לפני: כב' השופט צבי פרנקל

פסק דין

1. הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטה יום 06.01.2016, קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 14.5%.

2. המשיב בכתב תשובתו הסכים להשיב את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתשקול בשנית את הנכות האורתופדית, וזאת לאחר שתתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת מאת פרופ' עטר. הצדדים נותרו חלוקים לגבי שני נושאים. האחד, קביעת הוועדה בדבר שלילת קשר סיבתי בין הפגיעה של המערער בוורידים לתאונה, והנושא השני, בנוגע לאי הפעלת תקנה 15.

3. המערער טוען כי הוועדה לא נימקה כדבעי קביעתה בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין הפגיעה הוורדית לפגיעתו בתאונה. הוועדה הסתפקה בקביעה כי מדובר במחלה קונסטיטוציונית. הוועדה לא נתנה דעתה לגילו, ולעובדה שלא הייתה פגיעה טרם התאונה. הוועדה אף לא התייחסה להחלטה של הוועדה מדרג ראשון שקבעה קיומו של קשר סיבתי.

כן טוען המערער כי טעתה הוועדה עת הפחיתה את אחוזי הנכות בגין תקנה 15 בלא שנתנה למערער אפשרות לטעון טענותיו בעניין זה, וזאת בשים לב כי ערר המוסד כלל לא התייחס לנושא הפעלת תקנה 15, וכי הוועדה מדרג ראשון הפעילה את תקנה 15 בשליש נוכח המלצת ועדת הרשות.

4. ב"כ המשיב טוען שלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לגבי שלילת הקשר הסיבתי בין הפגיעה הוורידית לפגיעתו של המערער בתאונה. הוועדה נימקה החלטתה עת קבעה כי מצב הוורידים הינו תוצאה של מחלה יסודית בשתי הרגליים, ואינו תוצאת התאונה שהוכרה.

לטענתו, הוועדה רשאית הייתה לדון בהפעלת תקנה 15, אף אם לא נטענה טענה לעניין זה

בערר המשיב. הוועדה קבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 שכן המערער יכול לחזור

לעבודתו באופן מלא.

5. הועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאיה בפרוטוקול כדלקמן:

"דיפלקס ורידים מ-1.2.15- אין עדות ל- DVT בשתי הרגליים, אי ספיקה של הספנה הארוכה. בבדיקה מס' ורידים בולטים בשתי הרגליים. אין נפיחות. 10 ס"מ מתחת לברך בהיקף של 38 ס"מ בשתי השוקיים. היקף שווה גם בגובה הקרסוליים, אין שינויים ... בעור. בחלק הקדמי מדאלי של הברך שמאל צלקת באורך 2 ס"מ ברוחב 0.8 מ"מ, שטוחה ולא רגישה. לא דביקה. בבדיקת ברך שמאל ללא תפליט טווח. יישור 5 – כיפוף 130 עם חשמל ורגישות בתא החיצוני של הברך."

בסיכום הדיון סיכמה הועדה את מסקנותיה וכתבה:

"מבחינת הצלקת הוועדה מסתפקת בדחיית ערר התובע מכיוון שמדובר בצלקת קטנה ולא מכערת. מבחינת הדליות, הוועדה מקבלת את ערר המוסד וקובעת כי הורידים הם חלק ממחלה קונסטיטוציונליות בשתי הרגליים ולא כתוצאה מהתאונה ולכן הוועדה קובעת כי אין קשר סיבתי בין התאונה הנידונה לדליות ברגל ובכך מקבלת את ערר המוסד.

בבדיקת ברך שמאל לא נמצאה הגבלה ביישור הברך המקנה אחוזי נכות וכן לא נמצאו רישומים על נעילות בברך שמאל פרט לעובדה שפרופ' עטר באישורו הרפואי מציין נעילות ועקב הכאבים שהיו מלווים בנעילות הופנה ל- MRI ולאחר מכן עבר ניתוח. הניתוח בוצע ב – 8.3.11. הוועדה לא מצאה כל תיעוד רפואי על נעילות. הוועדה אינה מקבלת את המלצותיו של פרופ' עטר ובכך דוחה את ערר התובע בעניין ברך שמאל.

