנסיבות המקרה, בשים לב לאופי העבודה שהינה עבודה עם תינוקות אשר זקוקים לסיוע רב בכל הפעולות ובהתייחס למתכונת העבודה, נדרשה אותה תנועה של הרמה חוזרת ונשנית הדומה במהותה.

ז. מדובר בעיקר בהרמת תינוקות מגובה נמוך וגם אם לפי הנסיבות השתנה מעט הגובה, עדיין מדובר באותה סדרה של פעולות וניתן לבודד פעולה זו ממכלול הפעולות שהתובעת ביצעה במהלך יום העבודה.

ח. עדת הנתבע, וייץ, לא שימשה בתפקידה בכל תקופת העבודה של התובעת בתינוקייה וממילא היא אינה עדה להיקף המדויק של עבודת התובעת.

ט. משהוכחה תשתית עובדתית לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה יש למנות מומחה לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת בגבה לבין תנאי עבודתה.

11. תמצית טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו –

א. עבודת התובעת הינה עבודה מגוונת הכוללת פעולות רבות כגון – החתלה, האכלה, סידור הגן וניקיונו, השגחה על הילדים והמצריכה תנועות רבות כולל עמידה, הליכה, ישיבה ואף הרמה, אם כי אין מדובר בהרמה רצופה.

ב. פעולת ההרמה אותה נדרשה התובעת לבצע במסגרת עבודתה נעשתה באופן לא רציף לצורך פעולות שונות והיא הייתה פזורה לאורך כל יום העבודה. כך, לצורך האכלת הילדים הייתה מתבצעת פעולת הרמה של מספר בודד של ילדים, ואז האכלתם. גם לצורך העברת הילדים ממקום למקום התבצעה הרמה של מספר בודד של ילדים וכך בעת ההשגחה על ילדים או במשחק איתם.

ג. העובדות העולות מעדות התובעת נמסרו באופן מוגזם כאשר שתי העדות העידו כי בגן יש ילדים המסוגלים ללכת באופן עצמאי ואין צורך להרימם. בהתאם, הערכתה של התובעת לפיה נדרשה היא לבצע 85 פעולות הרמה ביום, הינה מוגזמת וממילא אינה מספקת כדי להקים תשתית למיקרוטראומה.

ד. יש להשוות נסיבות תיק זה לפסקי הדין שניתנו בעב"ל 34405-01-11 סקוטלסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (2.8.11) (להלן –עניין סקוטלסקי) ועב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' נח, בהם בית הדין לא הכיר במטפלות במעון ילדים כנפגעות עבודה לפי הלכת המיקרוטראומה בשל היעדר הוכחת רצף חוזר של פעולות.

ה. בעניינינו, מדובר במי שעסקה בטיפול בילדים במשך 3 שנים בלבד. יש לתת לכך את המשקל בשים לב לכך שאחד התנאים להוכחת תנועות חוזרות ונשנות היא תכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק.

12. תמצית טענות ב"כ התובעת בסיכומי התשובה –

א. עיקר פעולות הניקיון בוצעו על ידי אם הבית.

ב. הלכה היא, לעניין תדירות התנועות, כי הן אינן חייבות להתבצע באופן סדיר וקבוע וללא הפסקות וניתן לבודדן ממכלול הפעולות המתבצעות במהלך יום עבודה. לעניין זה בית הדין מופנה לפסק הדין שניתן בתיק ב"ל 13928/04 אוחיון מרים נ' המוסד לביטוח לאומי בו נקבע כי מדובר בתנועה דומה במהותה של הרמה חוזרת ונשנית במשך כל יום העבודה.

ג. גם אם פעוט מסוגל ללכת, אין הדבר אומר שלא נדרש להרימו במשך שגרת היום.

ד. עניין סקוטלסקי שונה מהתיק דנן מששם דובר על ילדים שתווך גילם נע בין שלושה חודשים לארבע שנים ואותה עובדת עבדה גם כטבחית. כמו כן, בעניין סקוטלסקי הודגש כי מדובר היה בילדים במשקלים שונים וכן דובר על פעולות של איסוף כלים, ניקוי שולחנות, שיעורי יצירה וכו'.

ה. באשר לתקופת עבודתה של התובעת – פעולת ההרמה התבצעה כל יום במשך כל היום והמדובר בפרק זמן משמעותי. כמו כן, דווקא לאור גילה הצעיר של התובעת יש לבחון את שאלת הקשר הסיבתי על ידי מומחה רפואי.

ו. עסקינן בביטחון סוציאלי ומקום בו יש ספק הרי שהוא פועל לטובת המבוטח.

המסגרת הנורמטיבית –

13. בדב"ע נו/0-145 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב (פד"ע לה 535) נקבע, ביחס למיקרוטראומה גבית, כלהלן-

"(א) שניים הם התנאים לחלות המיקרוטראומה הגבית:

האחד – קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך^-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני – על^-מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות^-דעת של מומחה^-רופא, היכול להבחין בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע".

יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה והכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. רק מקום בו הוכחה קיומה של "סידרת פגיעות זעירות ומוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" - הוכחה התשתית העובדתית הדרושה ליישום תורת המיקרוטראומה [עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום (28.7.02)].

