1. התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים ע"ס 53,160 ₪.

2. נטען שהתובעת הינה שותפות המנהלת משרד תיווך מהגדולים באזור הצפון שמקומו בקרית ביאליק והיא מורכבת משני בעלים אשר שניהם מתווכי מקרקעין במקצועם.

3. בכל עת רלוונטית לתובענה זו הנתבעים, ביחד ולחוד, היו הבעלים של דירת מגורים הנמצאת ברחוב עוזי חיטמן 9/1 בקרית מוצקין (להלן: "הדירה") והם ביקשו למכור את דירתם ולצורך זה הם פנו לתובעת וביקשו לקבל ממנה שירותי תיווך לשם מכירת דירתם.

4. נטען כי ביום 24/3/15 נחתם בין הצדדים הסכם להזמנת שירותי תיווך (להלן: "הסכם התיווך") וכן הסכם למתן בלעדיות לתובעת לשיווק הדירה לתקופה מוגבלת וקצובה של 6 חודשים שתחילתה ביום החתימה על הסכם התיווך וסיומה ביום 24/9/15 (להלן: "הסכם הבלעדיות").

העתקים מהסכמי התיווך והבלעדיות הוגשו וסומנו כמוצגים ת/1, ת/2.

5. בהתאם להוראות הסכם התיווך סוכם כי עמלת התיווך בגין מכירת הדירה תהיה בשיעור 1.5% + מע"מ מסכום התמורה שתשולם עבור הדירה.

6. התובעת טענה בתביעתה כי מיד לאחר חתימת ההסכמים היא החלה במתן שירותי תיווך באמצעות סוכני התיווך שעובדים תחתיה ובאמצעות יתר עובדיה, תוך השקעת מאמצים ומשאבים רבים בנושא.

לטענת התובעת, היא פעלה בשקידה רבה כדי לשווק את הדירה ולקדם את מכירתה ובין היתר בוצעו על ידה פעולות שיווק רבות בקשר לדירה כמתחייב ואף הרבה מעבר לכך, לרבות פרסום באפיקים המקובלים, בתשלום וללא תשלום, תליית שלט בנכס, פרסום מודעה מודגשת בתשלום באתר יד 2, ביצוע פרסום באתרי התיווך של הרשת, השקעת כספים בפרסום ממומן באתר הפייסבוק, ביצוע סיור נכס למתווכי המשרד, ביצוע סיור נכס למתווכים ממשרדים אחרים, חלוקת 5,000 גלויות פרסום הנכס בשכונות הרלוונטיות, קיום בית פתוח, ביצוע שיחות עדכון שבועיות ועוד פעולות שיווק רבות.

לטענת התובעת, עבודתה הניבה פרי שעה שזו איתרה עשרות לקוחות פוטנציאלים שונים אשר התעניינו ברכישת הדירה, אך הם נתקלו בהתחמקויות מצד הנתבעים.

התובעת טענה כי לאחר תקופה קצרה החלו אנשיה להרגיש כי למרות השקעתם הנתבעים מקשים עליהם בכל דרך אפשרית, לכאורה, במטרה להתחמק מתשלום דמי תיווך עפ"י המוסכם.

כך הם בחרו לפתע להעלות את מחיר הדירה, בניגוד למחיר המבוקש, דחיית מועד הפינוי ופעם טענו שברצונם להשכיר את הדירה לשנה, תוך שהם מבקשים, מסיבה זו, שהבלעדיות תיפסק.

נטען ע"י התובעת כי עקב היותה קשובה לרחשי לבו של הלקוח ביום 3/6/15 היא שלחה לנתבעים הצעה לביצוע שינוי בשיטת התיווך, כמו גם בתקופת השיווק ואף הצעה למכירת הדירה ללא עמלת תיווך מצד הקונים, הכל על מנת למקסם את המאמצים למכירת הדירה (להלן: "ההצעה"). נטען כי בשיחה טלפונית עם הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא נתבקש לאשר את ההצעה, אולם, ההצעה לא זכתה לכל מענה מצדו ועל כן היא בוטלה והתובעת המשיכה בפרסומיה ובפעולות השיווק מטעמה באופן רגיל ואף מוגבר.

נטען כי בשלב מסויים החלו הנתבעים לא לענות לטלפונים והתחמקו ממתן תשובות, אולם, בשום שלב הם לא הודיעו לתובעת שהדירה נמכרה, עד אשר התובעת ביקשה לתאם פגישה עם רוכש פוטנציאלי ואז נמסר ע"י הנתבעים שהדירה עומדת להימכר על ידם.

7. יוער כי בסעיף 6 של ההצעה נרשם:

"במידה וכל אלו לא יביאו את הנכס לכדי מכירתו עד לתאריך 26/7/15 (כחודשיים טרם המועד המקורי) נראה הסכם השיווק הבלעדי כמבוטל".