נכותו בשיעור של 10% בגין ברך שמאל לפי 48 2 ב' במחצית וכן 5% בגין הצלקת לפי 75 (1) א-ב מותאם.

נכויות הזמניות נשארו על כנן כדלקמן:

20% מ – 16.3.10 ועד 7.3.11

100% מ – 8.3.11 ועד 7.6.11

45% מ – 8.6.11 ועד 30.9.11"

"לעניין תקנה 15, הוועדה קובעת כי אין מקום להפעלת תקנה 15 מאחר שהתובע יכול לחזור לעיסוקו באופן מלא".

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הערעור להתקבל. אני מקבל את טענת המערער כי הוועדה לא נימקה את החלטתה עת שללה את הקשר הסיבתי בין הפגיעה הוורידית לפגיעה בתאונה. אין די בקביעת הוועדה כי "הפגימה בוורידים היא חלק ממחלה קונסטיטוציונית בשתי הרגליים" ,שכן החלטת הוועדה נעדרת התייחסות לטענות המערער בפרוטוקול כי עובר לתאונה לא סבל מפגיעה בכלי דם, וכי מיד לאחר התאונה החל לסבול מפגיעה בכלי הדם. לפיכך, יש להשיב את עניינו של המערער על מנת שהוועדה תתייחס לתלונות המערער לעניין הקשר הסיבתי. ככל שהוועדה תעמוד על קביעתה, על הוועדה לפרט ולנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.

באשר להחלטת הועדה לעניין תקנה 15 - ועדה רפואית לעררים מכוח תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956, רשאית לדון בשאלת הפעלת תקנה 15 בין אם נתבקשה לכך בערר המוסד, ובין אם לאו.

טענות המערער אינן מתמצות בשאלת סמכות הוועדה לעררים לדון בעניין הפעלת תקנה 15 כי אם בטענה כי לא ניתנה למערער זכות הטיעון, שהינה זכות יסוד שמקורה בכללי הצדק הטבעי לטעון את טענותיו בפני הוועדה טרם מתן החלטתה.

אני מקבל את טענת ב"כ המערער לפיה כאשר ועדה מדרג ראשון הפעילה את תקנה 15 בשליש, ולאחר מכן ועדה רפואית לעררים מוצאת לדון בהפעלת תקנה 15, אף אם הנושא לא הועלה בפניה על ידי מי מהצדדים, הרי שעל הוועדה להודיע למערער כי בכוונתה לדון בהפעלת תקנה 15, ולאפשר למערער לטעון את טענותיו בעניין זה. יתרה מכך, בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' הרשם אדרת, ב"כ המערער ציין כי ועדה מדרג ראשון הפעילה את תקנה 15 בשליש, וזאת בשים לב להמלצת ועדת הרשות. מעיון בפרוטוקול הוועדה לעררים, עולה כי בפני הוועדה לעררים לא עמדה כלל חוות דעת ועדת הרשות. נוכח האמור לעיל, עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשקול בשנית החלטתה בנוגע להפעלת תקנה 15, וזאת לאחר שתאפשר למערער לטעון את טענותיו בעניין זה.

7. לסיכום -עניינו של המערער יושב לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלהלן:

א. בתחום האורתופדי –

הוועדה תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת מאת פרופ' עטר.

ב. בתחום הדליות –

הוועדה מתבקשת לשקול בשנית החלטתה בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה הוורידית לפגיעה בתאונה, תוך שהוועדה תתייחס לתלונות המערער בעניין זה. ככל שהוועדה עומדת על קביעתה כי "הפגימה בוורידים היא חלק ממחלה קונסטיטוציונית בשתי הרגליים", על הוועדה לפרט ולנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.

ג. תקנה 15 –

הוועדה תשקול בשנית החלטתה בנוגע להפעלת תקנה 15, וזאת לאחר שתאפשר למערער לטעון את טענותיו בעניין זה.

ד. הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושאים הנ"ל.

ה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

8. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בתוך 45 יום מהיום.

9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיא.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ז, (20 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.