ומן הכלל אל הפרט –

14. לאחר עיון בטענות הצדדים ובעדויות, הגענו למסקנה כי התובעת לא הוכיחה קיומה של תשתית עובדתית לפגיעה לפי הלכת המיקרוטראומה ונפרט -

התובעת מודה כי עבודתה כסייעת כללה פעולות שונות ומגוונות, אלא שהיא מבקשת לבודד את פעולת הרמת התינוקות מכלל הפעולות אותן ביצעה. הגם שעבודת התובעת, כעולה מעדותה, היתה עבודה פיזית קשה, לא הוכח שפעולת הרמת התינוקות כוללת תנועות חוזרות, הזהות במהותן, אשר פעלו בזו אחר זו על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק רבתי.

מהעדויות, ואף לגרסתה של התובעת, עולה כי פעולת ההרמה התבצעה מגבהים שונים. כך, התובעת נדרשה להרים תינוקות מגובה הרצפה, מהסלקל, מכיסא ההאכלה, ממשטח ההחתלה, מהעגלול, מהמיטה, מהמזרונים עליהם ישנו חלק מהתינוקות וכיוב'. כמו כן, התובעת נדרשה להרים תינוקות שמשקלם בהכרח שונה האחד מהשני.

לעניין זה, יפים דברי בית הדין הארצי בעניין סקוטלסקי, שם נפסק -

"המערערת ציינה כי עבדה עם ילדים בגילאים שונים, במשקלים שונים, וביצעה פעולות רבות ומגוונות. המערערת טענה כי לכל הפעולות יסוד משותף, הוא המאמץ של הגב, ועל כן יש לראות בהן פעולות זהות במהותן. אין בידינו לקבל טענה זו. כאמור בפסק דינו של בית הדין קמא מדובר בעבודה המחייבת ביצוע מטלות מגוונות, אשר בוצעו בתנועות מגוונות, בכללן – התכופפות, הרמה, נשיאת משקלים שונים, הליכה, עמידה. כל אלו, שונות זו מזו הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועות הכרוכות בביצוען, הן מבחינת המשקל והן מבחינת התדירות. הפעולות הללו לא נעשו ברצף – ללא הפסקה ביניהן, ובסדר קבוע. אין בטענה כי מגוון רחב של פעולות המבוצעות על ידי המבוטח משפיעות על איבר מטרה אחד בגופו, כדי למלא אחר התנאי לפיו על התנועות להיות זהות במהותן" (הדגשות הוספו-א.ס.).

15. אף לא הוכחה תדירות ביצוע הפעולות. בעב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נוח (22.12.2014) טענה המערערת, שעבדה כמטפלת במעון לפעוטות, שיש לבודד את פעולת כיפוף ויישור הגב מיתר הפעולות השונות הכרוכות בעבודה במעון. באותו עניין, בית הדין הארצי עמד על התדירות הנדרשת לצורך הוכחת רצף פעולות וקבע -

"במקרה הנוכחי גם אם ניתן "לבודד" פעולות דומות במהותן של כיפוף ויישור הגב וגם אם נניח כי כולן פעלו על מקום מוגדר, חרף השונות של פעולות אלה – לטעמינו לא הוכחה התדירות הנדרשת לשם עילת המיקרוטראומה. שכן, לא עולה כי מתקיימת הדרישה של רצף פעולות חוזרות ונישנות. מעיון בתצהירה של המשיבה עולה כי מעבר לפעולות של עריכת השולחנות, הגשת המזון וניקיונן, ואולי אף של פריסת המזרונים ואיסופם, לא ניתן למצוא רצף של פעולות כיפוף ויישור הגב. לפי קביעתו של בית הדין האזורי המשיבה מתכופפת "ארבע או חמש פעמים לכל ילד מדי יום". בפעוטון היו 12 ילדים, ומכאן שהמשיבה מתכופפת בין 48 ל- 60 פעם ביום עבודה הנמשך 8 או 9 שעות. פעולות אלה שלא הוכח קיומו של רצף לגביהן, אין בהן די כדי לבסס תשתית לבחינת עילת המיקרוטראומה".

הוא הדין בעניינינו, קל וחומר כאשר התובעת לא הוכיחה כי היא ביצעה 85 פעולות של הרמת תינוקות ביום.

לעניין זה יוער, כי גם במקום בו ניתן היה לחלץ את מספר הפעמים בהם התבצעו הפעולות הנטענות, הרי שעדות התובעת באשר למספר הילדים בגן נסתרה בעדותה של וייץ. התובעת לא ציינה בתצהירה עובדות מהותיות שונות עליהן למדנו מעדותה של וייץ, כמו למשל העובדה כי שנת הלימודים בתינוקייה נפתחת עם 12-11 תינוקות בלבד וכי רק מינואר ועד סוף שנת הלימודים מספר התינוקות מגיע ל-18 וכן שרוב התינוקות הולכים בכוחות עצמם – חלקם מתחילת שהותם בגן וחלקם במהלך שהותם.

מקובלת עלינו טענת התובעת כי לעיתים נדרשת הרמה גם של תינוקות המסוגלים ללכת בכוחות עצמם, טענה המתיישבת עם ההיגיון ואף עם עדותה של אמסלם. כמו כן, לא נעלמה מעינינו עדות וייץ לפיה המטפלות מרימות את הילדים הרבה. עם זאת, אין בתדירות הנטענת כדי להספיק לצורך הקמת תשתית למיקרוטראומה.

16. משאלה הם פני הדברים, התובעת לא הוכיחה פגיעות חוזרות ונשנות, זהות, דומות במהותן במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה אף לא לגבי פעולות ההרמה שלא נעשו ברצף - ללא הפסקה ביניהן ובסדר קבוע ומשכך, דין התביעה להידחות בלא להיזקק למינוי מומחה.

17. סוף דבר - התביעה נדחית

18. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א אב תשע"ו, (15 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.