8. הנתבעים אף ביקשו להקדים את סיום הבלעדיות ליום 15/7/15 ונענו כי הבלעדיות הינה עפ"י הסכם הבלעדיות המקורי, קרי, עד ליום 24/9/15.

9. התברר כי ביום 5/8/15 נחתם זכרון דברים בין הנתבעים לבין הקונים יניב פדידה ואשתו ענבל פדידה (להלן: "הקונים") לרכישת הדירה (להלן: "זכרון הדברים") וכי ביום 11/8/15 נחתם הסכם מכר בין הנתבעים לבין הקונים לפיו הדירה נמכרה לקונים תמורת סך 2,110,000 ₪ (להלן: "הסכם המכר").

10. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית וטען, בין היתר, כדלקמן:

א. השותפות שהגישה את התביעה אינה קיימת עוד ולפיכך יש לדחות את התביעה על הסף וכי מעולם הנתבעים לא התקשרו עם התאגיד לעיל שהוקם יותר מאוחר.

ב. לאחר שהנתבעים נוכחו כי השותפות ואודי בפרט לא מספקים את הסחורה ולא מביאים רוכשים "רציניים דיו" ומבטלים פגישות ומושכים את הזמן, הם פנו למתווך אודי בתחילת חודש 6/15 וביקשו ממנו לסיים את הבלעדיות ונענה ע"י אודי: "אנחנו חברה רצינית תן לי צ'אנס עוד חודשיים ותראה שהבית יימכר, אם לא, אז סיימת את הבלעדיות, מילה שלי זו מילה".

ג. ביום 3/6/15 ובעקבות שיחה טלפונית אודי שלח לנתבע את ההצעה אשר לפיה עיקר העיקרים שתקופת הבלעדיות תסתיים ביום 26/7/15.

ד. הנתבע ביקש להקדים את המועד לסיום הבלעדיות ליום 15/7/15 ואז אחיו של אודי הודיע שהתקופה הינה עד 24/9/15 וכל זאת כאשר הקונים לא היו באופק.

ה. הקונים פנו לנתבעים ביום 3/8/15 שזה אחרי 26/7/15 שנקבע בהצעה לסיום תקופת הבלעדיות וכי בעקבות רצינותם ביום 5/8/15 נחתם זכרון דברים וביום 11/8/15 נחתם הסכם המכר והדירה נמכרה לקונים.

ו. הנתבע הדגיש בתצהירו שהוא הכיר את הקונים לראשונה במהלך חודש 8/15 ולאחר תום תקופת הבלעדיות.

ז. במקרה שלפנינו התובעת לא תרמה מאומה לעסקה עם הקונים אשר התכחשה בתום תקופת הבלעדיות וכי התובעת אינה גורם יעיל לקיום העסקה.

דיון והכרעה:

11. הסכם התיווך נחתם בין הנתבעים לבין מנהלי משרד RE/MAX Family המתווכים אייל שמול ואודי שמול.

מהאמור בהסכמים הרי ברור שההסכם הינו עם שני המתווכים הנ"ל, אשר ניהלו משרד תיווך.

התביעה הוגשה ע"י רימקס פמילי שותפות רשומה 558202131 (להלן: "השותפות").

לסיכומי התובעת הוגשה תעודת עוסק מורשה המעידה כי המתווכים שמול אודי ואייל ושות' בעלי עסק הנקרא רימקס פמילי שנרשם כעוסק מורשה.

הנתבע בעצמו ציין בסעיף 1 לתצהירו שהנתבעים חתמו עם משרד התיווך של מר אודי שמול (להלן: "השותפות").

בנסיבות אלה, ביהמ"ש קובע שהתביעה שהוגשה בשם השותפות אף מחייבת את המשרד ואת השותפים שמול אודי ואייל ודין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להידחות.

12. מעדותו של המתווך מר אודי שמול, ביהמ"ש שוכנע שהתובעת עשתה את המוטל עליה בכל הקשור לפעולות השיווק ואף מעבר לכך.

על אף זאת וכאשר הנתבע פנה אליו בתחילת חודש 6/15 וביקש לקצר תקופת הבלעדיות, הוא ביקש מהנתבע צ'אנס נוסף לדאוג למכירת הדירה ולקיים "בית פתוח" ביום 19/6/15 ואף פטר את הקונה הפוטנציאלי מתשלום דמי תיווך וביצע עוד פרסומים.

מר אודי יכול היה לסרב לבקשת הנתבע ולא להסכים לקיצור תקופת הבלעדיות והסכמתו לקיצורה מעידה על התנהגות בתום לב ועל הוגנות מצדו.

13. לעומת זאת, התובע הצהיר שהוא ביקש לקצר את הבלעדיות אף ליום 15/7/15 באופן שהוא הבין שהוא יקדם את מכירת הבית בצורה טובה יותר מהתובעת לפני תום תקופת הבלעדיות.

הנתבע לא ציין מה הוא עשה ובאיזה פעולות הוא נקט אחרי 26/7/15 שיש בהם לקדם את תהליך מכירת הדירה.

