1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 07.09.2015, בין כלי רכב, מ"ר 80-459-57 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 30-848-09 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלותו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לתאונה ולעניין שיעור הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 85% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 15%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1. אין חולק כי רכב התובעת נפגע מאחור ואילו רכב הנתבעים נפגע בחזיתו.

נהגת רכב התובעת תיארה כי בעודה נוסעת ברחוב ההסתדרות בחולון כאשר היא מחפשת אחר מקום חנייה פנוי, הבחינה במקום חניה פנוי מימינה, עצרה את רכבה ואז תוך שניה הרגישה מכה מאחור (עמ' 2, שורות 30-29 לפרוטוקול).

מדובר במקומות חנייה בניצב לדרך ומימינו.

5.2. איני מקבל את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, לפיה רכב התובעת שנסע לפני רכב הנתבעים נעצר והחל לנסוע לאחור במהירות גבוהה. סביר יותר בעיניי כי רכב התובעת עצר את רכבו למראה מקום החניה הפנוי ואז רכב התובעת פגע בו מאחור, בשל אי שמירת מרווח.

5.3. יוטעם, כי גם מוקדי הנזק תומכים במסקנה זו. מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה הם: ברכב התובעת בצד השמאלי של החלק האחורי וברכב הנתבעים בפינה הימינית הקדמית.

אם גרסתו של נהג רכב הנתבעים, לפיה התאונה ארעה בשל נסיעתו של רכב התובעת לאחור, הרי שמוקדי הנזק ברכבים לא היו אמורים להיות בצדדים אלא במרכזם. מכאן, שסביר ביותר להניח כי פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעת ארעה כאשר רכב התובעת היה בהטיה מסוימת ימינה בדרכו להיכנס למקום החניה שמימינו, ולא כאשר רכב התובעת היה בנסיעה לאחור.

5.4. יוצא אפוא כי נהג רכב הנתבעים לא שמר מרווח מרכב התובעת, ובין היתר, בשל כך נגרמה התאונה. מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב הנתבעים.

5.5. עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב התובעת מכלל אחריות לקרות התאונה. נהגת רכב התובעת הודתה עוד בראשית עדותה כי היא עצרה את רכבה בפתאומיות מאחר שזיהתה מקום חניה פנוי (עמ' 2, שורה 12 לפרוטוקול) ומבלי שנתנה דעתה לרכבים הנוסעים מאחוריה (עמ' 3, שורות 9-8 לפרוטוקול).

5.6. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק, אומר כי מאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת, נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את היקף הנזק הנטען, ומאחר שהצד שכנגד אף לא עמד על חקירתו של שמאי התובעת, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 8,397 ₪ שהינו 85% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תשלם שכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ז, 15 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.