הנתבע אף לא ציין בתצהירו איך הקונים הגיעו אליהם ורק בעדותו בפני ביהמ"ש הוא ציין שקרובת משפחה שלו גרה באותו בניין והיא שמעה מהנתבע שהוא מעוניין למכור את הדירה והפנתה אותו לנתבעים.

14. כאמור, הנתבע סבר שהוא יכול לקדם את מכירת הדירה בעצמו יותר מאשר התובעת.

לא ברור מה מנע מהנתבעים לפרסם את הדירה בכוחות עצמם ולדאוג למכירתה גם במהלך תקופת הבלעדיות.

אם המטרה העיקרית היא לקדם את מכירת הדירה, הרי הנתבעים יכלו לבצע כל פעולה בנוסף לאלה המבוצעים ע"י התובעת, אולם וכנראה, היה מול עיני הנתבעים דבר עיקרי נוסף והוא להימנע מתשלום דמי תיווך לתובעת בהתאם להסכמים עמה.

15. התעקשות הנתבעים לקצר את תקופת הבלעדיות מלמדת באופן חד משמעי על כך שהיו להם קונים לדירה ועל רצונם להימנע מתשלום דמי תיווך מאחר ואותם קונים לא הגיעו דווקא דרך המתווכים אליהם ישירות.

16. אין כל בטחון שאותם קונים לא הגיעו לנתבעים דרך אמצעי השיווק שנעשו ע"י התובעת.

כאשר נתבעת 2 נשאלה איך הקונים ידעו שהבית למכירה היא השיבה (עמ' 10 לפרוט' שורה 32):

"היה שלט שלכם. ככה הם ידעו שהבית למכירה".

נתבעת 2 אף העידה שבין הביקור הראשון של הקונים בדירה ועד חתימת זכרון הדברים עברו יומיים שלושה והוסיפה: "הם היו לחוצים לקנות את הדירה".

17. ביהמ"ש לא מאמין לעדויות הנתבעים אשר לפיהן הקונים התעניינו בדירה אך ורק בתחילת חודש 8/15 וקובע שהתעניינות היתה לפני כן וזו הסיבה אשר גרמה לנתבע לפנות למתווך ולבקשו להפסיק/לצמצם את תקופת הבלעדיות.

18. התנהגות הנתבעים הנ"ל הינה מחוסרת תום לב והיה נכון לבצע את המכירה לקונים מוקדם ככל שניתן, תוך תשלום עמלת תיווך כמוסכם ולא לנהוג כפי שתואר לעיל.

19. טענת התובעת שההצעה אינה מחייבת מאחר והיא לא אושרה ע"י הנתבעים דינה להידחות.

הסכמת המתווך לקיצור תוקפת הבלעדיות עפ"י ההצעה מהווה התחייבות לטובת צד ג' שהם הנתבעים והיא מחייבת גם אם לא נתקבלה ע"י הנתבעים במפורש, הרי, קיצור תקופת הבלעדיות במקרה שלפנינו הינה לטובת הנתבעים.

אשר על כן, אין לתת לתובעת להתנער מהתחייבויות כלפי הנתבעים עפ"י האמור בהצעה.

20. התובעת ביקשה לזמן את הקונים למתן עדות וחזרה בה.

ניתן להבין את החשש של התובעת שמא עדות הקונים תהא מתואמת עם הנתבעים.

מצד שני, הנתבעים אף הם לא מצאו לנכון לזמן את הקונים למתן עדות והם נמנעו מזימונם!

21. אעיר כי קיצור תקופת הבלעדיות אינה גורמת לביטול הסכם התיווך, אולם, בהעדר בלעדיות על התובעת להוכיח שהיא היתה הגורם היעיל למכירת הנכס.

יש מקרים שתליית שלט בנכס מהווה גורם יעיל בנסיבות מסויימות.

22. סיכומו של דבר, ביהמ"ש קובע שהנתבעים התנהגו בחוסר תום לב, עת לחצו על מנת לקצר את תקופת הבלעדיות, כאשר "תחת ידם" נמצאים קונים שביקשו לרכוש את הדירה עוד לפני קיצור תקופת הבלעדיות.

23. אשר על כן, ביהמ"ש קובע שהתובעת זכאית לקבל מהנתבעים דמי תיווך כמוסכם.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן:

א. סך של 37,030 ₪ המהווים 1.5% + מע"מ מהתמורה ששולמה בגין הדירה בסך 2,110,000 ₪.

ב. סך של 1,358 ₪ בגין אגרות ששולמו.

ג. סך של 4,350 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

התביעה לסכומים נוספים שנתבעו עבור דמי תיווך לשכירות ועבור עוגמת נפש נדחיית בהעדר הוכחה.

הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לידי ב"כ הנתבעים, שאם לא כן, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים ותסרוק את המוצגים ת/1-ת/4, נ/1-נ/4 בתיק.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.